שושן צחור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | שושנאים |
| משפחה: | שושניים |
| סוג: | שושן |
| מין: | שושן צחור |
| שם מדעי | |
 Lilium candidum(ליניאוס, 1753) |
|
שושן צחור (שם מדעי: Lilium candidum, באנגלית Madonna Lily) הוא גאופיט ממשפחת השושניים, בעל בצל גדול ופרחים לבנים גדולים.
הצמח גדל בדרום אירופה ותפוצתו מגיעה עד לצפון ישראל. בעונת הסתיו הבצל מצמיח שושנת עלים; בחודשים פברואר-מרץ מתחיל להתפתח גבעול הפריחה, ובחודש מאי מופיעים הפרחים. הפריחה נמשכת כשבועיים, ולאחריה השחלות המופרות מתפתחות להלקטים, שבתוכם זרעים פחוסים וקלים. במהלך הקיץ, הגבעולים הנושאים את הפירות, וכן שושנות העלים, מתייבשים בהדרגה ומתים. הגבעולים וההלקטים היבשים נותרים על כנם חודשים רבים, וטלטול שלהם על ידי הרוח או בעלי-חיים, מפזר את הזרעים מסביב. בבוא הסתיו הבא תופיע שושנת עלים חדשה, וחוזר חלילה.
לשושן הצחור פרח שצורתו כפעמון גדול בצבע לבן, והוא בעל ריח מתוק חזק - מבנה טיפוסי להאבקה על ידי עשים. עם זאת, החוקר אמוץ דפני גילה שהפרח לא מואבק בישראל על ידי עשים, אלא על ידי זבובי רחף. דפני משער שהפרח הואבק בעבר על ידי עש שנכחד מהאזור וזו הסיבה למבנה הפרח האופייני. לא ידוע מי מאביק את הפרח באזורי תפוצתו שמחוץ לישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] השושן הצחור בתרבות ובאמנות
השושן הצחור מסמל עבור הנוצרים את בתוליה של מרים, אם ישו (באנגלית הוא מכונה "Madonna Lily"). ציורים רבים שנעשו בידי אמנים אירופאיים מתקופות שונות בהיסטוריה, מתארים את מרים עם פרח השושן הצחור. הפרח בולט במיוחד בציורי הבשורה, בהם מופיע המלאך גבריאל לפני מרים, לבשר לה כי תלד את בנו של האלהים, לעתים קרובות כשהוא אוחז בידו את הפרח (ראו תמונה).
יש המזהים את השושנה המוזכרת בהושע[1] ובשיר השירים ("כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת"[2]) לא כורד כפי כנהוג לחשוב אלא כשושן צחור, כך למשל האבן עזרא בפירושו לשושנה בשיר השירים מתאר אותה כפרח לבן, שיש לו ריח טוב, ויש לו ששה עלים וששה אבקנים. אך זיהוי זה אינו וודאי, מכיוון שאינו מתאים לתיאור "שושנת העמקים", בשל העובדה שמקום גידולו של השושן הוא בהרים.
במנורת שבעת הקנים של בית-המקדש היהודי, הקנים של הנרות עוצבו בצורת שושן צחור. על פי אונקלוס (שמות כ"ה ל"א) הוא מתרגם את "פרחיה" של המנורה למילה שושנה. בעשיית מקדש שלמה נעשו דוגמאות של השושן בעמודים ובים (שהיה מעין גיגית גדולה) "וְעָבְיוֹ טֶפַח, וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת-כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן." (מלכים א', ז' כ"ו) פירוש המצודות כותב שם כי מקור השם "שושן", הוא בכך שיש לו תמיד ששה עלים (מלכים א', ז' י"ט).
ששת עלי-הכותרת של הפרח יוצרים צורה הדומה למגן דוד, ויש המשערים כי זהו המקור לחשיבות מגן הדוד כסמל ביהדות.
צורתו של השושן הוטבעה על מטבעות רבים. אחד המטבעות המוכרים הוא השקל.
[עריכה] השושן הצחור בישראל
חשיבותו של השושן הצחור כסמל בדת הנוצרית (ראה לעיל), גרמה לעקירה מסיבית של בצלי שושן בארץ-ישראל על ידי צליינים מאירופה, החל בתקופה הצלבנית, עד כי בתחילת המאה העשרים, הצמח, שככל הנראה היה נפוץ בעבר בישראל, נחשד כנכחד מהארץ. ניסיונותיו של הבוטנאי אהרון אהרונסון לאתרו בתקופה זו עלו בתוהו. רק בשנת 1925, במשלחת של בוטנאים לגליל העליון שבראשה עמד אלכסנדר איג, גילה נח נפתולסקי בצל של שושן ברכס פקיעין. מאוחר יותר המין התגלה גם באזור נחל יגור בכרמל על ידי טוביה קושניר.
עם השנים התגלו עוד מספר אתרים של שושן בארץ, אך הצמח עודנו נחשב בסכנת הכחדה. כיום השושן הצחור גדל בישראל רק בכרמל ובשלושה אתרים בגליל העליון: נחל כזיב, הר שזור ורכס פקיעין. אוכלוסיות אלה הינן חשובות מאוד לשימור, הן בגלל חשיבותן עבור הנוצרים, והן משום היותן גבול התפוצה הדרומי של המין.
בית הגידול של השושן הצחור בישראל הוא מצוקים של גיר קשה תחת צל חלקי של חורש. פרטים של שושן הגדלים בצל מלא במעבה החורש אינם מגיעים לפריחה. כדי לעודד את פריחתו ושגשוגו של המין באזורים שבהם החורש נסגר, מבצעת רשות הטבע והגנים מדי פעם דילול ופתיחה של החורש, באזורים מסוימים בהם גדל השושן.
[עריכה] מקורות
- כהן, עפר, ואבי שמידע, צמחים נדירים בישראל - ספר המידע האדום, כרך א' - הצמחים הנדירים של הגליל העליון, רשות שמורות הטבע והחברה להגנת הטבע, 1992, עמ' 55.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- על הבלבול בין ורד ושושנה בעברית
- שושן צחור, באתר "טיולי"
- מסלולי טיול בהם ניתן לראות בטבע את השושן הצחור
- שושן צחור, באתר "צמח השדה"
