שורשי השמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שורשי השמים.jpg

שורשי השמיםצרפתית: Les racines du ciel) הוא רומן פרי עטו של הסופר הצרפתי רומן גארי. עלילת הספר מתרחשת באפריקה, ומתחקה אחר הגיבור מוֹרֶל, היוצא למסע למען הפסקת ציד הפילים והגנה עליהם. הרומן האקולוגי פורסם בשנת 1956 וזיכה את גארי בפרס גונקור. הספר תורגם לעברית על ידי מרדכי שניאורסון ויצא בהוצאת כתר ב-1988.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר מתרחשת במושבות הצרפתיות באפריקה, ובפרט בצ'אד, בשנות החמישים של המאה העשרים.

בתחילה, אנו מתוודעים לפגישה של סֵן-דֶני עם האב טַאסֶן. האב טאסן, מסיבה כלשהי, רוצה לשמוע עוד פרטים אודות מוֹרֶל. סן-דני נענה לבקשתו ומתחיל בסיפורו. במהלך הספר ישנם כמה מספרים: סן-דני, שֶׁלְשֶׁר (הקצין האחראי על חקירת מקרה מורל, ושמתאר כיצד התפתחו הדברים בעתיד) ומספר נוסף יודע-כל.

תחילה מספר סן-דני את סיפורה של מינה, אשר עובדת כחשפנית\מלצרית\זמרת בבאר בצ'אד. מינה התגוררה בברלין בימי מלחמת העולם השנייה, וכגרמניות רבות אחרות סבלה מההפצצות ואף נאנסה על ידי חיילים רוסים. היא מתאהבת בחייל רוסי והשניים מתכננים לערוק ביחד, אולם דודה של מינה, אשר בביתו התגוררה, מלשין על החייל והוא נעצר. מינה שבורת הלב מחליטה לברוח מעברה וכך נענית להצעה לעבוד בבאר "צ'אדיין", שנוהל על ידי צמד השותפים חָבּיבּ ודֶה-פְריז ומהווה מקום מפגש מרכזי במדינה. במסגרת עבודתה היא פוגשת בצרפתי מוֹרֶל. במהלך המלחמה היה מורל חבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית, נעצר והושם במחנות העבודה של הנאצים, שם החל לראות בעדרי הפילים המסתובבים באפריקה סמל לחירות ולחופש. לאחר שהשתחרר נדהם מכמות הפילים שניצודים בשנה, והחליט להילחם בתופעה. מורל היה מסתובב בצ'אד ומחלק עצומות הקוראות להפסקת קטל הפילים, אולם לא זכה להתייחסות רצינית מאיש, פרט למינה.

מורל נעשה מתוסכל מהאדישות לעצומות שלו, ומחליט לנקוט צעדים רדיקליים יותר. בימים שלאחר מכן החל גל של תקיפות בהן נורו ציידים שעה שצדו פילים. האשמה נופלת מהר מאוד על מורל, שיורד למחתרת. הסיפור מתפרסם במהרה ברחבי אפריקה והעולם והציבור בולע בשקיקה את סיפורי מורל והפילים. השלטונות לעומת זאת מסרבים להאמין לסיפור, והחלו לייחס למסעו משמעויות אחרות. טענו שפעל מתוך שנאת אדם, שהחליט "לעבור צד" ולחיות עם הפילים. אחרים טענו שפעל מאידאולוגיות נסתרות, או שהיה בעצם סוכן קומוניסטי, או שפשוט השתגע לגמרי. אך מעל לכל רווחה הטענה שכל סיפור הפילים היה כיסוי לפעילות מחתרתית הרבה יותר, וכי מורל בעצם פעל למען השגת עצמאות לעמים האפריקנים וסיום הקולוניאליזם.

