שושנה ארבלי-אלמוזלינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg
WIKI AND ACADEMIA.PNG
הערך נמצא בשלבי עבודה במסגרת מיזם "עבודות ויקידמיות" והוא פתוח לעריכה. השלמות, תוספות והערות יתקבלו בברכה.
 ערך זה נכתב  בשיתוף פעולה עם סמינר הקיבוצים  במסגרת הקורס "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה". תאריך סיום הקורס הוא 15 באוגוסט 2014.
שושנה ארבלי-אלמוזלינו
שושנה ארבלי אלמוזלינו 1969.jpeg
תאריך לידה 26 בינואר 1926
תאריך עלייה אוגוסט 1947
ממשלות 22
כנסות 6 - 12
סיעה המערך, מפלגת העבודה
תפקידים בולטים

שושנה ארבלי-אלמוזלינו (נולדה ב-26 בינואר 1926, מוצל, עיראק), חברת כנסת מטעם סיעת המערך בכנסת השישית ועד לכנסת השתים עשרה, סגנית יושב ראש הכנסת, סגנית שר הבריאות בממשלת ישראל ה-21 ושרת הבריאות בממשלה ה-22. האישה השנייה שכיהנה בממשלת ישראל בתפקיד שר שאינו שר ללא תיק, אחרי גולדה מאיר. חברת מזכירות מועצת הפועלות ואחר כך בנעמ"ת. לפני עלייתה ארצה הייתה חברת המחתרת הציונית בעיראק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה במוצל שבעיראק לשמואל בנימין וספירה (שדירה) ארבילי, שמוצאם מהעיר ארביל בעיראק, למשפחה מסורתית בת שש נפשות, ללא זיקה לציונות[1]. למדה בבית ספר המקומי, יהודייה יחידה בכיתה שכל תלמידיה היו מוסלמים[2]. עם תום לימודי התיכון לימדה אנגלית בבית ספר לבנות. אחר כך התקבלה ללימודים בבית המדרש הגבוה למורים ומורות בבגדאד שם סבלה מאווירה עוינת ובדידות‏[3]. משפחתה שמרה על קשרים טובים עם השכנים המוסלמים, שקיבלו תפנית בשנת 1941 בעקבות הפוגרומים של הפרהוד[4].

שנים ראשונות בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 הצטרפה לגרעין התיישבות המחתרתי מטעם המוסד לעלייה ב', כחלק מפעילות תנועה הציונית בעיראק. במחתרת שימשה כמדריכה ורכזת ופעם אחת נעצרה על ידי השלטונות בחשד לפעילות ציונית‏[5]. אחרי שחרורה הייתה נתונה למעקב ועל כן ביקשה לזרז את עלייתה לארץ ישראל. היא הגיעה ארצה באופן חשאי במסגרת מבצע מייקלברג שהחל ב-20 באוגוסט 1947[6], יחד עם כחמישים חלוצים. בני משפחתה עלו לישראל ב-1951 במבצע עזרא ונחמיה.
בארץ צורפה לגרעין אל-על שבקיבוץ שדה נחום שהיה לגרעין המייסד של קיבוץ נווה אור. בשנת 1950 יצאה בשליחות מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית לסייע במחנה עולים בית ליד, שם נחשפה לתנאי החיים הקשים של עולים ועולות מארצות האסלאם‏[7].

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948 הצטרפה לתנועת אחדות העבודה והייתה חברת מזכירות סניף המפלגה ברמת גן. התלוותה לסיורים במעברות שערך אברהם עבאס, אז יו"ר המחלקה לעדות המזרח במפ"ם. בשנת 1956 התמנתה לתפקיד מנהלת המחלקה להכשרה ולעבודה במועצת הפועלות ביחד עם גניה פילניק. בשנת 1959 קודמה לתפקיד יו"ר המחלקה‏[8]. בתפקידיה אלה טיפלה בלימודי נערות, הגדלת כוח העבודה של נשים במשק ובמחלקה לעובדות ערביות. פעלה לקידום שכר שווה לעבודה שווה לנשים, הכשרה מקצועית לנשים והקמת מעונות יום לילדי אמהות עובדות‏[9], תפקיד שמילאה עד שנבחרה לכנסת.

