שושלת בגרטיוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ბაგრატიონთა დინასტია
שושלת בגרטיוני
Bagrationi dynasty Coat of Arms.png
שלט אצולה
שפה רשמית גאורגית
עיר בירה בגרטיונים מוקדמים:
ארטנוג'י, כותאיסי,
"תור הזהב" :
טביליסי
ענפים מנותקים:
טביליסי (ממלכת כארתלי);
גרמי, תלאווי (ממלכת קאחתי);
כותאיסי (ממלכת אימרתי)
ממשל מונרכיה
מדינה קודמת נסיכות כארתלי, ממלכת אבחזיה, קאחתי-הרתי, אמירות טביליסי
המדינה שהחליפה האימפריה הרוסית

שושלת בגרטיוניגאורגית: ბაგრატიონთა დინასტია, מילולית: בַּגרַטיוֹנתה דינַסטיה או בקיצור בַּגרַטיוֹני בגאורגית: ბაგრატიონი) הייתה שושלת מלוכה ששלטה בגאורגיה בתקופה שנמשכה מימי הביניים ועד לתחילת המאה ה-19. בימינו, שושלת מלוכה זו מיוחסת פעמים רבות לבגרטידים הגאורגים, שהיא הלניזציה של השם המקורי.

מוצא שושלת בגרטיוני שנוי במחלוקת, מאז הופעתם על אדמה גאורגית. ההיסטוריה הגאורגית המסורתית מציינת את תחילת כרונולגיית שושלת בגרטיוני במאה ה-6, ומתארת אותה כשושלת המלוכה המוקדמת ביותר. למרות גרסה זו, מלומדים מערביים מודרניים מעדיפים את הגרסה כי הבגרטיונים הם צאצאי הנסיך הפליט מבית בגרטוני (הארמנית) מסוף המאה השמינית.

ההיסטוריה של השושלת שלובה בזו של גאורגיה. הבגרטיונים החלו את שלטונם בתחילת המאה ה-9, כאשר נסיכים בדרום-מזרח גאורגיה ההיסטורית וסמוך לגבול הארמני-גאורגי ניסו לכבוש אותה מידי הערבים. בסופו של דבר הם שיחזרו את הממלכה הגאורגית בשנת 888, ששישגה מהמאה ה-11 ועד למאה ה-13, כשהם מכניסים, פוליטית, מספר אזורים תחת שליטתם. תקופה זו, במיוחד שלטונו של דוד הבנאי (1089-1125) ובת נינתו תמר 1184-1213), מתוארים כ"תור הזהב" בהיסטוריה של גאורגיה, אזור האימפריה, מעשי גבורה צבאיים והתפתחות תרבותית יוצאת דופן. לאחר התרסקות הממלכה הפאודלית המאוחדת בסוף המאה ה-15, ענפים של משפחת בגרטיוני שלטו בשלוש הממלכות המנותקות: ממלכת כארתלי, ממלכת קאחתי וממלכת אימרתי. שלטון זה נמשך עד לסיפוח הממלכות על ידי האימפריה הרוסית בתחילת המאה ה-19. אחרי הסיפוח, הצטרפה השושלת לאצולה הבכירה של האימפריה הרוסית עד למהפכת פברואר ב-1917. ייסוד הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז, ב-1921, הכריחה רבים מנציגי המשפחה לגלות לאירופה. אחד מענפי המשפחה ממשיך להציג את עצמו כ"בית המלוכה של גאורגיה".

השושלת הותירה מאחוריה מורשת שמחזיקה מעמד אף בזמנים המודרניים. האיכויות והסמליות המיוחסות למונרכיה הבגרטיונית, הייתה נחוצה בהיווצרות הלאום הגאורגי ובנין ההיסטוריה הלאומית. החסות שלהם על התרבות וההשכלה הביאו לעבודות החשובות של האומנות והספרות הגאורגים.