סן-דני, שעבודתו הייתה ניהול אחד ממחוזות צ'אד, מחליט לאתר את מורל ולפגוש בו. בעזרתם של המקומיים הוא נפגש עם הצרפתי, ומגלה שלמאבק היחיד שלו הצטרפו עוד תומכים: פֶּר קוויסט, חוקר הטבע הדני, חביב, מנהל הבאר בו עבדה מינה (שנעלם לאחר שהתגלה כמבריח נשק), ווַייטרי, אפריקני שהתחנך חינוך צרפתי והפך לפוליטקאי ולוחם למען עצמאות אפריקה. שאיפתו הגדולה של וייטרי היא לעורר תנועת מרי בקרב המקומיים כנגד השלטונות, ולעמוד אחר כך בראש המדינה החדשה.

לאחר חזרתו מספר סן-דני על הפגישה למינה. היא אז נעלמת באופן מסתורי ביחד עם פורסיית, חייל אמריקני לשעבר, וחוברת למורל. החבורה ממשיכה בפשיטותיה, כאשר הפעולה המשמעותית ביותר שעשו הייתה פריצה לבית דפוס של עיתון, והדפסת מודעת ענק בשער הקוראת להפסקת קטל הפילים לקראת כינוס הוועדה להגנת החי באפריקה. במסגרת הפעולה הם אף פרצו למסיבה של בעל העיתון, והענישו בהלקאה לעיני כל את אשתו, ציידת פילים נודעת.

לאחר מכן מצטרף למסע גם הצלם הנודע אייבּ פילדס, שמטוסו מתרסק ליד האגם בו חנתה החבורה. זמן מה קודם לכן נטש את החבורה וייטרי, ועתה הוא שב מלווה בצבאו הקטן ובחביב שהצטרף אליו. וייטרי בוגד במורל; תחילה חשב שמאבקו של מורל יוכל לתרום למאבקו שלו, למען זכותם של העמים להגדרה עצמית, אך לאחר שהבין שמורל מרוכז רק בפילים, וכך גם דעת הקהל העולמית, החליט שמאבקו של מורל רק פוגע באינטרסים שלו. הוא לוקח אותו ואת חבורתו בשבי, בזמן שחייליו החלו לטבוח בפילים שהתאספו באגם. וייטרי החליט להרוג את הפילים כיוון שטען שנוכחותם החופשית, אשר נתפסת בעולם כסמל לחירות, הינה למעשה הוכחה לפרימיטיביות של אפריקה, וכי עד שלא ייעלמו כליל הפילים מהיבשת לא יתפתחו בה חיים מודרניים. לאחר הקטל אסף צבאו של וייטרי את השנהב במטרה לנצל את הכספים שירוויחו ממכירתו לרכישת נשק, ועזבה את המקום. היא נתפסה ונעצרה ליד גבול סודאן.

חבורתו של מורל מתפצלת לאחר המקרה: פר קוויסט ופורסיית נטשו את המסע במטרה לחזור לארצם ולהמשיך במאבק בדרכים דיפלומטיות; השאר, כולל יוּסֶף, הנער האפריקני שחבר למורל, ואידריס, הגשש הטוב באפריקה, יוצאים להרים במטרה להמשיך במאבק בשטח. המסע הקשה גבה את קורבנותיו, ופילדס ומינה חלו, סבלו מתשישות ונאלצו לנטוש את מורל באמצע. הם עשו זאת דקות ספורות לפני שהגיעו השלטונות לעצור את מורל, שבינתיים בורח לכיוון היערות עם יוסף ואידריס. כשעצרו בדרך ואידריס הלך לחפש נתיב להמשיך בו, נשארו יוסף ומורל לבד. אז מתגלה ייעודו האמיתי של יוסף, הסיבה שבגינה הצטרף למורל: וייטרי הטיל עליו להרוג את הצרפתי ולא לתת לו ליפול בידי השלטונות בחיים, פן ייטען במשפט שייערך לו שהסיבה למאבק היא הגנה על הפילים, ולא עצמאות אפריקה. לבסוף הוא חס על מורל ולא מבצע את משימתו.

בסוף הספר, נשאר מורל ביחד עם יוסף ואידריס להמשיך במאבק, שעה ששאר הדמויות נתפסות ומועמדות למשפט (עליו מסופר בהבזקים באמצע הספר). האגדה סביבו תופחת, וכך, כל מי שמגיע לאפריקה גם שנים לאחר המקרה, עדיין מגלה שעל סיפור המאבק עדיין לא אבד הכלח.

