שושנה דמארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שושנה דמארי
Flickr - Government Press Office (GPO) - Shoshana Damari singing during a Druze Evening in the Tsavta Club in Tel Aviv.jpg
שושנה דמארי בהופעה, 1974
מידע כללי
מקור דמאר, תימן
שנות פעילות 19392006
סוגה זמר עברי
חברת תקליטים הד ארצי
לונדון רקורדס
ישראפון
CBS
NMC
דיוקנה של שושנה דמארי בצעירותה
דמארי מופיעה במחנות המעצר בקפריסין, בין 1947 ל-1948
שושנה דמארי עם משה וילנסקי מימין ויוסף גולנד משמאל בארצות הברית בעת מסע ההופעות המשותף, 1949
דמארי ב-1961
קברה של שושנה דמארי בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב

שושנה דמארי (31 במרץ 1923‏‏[1] - 14 בפברואר 2006) הייתה זמרת ושחקנית ישראלית ילידת תימן, שזכתה לכינוי "מלכת הזמר העברי".

התפרסמה עוד לפני קום המדינה, ובעיקר בתקופת מלחמת העצמאות ושנות המדינה הראשונות, ונהנתה מפופולריות ארוכה בישראל. שיריה, כגון "כלניות", "צריך לצלצל פעמיים", "אור" ורבים אחרים, הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. כלת פרס ישראל לשנת תשמ"ח (1988).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושנה דמארי נולדה בערב פסח בעיר דמאר שבתימן כבת הזקונים במשפחה בת חמישה ילדים, ליחיא-זכריה וגזאל-איילה דמארי. משפחתה הגיעה ברגל לנמל עדן ומשם עלתה ארצה באניה ב-1925[2] והתיישבה בראשון לציון כששושנה הייתה בת שנתיים. היא למדה בבית הספר "חביב" וליוותה את אמה הזמרת והמקוננת בשירה ובתוף באירועים שונים בקהילה התימנית. באמצע שנות ה-30 הצטרפה דמארי כשחקנית וזמרת ללהקת התיאטרון המזרחית "שולמית", בעקבות המלצתו של אחיה הבכור סעדיה, שהיה אז שחקן, קריין וזמר בזכות עצמו. במסגרת הלהקה החלה להופיע ושרה גם בתוכניות שונות ב"קול ירושלים" המנדטורי. באוגוסט 1938 הופיעה לראשונה כסולנית ברדיו בשירים תימניים של המשורר שלום שבזי, בליווי עוד ותופים. בשנת 1939, בהיותה בת 16, קיימה דמארי את הקונצרט הראשון שלה כזמרת סולנית, בליווי בפסנתר של נחום נרדי. בפברואר 1940 נישאה לשלמה בשמי (נפטר ב-1988), מנהל "שולמית", והוא שימש גם כסוכנה האמנותי. ב-27 בינואר 1943 נולדה לשניים בתם היחידה נאוה בשמי. דמארי הופיעה באותה תקופה כזמרת גם מחוץ לפעילותה ב"שולמית".

בשנת 1943 הצטרפה כזמרת ושחקנית לתיאטרון המוזיקלי "לי לה לו" שאת מרבית פזמוניו כתבו המשורר נתן אלתרמן והמלחין משה וילנסקי. שירם "כלניות", שביצעה על במת התיאטרון ב-1946, הפך להיות שירה הידוע ביותר ול"סימן ההיכר" שלה. אף שהשיר נכתב כשיר טבע, הוא נתפס באותה תקופה גם כשיר מחאה נגד הבריטים (שחיילי הצנחנים שלו, בעלי הכומתות האדומות כונו "כלניות"). שיתוף הפעולה של צמד היוצרים אלתרמן ווילנסקי עם דמארי, הוליד להיטים נוספים שביצעה על בימת "לי לה לו": "אני מצפת" (שדמארי העידה כי אלתרמן כתב אותו עליה), "זה יעבור" והשירים בעלי הניחוח התימני "בכרמי תימן" ו"מרים בת ניסים". וילנסקי המשיך ללוות את דמארי במרבית הקריירה שלה והלחין את מרבית שיריה, רבים מהם למילותיהם של נתן אלתרמן, יעקב אורלנד ויחיאל מוהר.

