שז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שֶז
Shez-New.jpg
תאריך לידה 30 באוקטובר 1959 (בת 55)
עיסוק משוררת וסופרת
תחום כתיבה שירה, פרוזה
נושאי כתיבה מחאה נשית, פמיניזם, שירה חברתית, גילוי עריות, תפילה ואמונה
יצירות בולטות ריקוד המשוגעת, הרחק מהיעדרו
פרסים

פרס קרן רון אדלר לשירה (1999) ופרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול (2007)

שֶז (נולדה כאפרת ירושלמי, ב-30 באוקטובר 1959) היא סופרת ומשוררת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריה של שז (קיצור של "שם זמני") התפרסמו במשך שנים בכתבי עת רבים וזיכו אותה בפרס רון אדלר לשירה. בשנת 1999 יצא לאור ספר ביכוריה, `ריקוד המשוגעת`, שכולל שירים פמיניסטיים נוקבים העוסקים ביחסיה עם הוריה, אחותה וקשרים אחרים. שלושה מחזות פרי עטה הועלו לבמה: "הביתה" שהוצג בתיאטרון הסימטה בשנת 1995, "שרשרת פנינים לבנה" שהוצג בפסטיבל עכו בשנת 1996 וקריאה מבוימת של המחזה "מלך. כן, כן, מלך" בתיאטרון הסימטה בשנת 2013.

בשנת 2001 פרסמה רומן אוטוביוגרפי בדוי בשם "להחזיר את הפיות לארץ ישראל". בשנת 2004 זכתה לתואר גיבורת תרבות מטעם קהילת הלהט"ב[1]. ב-2005 פרסמה קובץ סיפורים קצרים בשם "מאולפת", ב-2007 זכתה בפרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול וב-2010 יצא לאור ספרה הרביעי "הרחק מהיעדרו" שעובד בשנת 2014 לסרט בבימויה של קרן ידעיה.

ביצירתה קיימים מוטיבים חריפים של אלימות וגילוי עריות:

Cquote2.svg

גַּעְגּוּעִים. לְהִתְגַּעְגֵּעַ לַיָּד שֶׁמַּצְלִיפָה. לְהִתְגַּעְגֵּעַ
לָרֵיחַ שֶׁלּוֹ כְּשֶׁהוּא מְאַמֵּץ אוֹתִי נֶגֶד רְצוֹנִי
אֶל גּוּפוֹ. גּוּפוֹ שֶׁהוּא גּוּפִי. גּוּפִי שֶׁהוּא גּוּפוֹ. אִמִּי שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ. אִשְׁתּוֹ
שֶׁהִיא אֲהוּבָתִי. הוֹרַי שֶׁהֵם שׂוֹנְאַי. שׂוֹנְאַי שֶׁהֵם
הַיְּחִידִים שֶׁמֻּכָּרִים לִי. רַק אֶת הָרֵיחַ שֶׁלָּהֶם אֲנִי רוֹצָה.

Cquote3.svg
– מתוך השיר פרידה (ריקוד המשוגעת, הקיבוץ המאוחד)

לצד מוטיבים של תפילה ואמונה:

Cquote2.svg

שֶׁדִּמְעוֹתַי יַהַפְכוּ פְּנִינִים בָּעוֹלָם.
שֶׁכְּאֵבִי יַהֲפֹךְ פְּנִינִים בָּעוֹלָם.
פְּנִינִים לְהִתְהַדֵּר, לְהִתְכַּרְבֵּל, לְהִתְחַמֵּם,
פְּנִינִים לְהִתְנַחֵם.

Cquote3.svg
– השיר שדמעותיי יהפכו פנינים (ביצוע ולחן: יונתן בר גיורא)

מתחילת דרכה כמשוררת, הייתה שז לסבית מוצהרת ודמות מוכרת בקהילה הלהט"בית, אך בשנת 2001 סיפרה בראיון‏[2] "שאלו אותי: 'את לסבית?' אז כדי להרגיש משוחררת מכבלים אמרתי, כן. אבל אם אני חייבת להיות לסבית לתמיד, ולעולם לא להסתכל על גבר, ולא להיות עם גבר, אז לא בא בחשבון. אף אחד לא יגיד לי מה לעשות. אני הגעתי לשלב שבו ההגדרה 'לסבית' כובלת אותי, אבל מצד שני, אני לא יכולה להתנער ממנה לגמרי. כך שלהגיד שאני יודעת בדיוק לאן יוביל אותי הרגע בחיים, לכאן או לכאן, אני לא יודעת".