מבנה, ניתוח העלילה וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הוא בעל מבנה מיוחד. על מסעו של מורל, בחלקים רבים של הספר, איננו לומדים מגוף ראשון, אלא מהסיפורים של שאר הדמויות. הדיאלוגים בספר מועטים והוא גדוש בלבטי הדמויות ובתיאורי נוף ואורח החיים של הכפריים. בנוסף, בספר יש קפיצות לעתים בין ההווה (המאבק של מורל), לעבר (כגון סיפור חוויותיו של מורל במחנות העבודה), לעתיד (שיחתו של סן-דני והאב טאסן, עדויות מתוך המשפט שנערך להם וכו').

רומן גארי משתמש בפילים כנקודה להשוואה בין האדם הלבן לשחור. האדם הלבן מוצג בספר כתאב בצע, כאחד שצד את הפילים למטרות רווח (מכירת שנהב), או לשם הנאה. מאידך, האדם השחור צד את הפילים לצרכיו הבסיסים, כדי להשביע את רעבונו בבשר הפיל: "הרעיון בדבר "יופיו" של הפיל, "אצילותו" של הפיל, יכול לעלות רק בדעתו של אדם שבע.... ואולם, בעיניו של האדם האפריקני לא היה לפיל יופי אחר ממשקל הבשר שעל עצמותיו", כדברי אחת מהדמויות האפריקאיות בסיפור.
גארי מעביר בעזרת דמותו של וייטרי את האבסורד שבהפיכת אפריקה למדינה מודרנית, תוך רמיסת כל אורח החיים הנוכחי שלה. וייטרי בחזונו ראה אפריקה מתועשת, מחושמלת, נקייה מיערות העד ומשוחררת ממסורותיה הפרימיטיביות, מדינה בסגנון מערבי שלאו דווקא מתאים לה. נאמר עליו כי: "המהפכן האפריקני שחור העור לא היה שונה שוני מהותי ממהפכנים אחרים שחתרתו על דגלם את המילים 'חופש', 'צדק', 'קדמה' - ואחר כך קטלו, דיכאו ועינו, בשמה של המטרה הנאצלת וההומאנית, כל מה שהיה חופשי וחי". מורל, לעומת זאת, מוצג כאחרון הנפילים המערביים. כאחד שנלחם גם על ערכים בסיסיים ולא רק על אידאולוגיות גבוהות. הספר מתייחס למאבקו לא רק כמאבק למען הפילים, אלא גם מאבק למען האנושות. בהתייחסותו של גארי לספר הוא השווה אותו לספרו "גרו קאלן" (במקור - Gros câlin; ספרו הראשון תחת שם העט אמיל אז'אר): "אף ששני הספרים אולי נראים שונים זה מזה, הם אינם אלא זעקת בדידות אחת. בשניהם מועלית בראש ובראשונה הבעיה של "הגנת הטבע" במובן של האחוה האנושית, כדי שלא יהיו עוד אנשים מבוזים".‏‏‏[1]

הביקורות על הספר עם צאתו היו מעורבות. היו שביקרו את סגנונו המסורבל מעט של גארי, את טעויות התחביר והחזרות הרבות על כמה רעיונות וניבי לשון (היה זה מספריו המוקדמים של גארי). אחרים, ביניהם אנדרה מורואה, אניל אנריו ורנה לאלוא, היללו את הספר וראו בו יצירה מקורית ורבת משמעות, שנכתבה בכשרון ובתנופת הדמיון, והנותנת ביטוי הולם ורב עצמה לרעיונותיו וללבטיו של גארי ולרוח ההומנית האופפת את יצירתו.‏[2] הספר עצמו זכה להצלחה ונמכר בכמה מאות אלפי עותקים, ואף זכה בפרס גונקור היוקרתי. ‏

דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוֹרֶל - גיבור הספר. צרפתי שהיה חבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית ועקב כך הושם במחנות העבודה של הנאצים בימי המלחמה. לאחר שהשתחרר החל במאבקו למען הפילים, תחילה מאבק באמצעות עצומות ולאחר מכן מאבק בשטח. מורל הוא הומניסט חסר תקנה; הוא מאמין בכל ליבו שיוכל להגשים את המטרה ושהציבור ירתם למאבק ויעזור לו. הוא אף בטוח שהשלטונות תומכים בסתר במאבקו ונמנעים במכוון ממעצרו.
  • מינה - מינה היא בעלת עבר אפל; היא התגוררה בברלין במהלך המלחמה, ולאחר מות הוריה בהפצצות עברה לגור עם דודה. כגרמניות רבות אחרות נאנסה על ידי חיילים רוסים שכבשו את העיר, ואף על פי כן התאהבה לאחר מכן בחייל רוסי והשניים תכננו לערוק ביחד. ברם, דודה של מינה סיכל את התוכניות והלשין על החייל למשטרה הרוסית, שעוצרת אותו. מינה מצטרפת למורל מתוך אהבת החי, וגם משום שהתאהבה במורל עצמו.
  • וַייטרי - פוליטיקאי אפריקני. התחנך בצרפת על טהרת תרבות המערב, טשם גם מתגוררת משפחתו. שאיפתו היא לשים קץ לקולוניאליזם להעניק לעמים האפריקנים את זכותם לעצמאות, שעה שהוא יעמוד בראשם ויזכה לתהילה אישית. הוא מקים צבא קטן ומספר מערות מסתור, אותם רותם לעזרתו של מורל. אולם לאחר שהוא מגלה שמאבקו של מורל לוכד את כל דעת הקהל העולמית על חשבון מאבקו שלו, הוא נוטש את מורל ולבסוף בוגד בו. יש לציין שווייטרי לא זכה לתמיכת השבטים, ובייחוד שבט האוּלֶה בו נולד וכיום נחשב בו לבוגד. כפוליטיקאי, וייטרי הוא נואם בחסד בעל שליטה מעולה בשפה הצרפתית.
  • חָבּיבּ - מוצאו לבנוני, מנהל הבאר בו עבדה מינה. לפנים עבד כקברניט ספינות, ובאפריקה עבד כמבריח נשק יחד עם שותפו דֶה-פְריז (שנורה למוות על ידי מורל שעה שצד פילים). לאחר שנחשף חביב הוא ירד למחתרת והצטרף למורל. לחביב אין כל עניין ודבר עם הפילים, והוא הצטרף למורל משום שלא הייתה לו כל אלטרנטיבה אחרת, כדבריו. הוא טיפוס אופטימי שאוהב את החיים ושומר תמיד על עליצות, ועל אף שנחשב פושע היה אהוב על כולם.
  • פֶּר קוויסט - חוקר טבע דני ידוע שם ובא בימים, שכבר השתתף בכמה וכמה מאבקים למען הגנת הטבע. הגיע לאפריקה למטרות מחקר והצטרף למורל.
  • ג'וני פורסיית - חייל אמריקאי לשעבר שלחם במלחמת קוריאה. הוא נשבה על ידי הצבא הסיני, ואולץ להודות ברדיו לאוזני כל כי ארצות הברית ניהלה לוחמה בקטריאלית באוכלוסייה האזרחית. בעקבות כך הועברה עליו ביקורת כמה בארצו והוא נודה. לאחר מכן עבר לאפריקה, שם שקע בבדידותו עד שחבר למורל. לקראת סוף הספר הוא מגלה שדעת הקהל עליו השתנה לאחר שנודע שהוא מעורב במאבק, ולכן הוא חוזר לארצו כדי לרתום את הפופולריות שלו למאבק.
  • אייבּ פילדס - אמריקאי, צלם במקצוע, שהגיע לאפריקה כדי לסקר את הפרשה. בעברו צילם מספר רב של תמונות נועזות במלחמות ובתנאים קשים. מטוסו מתרסק במקרה ליד האגם בו שהו מורל וחבורתו, והוא חובר אליהם בחלקו האחרון של הספר, על אף פציעתו. פילדס טוען כל הזמן שהוא אדיש לגורל הפילים ולמאבק של מורל, וכי הסיבה היחידה שהוא שם היא בשל עבודתו כצלם. ואולם, ככל שמתקדמת העלילה רואים שהוא מגלה יותר ויותר סימפטיה וחיבה למורל, על אף הכחשותיו. בסוף הספר, הוא מלווה את מורל בדרכו להרים במטרה לתעד את רגע מעצרו, אך כוחותיו הפיזיים נוטשים אותו והוא נאלץ לעצור באמצע הדרך עם מינה, שעה שמורל בורח ליערות.
  • אורסיני - אוריסיני, עליו מסופר בעיקר בתחילת הספר, מייצג את דמותו של הלבן תאב הבצע. הוא עוסק בציד פילים, ובתחילת הספר מתוודעים לנאומיו חוצבי הלהבות כנגד מורל וכנגד האיסור על ציד פילים, אותם הוא צד למטרות רווח ושעשוע.
  • שֶׁלְשֶׁר - הקצין האחראי על חקירת מקרה מורל. אחד מהמספרים בסיפור. מאוהבי אפריקה המסורתית, ואדם מאוד דתי שלבסוף הצטרף למנזר.
כרזת הסרט
  • סֵן-דֶני - המספר הראשי של הסיפור. מנהל מחוז בצ'אד, מעריץ את אפריקה המסורתית.
  • האב טַאסֶן - הנמען של הסיפור. ארכאולוג ישועי שעוסק בפליאואנתרופולוגיה בעומקה של אפריקה. נפוצו שמועות שעזר למורל והסתיר אותו לאחר שהלה ברח ליערות.
  • קולונל בַּבְּקוֹק - קולונל בריטי מתבודד ופטריוט. החליט שברצונו להצטרף למורל, אולם לא הגשים את שאיפתו, לקה בהתקף לב ומת כעבור מספר ימים, כשהוא במעצר.
  • אידרס - גדול גששי אפריקה, הכל חשבוהו למת ונדהמו משהסתבר שהוא חבר למורל.
  • יוּסֶף - נער אפריקני שהצטרף למורל בתחילת מסעו, ומאז דבק אחריו. בסוף הספר מתגלה משימתו האמיתית שהוטל עליו על ידי וייטרי - לא לתת למורל ליפול בחיים בידי השלטונות. לבסוף הוא נמנע מלבצע את משימתו.

