שותפות ים תטיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שותפות ים תטיס (מכונה לעיתים גם פרויקט "ים תטיס") היה מיזם לחיפושי נפט וגז טבעי במדף היבשתי של ישראל, פרי יוזמתו של ד"ר אלי רוזנברג, מקים חברת אבנר חיפושי נפט. בעלי הזכויות שהקימו את שותפות ים תטיס הם נובל אנרג'י (47%), וקבוצת דלק 53% (דלק קידוחים 25%, אבנר חיפושי נפט 23% [שהתמזגה לימים עם דלק קידוחים] ודלק השקעות ונכסים 4%). במסגרת הפרויקט פותחו שתי תגליות הגז הטבעי הראשונות במימי הים התיכון של ישראל, מאגרי מרי ונועה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המיזם נגזר משם האוקיינוס הקדום ים טתיס (זהו התעתיק הנכון), שתפקיד חשוב לו בעיצוב הגאולוגיה של ארץ ישראל וסביבתה הימית ושהפריד בין היבשות לאוראסיה וגונדוונה, שהתפצלו מהיבשת הקדומה פנגיאה בתור היורה (לפני כ-200 מיליון שנה). הים התיכון נחשב לו לשריד אחרון.

אפיון השדה ומודל החיפוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל החיפוש של שותפות ים תטיס מול חופי אשדוד ואשקלון, 20 עד 30 קילומטרים מקו החוף, מתבסס על הימצאות מלכודות שכבה בים רדוד - עומק של מאות מטרים, כאשר הגז צפוי להימצא מתחת למלכודות בעומק של 1.5 עד 2 קילומטרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שותפות ים תטיס הוקמה בשנות ה-90 של המאה ה-20, כאשר קבוצת דלק ואבנר חיפושי נפט חיפשו שותפות מקצועיות כדי להפעיל את הקידוחים ברישיונות הימיים שבהם החזיקו, והגיעו להסכם עם החברה האמריקאית נובל אנרג'י[1].


בידי השותפים בפרויקט ים תטיס שני מאגרי גז - מאגר הגז "נועה", שהתגלה ב-1999, ומאגר הגז "מרי", שהתגלה ב-2000. מאגר מרי הוערך ב-32 מיליארד מ"ק ואילו מאגר נועה הוערך ב-2 מיליארד מ"ק בלבד[2]. בדצמבר 2001 חתמה חברת החשמל על חוזה עם "שותפות ים תטיס" לרכישת גז טבעי ב-1.5 מיליארד דולר במשך 11 שנים. החוסה היה על בסיס Take or Pay, בשיטת רכישה זו מתחייב רוכש הגז לשלם למוכר הגז תמורת כמות מינימלית מוסכמת של גז לשנה; אם אינו יכול לצרוך את כל הכמות שעליה התחייב מסיבות שאינן קשורות למוכר, עליו לשלם גם תמורת הכמות שלא ניצל[3][4]. בהמשך חתמה על עסקאות למכירת גז למפעלי נייר חדרה, לבתי הזיקוק באשדוד ולתחנת הכוח דוראד[5][6].

מתחילת שנת 2004 שימש הגז ממאגר "מרי" את חברת החשמל להפעלת אחדות מתחנות הכוח שלה, במקום המזוט ששימש בעבר דלק לייצור חשמל. שינוי זה הקטין את חלקן של תחנות הכוח בזיהום האוויר. באפריל 2004 הסתיימה הסבת כל ארבע יחידות הייצור ב"תחנת הכוח אשכול" שבאשדוד להפעלה באמצעות גז טבעי. המחיר שבו מכרה לחברת החשמל את הגז היה 2.47 דולר ליחידת חום[7].

במאי 2005, אישר משרד הביטחון לבריטיש גז לבצע את קידוח "עזה מרין 3" בשדה הגז נועה, שבמבנה גאולוגי משותף לישראל ולפלשתינאים, הנמצא משני צדי הגבול הימי[8]. במקביל קיימה משא ומתן עם שותפות ים תטיס, שהחזיקה במאגרים מצידו הישראלי של הגבול, על הפקה משותפת של גז מהמאגר[9]. הפרויקט לא יצאה לפועל ובריטיש גז הודיעה שהיא מפסיקה את קידוחיה בישראל ועזה (כולל הפרויקט שהביא לתגלית של שדה הגז התמר)[10].

