שושנה שבבו

שושנה שבבו

לידה	1910 זכרון יעקב, האימפריה העות'מאנית
פטירה	4 ביולי 1992 (בגיל 82 בערך) חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית

שושנה שבבו בצעירותה

שושנה שבבו, מתוך כתב העת "כלנוע" מתאריך 1 ביולי 1932 (שנה שנייה, גיליון מס' 15).

שושנה שַׁבַּבַּוֹ (1910 - 4 ביולי 1992) הייתה סופרת ארץ ישראלית, בת למשפחה ספרדית שמקורה בצפת. יצירתה של שבבו סובבת סביב תמורות במעמדה של האישה בת המזרח. פרסמה שני רומנים - מריה ואהבה בצפת, וכן סיפורים קצרים ורשימות.

קורות חייה

שושנה שבבו נולדה בזכרון יעקב לשלמה וטובה, ששורשי שניהם מיוחסים למגורשי ספרד שהגיעו לצפת. אחת מסבתות אמהּ הייתה "מוסקובית", כלומר ממוצא רוסי. לפני הולדתה התגוררה המשפחה בצפת. אביה היה מורה לערבית ולתנ"ך. לאחר תקופה עברו להתגורר בקהיר שם לימד האב ערבית באוניברסיטת אל אזהר. לאחר כשלוש שנים במצרים הוזמן ללמד בבית הספר שהוקם בזכרון יעקב בכספי הברון רוטשילד ומאוחר יותר גם ניהל סניף בנק במקום. שם נולדה שושנה שבבו.

ילדותה עברה במשפחה שמנתה חמש בנות ושני בנים שנהנתה ממצב כלכלי טוב. שבבו למדה בבית הספר המקומי שמנהלו היה הסופר יהודה בורלא. היא הייתה תלמידה מחוננת והרבתה בקריאת ספרות יפה עברית וזרה. את בחרותה בילתה בזיכרון יעקב והתיידדה שם עם משפחת סמל משטרה בריטי.

בגיל 15, בעזרת מכתב המלצה של בורלא, התקבלה ללימודי הוראה בסמינר לוינסקי בתל אביב. שם למדה ארבע שנים, אך לא השלימה את השנה החמישית, שנת ההתמחות, עקב מחלת פרקים שאילצה אותה לשוב לביתה. בהיותה בסמינר החלה בכתיבת סיפורים קצרים ורשימות לעיתונים. אשר ברש, אז סופר מצליח ועורך ספרותי נחשב, סבר שלשבבו כישרון כתיבה גדול. את ספרה הראשון, "מריה", החלה לכתוב בגיל 16 והוא פורסם בשנת 1932, בהיותה בת 22. משנת 1929 התגוררה בזיכרון יעקב עם הוריה עד פטירתה של אמה. היא נסעה לביקור בפריז ושהתה זמן מה אצל אחיה בלונדון.

לאחר שובה, הוציאה את ספרה השני "אהבה בצפת", בשנת 1942. באותה שנה, בגיל 32, נישאה לבן משפחה רחוק, דוד כרסנתי. הזוג עבר להתגורר בהדר הכרמל בחיפה שם פתחו חנות לצמר. בשנת 1942 עברו לזיכרון יעקב שם נולדה להם הבת אורנה.^{[דרושה הבהרה]} למרות שסיפוריה הקצרים וספריה זכו להצלחה ופופולריות בקרב הקוראים, הממסד הספרותי מתח ביקורת קשה על יצירתה ושבבו הפסיקה לכתוב ונרתמה לסייעה לבעלה בחנותם. בשנת 1948 חזרו בני הזוג לחיפה.

שבבו עברה מספר אסונות בחייה. אחת מאחיותיה נפטרה בגיל 22. אחיינה נהרג במלחמת העצמאות. היא חוותה שני הריונות כושלים, אמה נפטרה בגיל צעיר יחסית (58) והיא עצמה סבלה מסרטן ב–25 השנים האחרונות לחייה. שושנה שבבו נפטרה בחיפה והובאה למנוחות בזיכרון יעקב בסמוך לבני משפחתה.

על שמה כיכר בשכונת ורדיה בחיפה ורחוב בשכונת כלניות בבאר שבע.

יצירתה

ספרה השני בהוצאת "קדם"

יצירתה הראשונה הייתה רשימת ביקורת על יצירה של מורה לציור שלה שהתפרסמה בעיתון "הארץ". בהמשך פרסמה בעיתונים נוספים: "בוסתנאי" שבעריכת הסופר משה סמילנסקי, "דואר היום" ו"דואר" (עתון יהודי אמריקאי). בפרסומים אלה כתבה הרבה על מעמדה של האשה המזרחית בארץ בכלל ועל הטרדות מיניות שהיא עברה מצד הגברים ותגובתה הנזעמת עליהן. שבבו קיבלה שכר סופרים על כתיבתה זו.

ספרה הראשון, "מריה", אותו החלה לכתוב כאמור בהיותה בת 16, הוא רומן מחיי הנזירות בארץ המספר על אהבה אסורה והריון מחוץ לנישואין. הרומן מבוסס על סיפורה האמיתי של נערה ערביה נוצרייה שהרתה מחוץ לנישואין. רומן הביכורים של שבבו לא התאים לרוח התקופה מבחינת נושאו, וספג ביקורת קשה. אפילו יהודה בורלא קטל את הרומן במאמר שפרסם בכתב העת "מאזנים".

גם ספרה "אהבה בצפת" עוסק באהבה הפורצת גדרות. הרומן מספר על בתו של רב הקהילה הספרדית בצפת היוצאת נגד המסורת ובוחרת באהוב לבה על פני החתן שיועד לה על ידי אביה.

לאחר פרסום הרומן "אהבה בצפת" ועד ליום מותה, כעבור חמישים שנה, לא כתבה עוד. הסיבות לכך אינן ברורות. בתה רומזת שייתכן והדבר קשור לדיכאון שתקף אותה לאחר מות תינוקה בלידתו, או עצם הכניסה לעול חיי הנישואין. היא עצמה רמזה כאילו קשיי היום-יום גרמו לכך וכתבה:

שושנה שבבו הסופרת מתה!
ישנה הגב' כרסנתי.
ומה עניין שמיטה אצל הר סיני?

— שושנה שבבו, זיכרונות

יצירותיה של שבבו לא זכו להוקרה על ידי הממסד הספרותי של אותה תקופה וכנראה נידחו מסיבות חברתיות ופוליטיות שלא היו קשורות לערכן הספרותי (כך טוען ד"ר יוסף הלוי בספרו "בת המזרח החדשה"). הרומן "מריה" בהוצאה המחודשת זכה בפרס לספרי מופת מטעם משרד התרבות.

יצירותיה

• מריה - רומן מחיי הנזירות בארץ, הוצאת מצפה, 1932. בהוצאה מחודשת - בימת קדם לספרות, 2002.
• אהבה בצפת, הוצאת אחיאסף, 1942. בהוצאה מחודשת - בימת קדם לספרות, 2000. בספר נכללים גם דברי בתה אורנה לוין, על אמה, זכרונות שכתבה שבבו כשנה לפני מותה וראיון שנערך עמה בשנת 1979 במסגרת תוכנית הרדיו "בית אבא".
• רחקו החלומות, קובץ סיפורי שושנה שבבו, בימת קדם, 2009

רשימותיה

• שוטה, ריקא - שתי אפיזודות על הטרדות מיניות בארץ ישראל, 1930

לקריאה נוספת

• יוסף הלוי, בת המזרח החדשה - על יצירתה של שושנה שבבו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1996.
• עדי אישה, ‏'והייתה הפליאה החלוצה החדשה': פואטיקת הפירוק ביצירתה של שושנה שבבו, ישראלים ‏9, 2019, עמ' 45–70
• יפה ברלוביץ (עורכת), שאני אדמה ואדם - סיפורי נשים עד קום המדינה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002.
• שי חורב, שושנה שבבו, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 353, 2018.
• קרן דותן, צורה עושה צורה: סופרים מזרחים בספרות העברית בארץ-ישראל במפנה המאה ה-20, הוצאת משגב ירושלים ופרדס, 2022.
• יאלי השש, בת של מי את? דרכים לדבר פמיניזם מזרחי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שושנה שבבו בוויקישיתוף

• מכתב מאת שושנה שבבו ליהודה בורלא
• רשימת הפרסומים של שושנה שבבו, בקטלוג הספרייה הלאומית
• שושנה שבבו, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• שושנה שבבו, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• הצצה לארכיון של שושנה שבבו, באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
• רשימת מאמרים על שושנה שבבו באתר רמב"י
• רן יגיל, פייפר קאט: לא סוגה בשושנים, באתר nrg‏, 3 בפברואר 2010
• גלעד מלצר, כתבי עת, מזרחה מכאן, באתר הארץ, 17 בפברואר 2010
• שרון גבע, שושנה בין החוחים, בבלוג אל מדף ספרי ההיסטוריה, 26 בפברואר 2019
• הרצל חקק, ‏להשיב את הכתר למלכה הנשכחת: 110 להולדת שושנה שבבו, בעיתון מקור ראשון, 11 באוקטובר 2020
• רן יגיל, ‏מה גרם לסופרת העברייה המוערכת לוותר על הכתיבה לטובת חיי משפחה בורגניים, באתר גלובס, 27 באפריל 2023

מכתביה

• שושנה שבבו, נפש עילאית (לזכר ר' ישראל יהודה נידרמן), דואר היום, 27 ביוני 1932
• שושנה שבבו, חמודה (סיפור קצר), דואר היום, 27 באוקטובר 1933
• שושנה שבבו, כיצד נאסרתי (סיפור קצר), דואר היום, 7 בנובמבר 1933