שושלת צ'ין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לאחד פרקים קצרצרים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

שושלת צ'יןסינית: 秦朝 , בפין-יין: Qín Cháo) היא השושלת הסינית ששלטה בסין המאוחדת בין השנים 221 לפנה"ס עד 207 לפנה"ס. החליפה את שושלת ג'ואו והוחלפה על ידי שושלת האן, בירתה ישבה ליד שי-אן.

שמה של סין, הן בעברית והן בלועזית נגזר משמה של שושלת צ'ין. למרות מספר השנים המועט בה שלטה, הטביעה השושלת את חותמה על סין עד היום. בשיא תקופת שלטונה שלטה השושלת על 40 מיליון נפש, יותר מאשר כל צורת שילטון אחרת ברחבי העולם באותה תקופה. פסלי צבא הטרקוטה שייכים לתקופתה של שושלת זו.

איחוד סין על ידי הקיסר הראשון בשושלת, צִ'ין שְׁה חְוָאנְג ב-221 לפני הספירה נחשב כתאריך הקמתה של קיסרות סין, קיסרות שהתקיימה עד נפילתה של שושלת צ'ינג והקמת הרפובליקה הסינית ב-1912.

Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת סין בתקופת המדינות הלוחמות בסביבות שנת 350 לפני הספירה
הקיסר הראשון של סין צִ'ין שְׁה חְוָאנְג

בשנת 480 לפנה"ס התחילה בסין תקופה הנקראת תקופת המדינות הלוחמות. לקראת סוף תקופת המדינות הלוחמות כבר הייתה ממלכת צ'ין הממלכה החזקה ביותר בסין אם כי השלטון הפורמלי היה בידי שושלת ג'ואו עד שנת 256 לפנה"ס כאשר מלך ג'ואו המזרחית האחרון מת ויורשו לא נטל לעצמו את התואר.

צ'ין שה-חואנג היה מלך צ'ין, שכבש ואיחד תוך קרבות עקובי דם את קיסרות צ'ין, שהורכבה משבע מדינות עיקריות האן, צ'ין, צו, ווי, ג'או, יין, צי.

הקיסר הראשון, צ'ין שה-חואנג נזכר עד היום, מצד אחד כמאחד סין בתחומים רבים, כמחבר החומה הסינית הראשון, וכבונה קבר הקיסר עם טרקוטה, ומצד שני כעריץ אכזרי ופרנואידי, שחיפש חיי נצח בעזרת שיקויים.

ההיסטוריה לפני איחוד סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך המלחמות בין צ'ין לשכנותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שלפני המלחמות נגד שכנותיה, התכוננה ממלכת צ'ין היטב למהלך, תוך בניית צבא גדול וחמוש היטב. סייע לממלכת צ'ין גם השקט היחסי לו זכתה, עקב היותה מרוחקת משאר המדינות הלוחמות השכנות. צבא צ'ין כבש את ממלכת האן בשנת 230 לפנה"ס, בשנת 225 לפנה"ס הוא כבש את ממלכת וויי, בשנים 223-222 לפנה"ס נכבשו זו אחר זו ממלכות צ'ו, ין, ג'או. בשנת 221 נכנס צבא צ'ין למדינה האחרונה צ'י שנכנעה מחוסר ברירה.

ניסיון ההתנקשות שיזמו שליטי ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטי ין החליטו לבצע התנקשות בקיסר, הם שלחו לארמון הקיסר מתנקש שכיר חרב שהגיע בתואנה של הבאת מפות הממלכה למטרת כניעה בפני הקיסר צ'ין שה-חואנג.

לתוך ארמון הקיסר לא ניתן היה להיכנס עם כלי נשק (רק הקיסר היה חמוש),ולכן הוסתרה החרב בתוך המפות. המתנקש קר הרוח הצליח להיכנס לארמון ולהתקרב לקיסר צ'ין שה-חואנג, ואז בפתאומיות שלף את החרב והטיח אותה לעבר הקיסר המבוהל, לחוסר מזלו החרב ננעצה בעץ אחד העמודים. הקיסר התעשת, רדף אחרי המתנקש שנלכד על ידי שומרי הארמון, והרג אותו. ממלכת ין נכבשה באכזריות לאחר ניסיון ההתנקשות כושל ב צ'ין שה-חואנג.