בשנת 2013 עברה שז לטבעונות, ובבלוג שלה בו היא מתארת את התהליך כתבה: "לשים את עצמי בעורו של האחר. המשפט הזה שב ומהדהד באוזניי. וזה, כך אני מבינה עכשיו, הניסוח המדויק לסיבה שבזכותה עברתי לטבעונות".‏[3]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שז בשנות ה-80
  • ריקוד המשוגעת, הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, בעריכת מנחם פרי, 1999
  • להחזיר את הפיות לארץ-ישראל, מודן, בעריכת עדנה שבתאי, 2001
  • מאולפת, שופרא לספרות יפה, בעריכת אילן שיינפלד, 2005
  • הרחק מהיעדרו, עם עובד, ספריה לעם, בעריכת משה רון, 2010

אסופות בהשתתפותה:

  • מה זאת אהבה, מבחר שירי אהבה מהספרות העברית החדשה, בעריכת זיסי סתוי, הוצאת משכל, 2000
  • שם יש שושנים, סופרות ישראליות כותבות אירוטיקה, בעריכת הגר ינאי, הוצאת אלפא, 2003
  • גאים להציג, ילקוט שירה וסיפורת הומו לסבית, בעריכת אילן שיינפלד, הוצאת שופרא, 2003
  • אדומה, אנתולוגית שירה מעמדית, אתגר, מעין, הכיוון מזרח, 2007
  • 105 משוררים בכתב ידם, משוררים מוציאים לאור שירים וטיוטות בכתב ידם, בעריכת ליאת קפלן, הוצאת כרמל, 2007
  • קרבת מקום, שירי תפילה ישראליים, בעריכת גלעד מאירי ונועה שקרג'י, הוצאת משכל, 2011
  • מלכה עירומה, שירת מחאה חברתית נשית, בעריכת דורית ויסמן, הקיבוץ המאוחד בשיתוף הקרן החדשה לישראל, 2013
  • מחאת כפיים, אנתולוגיית שירה חברתית, עורכים: גלעד מאירי, נועה שקרג'י, דורית ויסמן, מקום לשירה, 2014

בשפות זרות:

  • Continuum 8, Cinquante ans après le procès, Kef Israël, 2011
  • Passageways, World Writing in Translation, Edited by Camille T. Dungy & Daniel Hahn, Two Lines Press, 2012

פרויקטים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השיר "אפשר שהעץ זוכר" מתוך הספר והאלבום "ריקוד המשוגעת"
השיר "אמא" מתוך האלבום "ריקוד המשוגעת", הגשה: שז

בשנת 1987 ניסתה שז את כוחה כזמרת ונגנית גיטרה והתגלתה על ידי מוטי שהרבני. היא הקליטה מספר שירים פמיניסטיים, פרובוקטיביים וחריפים שכתבה והלחינה בליווי גיטרה אקוסטית מתוגברת, ביניהם "הקפה שלי (מהול במלח הבוקר)", "רוח רפאים", "רק ליטוף קטן", "עכשיו הם מוציאים לי לשון", "בדרך החוצה", "חמודה'לה חלתה בסרטן", "לכי אל מקום אחר", "לא רוצה יותר להיות חתיכה" ו"בשר זה רצח" (תרגום עברי לשיר "Meat Is Murder" של הסמית'ס אך עם לחן שונה) וכן "הכל זין" (נקרא גם "הזין היהודי"), בביצוע משותף עם פוליאנה פרנק. "עיר צעצוע", שנכתב על חיים כבובות מין ומשלב קריאה ושירה, היה הבולט מביניהם והיא אף חיממה הופעה של נושאי המגבעת עם שיר זה. שיריה המוקלטים מופיעים על גבי הקלטות "עיר צעצוע - חזרה ביתית", "חזרות 1" ו"חזרות 2" שיצאו ב-1987, אך רובם למעט "עיר צעצוע" ו"הכל זין" לא זכו להתייחסות.