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה מוקדמת של שלט האצולה של משפחת בגרטיוני, מתוך "האטלס של גאורגיה", הנסיך וחושטי משנת 1740
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המוצא של שושלת בגרטיד

על פי האגדה המשפחתית, שנרשמה על ידי המתעתק המודרני לאנגלית ממאה ה-11, של קורות הבגרטידים, סומבט דוויטיס-דזה[1], וניתן מאוחר יותר על ידי הנסיך וחושטי בגרטיוני (1696-1757) עם נתונים כרונולוגיים, האבות הקדמונים של השושלת היה עוקב לשושלת שלהם למלך התנ"כי של ממלכת ישראל, דוד והגיע מאזור ארץ ישראל בסביבות 530. המסורת היא כי שבעה אחים, פליטים מבית דוד, שלוש מהם התיישבו בארמניה ויתר הארבעה הגיעו לכארתלי (ידועה גם בשם איבריה), ושם נישאו בנישואי תערובת עם בית המלוכה המקומי והשיגו חלק מהאדמות בתורשה. אחד מארבעת האחים, גואראם (נפטר ב-532), הוא המקור לשושלת הידועה בשם שושלת בגרטיוני אחרי בנו בגרט[2]. היורש גואראם מונה כנסיך השליט של נסיכות כארתלי מדינת חסות של הביזנטים, שהוענק לו באותה הזדמנות עם תואר מהחצר הביזנטית של "קואורופלאטס" [3] בשנת 575[4]. כך, על פי גרסה זו, החלה שושלתה הבגרטידים, ששלטו עד לשנת 1801[5].

מסורת זו הייתה מקובלת על הכלל עד לתחילת המאה ה-20[6]. כאשר ירד ערכו של המקור היהודי, שנתנה בלעדיות לצאצאי הבגרטידים, על ידי המלומדים המודרניים. כך שנושא המוצא נותר שנוי במחלוקת. מספר היסטוריוני האזור הסובייטי של גאורגיה, פיתחו נקודת מבט שתומצתה על ידי ניקולוז ברדזנישווילי ו"אט אל" במראי המקום שבספרם "ההיסטוריה של גאורגיה":

"מוצא השושלת המהוללת של בית בגרטיוני הוא במחוז הגאורגי העתיק ספרי (כיום המחוז הטורקי פרובינציית איספיר) [7]. דרך ראייתם לרחוק, פוליטיקה גמישה, הבגטיונים השיגו השפעה רבה החל מהמאה ה-6 למשך 8 מאות. אחד מענפי השושלת עזב לארמניה, האחר לכארתלי, והשנייהם השיגו לעצמם עמדה דומיננטית השליטים האחרים של עבר-הקווקז"[8].
השליטה הבגרטידית בטאו-קלארג'תי 780-1000 לערך

הרבה מלומדים מודרניים מטילים ספק בגרסה הזו, ומציינים ניתוח מסובך יותר של מוצא השושלות הארמנית והגאורגית. תרשים גנאלוגי על פי סיריל טואומנוף הוא במידה רבה המקובל ביותר בקרב המלומדים המערביים. הוא המאשר כי ענף של הבגרטידים הגאורגים נפרד משושלת בגרטוני הארמנית ומקורו ב"אדראנסה", שאביו "ואסאק" (בנו של אשוט השלישי העיוור, שהיה הנסיך השליט של ארמניה בשנים 732-748), עבר לכארתלי בעקבות מרד שנכשל כנגד השלטון הערבי בשנת 772. בנו של אדראנסה, אשוט הראשון, הגיע לנסיכות כארתלי בשנת 813 וכך ייסד את בית המלוכה האחרון של גאורגיה. לפיכך האגדה כי מוצא השושלת הוא מבית דוד, הייתה התפתחות מאוחרת יותר של הטענות המוקדמות על השושלת הארמנית והסנגור שלהם משה מחורן[9]. אחד מענפי השושלת נטמע במהירות בתוך המנהגים החדשים[10], כשהוא מניח את היסוד לכוח המלכותי, המיתוס של המוצא התנכי עזר לטענה ללגיטימיות והופעת הבסיס האידאולוגי של השלטון הבגרטיוני רב השנים על גאורגיה[11].