איחוד סין משבע המדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין אוחדה על ידי צ'ין שה-חואנג, שליטה של מדינת צ'ין (בשנים 247 לפנה"ס עד 221 לפנה"ס), שבמסע כיבוש ולחימה שנערך בין השנים 238 לפנה"ס עד 221 לפנה"ס, השתלט על כל המדינות השכנות (ציי, צו, יין, האן, ג'או, ווי), בתוך כך הוא כונן מדינה מגובשת אחת תחת שלטונו. מסופר שחייל בצבא של צ'ין שה-חואנג היה מאותגר לקבל דרגות, שהוסיפו לו הטבות כאדמות ורכוש בחיים האזרחיים. הבאת ראש של חייל יריב זיכתה את החייל בדרגה טובה יותר, מות חייל ביחידה הביא לענישת שאר חיילי היחידה, אם לא "פיצו" בהבאת ראש של חייל יריב.

הלחימה גבתה מחיר כבד שנאמד בכ-1,200,000 לוחמים ואזרחים הרוגים.

מפת האימפריה בתקופת קיסר צ'ין הראשון

צ'ין שה-חואנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צ'ין שה-חואנג

צ'ין שה-חואנג היה בנו של נסיך צ'ין גְ'ווָאן גָשְׂיָאנְג, שהפך למלך צ'ין בשנת 249 לפנה"ס. גְ'ווָאן גָשְׂיָאנְג היה נסיך הכתר במיקום לא ריאלי להשגת המלוכה במדינת צ'ין, שנמסר לממלכת ג'או על-פי הסכם, כבן ערובה. במהלך השנים גְ'ווָאן גָשְׂיָאנְג, חבר לסוחר עשיר בשם לוּ'-בּוּוֵיי שאימץ אותו, וסייע לו לחזור לצ'ין, ולחסל את יורש הכתר, ולעלות לשלטון על מדינת צ'ין כמלך, לוּ'-בּוּוֵיי הפך לראש ממשלתו. יש סברה שצ'ין שה-חואנג הוא למעשה בנו הלא חוקי של לוּ'-בּוּוֵיי, עקב זה שרעייתו של גְ'ווָאן גָשְׂיָאנְג הייתה פילגשו של לוּ'-בּוּוֵיי, זמן קצר לפני שנולד. התלאות שחוותה משפחתו של צ'ין שה-חואנג, התבטאה בטינה שחש כלפי ממלכת ג'או במיוחד.

לאחר מוות אביו גְ'ווָאן גָשְׂיָאנְג בשנת 245 לפנה"ס, עלה צ'ין שה-חואנג למלוכה, תחת עוצר (היות שהיה בגיל 13).סיוע העוצר בוטל בגיל 21 לערך,אז הפך למלך בעל סמכויות מלאות.

מקור השם שה-חואנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

צִ'ין שְׁה חְוָאנְג די (בסינית: 秦始皇‏) משמעו "קיסר צ'ין" הראשון, שמו המקורי של שה-חואנג היה יִינְג גֶ'נְג, בשם "שְׁה חְוָאנְג" הקיסר רצה לבדל את עצמו מול התואר מלך, בו השתמשו בשבע המדינות אותן הוא איחד. שְׁה חְוָאנְג הפך לקיסר בגיל 38.

קיסרי שושלת צ'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הקיסר תקופת השלטון הערות
צִ'ין שְׁה חְוָאנְג 221 לפנה"ס - 210 לפנה"ס מייסד השושלת, והקיסרות, בונה החומה הסינית הגדולה, וקבר הקיסר המפואר (עם חיילי הטרקוטה), איחד את סין משבע מדינות עיקריות

שלט כמלך על מדינת צ'ין משנת 246 לפנה"ס עד שנת 221 לפנה"ס, אז הוכרז לקיסר סין (צ'ין).

צ'ין אָר שְׁה 210 לפנה"ס -207 לפנה"ס שליט חלש, הופל מהשלטון, ואולץ להתאבד.
דְזְהיִינגָ 207 לפנה"ס שלט רק 46 יום, וחוסל.

שלטון הקיסר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד הכתב יחידות המדידה והמטבעות הסינים

צ'ין שה חואנג, הכריז על עצמו כקיסר סין ופתח בסדרה של פעולות שנועדו לאחד את האימפריה למעשה. הוא איחד את הכתב הסיני וכן את יחידות המדידה, כמו המשקולות והמטבעות.

חלוקת סין למחוזות ותת-מחוזות

הקיסר הראשון יצר בסין שלטון מרכזי ממשלתי, וחילק את המדינה, למחוזות, ותתי מחוזות, עם שלטון של פקידים.

פיאודליזם

שְׁה חְוָאנְג הנהיג לראשונה את שיטת הפיאודליזם שהפכה להיות נהוגה בסין עד מלחמת האופיום הראשונה בשנת 1840.

איחוד קטעי החומה הסינית הגדולה

שְׁה חְוָאנְג השלים את הקמת החומה הסינית הגדולה על ידי איחוד קטעים של חומה מתקופות קדומות יותר.