בעת מלחמת העצמאות ביצעה דמארי כמה מהשירים שהפכו להיות מזוהים ביותר עם המלחמה, כמו "הקרב האחרון", "בת שבע" ו"היו זמנים" (למילותיו של חיים חפר). הופעותיה לפני החיילים עוררו רושם רב. ערב קום המדינה ערכה עם משה וילנסקי מסע הופעות מרגש במחנות המעצר בקפריסין, שם שרה את השיר "הביתה" וגם שיר מוכר ביידיש בשם "צימוקים ושקדים" ("ראזשינקעס מיט מאנדלען"). לאחר מכן סיפרה, שמרוב בכי והתרגשות הקהל, היא לא הצליחה אף פעם לסיים את השיר עד הסוף. במהרה הפכה לזמרת מפורסמת והקהל נהר להופעותיה. שירים שחידשה באותה תקופה, "הטנדר נוסע" (במקור של אסתר גמליאלית) ו"צריך לצלצל פעמיים" (במקור מהתיאטרון 'כל הרוחות') נהפכו מיד למזוהים עמה. באותה תקופה הוציאה את אלבומה הראשון, "כלניות" (1948) עם השירים שזוהו איתה עד אז. אלבום זה זכה להצלחה רבה.

בשנות החמישים התארחה דמארי בתוכניות הרדיו של משה וילנסקי בקול ישראל, שם ביצעה שירים חדשים שהלחין, כמו "הרועה הקטנה מן הגיא" ו"לאור הזכרונות". כמו כן היא הקליטה מספר שירים של וילנסקי ויחיאל מוהר, שבוצעו במקור על ידי להקת הנח"ל ("הורה ממטרה", "מול הר סיני", "בלדה על מעיין וים"), והם הפכו מיד למזוהים עמה יותר מאשר עם הביצוע המקורי. היא שיחקה בסרטים "גבעה 24 אינה עונה" (1955) ו"באין מולדת" (1956), שתיאר את עליית משפחתה לארץ. בשנת 1957 כיכבה באופרטה העברית "שולמית". היא ביצעה באותה תקופה גם שירים בעלי גוון תימני, כמו השיר "אם ננעלו" של רבי שלום שבזי (אותו ביצעה לימים גם עפרה חזה בעיבוד חדש).

דמארי שמרה כל השנים על סגנון לבוש מיוחד ואישי, שכלל שמלות רקומות ותכשיטים בולטים. סגנון הלבוש האקזוטי המזוהה עמה היה חלק מהקסם שלה והיווה אטרקציה מיוחדת כשהוזמנה להופיע בקהילות יהודיות רבות. בשנות השישים והשבעים הרבתה דמארי לקיים הופעות בחו"ל. היא הופיעה במיטב האולמות בארצות הברית ואירופה והשתתפה בפסטיבלים רבים בעולם, לצד הופעותיה בארץ. תקופה מסוימת התגוררה בארצות הברית והופיעה בעיקר בפני קהל יהודי. בשנת 1972 השתתפה בפסטיבל הזמר עם השיר "אדם לאדם" הקורא לשלום ("לא ילמדו עוד מלחמה"). עם שיר זה הופיעה גם ב"מפגש אומנים" בטלוויזיה עם פרוץ מלחמת יום כיפור. ב-1982 שרה בערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא "זר כלניות למשה וילנסקי" (ויצא גם כאלבום) את השירים "אני מצפת" ו"כלניות".