למרות שברור, דור אחר דור, כי ההיסטוריה של שושלת בגרטיוני התחילה רק מהמאה ה-8, סיריל טואומנוף מוכיח כי הענף הגאורגי הראשון של הבגרטידים מגיע עד למאה ה-2, כאשר אנו שומעים אותם שולטים בנסיכות אודזרחה, שבגאורגיה של היום[12]. הענף האוזדרחי, ידוע בתולדות ימי הביניים כ"ביבריטיאנים", וממשיכה עד למאה ה-5, והן אינן יכולות להחשב כאבות הקדמונים של הבגרטידים[13].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלכה תמר ואביה גיאורגי השלישי, פרסקו בקפלה של ורדזיה

שושלת בגרטיוני המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת בגרטיוני גדלה בצורה בולטת בתקופת המונרכיה הגאורגית (איבריה הקווקזית), והובסה על ידי האימפריה הסאסאנית במאה ה-6, והמשפחות הנסיכותיות המקומיות ששלטו, היו מותשים מהתקפות הערבים. צמיחת שושלת חדשה הפכה לאפשרית עם השמדת גואראמידס והכמעט השמדה של צ'וסרוידס[14]. שני השושלות הגאורגיות המוקדמות, עם מי שהבגרטידים נטמעו באופן נרחב בנישואי תערובת, וגם על ידי תחילת הכיבוש העבאסי, עם המלחומות האזרחיות שלהן והסכסוך שלהם עם האימפריה הביזנטית. בגלל השלטון הערבי הנוקשה, לא התאפשר להם להניח את כף רגלם באל-תפליס ומזרח כארתלי, הבגרטידים החזיקו בהצלחה בשליטה ההתחלתית שלהם בקלארג'תי וסאמצחה והרחיבו את שלטונם, תחת חסות ביזנטית, דרומה לתוך צפון מערב ארמניה ומתקדמים לממשל על טאו-קלארג'תי לאחר כיבוש שני הפרובינציות שלו. בשנת 813, השושלת החדשה השיגה, עם אשוט הראשון, את התואר התורשתי של נסיך שליט ("אריסמתווארי") של כארתלי, למי שהקיסר הביזנטי העניק את התואר "קואורפלאטס".

למרות חידוש המונרכיה, אדמות גאורגיה נותרו מחולקות בין ממלכות יריבות, כאשר טביליסי נותרה בידי הערבים. בניו של אשוט הראשון ונכדיו ייסדו שלושה ענפים נפרדים: ענף כארתלי, ענף טוא וענף קלארג'תי, שלעתים התעמתו אחת מול השנייה ועם השליטים השכנים. ענף כארתלי ניצח; בשנת 888, עם אדראנסה הראשון, היא שיחזרה את השליטה המלכותית הגאורגית הטבעית, הרדומה משנת 580. הצאצא שלו, בגרט השלישי, יכול היה לאסוף את ירושתו מטאו-קלארג'תי ומממלכת אבחזיה, כתוצאה מדיפלומטיה וכיבוש אמיץ ונמרץ של אביו דוד השלישי. הממלכה המאוחדת החזיקה מעמד בעצמאות רופפת מהאימפריות הביזנטית ומהסלג'וקית במאה ה-11, ושיגשה תחת שלטונו של דוד הבנאי (1089-1125), שדיכא את התקפות הסלג'וקים ולמעשה השלים את איחוד גאורגיה עם הכיבוש מחדש של טביליסי בשנת 1122. עם ירידת כוחה של האימפריה הביזנטית, והתפרקות האימפריה הסלג'וקית הגדולה, גאורגיה הפכה אחת מהאומות המוצלחות של הנצרות המערבית, האימפריה הפאן-קווקזית [15]נמתחה להיקף רחב שראשיתו בצפון הקווקז ועד לצפון איראן וממערבה לתוך אסיה הקטנה. למרות זאת חזרו מקרים של סכסוכים בשושלת, הממלכה המשיכה לשגשג בתקופת שלטונם של דמטרה הראשון (1125-1156), גיאורגי השלישי (1184-1156), ובמיוחד בתקופת ביתו תמר המלכה (1184-1213). עם מותם של גיאורגי השלישי הענף הזכרי העיקרי נעלם והשושלת נמשכה על ידי המלכה תמר שנישאה לנסיך האלאני, דוד סוסלן שהיה לכאורה ממוצא בגרטידי[16].

הנפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלישות של החווארזמידים (חווארזם) בשנת 1225 ושל המונגולים בשנת 1236, סיימו את תור הזהב של גאורגיה. המאבק כנגד השלטון המונגולי יצר מדינה דיארכית (שלטון כפול של שני מלכים במעמד שווה), עם ענף צידי שאפתני של שושלת בגרטיוני המחזיקה בממלכת אימרתי שבמערב גאורגיה. הייתה תקופה קצרה של איחוד והתחדשות תחת שלטונו של גיאורגי החמישי המהולל (1299-1302, 1314-1346), אבל שמונה התקפות של כוחות הפרשים הטורקו-מונגולים דוברי הטורקית, של טימור לנג, בשנים שבין 1386-1403, שבזזו את הממלכה הגאורגית פגעו באיחוד. המונרכיה רבת העוצמה, בסופו של דבר, התרסקה לבסוף לממלכות עצמאיות של ממלכת כארתלי (כארתלי שמערב גאורגיה), ממלכת אימרתי (אימרתי שבמערב גאורגיה וממלכת קאחתי (קאחתי שבמזרח גאורגיה). כל אחת מהממלכות הונהגה בידי ענפים יריבים של שושלת בגרטיוני. ולחמש נסיכויות כמעט עצמאיות של נסיכות אודישי שבסמגרלו, נסיכות גוריה, נסיכות אבחזיה, נסיכות סוואנתי, ונסיכות סאמצחה. שנוהל על ידי שבטים פאודלים מקומיים. השליטים הגאורגיים שימרו את האוטונומיה המסוכנת במהלך שלוש מאות עוקבות בשליטת העות'מאנים והפרסים (تیموریان‎ ), לעתים משמשים רק כשליטי בובה בידי הכובשים רבי העוצמה.

הענף האימרתי הסתבך באופן תמידי במלחמות אזרחים, והמשיך עם הרבה אי רציפויות בשושלת. הממלכה הייתה באופן יחסי נפרדת מהפולשים העות'מאנים השליטים. כארתלי וקאחתי הוכנעו על ידי פלישות בלתי פוסקות של הפרסים, שמאמציהם להשמיד את הממלכות הווסליות היו לשוא, ושתי ממלכות מונרכיות מערב גאורגיות, למרות שלפעמים איבדו את עצמאותן במהלך ההיסטוריה, שרדו עד לאיחוד מחדש בשנת 1762, תחת שלטונו של ארקלה השני. ארקלה איחד תחת שלטונו את הענפים הקאחתיים והכארתלים, ומאוחר יותר מיוצג על ידי הענץ הצעיר שלו מוחראני משנת 1658.

המונרכיה האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהשיגו עצמאות דה יורה מפרס, ארקלה השני השיג מידה מסוימת של יציבות במדינה וייסד את ההגמוניה הפוליטית שלו במזרח עבר הקווקז. בשנת 1783, החוזה של גאורגייבסק, מיקם את ממלכתו תחת הגנתה של האימפריה הרוסית. הכישלון האחרון, למרות זאת, באספקת עזרה זמנית כאשר השלטון הפרסי, תחת שליטתו של מוחמד חאן קג'אר (محمد خان قاجار), בשנת 1795, תוקף את טביליסי. אחרי מותו של ארקלה בשנת 1798, בנו והיורש, גיאורגי השנים עשר חידש את בקשתו להגנה של הצאר, פאבל הראשון, ודירבן אותו להתערב בסכסוך המלכותי המר מול ילדיו המרובים והנכדים של ארקלה השני. המטרה העיקרית מהתוכנית החדשה הייתה לאגד לתוך הממלכה את קאחתי ואת כארתלי לתוך האימפריה הרוסית, כשהוא משמר את השושלת הטבעית שלו ומידה מסוימת של אוטונומיה. המשא ומתן היה בתהליך[17],

סדרת המאמרים העוסקים ב:

היסטוריה של גאורגיה

העת העתיקה
קולכיס
אגריסי-לזיקה
ממלכת איבריה | נסיכות איבריה
ימי הביניים
אמירות טביליסי
ממלכת אבחזיה | ממלכת הרתי
כורבישופות קאחתי | ממלכת קאחתי-הרתי
טאו-קלארג'תי
הממלכה הגאורגית המאוחדת
הפלישה המונגולית לגאורגיה
הפלישות הטימוריות לגאורגיה
ממלכת אימרתי | ממלכת כארתלי
נסיכות אבחזיה | ממלכת קאחתי
נסיכות סוואנתי| כארתלי-קאחתי
השלטון הרוסי
גאורגיה תחת האימפריה הרוסית
עצמאות מוקדמת
הרפובליקה הדמוקרטית של עבר הקווקז
הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה
מלחמת גאורגיה-ארמניה
פלישת הצבא האדום לגאורגיה
השלטון הסובייטי בגאורגיה
הרפובליקה הסובייטית של עבר הקווקז
גאורגיה הסובייטית
טבח טביליסי (1956)
טבח טביליסי (1989)
גאורגיה המודרנית
הרפובליקה של גאורגיה
מלחמת האזרחים של גאורגיה
מהפכת הוורדים
גאורגיה אחרי שוורדנדזה
ההיסטוריה של הרפובליקות האוטונומיות
ההיסטוריה של אבחזיה
ההיסטוריה של אג'ריה

כאשר פאבל הראשון חותם על מניפסט ב-18 בדצמבר 1800, המכריז על הסיפוח הסופי של כארתלי-קאחתי לאימפריה הרוסית[18]. המסמך הוחזק בסוד עד למותו של המלך גיאורגי ב-28 בדצמבר. היורש שלו דוד (დავით ბაგრატიონი), מעולם לא אושר על ידי הממשל הרוסי כמלך. למרות זאת, ב-12 בספטמבר 1801, הצאר אלכסנדר הראשון הצהיר מחדש באופן רשמי על ההחלטה של פאבל הראשון, והעביר את השושלת מכס השלטון הגאורגי. הנסיכים הבגרטיונים התנגדו למרות שהיו בנפרד. רובם נעצרו לאחר מכן והוגלו מגאורגיה[19].

השלטון של בית אימרתי הגיע לסיומו פחות מעשור מאוחר יותר. ב-25 באפריל 1804, המלך האימרתי, סולומון השני, רשמית וסאל עות'מאני, שוכנע לערוך את ועידת אלזנאורי עם רוסיה. שבסופו הגיעו לאותם תנאים כמו בחוזה של גאורגייבסק. אף על פי כן הכוחות הרוסיים הדיחו את סלומון ב-20 בפברואר 1810. סולומון אף הובס במרד שביצע בעקבות ההדחה. הוא מת בגלות בטרבזון, שבאימפריה הטורקית בשנת 1815[20].

בגרטיונים ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באימפריה הרוסית הפכו הבגרטיונים לאחת משושלות האצולה הבולטות. הנסיך המפורסם ביותר היה פיוטר בגרטיון נינו של יסה מלך כארתלי אשר הפך לגנרל רוסי וגיבור המלחמה הפטריוטית של 1812. אחיו רומן בגרטיוני (რომან ბაგრატიონი) הפך אף הוא לגנרל רוסי שהתבלט במלחמת רוסיה-פרס, 1826-1828 והיה הראשון שנכנס לירוואן בשנת 1827. רומן בגרטיוני ידוע גם באהבתו הגדולה לאומנויות, ספרות ותיאטרון. התיאטרון הביתי שלו בטביליסי היה מהטובים ביותר בקווקז. בנו פטרה בגרטיוני (პეტრე ბაგრატიონი) היה למושל מחוז טבר ומאוחר יותר גנרל-מושל פרובינציות בלטיות. הוא היה גם מהנדס מתכות אשר ידוע בפיתוח סיאניזציה של זהב ברוסיה. דמטרה פיוטורוביץ' בגרטיוני היה גנרל רוסי אשר נלחם במלחמת העולם הראשונה במתקפת ברוסילוב ומאוחר יותר הצטרף לצבא האדום.

בגרטיונים היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת בגרטיוני עזבה את גאורגיה אחרי פלישת הצבא האדום לגאורגיה וכיבוש טביליסי, בשנת 1921. למרות שצאצאי המלך האחרון עדיין מתגוררים בגאורגיה, בשנת 1924 ארקלה בגרטיוני-מוחרנלי, מהענף הצעיר של המשפחה, הכריז על עצמו כראש בית המלוכה ומייסד את "איחוד הגאורגים המסורתיים" באירופה. אשתו השנייה הייתה ביתה של הרוזנת מריה אנטואנטה מאיטליה, שנפטרה בשנת 1944. אחרי שנשא מחדש את הספרדיה האינפנטה מריה דה לאס מרסדס, בתו של אלפונסו ה-12 מלך ספרד והנסיכה לשעבר של בוואריה, והנסיך הנסיך לואיס פרדיננד מלך בוואריה משושלת וויטלסבץ'. בימינו צאצאי שושלת בגרטיוני-מוחרני מתגוררים ברומא. הנסיך גיאורגי גורג'ה דה בגרטיוני (שנולד ב-1944 ברומא, וכעת מתגורר בספרד), הוא ראש בית המלוכה הגאורגי הנוכחי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sumbat Davitis-Dze, "סיפור הבגרטידים וחייהם" (ცხოვრებაჲ და უწყებაჲ ბაგრატონიანთა ჩუენ ქართველთა მეფეთასა), see Suny (1994), p. 349; Rapp (2003), p. 337
  2. ^ הצורות המוקדמות של שם השושלת הם "בַּגרַטוֹניאני", "בַּגרַטוּניאני" ו"בַּגרַטוֹבאני", שהשתנו לאחר מכן ל"בַּגרַטיוֹני". שמות אלה כמו גם ה"בַּגרַטוּני" הארמני והשם המודרני בגרטיד כוונתם "בני בגרט" או "השושלת מבית בגרט".
  3. ^ מהענף של יוסטיניאנוס הראשון, האצילות של "קואורופלאטס" (ביוונית: κουροπαλάτης, קנצלר), הייתה אחת מהבכירות באימפריה הביזנטית, השמור בדרך כלל לחברי המשפחה האימפריאלית. תדירות הענקת התואר לחברי השושלות הגאורגיות והארמניות הדגישו את חשיבותן בפוליטיקה של אותם ימים.
    Suny 1994, עמ. 348
  4. ^ וחושטי בגרטיוני (שנת 1745), "ההיסטוריה של ממלכת גאורגיה"
    (აღწერა სამეფოსა საქართველოსი); בתרגום לרוסית באתר ArmenianHouse.org.
  5. ^ Georgia. אנציקלופדיה בריטניקה (1910-1911).
  6. ^ Suny (1994), 349
  7. ^ נמצא במרכזה של פרובינציית איספיר המודרנית, שבצפון-מזרח טורקיה, פרובינציה זו נחשב ה"עריסה" של הגאורגים (Suny [1994], p. 11). היא שוכנת במיקום שמיוחס לעתים קרובות לגבול ארמני-גאורגי, במקום בו שני הקהילות חיות בדו-קיום וממוזגות כבר מאות שנים, אבל ה"ספרי" הגאורגי ו"ספר" הארמנית, אינן תמיד זהות לגמרי (טאו וטאיק (Տայք), Rapp [2003], p. 14).
  8. ^ ברדזנישווילי אט-אל, "ההיסטוריה של גאורגיה" עמ' 129, ציטטה ב- Suny [1994], p. 349
  9. ^ סיריל טואומנוף, "איבריה בערב שלטון הבגרטידים", עמ' 22, cited in: Suny (1994), p. 349
  10. ^ Rapp (2003), p. 169
  11. ^ Rapp (2003), p. 234
  12. ^ סיריל טואומנוף, C. "חקר ההיסטוריה של קווקז הנוצרית", p. 316, cited in: Rapp (2003), p. 145
  13. ^ Rapp (2003), pp. 218, 249
  14. ^ Suny (1994), p. 29
  15. ^ אנציקלופדיה בריטניקה הערך: גאורגיה של ימי הביניים
  16. ^ על פי הנסיך וחושטי, מוצאו של דוד סוסלן מגיע אחורה לפליט הגאורגי הנסיך דוד, נכדו של גיאורגי הראשון (1014-1027) ואשתו האלאנית "אלדה".
  17. ^ Lang (1957), p. 242
  18. ^ אנציקלופדיה בריטניקה הערך: הסכם גאורגייבסק
  19. ^ Lang (1957), p. 252
  20. ^ Suny (1994), p. 64; בדליי, Gammer (1908), pp. 66, 78; ,תיבה מלכותית אימרתי, שושלת בגרטיוני