תיעול ותחבורה

שְׁה חְוָאנְג פיתח מערכת נרחבת של כבישים ותעלות, הוא בנה תעלת מים בת יותר מ 1000 ק"מ לכיון דרום, למטרת החשת סיוע ואספקה לצבאו במלחמה באזור וייטנאם של ימינו.

האוכלוסייה בזמן שלטונו

בשיאה שלטה שושלת צ'ין על יותר מ-40 מיליון תושבים.

הלגליזם

הלגליזם הייתה פילוסופיית השלטון של קיסר צ'ין הראשון (הלגליזם נקרא גם החוקתיות). שְׁה חְוָאנְג, העניק לכל אדם בקיסרות מערכת של שכר ועונש, ללא קשר למעמדו. שה-חואנג חיזק מאוד את מעמד האיכר-חייל.

הגליית ראש הממשלה הראשון שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוּ'-בּוּוֵיי, ראש הממשלה ששירת תחת אביו של הקיסר הראשון, ואחר כך תחת הקיסר הראשון שְׁה חְוָאנְג, הסתבך בפרשת הסריס מאהב של המלכה האם (אימו של שְׁה חְוָאנְג), ונחשד שידע על התרחשות, ועל זה שהסריס כביכול לא סורס. הוא הוגלה על מחוץ לקיסרות, ומת לאחר שביצע התאבדות (כך ששְׁה חְוָאנְג היגלה את אביו כביכול, דבר שלילי נוסף שההיסטוריה הסינית זוקפת לחובתו, בה כבוד ההורים הוא מעל הכל).

מסים כבדים ועבודות כפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שְׁה חְוָאנְג הטיל על נתיניו מסים כבדים, למימון בניית החומה הגדולה של סין, והקבר המפואר שבנה לעצמו. מי שלא עמד במיסוי הכבד, נשלח לעבודת כפייה באתרי החומה השונים, או במפעלי הבנייה המפרכים האחרים שיזם הקיסר הראשון. במסגרת שלטונו צ'ין שה-חואנג, העתיק אוכלוסיות לאזורי ספר, במיוחד לכיוון אתרי בניית החומה (מסופר שמי שנהרג במהלך העבודות נטמן בחומה כחומר לביסוסה), והרחיב את גבולות הקיסרות.

המיסוי הכבד, גרם למרידות קטנות בכל הקיסרות, המרידות דוכאו באכזריות על ידי הצבא הגדול של הקיסר, דבר שלא מנע את התפרצותן מחדש, שוב ושוב.

שריפת הספרים וחיסול שיכבת המשכילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שלטונו הקיסר שְׁה חְוָאנְג, רדף וטבח בשיכבת המשכילים, אחד הפשעים שזוכרים לו ההיסטוריונים הוא טבח בכמה מאות אנשי ידע והשכלה.

הקיסר ציווה לשרוף ספרים וכתבי יד מתקופות קדומות, למעט ספרים שימושיים לתורת הלגיליזם בה האמין, או ספרים שימושים לטכנולוגיה וחקלאות. במהלך זה נעלמו מרחבי הקיסרות כתבי יד חשובים מאוד, וספרים רבים שוחזרו (תוך שימוש בזיכרון) בתקופת האן שלאחריו (אך לא תמיד הטקסט תאם למקור שאבד).

הפרנויה ורדיפת חיי נצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שְׁה חְוָאנְג ראה את עצמו כאל, ושאף לחיי נצח. הקיסר הראשון היה אחוז בפחד מהמוות בשל אי שביעות רצון נתיניו (תושבי שש המדינות שנכבשו על ידי צבאו), ובשל ניסיונות התנקשות שחווה בעבר. שה-חואנג שתה כספית כמשקה של אריכות ימים (דבר שהרעיל את גופו, ולמרבה האירוניה גרם למוותו כנראה).

צבא הטרקוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות רצונו בחיי נצח, שְׁה חְוָאנְג הכין את עצמו לעולם המוות על ידי בניית קבר מפואר, כדי לשמור על הקבר ולהבטיח את שלטונו של הקיסר, נבנה ליד הקבר צבא ענק של חיילי טרקוטה שנתגלו בשנת 1974. בחפירות שנעשו על סמך כתבי היסטוריון סיני, נתגלו ריכוזי כספית גבוהים בסביבות הקבר של הקיסר.

משלחות לחיפוש סם-אלמוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר הראשון שלח משלחות שיחפשו עבורו את סמי האלמוות בסין, במדינות שכנות ומעבר לים, במקרים מסוימים שליחים אלו שחששו מחזרה בידיים ריקות העדיפו להשאר בגלות (התיישבו מחוץ לתחומי הממלכה, ואף באיקונווה שביפן) ולא לחזור למוות בטוח בסין.

