שחיקה (פסיכולוגיה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שחיקה, בפסיכולוגיה, היא מצב של תשישות ארוכת-טווח ועניין מצומצם, בדרך כלל בהקשר של מקום העבודה. שחיקה נובעת לרוב מלחצים מתמשכים במקום העבודה, ללא תקופה מתאימה של התאוששות.
סינדרום השחיקה, לפי המודל של Maslach[1], כולל בתוכו שלושה מרכיבים:
- תשישות רגשית
- ציניות או דה-פרסונליזציה (מתבטאת בריחוק בין-אישי ובמעין איבוד תחושת הקשר הבין-אישי של העובד עם עמיתים לעבודה ועם לקוחות)
- ירידה ביעילות העבודה או פיחות בהישגים אישיים, אשר מתבטא בהערכה שלילית של העובד את עצמו[2][3]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שמואל מלמד, שחיקה נפשית וסיכוי לתחלואה פיזית, אתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
- חנה שמרלינג, שחיקה נפשית אצל מורים, אתר "דעת"
- בלה גביש, מחקר: שחוקים מהצעד הראשון, אתר הסתדרות המורים, אוגוסט 2009; פורסם במקור ב: הד החינוך, 7 (פ"ג), עמ' 102-105.
- השחיקה מדבקת - מחקר של פרופ' וסרמן על שחיקה בקרב עובדים, אתר הפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב; פורסם במקור בידיעות אחרונות, 12 באוקטובר 2008
- סטנלי רבין, בנימין מעוז, יובל שורר, אנדרה מטלון, "מֵשיב הרוח: יצירתיות התלהבות ומניעת שחיקה במקצועות הרפואה", 2010, הוצאת רמות. מתוכו שני פרקים באורך מלא, באתר פסיכולוגיה עברית
[עריכה] לקריאה נוספת
- איילה מלאך פיינס, "שחיקה בעבודה: גורמים, תוצאות ודרכי התמודדות", בהוצאת מודן.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אתר socialpsycholgy.org (באנגלית)
- ^ Maslach, C. (1982). The Burnout: The Cost of Caring. Engelwood Cliffs: Prentice Hall.
- ^ Maslach, C., Jackson, S. E. (1986). The Maslach Burnout Inventory (2nd ed.). Palo Alto, CA: Consulting Psychologists Press.
