שחיתות שלטונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת תדמית השחיתות השלטונית בעיני הציבור בעולם, לשנת 2006. צבעים כחולים מעידים על תדמית של שחיתות נמוכה וצבעים אדומים על תדמית של שחיתות שלטונית גבוהה.

שחיתות שלטונית או שחיתות פוליטית, הנקראת לעתים פשוט שחיתות, היא שימוש לרעה במשרה ציבורית על מנת להשיג טובות הנאה או רווח אישי. בכל צורות הממשל עלולות להתרחש תופעות של שחיתות שלטונית. מידת השחיתות נעה משימוש שולי בהשפעה ובחסות על מנת לעשות מחוות, ועד לשוחד ממוסד. שיא השחיתות השלטונית היא קלפטוקרטיה, שבה אפילו העמדת פנים חיצונית של יושר נזנחת.

שחיתות מתעוררת הן בתפקידים פוליטיים והן בתפקידים ביורוקרטיים. מידת השחיתות מגוונת לעתים בהתאם למידת ההתארגנות. אף על פי ששחיתות מקדמת פעילויות פליליות כגון סחר בסמים, הלבנת הון וזנות, היא אינה מוגבלת לפעילויות אלו בלבד. למטרות של הבנת הבעיה ותכנון הפתרון, חשוב לשמור על השחיתות ועבירות אחרות ברורות בצורה אנליטית.

דבר הנחשב לשחיתות במדינה אחת, יכול להיות הוגן, מקובל או חוקי במדינה אחרת. כך למשל, מימון פוליטי מסוים יכול להיות חוקי במדינה האחת ולא חוקי במדינה האחרת.

מצבים המעודדים שחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבנה ממשל פגום
    • ריכוז כוח בידי מקבלי ההחלטות שאינם מחויבים לתת דין וחשבון על מעשיהם.
  • כוח שלטוני עודף, והתערבות עודפת של השלטון
  • הזדמנויות ותמריצים
    • תקציב ציבורי גדול מאוד
    • עובדי מדינה ללא משכורת ראויה[דרוש מקור].
  • תנאים חברתיים
    • מגזרים, חבורות, כתות וחברים.
    • חברה המתבססת על קבוצות נאמנות שבטיות.
    • תרבות של "שמור לי ואשמור לך".
    • אספסוף אדיש או בור, עם הבחנה בלתי מספקת של החלטות פוליטיות.
  • חקיקה לקויה
    • שלטון חוק רעוע.
    • מערכת משפטית חלשה
    • מערכת אכיפה חלשה.
    • מערכת משפט רחמנית.
  • תהליכי בחירות לקויים
    • מערכת בחירות יקרה, עם הוצאות החורגות מהמקורות הרגילים של מימון פעילות פוליטית.
    • העדר שליטה מספקת על מנת למנוע מצבי שוחד או תרומות ומימון חיצוני.

השפעות שליליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעה על הפוליטיקה, הניהול והמוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחיתות מציגה אתגר התפתחתי רציני. בעולם הפוליטי, היא מערערת את הדמוקרטיה וממשלות טובות באמצעות זלזול וערעור של תהליכים רשמיים. שחיתות בבחירות וברשויות המחוקקות מפחיתה את החובה לתת דין וחשבון ומסלפת ייצוג בתהליכי המדיניות, שחיתות במערכת המשפטית מפשרת את שלטון החוק, ושחיתות במנהל הציבורי מביא לידי אספקה לא הוגנת של שירותים. בכלליות יתרה, שחיתות סוחפת את התפקיד המוסדי של הממשלה תוך כדי זלזול והתעלמות מנהלים, בזבוז משאבים, ומשרות ציבוריות נקנות ונמכרות. באותו הזמן, שחיתות מערערת את החוקיות והלגיטמיות של הממשלה ושל ערכים דמוקרטיים כגון נאמנות וסובלנות.

השפעות כלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן, השחיתות מערערת את פיתוח של הכלכלה באמצעות יצירה של סילוף וחוסר יעילות ניכרת. עבור מגזר הפרטי, השחיתות מעלה את העלות העסקית באמצעות תשלומים לא חוקיים, עלות ניהול משא ומתן עם הפקידים, והסיכון של פריצת הסכמים או חשיפה. יש הטוענים כי שחיתות חוסכת בעלויות באמצעות קיצוץ בביורוקרטיה, אולם ישנה הסכמה כללית כי זמינות אמצעי השוחד גורמת לפקידים להמציא כללים ועיכובים חדשים. במקומות בהם שחיתות מנפחת את העלות העסקית, היא גם מעוותת את שדה המשחק, מגוננת על חברות ומונעת מהם תקשורת עם מתחריה, ובכך מתקבלות חברות לא יעילות.

בנוסף לכך, השחיתות מייצרת סילופים כלכליים במגזר הציבורי באמצעות הטיית השקעות ציבוריות בתוכניות הון בה השוחד רב יותר. נושאי משרה ציבורית יכולים להגדיל את מידת המורכבות של תוכניות המגזר הציבורי על מנת לטייח או לסלול דרך לעסקאות מפוקפקות אלו, ובכך מסלפים את ההשקעה אף יותר. שחיתות גם מצמצמת את הציות למשמעת, לסביבה ולתקנים, מנמיכה את איכות שירותי ותשתיות הממשלה, ומגבירה את הלחץ התקציבי על הממשלה.