בשנת 2010 סיפקה ים תטיס 60% מצריכת הגז הטבעי של ישראל לצד אספקת הגז ממצרים. עקב הפסקת הזרמת הגז המצרי לישראל בפברואר 2011, הפך ים תטיס לספק בלעדי של גז טבעי לישראל[11].

בספטמבר 2014, הפסיקה חברת החשמל לקבל גז ממאגר "ים תטיס". לפי נתוני חברת החשמל במסגרת ההסכמים מול שותפות "ים תטיס" סופקו לה 23 מיליארד מ"ק גז, כמות ששקולה לכ-87% מנפח המאגר כולו ודומה לרכישת 142 מיליון חביות נפט.

חברת החשמל חתמה על שני הסכמי רכש, הראשון לקבלת 18 מיליארד מ"ק (BCM) במהלך 15 שנה והשני בשנת 2009 לרכישה של עוד 5 מיליארד מ"ק. בשל חסרונו של הגז המצרי, ובשל תקנות שהוטלו על החברה מצד המשרד להגנת הסביבה להשתמש בעיקר בגז לייצור חשמל, הצריכה בפועל הייתה גבוהה מהתחזיות ובמקום לסיים את כל הרכש עד שנת 2017 בפועל חברת החשמל סיימה לקבל את כל הכמויות שרכשה כבר בסוף דצמבר 2013[12].

במרץ 2012, עלה רעיון שמאגרי "שותפות ים תטיס" ישמשו כמאגר אחסון אסטרטגי לאומי לגז, אך התוכנית לא יצאה לפועל עקב קשיים טכניים[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבי בר-אלי, שותפות ים-תטיס: ביצת הזהב של יצחק תשובה, באתר הארץ, 18 בינואר 2009
  2. ^ דוד חיון, ‏הערכות: שווי הגז בקידוחי שותפות ים תטיס - יותר מ-2 מיליארד דולר, באתר גלובס, 13 באפריל 2000
  3. ^ עמירם כהן, חברת החשמל תרכוש גז מים תטיס ב-take or pay, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2001
  4. ^ עמירם כהן, חברת החשמל תרכוש מים תטיס גז טבעי ב-1.5 מיליארד דולר, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2001
  5. ^ דוד חיון, ‏נחתם הסכם גז נוסף לים תטיס: תספק גז למפעלי נייר חדרה ב-260-35 מ' ד', באתר גלובס, 31 באוגוסט 2004
  6. ^ דוד חיון, ‏ים תטיס תמכור גז ב-900 מ' ד' לשותפות דוראד לתחנת הכוח שתוקם באשקלון, באתר גלובס, 23 במאי 2004
  7. ^ דוד חיון, ‏ים תטיס חושפת נתונים על עיסקת הגז: תמכור יחידת גז ב-2.47 דולר, באתר גלובס, 27 בפברואר 2005
  8. ^ שרון קדמי, בריטיש גז ישראל תחל בחודש אוגוסט בקידוח בבאר "עזה מרין 3" שבשדה הגז נועה דרום, באתר הארץ, 30 במאי 2005
  9. ^ עמירם כהן, ים תטיס תשתף פעולה עם בריטיש גז בהפקת גז פלשתינאי מעזה, באתר TheMarker‏, 25 בינואר 2005
  10. ^ עמירם כהן, בריטיש גז מפסיקה את קידוחיה בישראל, באתר TheMarker‏, 3 במרץ 2005
  11. ^ ליאור גוטמן, המצרים סוגרים את הברז: 3 תרחישים אפשריים בעקבות עצירת הגז, באתר כלכליסט, 8 במרץ 2011
  12. ^ עמירם ברקת, ‏המדינה תתיר אחסון גז בים תטיס למנוע מחסור, באתר גלובס, 9 בינואר 2014
  13. ^ איתי טרילניק, אבי בר-אלי, חשש: מאגר ים תטיס לא יוכל לשמש לאחסון גז טבעי, באתר TheMarker‏, 13 במרץ 2012