תרגומים ועיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומו של הספר לעברית, שנעשה בידי מרדכי שניאורסון מבוסס על השלד של הגרסה האנגלית. כשתורגם הספר לאנגלית ניצל גארי את ההזדמנות כדי להכניס בו מספר שינויים. על פי שניאורסון, הגרסה האנגלית קצרה ומגובשת יותר ולכן בחר בה כדגם לתרגומו.‏‏‏[2]

הספר אף עובד לסרט קולנוע, שבוים על ידי ג'ון יוסטון, והשתתפו בו בין השאר ארול פלין כפורסיית, ‏ז'ולייט גרקו כמינה, טרוור האוורד כמורל, פול לוקאס כסן-דני וגם אורסון ולס בתפקיד משנה קטן. צילומי הסרט נערכו בצ'אד ואילצו את ההפקה להתמודד עם בעיות האזור כמו האקלים הבעייתי ומחלת המלריה,שתקפה את צוות השחקנים והצילום. הסרט יצא לאקרנים באוקטובר 1958 והוקרן גם בישראל, אולם לא נחל הצלחה יתרה. רומן גארי, שלקח אמנם חלק בכתיבת התסריט, הביע דווקא הקלה נוכח כשלונו.‏[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏מתוך המסמך "חייו ומותו של אמיל אז'אר", תרגם אביטל ענבר, יצא כנספח בסוף הספר "עפיפונים"‏
  2. ^ 2.0 2.1 על פי הקדמת המתרגם מרדכי שניאורסון למהדורה העברית של הספר‏‏
  3. ^ בעל "שורשי השמים" שמח לכישלונו, דבר, 27 בפברואר 1959