חיי הנצח של צ'ין שה-חואנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש היסטוריונים החושבים ששאיפתו של שְׁה חְוָאנְג, לחיי נצח הוגשמה דרך החותם העמוק שהשאיר על סין. מאו צה טונג היה מעריץ גדול של צ'ין שה-חואנג הקיסר הראשון של סין.

מותו של צ'ין שה-חואנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף קיסרותו, החל שְׁה חְוָאנְג להיות רדוף בפרנויה קשה (חשש ממתנקשים, ומיחס התושבים שסבלו ממנו), בנוסף הוא היה אובססיבי בחיפוש אחר שיקוי האלמוות, בשנת 210 לפנה"ס יצא שְׁה חְוָאנְג למסע ברחבי הקיסרות ביחד עם 60,000 חייליו, הסיבה הרשמית הייתה בחינת מצב המדינה, הסיבה האמתית הייתה החיפוש אחר שיקוי האלמוות.

עקב הרעלת הכספית שממנה סבל הקיסר (אותה החשיבו יועציו לסם-החיים), הוא נחלש , ומת במהלך המסע.

שינוי צוואתו של צ'ין שה-חואנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

שְׁה חְוָאנְג לא הכשיר יורש, למרות שמינה את בנו הבכור ליורשו. מיד עם מותו של צ'ין שה-חואנג, יועצו הקרוב ראש הממשלה ועוזריו הסתירו את דבר מותו, הם שינו את צוואתו (הדיחו את הבן המיועד הבכור, והציבו בצוואה במקומו את הבן הצעיר החלש והלא מנוסה.

הצוואה נשלחה לארמון הקיסר בבירה, בעוד השיירה עם גווייתו של צ'ין שה-חואנג נעה לאיטה לכיוון הבירה.

במהלך המסע הגופה הרקיבה, ולכן הריח הוסתר על ידי עגלה של דגים רקובים שהוסעה ליד מרכבות הקיסר (היו כמה מרכבות מחשש להתנקשות). כשהגיעה השיירה לבירה, החלו ההכנות לטקסי הקבורה בעיר התת-קרקעית שבנה לקראת מותו (במשך שנים אחדות, תוך עבודות כפיה של אלפי תושבים). עם הקיסר נקברו חיים נשותיו ופילגשיו (חשוכות הילדים), וגם מתכנני הקברים וגם פועלים (למען הסתרת סוד הקבר המפואר).

נפילת השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר השני-צ'ין אר שה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של צ'ין שה-חואנג בשנת 210 לפנה"ס, עלה לשלטון הקיסר צ'ין אר שה בנו, וזאת עקב תחבולה של ראש הממשלה של הקיסר הראשון שחיבל בצוואה, והביא להתאבדות הבן הבכור של צ'ין שה-חואנג (היורש המיועד והמנוסה).הקיסר צ'ין אר שה שנחשב לשליט בובה לא הצליח להיכנס לנעליו הגדולות של אביו ואיבד את השליטה על הקיסרות.

המרידות בראשות יורשי מדינת האן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך זמן קצר לאחר מות הקיסר הראשון, פרצו מרידות של יורשי משפחות האצולה של שש המדינות שאוחדו בכוח, כשהעיקרית מבהן הייתה משפחת האן, ביחד עם אסירים, איכרים, וחיילים, בכל רחבי סין.

קרב גול - חיסול הקיסרים השני והשלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קרב גול שנערך בשנת 207 לפנה"ס, שבו הושמד רובו של צבא הקיסר, בידי צבא המורדים, והקיסר השני צ'ין אר שה אולץ להתאבד. הקיסר השלישי והאחרון של השושלת דְזְהיִינגָ (בנו של פוסו, בנו הבוגר של צ'ין שה-חואנג) שלט 46 יום עד שחוסל על ידי מפקד המורדים, שהביא לסוף השושלת של צ'ין ותחילת שושלת האן השושלת השנייה של סין המאוחדת.

עליית שושלת האן המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהשתלט בעזרת בני בריתו על מרידות האיכרים, מייצב לְיוֹ בָּאנְג את שלטונו במשך כארבע שנים ומקים את שושלת האן המערבית, על ידי הכרזה על עצמו כקיסר סין הרביעי (הראשון משושלת האן) בשנת 202 לפנה"ס.

אירוני שהמדינה הראשונה שנכבשה על ידי צ'ין שה-חואנג במסע האיחוד של סין, הפילה את השושלת שלו, והקימה שושלת משלה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום התקופה בהיסטוריה של סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת המדינות הלוחמות שושלת צ'ין
221 לפנה"ס-207 לפנה"ס
שושלת האן המערבית
סין הקדומה שושלת צ'ין
221 לפנה"ס-207 לפנה"ס
סין הקיסרית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]