רווחה לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחיתות שלטונית נפוצה במספר מדינות, והיא מסמלת פגיעה קשה ברווחת האזרחים. שחיתות שלטונית מרמזת כי המדיניות הממשלה נוטה להועיל לנדבני השוחד, אך לא לציבור הרחב. דוגמה לכך הוא פוליטיקאים המעלים הצעות חוק אשר מגנות על חברות גדולות בעודן פוגעות בעסקים הקטנים. פוליטיקאים אלה מחזירים טובות בפשטות לחברות הגדולות אשר תרמו רבות למסע הבחירות שלהם.

שחיתות ובחירות דמוקרטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחיתות שלטונית אינה תופעה המוגבלת למשטרים טוטליטריים. הדמוקרטיה, על אף מנגנוניה המיועדים לפיקוח על יישום "שלטון החוק", חשופה לא פחות לפגע השחיתות.

בזירה הפוליטית קשה מאוד להוכיח שחיתות, אולם בלתי אפשרי לחלוטין להוכיח את העדרה. מסיבה זו, רבות השמועות והספקולציות לגבי טוהר מערכות הבחירות של פוליטיקאים.

פוליטיקאים בדמוקרטיה נמצאים בעמדה רגישה, בשל הצורך לחזר אחר תרומות כספיות עבור מסעי הבחירות שלהם. תמיכה של פוליטיקאי בעמדות גופים שסייעו למימון מסע הבחירות שלו תביא להכרח לרינונים בדבר קשרי הון-שלטון. תומכי הפוליטיקאים יצהירו כי אם מושאי תמיכתם פועלים לטובת הצדדים המממנים, הרי שזהו צירוף מקרים בלבד. מנגד, תעלה התהייה מדוע גופים אלו מממנים פוליטיקאים אם הם לא מקבלים דבר בתמורה? במקרים רבים נוהגים תאגידים עסקיים, במיוחד הגדולים בהם, לתמוך בכל המפלגות או המתמודדים העיקריים, לעתים תוך מתן יחס מועדף לאחד על פני השאר.

במדינות רבות ובכללן ישראל מנסה שלטון החוק להתמודד עם בעייתיות זו באמצעות חקיקה מסוג חוק מימון מפלגות, שתפקידו להסדיר ולהגביל את גובה ואופן התמיכה הכספית של גורמי הון במתמודדים. זאת במטרה למנוע "קניית" מועמדים בידי גורמים בעלי עניין, או אף מראית עין של השפעה כזו. הצלחת חקיקה מסוג זה בהשגת היעד היא חלקית ומוגבלת.

כלי נוסף להתמודדות עם שחיתות הוא התפקדות למפלגה. מעשה ההתפקדות מאפשר למתפקד להשפיע על הרכב רשימת המפלגה לבחירות הכלליות בעת קיום הבחירות המקדימות בתוך המפלגה. התפקדות מורידה את השחיתות בתוך המפלגה משום שעל המועמדים חלה חובת ההוכחה שהם ראויים לקולו של המתפקד אשר באופן מסורתי מתנגד לשחיתות.

מדידת השחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדידה סטטיסטית של השחיתות לצורכי השוואה בין מדינות אינה עניין של מה בכך, מאחר שהנסקרים אינם נוטים לשתף פעולה. ארגון "טרנספרנסי אינטרנשיונל" הפועל נגד השחיתות השלטונית העולמית מספק שלושה כלי אומדן שונים: "מדד תפיסת השחיתות" (המבוסס על חוות דעת של מומחים לגבי מידת השחיתות במדינות שונות); "ברומטר שחיתות גלובלי" (המבוסס על סקר של הציבור הרחב לגבי התנסותו בשחיתות); ו"סקר משלמי השוחד", הבודק את הנכונות של חברות זרות לשלם שוחד. כמו כן, שקיפות בינלאומית מפרסמת דו"ח שחיתות גלובלי.

על פי "מדד תפיסת השחיתות" לשנת 2011, 10 המדינות בעלות שיעור השחיתות הנמוך ביותר הן (בסדר אלפביתי): אוסטרליה, דנמרק, הולנד, נורבגיה, ניו זילנד, סינגפור, פינלנד, קנדה, שבדיה ושווייץ. 4 המדינות המושחתות ביותר הן (לפי סדר אלפביתי): אפגניסטן, סומליה, עיראק וצפון קוריאה. ישראל ירדה במדד זה למקום ה-36, הנמוך בתולדותיה, במקביל לירידה בדירוג ישראל במדד קלות עשיית העסקים של הבנק הבינלאומי על רקע התעבות מנגנוני הרגולציה והבירוקרטיה הישראליים.‏[1]

הערך של סקר מעין זה שנוי במחלוקת, היות שהוא משקף תפיסות סובייקטיביות ולא מדידה כמותית כלשהי. מעבר לכך, רבים מפקפקים ביכולתו של הסקר לתת מידע אמין, שכן ככל שמדינה תזכה לדירוג נמוך יותר, כך התפיסה באותה מדינה בנוגע לשחיתות תתחזק ואנשים יתפסו את מדינתם כמושחתת יותר, ועל כן באופן אוטומטי הדירוג של המדינה יתדרדר עוד יותר בסקר שנה לאחר מכן, כך שתוצאות הסקר עצמן משפיעות באופן משמעותי על הסקר שלאחריו, באופן שיוצר לולאת משוב מחזקת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫יהונתן ליס, מדד השחיתות העולמי: ישראל הידרדרה לשפל חדש, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2011‬