ב-2008 ביצעה והלחינה‏[4] אלה דר את שירה של שז "אברהם" במסגרת שיעור ברימון (בית ספר) שעסק בהלחנת שירי משוררים. השיר העוסק בעקדת יצחק מנקודת מבט נשית של יצחק ומופיע באלבום הבכורה של דר "אחות של שלגיה".

ריקוד המשוגעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002 הוציאה שז, יחד עם הגיטריסט מירק פדרנקו, את האלבום "ריקוד המשוגעת", ובו היא מגישה משירי ספרה הראשון, ביניהם "אפשר שהעץ זוכר", "אמא", "אהובתי שחומת עיניים", "תהיי גסה", "אלוהים אומרת", "היציאה מאושוויץ" ו"פרידה". חלק משירי הספר המקורי וביניהם "ככה אלוהים תעשה שאני אמות" הולחנו והוקלטו בעבר, אך לא נכללו באלבום.

גיבורה ורכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 יצאה שז במופע מקורי בשם "גיבורה ורכה", בו שרה משיריה וניגנה בגיטרה. במופע זה שז שיתפה פעולה עם הזמר א.ב. דן, הידוע בזכות שירו "הנוער על גראס". ב-2006 הקליטה בדואט עם א.ב. דן את שירו "אהבה יש בי לתת", שנכלל באלבומו השני מאותה שנה "EMule". זו הייתה הפעם הראשונה ששז הקליטה שיר של משורר אחר.

עד שהפיות יחזרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2014 שוחרר השיר "שדמעותי יהפכו פנינים"‏[5] כסנונית ראשונה מהפרויקט המשותף של יונתן בר גיורא ושז, "עד שהפיות יחזרו", הצפוי לצאת כדיסק וייתכן שגם מופע בחודשים הקרובים. את השיר ביצע והלחין בר גיורא למילים של שז, המלווה אותו בקולות רקע ביחד עם נועה אסטרייכר.

עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 עובד ספרה "הרחק מהיעדרו" לסרט בשם That Lovely Girl על ידי קרן ידעיה (בימוי ותסריט) בהפקת מיכאל ומרק רוזנבאום.
הסרט מגולל את סיפורם המטריד של אב (צחי גראד) ובתו (מעיין תורג׳מן) המנהלים חיי זוגיות. בהשתתפות יעל אבקסיס וטל בן בינה.
הסרט התקבל לפסטיבל קאן[6] שם הוקרן במסגרת "מבט מסוים" (Un Certain Regard) והוא מועמד לפרס אופיר[7].

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1999 - פרס קרן רון אדלר לשירה
  • 2004 - גיבורת תרבות מטעם קהילת הלהט"ב
  • 2007 - פרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מימון, שוש. שמעתי את שז שרה. ידיעות אחרונות, זמנים מודרניים, 5 באוקטובר 1988, עמ' 4־5, 20
  • נגב, אילת. אהבה. הסיפור האמיתי. ידיעות אחרונות, 7 ימים, 14 באפריל 2000, עמ' 78־79, 81־82, 84
  • בן-ארצי-פדמור, שירי. אם לא הייתי כותבת - הייתי מתה (ראיון עם שז). על הקו, יוני 2000, עמ' 47־49
  • לאור, יצחק. התשוקה אל האדון הרע. הארץ, תרבות וספרות, 14 בינואר 2000, עמ' ב 15
  • משמרי, אביבה. הילדה זוכרת, האישה חיה. על הקו, יוני 2000, עמ' 45־46
  • רוח, אביבית. אלוהים היא. עתון 77, גל' 241, מרץ 2000, עמ' 12
  • שז. ממולכדת בהיסטריה. הארץ, תרבות וספרות, 4 בפברואר 2000, עמ' ב 13
  • בן, מנחם. העיניים הסגולות של שז. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, 30 בספטמבר 2005, עמ' 29
  • בידרמן, בשמת. בגוב העריות. Time Out תל אביב, גל' 421 (25 בנובמבר עד 2 בדצמבר 2010), עמ' 134

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתה

מיצירתה

ראיונות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]