כהונתה כחברת כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 החליטה מזכירות מפלגת אחדות העבודה לשריין 20 אחוז מהמושבים בכנסת לנשים החברות במפלגה וכ-10 אחוזים מהמושבים ליוצאי עדות המזרח‏[10]. השתייכותה לשתי קבוצות מיעוט אלה קידמה את שיבוצה למקום העשירי ברשימת אחדות העבודה לכנסת השישית, ובמקום ה-46 ברשימת המערך המשותפת לכנסת השישית.
במהלך כהונתה בכנסת שימשה בתפקידי יו"ר וחברה בועדת העבודה, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה וחברה בועדת הכנסת, ועדת חוץ וביטחון, ועדת הכלכלה, ועדת השירותים הציבוריים, הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ועדת החינוך והתרבות וועדת העלייה והקליטה[11]. עם החוקים שפעלה לקידומם נמנים תיקונים לחוק הגנת הצרכן בכנסת השתים עשרה[12] ולחוק הביטוח הלאומי[13].

בזכות שליטתה בערבית השתתפה בפגישות עם נציגי מדינות ערב ופעלה במגזר הערבי-בדואי. בשנת 1987 ביקרה בבית החולים שיפא בעזה כחלק מפועלה לקידום התנאים הרפואיים ברצועה ונשאה נאום בערבית שזכה לתהודה רבה בקרב האוכלוסייה המקומית. זאת על אף דעותיה הנציות בתחום מדיניות החוץ והביטחון של ישראל, למשל כאשר התנגדה לאישור הסכמי קמפ דיוויד וכשבהצבעה על אישור הסכם השלום נעדרה ממליאת הכנסת, ולנוכח פעילותה לגיוס רוב לחוק רמת הגולן, בניגוד להחלטת הסיעה שלה‏[14]. חבר הכנסת עבד אל-והאב דראושה ביקש משמעון פרס למנותה לשרה, וזאת בנימוק לפיו חרף חילוקי הדעות בתחום המדיני, אין עוררין על תרומתה ויחסה לאוכלוסייה הערבית‏[15].

כהונתה כשרת הבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בספטמבר 1984 מונתה ארבלי-אלמוזלינו לסגנית שר הבריאות בממשלת האחדות הלאומית, שהייתה אז בראשות של שמעון פרס, והייתה אחראית על השירותים הפסיכיאטריים, הסיעוד והגריאטריה ובריאות הציבור. בתקופתה הוקם המטה למלחמה בסמים ואלכוהול. עם הקמת ממשלתו של יצחק שמיר בהתאם להסכם הרוטציה, והחלטתו של מרדכי גור שלא לכהן בממשלה זו, מונתה ב-17 באוקטובר 1986 לשרת הבריאות ובכך הייתה לאישה השנייה שכיהנה בתפקיד שר שאינו שר ללא תיק מאז גולדה מאיר (לפניה כיהנו כשרה ללא תיק שולמית אלוני ושרה דורון). באותם ימים הייתה מערכת הבריאות נתונה במשבר כלכלי והיה עליה להתמודד עם גירעון ועם סכסוכי עבודה של הרופאים והאחיות ‏[16].

בתקופת כהונתה כשרת הבריאות אישרה את ביצועו של ניתוח השתלת כבד הראשון בארץ, שעד אז נאסר בנימוקי הלכה על ידי הרבנות הראשית לישראל. למרות שהחזיקה בדעות שמרניות בנושאי בריאות, למשל כשתמכה בביטול הסעיף הסוציאלי להתרת הפסקות הריון[17], הכריעה בניגוד לעמדת הרבנים וקידמה את ביצועם של ניתוחי השתלות לב וכבד בישראל‏[18].

פרישתה מהכנסת ופעילות ציבורית נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988, ערב הכרזת המועמדים לרשימת המערך לכנסת השלוש עשרה, הודיע לה פרס שהחליט לא לצרפה לממשלה החדשה. בממשלה זו לא היו נשים בתפקיד שר, וכשהכריז על פרס המועמדים נשמעו צעקות חברי ופעילי המפלגה לפיהן "אין ממשלה בלי אישה"‏[19]. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה ולאחר קרוב ל-27 שנות כהונה בממשלה וכנסת שובצה במקום לא ריאלי.
אחרי פרישתה מהכנסת המשיכה למלא תפקידים ציבוריים בתחומי רווחה, בריאות וקליטת עלייה. כיהנה בתור נשיאת העמותה למרכז מורשת יהדות מוצל, נשיאת המכון לחקר יהדות מוצל ע"ש עזרא לניאדו, חברת הנהלה במרכז מורשת יהדות בבל, יו"ר יושבת ראש עמותת ענבר התומכת בנפגעים במחלות ראומטיות, חברה במועצת קופת חולים כללית, יו"ר הוועדה לזכויות החברים ותלונות הציבור במועצה ויו"ר עמותת גבעולים לעידוד קליטת עלייה ומתן שירותים בתחומי החברה והתרבות לעולים החדשים‏[20].