לאחר שנים רבות שבהן מיעטה להופיע ולהקליט, ביצעה דמארי ב-1987 יחד עם בועז שרעבי שיר שכתב לכבודה אהוד מנור בשם "לשיר איתך". בשנת 1988 היא זכתה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. לכבוד המעמד הזה נכתב עליה השיר "עגילי דמאר" (ברק/קלינגר), אשר בוצע באותו הערב על ידי ירדנה ארזי. בעקבות הזכייה בפרס הקליטה דמארי באותה שנה אלבום חדש, "אור" (1988). האלבום, בעיבודו של מתי כספי, הצליח מאוד ושיר הנושא, "אור", שכתבה נעמי שמר, הפך לריקוד עם פופולרי. שיר זה הפך לשיר הסיום הקבוע בטקס פתיחת פסטיבל מחול כרמיאל, שבו השתתפה מדי שנה. שיר נוסף מהאלבום, "עדיין כאן", נכתב על ידי אהוד מנור לזכר בעלה של דמארי, שלמה בושמי, שנפטר באותה שנה.

בשנת 1997 הוכתרה בתואר ד"ר לפילוסופיה לשם כבוד, מטעם מכון ויצמן למדע.

לאחר מכן לקחה שוב פסק זמן ארוך, והופיעה בעיקר באירועים ציבוריים ומיעטה מאוד בהופעות יחיד. ב-2005 חזרה, אחרי ששיכנע אותה עידן רייכל לשיר שני שירים שכתב לאלבום "ממעמקים": "עלה נישא ברוח" ו"האר את עיניו". דמארי התארחה בחלק מהופעותיו של רייכל והשניים אף החלו בחזרות למופע משותף, שלא זכתה לבצעו.

באחד מהראיונות האחרונים שהעניקה לידיעות אחרונות, אמרה: "טוב לי לדעת שאני משאירה אחריי כל כך הרבה, שידעתי לתת הנאות לעם שלם"‏[3].

שושנה דמארי נפטרה ב-14 בפברואר 2006, בגיל 83 כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות. שלושה ימים לאחר פטירתה נערך טקס הצגת ארונה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב. לאחר מכן היא נקברה, כפי שביקשה בצוואתה, בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. בתם המשותפת של שושנה ושלמה, נאוה בשמי, נפטרה מסרטן ב-29 במאי 2012.

במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל בשנת 2008, נבחרה דמארי ל"זמרת השישים", הזמרת האהובה ביותר בשישים שנות המדינה, בהצבעה שערכו הערוץ הראשון ורשת גימל.‏[4]

עיריית תל אביב קבעה לוח הנצחה לזכרה בחזית הבית בו התגוררה, ברחוב קלונימוס 16. על שמה רחובות במספר ערים, ובהן נתניה ורמלה.

רשימת אלבומים ואוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כלניות (1948)
  • היה היו לי פעם חברים (1951)
  • כיתה אלמונית (1956)
  • שושנה דמארי (1957)
  • מגדלור (1958)
  • הורה ממטרה (1959)
  • כלניות (1959)
  • ביתי שלי (1961)
  • שירי עם לוחם (1968)
  • שושנה דמארי בהופעה חיה במועדון צוותא בת"א (1980)
  • אור (1988)
  • שושנה דמארי והתזמורת הסימפונית חיפה (2002) (הקלטה של הופעה של דמארי משנת 1982 שכללה כבונוס את השיר "כשאני עומדת על במה")

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לילה לילה (1949)
  • מכלניות עד אור (1986)
  • מכלניות עד אור (1994) (להבדיל מהאוסף הקודם בעל אותו השם, אוסף זה הוא משולש)
  • השירים היפים (1994)
  • לאור הזכרונות - שושנה דמארי שרה משה וילנסקי (2006) (אוסף שירים של דמארי, שכולם הולחנו על ידי משה וילנסקי)

הקלטות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי המלווה שלה, שמעון כהן, שהתבסס על דבריה של דמארי, לפיהן היא נולדה בערב פסח 1923. הרישום בתעודת הזהות שלה היה "00.00.1923"; "ג'רוזלם פוסט", 16 בפברואר 2006
  2. ^ לפי מקורות אחרים, ב-1924
  3. ^ שושנת הזמר העברי: חמש שנים בלי דמארי כתבה באתר ynet
  4. ^ רשת ג'