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1955, בתפקידה כמזכירת מטה הבחירות של מפ"ם בסניפים המקומיים, הכירה את יו"ר המטה נתן אלמוזלינו, וב-1965 הם נישאו. הוא היה אז אלמן ואב לשני בנים, לימים גזבר הסתדרות העובדים הכללית ולימים יו"ר רשת בתי הספר עמל.‏[21] בעת כהונתה בכנסת ובממשלה היה ליד ימינה וסייע לה בעבודתה לאורך כל העשייה הציבורית. ב-2007 נפטר.
שושנה ארבלי-אלמוזלינו מתגוררת בגבעתיים, ולה אוסף בובות שצברה בכנסים של ארגוני נשים בינלאומיים. מקור האוסף התחיל ממבצע חשאי בו השתתפה בשנת 1962 במסגרתו הוצפנו מסרים בבובות והן הועברו ליהודי רוסיה הנצורים‏[22]. בשנת 2003 תרמה משפחתה כספים לתיאטרון גבעתיים ואחד מאולמות התיאטרון נקרא על שם שושנה ונתן אלמוזלינו. בכניסה לאולם מוצג מבחר מאוסף הבובות שלה.‏[23]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שושנה ארבלי-אלמוזלינו, מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1998.
  • שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, מדיה 10, 2011, עמ' 110-114.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רחל ורצברגר, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, אנציקלופדיה לנשים יהודיות.
  2. ^ שושנה ארבלי-אלמוזלינו, מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 19.
  3. ^ שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תל-אביב: מדיה 10, 2011, עמ' 110.
  4. ^ רחל ורצברגר, שושנה ארבלי אלמוזלינו, אנציקלופדיה לנשים יהודיות.
  5. ^ ארבלי-אלמוזלינו, מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל, עמ' 20-27.
  6. ^ יומן אירועים: מבצע מייקלברג, אתר חיל האוויר.
  7. ^ בן-אריה, חברות הכנסת, עמ' 111.
  8. ^ בן-אריה, חברות הכנסת, עמ' 101.
  9. ^ ארבלי-אלמוזלינו, מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל, עמ' 105– 106.
  10. ^ ארבלי-אלמוזלינו, מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל, עמ' 124-125.
  11. ^ בן-אריה, חברות הכנסת, עמ' 112.
  12. ^ ארבלי-אלמוזלינו, מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל, עמ' 305.
  13. ^ יעל תשבי, גם עקרת בית זכאית לביטוח נכות, דבר, 26 במאי 1976
  14. ^ בן-אריה, חברות הכנסת, עמ' 112.
  15. ^ ארבלי-אלמוזלינו, מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל, עמ' 270.
  16. ^ דליה מזורי, על האחיות לוותר על קיצור שבוע העבודה, מעריב, 22 באוקטובר 1986
    יהושע ביצור, שרת הבריאות החדשה: אמשיך ללכת לתחרויות כדורגל כאוהדת הפועל ת"א, מעריב, 20 באוקטובר 1986
  17. ^ בן-אריה, חברות הכנסת, עמ' 113.
  18. ^ דליה מזורי, "זו ההחלטה הראשונה שלי כשרת הבריאות", מעריב, 22 באוקטובר 1986
  19. ^ ארבלי-אלמוזלינו, מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל עמ' 299–300.
  20. ^ דניאל זיו, עיריית גבעתיים יזמה קייטנה מיוחדת לילדי עולים, אתר עיריית רמת גן.
  21. ^ בן-אריה, חברות הכנסת, עמ' 112.
  22. ^ עשי ויינשטיין, "הבובות נמסרו בחשאי ליהודים מאחורי מסך הברזל", מעריב, 1 בנובמבר 1978
  23. ^ אתר תיאטרון גבעתיים.
שרי הבריאות בממשלות ישראל

חיים משה שפירא | יוסף בורג | יוסף ספיר | יוסף סרלין | דב יוסף | ישראל ברזילי | חיים משה שפירא | ישראל ברזילי | חיים גבתי | ויקטור שם-טוב | אליעזר שוסטק | מרדכי גור | שושנה ארבלי-אלמוזלינו | יעקב צור | אהוד אולמרט | חיים רמון | יצחק רבין | אפרים סנה | צחי הנגבי | יהושע מצא | שלמה בניזרי | רוני מילוא | נסים דהן | דני נוה | יעקב אדרי | יעקב בן יזרי | בנימין נתניהו | יעל גרמן

יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת

מנחם בדרמרדכי בנטובבנימין אבניאלאברהם שכטרמןיגאל הורביץשמואל תמירגד יעקוביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינואברהם בייגה שוחטצחי הנגביגדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהןשלום שמחוןרוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמן