שחמט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הדף "משחק המלכים" מפנה לכאן. לערך העוסק בספר בשם זה, ראו משחק המלכים (ספר).

מימין לשמאל: רץ לבן, פרש שחור, רגלי לבן, מלכה וצריח שחורים ומלך לבן

כלי השחמט מסודרים על הלוח

שחמט (מוכר גם בשמות הפחות נפוצים: משחק המלכים ואישקוקה) הוא משחק לוח אסטרטגי המיועד לשני שחקנים. זהו אחד מהמשחקים השכיחים והמורכבים ביותר הקיימים בתרבות האנושית; ההערכות למספר המצבים החוקיים בשחמט נעות בין $1043$ לבין $1050$ . המשחק מקובל ברחבי העולם כתחביב וכספורט תחרותי כאחד. אדם העוסק במשחק שחמט באופן מקצועי נקרא שחמטאי.

מקור השם בפרסית: "שאה מט", בתרגום חופשי, "מארב למלך" או "המלך חסר אונים" (בניגוד לטעות הנפוצה באטימולוגיה העממית, "המלך מת"). הניצחון במשחק מושג, כאשר אחד המלכים מאוים, במצב שבו הוא אינו יכול להינצל.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 מושגים בסיסיים בשחמט
- 2.1 סידור הכלים
- 2.2 מאפייני הכלים
  - 2.2.1 סכימה של תנועת כלי השחמט
3 מהלך המשחק
4 אסטרטגיה וטקטיקה
5 רישום התנועות
6 שעון שחמט
7 מסע במעטפה (מסע סודי)
8 השחמט בעולם היהודי ובישראל
9 בתרבות ובאמנות
- 9.1 עד המאה ה-18
- 9.2 מהמאה ה-18 ואילך
10 וריאציות
11 ראו גם
12 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

אבירים טמפלארים משחקים שחמט, 1283

ערך מורחב – התפתחות משחק השחמט

מקורותיו של משחק השחמט לוטים בערפל ושנויים במחלוקת, והמצאתו יוחסה לאימפריות שונות של העולם העתיק בסין, בהודו, מצרים או פרס. ככל הנראה, מוצאו של השחמט ממשחק הלוח ההודי צ'טורנגה, שנדד וזכה לווריאציות שונות במזרח כמו שיאנג-צ'י בסין, שוגי ביפן, ג'נגי בקוריאה ומקרוק בתאילנד ובקמבודיה. גרסה אחרת שתומך בה דייוויד ה. לי טוענת שמקור השחמט המודרני במשחק הסיני שיאנג-צ'י שהומצא, לפי גרסה זו, בסין במאה ה-2 לפנה"ס. טענות שונות כאילו שורשו של המשחק עתיק בהרבה שגויות ככל הנראה. התפשטותו המהירה החלה מן המאה השביעית, ללא אזכורים כלשהם בספרות לפני כן, המעידים על כך שהומצא קרוב לתקופה זו.

בסביבות שנת 1200 חוקי משחק שונים החלו להופיע באירופה הדרומית ובסביבות שנת 1475 נכנסו לשחמט כמה שינויים גדולים והפכו אותו למשחק המוכר כיום. לפי סברה אחת מקור החוקים החדשים הוא באיטליה ואילו לפי סברה אחרת בספרד. השינויים היו כדלקמן: הרגלים קיבלו אפשרות לדלג מעל משבצת אחת במסעם הראשון ולהכות את רגלי היריב דרך הילוכו. גם הרצים והמלכות קיבלו את מאפייניהם המודרניים. החוקים החדשים התפשטו במהירות ברחבי אירופה המערבית והתקבעו סופית בראשית המאה ה-19.

תחרות מקצועית בינלאומית בשחמט נערכה בלונדון ב-1851 וניצח בה אדולף אנדרנסן. כוכבים נוספים החלו להופיע בשמי השחמט. בתחרות שנערכה בשנת 1886 נהוג לראות את התחרות הראשונה לתואר אליפות העולם בשחמט. האלוף הראשון היה וילהלם שטייניץ. מאז משחק השחמט נותר ללא שינויים גדולים עד שנת 1993 שבה אלוף העולם דאז, גארי קאספרוב, ניתק את יחסיו עם פיד"ה ונוצר משבר בעולם השחמט, אך הוא נותר בירוקרטי בעיקרו.

[עריכה] מושגים בסיסיים בשחמט

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

מצב הפתיחה של משחק שחמט

לוח השחמט מחולק ל-64 משבצות, בשמונה שורות הממוספרות מ-1 עד 8 ושמונה עמודות המסומנות א' עד ח', או A עד H (משמאל לימין), הצבועות בצבעי שחור ולבן לסירוגין (או, בכלליות, צבע בהיר וצבע כהה) - כל ארבע הצלעות של משבצת לבנה גובלות במשבצת שחורה ולהפך. מניחים את הלוח כך שהמשבצת הימנית ביותר בשורה הקרובה לכל שחקן היא לבנה.

[עריכה] סידור הכלים

על הלוח מניחים את הכלים: בשורה הקרובה ביותר לכל שחקן, מהחוץ לפנים:

2 צריחים על המשבצות החיצוניות ביותר,
לאחר מכן 2 פרשים,
לאחר מכן 2 רצים,
בשתי המשבצות המרכזיות שנותרו בשורה: מלכה - מלכה בטור ד', מלך בטור ה', כשהסימן הוא "מלכה בצבע" - מלכה לבנה במשבצת לבנה ואילו השחורה במשבצת שחורה [ראו בתמונה]).

בשורה השנייה בכל צד (שורות 2 ו-7) מניחים את הרגלים לכל רוחב השורה (על כל שמונה המשבצות).

[עריכה] מאפייני הכלים

	מלך - הכלי החשוב ביותר. ביכולתו לנוע משבצת אחת בכל כיוון למעט "הצרחה" (ראו בהמשך). כאשר המלך נמצא במצב של "שח", כלומר במצב שבו היריב יוכל "להכותו" בתורו הבא, השחקן המאוים חייב לשנות מצב זה על ידי הזזת המלך, חסימת קו ההתקפה של הכלי המאיים, או על ידי הכאה של הכלי המאיים. על מנת לנצח במשחק, על השחקן להגיע למצב שבו יריבו לא יוכל למלט את מלכו מהשח. מצב זה נקרא "מט". למרות ערכו ככלי החשוב ביותר תנועת המלך מוגבלת יחסית. להבדיל מהכלים האחרים, לא ניתן להעריך את המלך בנקודות לשם החלפת כלים, משום שהמלך אינו כלי שאפשר לוותר עליו. למרות האמור לעיל יש למלך יכולת התקפית בעלת טווח מוגבל (משבצת אחת בכל כיוון), יכולת שבאה לידי ביטוי בעיקר בשלבים מתקדמים של המשחק, כאשר לא נותרו כלים רבים על הלוח. בהערכה טקטית של יכולת המלך ככלי התקפי, מעריכים את המלך בכ-2,7 נקודות, באותה סקאלה בה מוערך הצריח ב-4,5 עד 5 נקודות, הפרש בשלוש נקודות וכך גם הרץ. הערכת כוחו של המלך משמשת לניתוחים טקטיים, להערכת עמדות עם מלך חופשי או מלך סגור וכדומה.
	מלכה - הכלי החשוב ביותר אחרי המלך. יתרונה הוא בגמישות התנועה שלה, שכן היא יכולה לנוע בכל קו ישר (טור, שורה או אלכסון). נהוג להעריכה בכ-9 נקודות.
	צריח - הצריח יכול לנוע רק לאורך הטורים או השורות. הצריחים בדרך כלל חזקים יותר, כאשר הם תומכים אחד בשני ופועלים כזוג. תפקיד מיוחד נועד לצריח בהגנת המלך במהלך המכונה הצרחה. נהוג להעריכו בכ-5 נקודות.
	רץ - הרץ יכול לנוע רק באלכסונים. יעיל במיוחד במצבים פתוחים. הרץ הוא הכלי היחיד שמוגבל לצבע משבצת אחד, ואינו יכול לעבור לצבע השני. שני הרצים הקיימים, מכסים ביחד את שני הצבעים של הלוח, ולכן במקרה שאבד רץ אחד, חלק מהשליטה על הלוח אבד. נהוג להעריכו בכ-3 נקודות.
	פרש - לפרש תנועה מיוחדת שמשלבת תנועה ישר ובאלכסון. לחלופין ניתן לתאר את תנועתו כאות 'ך' המסובבת בכיוונים שונים (ראו דיאגרמה). יתרונו הוא בכך שכלים אינם חוסמים את תנועתו, והוא יכול לדלג מעליהם. הפרש יעיל במיוחד במצבים סגורים ובביצוע "מזלג" (כלומר תקיפה של מספר כלים בו זמנית). בכל מהלך הפרש יעבור לצבע משבצת שונה. נהוג להעריכו בכ-3 נקודות.
	רגלי - האחרון בהיררכיה והמוגבל ביותר בתנועתו. יכול לנוע רק משבצת אחת בכל פעם ורק לכיוון אחד ("קדימה", ז"א, הכיוון הנגדי לצד הלוח בו הוא מתחיל), מה שמביא לכך שהוא צפוי להיתקע כאשר את המשבצת לפניו תופס כלי אחר. במהלכו הראשון של הרגלי, ורק במהלך זה, הוא יכול לנוע שתי משבצות קדימה או משבצת אחת בהתאם לרצון השחקן. אופן ההכאה של הרגלי מתבצע באופן שונה מאופן תנועתו הרגיל, על ידי מעבר משבצת אחת באלכסון, אך ורק בכיוון התקדמותו. למרות היותו כלי חלש (בשל תנועתו המוגבלת), לרגלי יש יתרון אחד על פני שאר הכלים: אם הוא מגיע לשורה האחרונה של הלוח הוא הופך לכל כלי אחר, פרט למלך, באותו הצבע, על-פי בחירת השחקן (גם אם הכלי הנבחר טרם יצא מהמשחק). - מצב זה קרוי "הכתרה". נהוג להעריך את הרגלי בנקודה אחת (ביחס אליה מוערך ערכם של שאר הכלים). מהלך מיוחד של הרגלי הוא הכאה "דרך הילוכו".

[עריכה] סכימה של תנועת כלי השחמט

לכל אחד מכלי השחמט יש את סגנון התנועה האופייני לו. בסכימה מצוינים ב-X המהלכים האפשריים של כל כלי. המהלכים אפשריים רק בתנאי ששום כלי (אף משלו) לא מפריע לו. במידה ויש כלי של יריב במיקום שבו הכלי יכול להגיע השחקן יכול לשבות אותו.

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

[עריכה] מהלך המשחק

השחקן בכלים הלבנים (להלן: "הלבן") הוא הראשון לשחק. כל שחקן מניע בתורו את אחד הכלים שברשותו (כלי אחד בלבד, להוציא במקרה של הצרחה), כאשר לכל כלי אופן תנועה הייחודי לו, כמפורט לעיל, וכך עד להכרעה. השחקן יכול להזיז כל כלי בתורו ולהזיזו לאן שרק ירצה, ובלבד שלא יעבור על כללי תנועת הכלים המפורטים לעיל. כמו כן, אם המלך של שחקן מסוים נחשף לאיום מצד כלי של היריב (מצב המכונה "שח"), חובה על השחקן לעשות כל שביכולתו כדי לבטל את המצב הזה. אם לא יצליח לבטל את האיום, יפסיד במשחק. כל מהלך שאינו מביא לכך באופן מיידי לא יהיה חוקי. בנוסף לכך, כל מהלך שיביא באופן מיידי לכך שהמלך של השחקן המשחק יימצא במצב של שח גם אינו חוקי (המלך הוא הכלי היחיד שאסור להעמידו במכוון תחת איום של כלי אחר).

הכאה: אם ניצב אחד מכליו של היריב בדרכו של הכלי הנע, באפשרותו להכות ("לאכול") אותו, בתנאי שמדובר במהלך חוקי. בשחמט (שלא כמו בדמקה, למשל) ההכאה הנה זכות ולא חובה. בהכאת כלי אחר, הכוונה לסילוקו מהלוח והצבת הכלי המכה במקומו. את המלך אין מכים. מקובל להכריז, במצב בו הוא חשוף לאיום ולא ניתן להגן עליו, על שחמט ("שח", בתוספת "מט"; יש שמקצרים ל-"מט"). כל הכלים מכים כדרך הילוכם (למשל, הרץ יכה רק על אלכסונו), מלבד הרגלי שזז קדימה אך מכה באלכסון. מקרה מיוחד של הכאה הוא הכאה "דרך הילוכו".

[עריכה] שלבי המשחק

השלב הראשון במשחק הוא הפתיחה. בשלב זה מפתח השחקן את כליו, החסומים מאחורי שורת הרגלים, על מנת לאפשר להם לשלוט על מרכז הלוח ולאיים על ההגנה של היריב. שלב הפתיחה גם כולל את פינוי אחד האגפים על מנת לאפשר הצרחה שמטרתה לבצר את המלך בפינה ולהרחיקו מהמרכז החשוף. פתיחה אופיינית כוללת בדרך כלל דילוג כפול עם הרגלי של המלך או המלכה, הוצאת אחד או שני הפרשים והוצאת אחד או שני הרצים, ואז הצרחה. ישנן פתיחות הנקראות גמביט, בהם אחד הצדדים מקריב רגלי על מנת להשתלט על המרכז. מספר הפתיחות הוא רב ומספר הווריאנטים שלהן רב עוד יותר. שחקנים מקצוענים משננים בעל פה פתיחות רבות על מנת שלא לבצע טעויות בתחילת המשחק, דבר שייתן יתרון מוקדם ליריב.

השלב השני הוא משחק האמצע, אחרי שרוב הכלים כבר פותחו, והקרב מתנהל במרב חריפותו במרכז הלוח, בדרך כלל תוך כדי חילופי כלים וניסיון לשבור את מערך הרגלים של הצד השני. בשלב זה אפשר לממש מספר רב של טקטיקות לצבירת יתרון חומרי ועמדתי (ראו בהמשך).

השלב השלישי הוא סיום, ושלב זה קורה כאשר נעשו מספר רב של חילופי כלים מבלי שהושג יתרון מכריע לצד כלשהו. שלב זה כולל בדרך כלל מספר קטן של כלים לכל צד (מלך, קצין ומספר רגלים) ובו מנסים השחקנים להכריע אחד את השני בדרך כלל על ידי הכתרת אחד הרגלים לכלי כבד (כגון מלכה). בשלב זה, האיום במט על המלך קטן ולכן המלך הופך לכלי פעיל, המגן על הרגלים ותומך בהתקדמותם אל עבר השורה השמינית. מכיוון שהסיום דורש משחק מדויק, שחקנים רבים לומדים בקפידה עמדות סיום נפוצות.

[עריכה] מהלכים ומצבים מיוחדים במשחק

[עריכה] הכאה "דרך הילוכו"

רגלי יכול להכות רגלי אחר "דרך הילוכו" או "אגב הילוכו" (תרגום עברי לביטוי שמקורו בצרפתית, en passant), רק כאשר רגלי (ולא כלי אחר) של היריב נע שתי משבצות לפנים (במהלך אחד) ועובר בתנועתו את המשבצת המאוימת על ידי הרגלי הלוקח. ההכאה מתבצעת כאילו התקדם הרגלי היריב משבצת אחת בלבד. כלל "דרך הילוכו" תקף רק באופן מיידי אחרי מהלך היריב ולא ניתן לנצל אותו אחר-כך. לדוגמה, רגלי שחור, המוצב במשבצת ב4, יכול להכות רגלי לבן הנע במהלך אחד ממשבצת א2 למשבצת א4 בשלב התאורטי בו עובר הרגלי הלבן דרך א3. בסוף המהלך יונח הרגלי השחור על המשבצת א3, והרגלי הלבן ממשבצת א4 יוצא מהלוח. זהו המהלך היחיד במשחק בו כלי מכה ומוכה לא נמצאים באותה משבצת.

[עריכה] הצרחה

ערך מורחב – הצרחה


הצרחה קטנה ב"צד המלך"	הצרחה גדולה ב"צד המלכה"

במשחק השחמט, הצרחה היא מהלך משותף של המלך והצריח הנחשב כמסע אחד ומתבצע בשני שלבים:

הצריח מוסע למשבצת הצמודה למלך
המלך מוסע למשבצת שמעברו השני של הצריח

הצרחה תתבצע בתנאים הבאים:

המלך והצריח לא זזו כלל ממשבצותיהם ההתחלתיות.
המלך לא נמצא באיום שח באותו רגע.
המלך לא יימצא באיום שח בתום ההצרחה.
המלך אינו עובר על פני משבצת המאוימת על ידי כלי היריב.
אין כלים המפרידים בין המלך לצריח.

מבחינים בין "הצרחה קטנה" שהיא הצרחה "לצד המלך" ובין "הצרחה גדולה" שהיא הצרחה "לצד המלכה" (ראו איורים משמאל).
אם רק אחד הצריחים הוסע, עדיין אפשר שהצריח השני ישמש לצורך הצרחה. אם המשבצת הצמודה לצריח מאוימת, אין אפשרות לבצע הצרחה קטנה, אך ניתן לבצע הצרחה גדולה (משום שהמלך אינו עובר דרכה). גם אם הצריח עצמו מאוים והתנאים שהוזכרו לעיל מתקיימים - מותר לבצע הצרחה.

על-פי כללי המשחק, כדי לבצע הצרחה יש להזיז את המלך תחילה, ואחר כך יש להזיז את הצריח. נטילת הצריח קודם להזזת המלך פירושה מהלך שבו זז רק הצריח.

הצרחה היא מהלך חשוב בשלבים המוקדמים של המשחק, משום שהיא משרתת שתי מטרות חשובות: היא מזיזה את המלך למקום מוגן יותר מאשר מרכז הלוח בו התחיל להתפתח הקרב, והיא מוציאה את הצריח מהפינה ומביאה אותו לעמדת התקפה טובה יותר במרכז הלוח.

[עריכה] הכרעה

ערך מורחב – הכרעות בשחמט

[עריכה] שח ומט

שחמט בדרך כלל מבוטא באמצעות הפלת המלך על צידו. בתמונה מלכה שחורה בגיבוי פרש מאיימת במט.

בשם שח מכונה המצב, שבו אחד השחקנים מתקיף את המלך של יריבו (כלומר, המלך עומד במצב שבו במהלך הבא הוא עתיד להילקח אם לא תיעשה כל פעולה). במצב של שח הצד של המלך המותקף חייב לגרום להפסקת מצב השח בכל דרך אפשרית - בין אם על ידי הכאת הכלי התוקף, בין אם על ידי חסימת מסלול ההתקפה ובין אם על ידי הזזת המלך - אך אסור להזיזו למשבצת שמותקפת. אם אף אחת מפעולות אלה אינה אפשרית לביצוע, נקרא המצב מט. מי שמשיג מט מנצח במשחק.

כמו כן, חלים מספר חוקים שמסדירים את עניין השח:

אסור להזיז את המלך למשבצת בה יימצא במצב של שח.
חובה לגרום להפסקת מצב השח אם הדבר אפשרי. כל מהלך אחר במצב של שח אינו חוקי.

יש להדגיש כי אם השחקן היריב אינו שם לב לשח ומבצע מהלך בלתי-חוקי, אסור להכות את מלכו ויש להסב את תשומת לבו לכך שהוא מאוים בשח. המהלך הלא חוקי מבוטל ועליו לבצע מהלך אחר במקומו.

הזזת כלי כך שיאיים בעצמו על מלכו של היריב נקראת "שח ישיר". הזזת כלי כך שיפתח קו התקפה לכלי העומד מאחריו אל מול המלך היריב נקראת "שח עקיף". הזזת כלי כך שיאיים בעצמו על מלכו של היריב ובמקביל יפתח קו התקפה מול המלך היריב לכלי העומד מאחריו, כלומר, שילוב של "שח ישיר" ו"שח עקיף" במהלך אחד, נקראת "שח כפול". (לעתים נדירות ביותר ניתן גם לבצע שח כפול כצירוף של שני שחים עקיפים, באמצעות דרך הילוכו)

[עריכה] הכרעה על ידי זמן

במשחקי שחמט מקצועיים נהוג להגביל את השחקנים בזמן. ההגבלה במשחקים רגילים היא שעתיים ל-40 המהלכים הראשונים ועוד שעה ליתר המשחק או שעה וחצי לכל המשחק עם תוספת של 30 שניות לאחר כל מהלך, אך יש גם משחקי שח מהיר (אקטיבי), בהם הזמן הקצוב לכל צד הוא 25 דקות, ויש אף משחקי בזק (בליץ) בהם הזמן הקצוב לכל צד הוא 5 דקות. במשחקים באינטרנט קיימים אף משחקים מהירים עוד יותר, של דקה או שתיים לכל צד, המכונים bullet.

בכל מקרה, אם לא הסתיים המשחק קודם לכן במט, פט או תיקו בשל חומר לא מספיק, השחקן שזמנו תם ראשון הוא המפסיד.

[עריכה] תיקו

תיקו מוכרז באחד מ-7 המקרים הבאים:

אם הצד שתורו לשחק אינו יכול לבצע אף מסע חוקי אך אינו נמצא באיום של שח. תיקו כזה נקרא פט או כפת בעברית (באנגלית - Stalemate). הפט הוא סיכויו האחרון של שחקן אשר נמצא בחסרון למלט את עצמו מהפסד, ומאידך גיסא הוא משמש מקור של איום על השחקן העומד לנצח. לפט חשיבות רבה בסיומים.
כאשר לא נותר לאף אחד משני השחקנים חומר מספיק כדי להנחית מט - מלך מול מלך; מלך ורץ/פרש מול מלך.
אם אותה העמדה מופיעה בפעם השלישית (אפילו לא רצוף, ובתנאי שבכל פעם תורו של אותו צד לשחק).
אם נעשו 50 מסעים רצופים ללא כל הכאה או הסעת רגלי (בעבר ניתנה הארכה ל-100 מסעים בסיומים מיוחדים אך היא בוטלה לפני שנים אחדות).
כאשר אחד הצדדים מאוים בשח תמידי שחוזר; כלומר - סדרה בלתי-פוסקת של איומי שח שחוזרים על עצמם (מצב זה נקרא "שח נצחי", והוא מהווה מקרה פרטי של סעיף 3; שח נצחי משמש לרוב, כמו פט, כאמצעי הצלה לשחקן שמצבו נחות).
כאשר שני הצדדים מסכימים על תיקו.
דרישת תיקו (דבר זה קורה רק בתחרויות): אחד השחקנים עם דוחק זמן (פחות משתי דקות, במשחק שאין בו תוספת זמן לאחר כל מסע) ויתרון ברור יכול לדרוש תיקו (גם אם יריבו אינו מסכים) על ידי הזמנת השופט, ואם השופט רואה שיש יתרון ברור אז הוא קובע תיקו. כמו כן ניתן לדרוש תיקו בעמדה של תיקו ברור ומוחלט (למשל: מלך וצריח לכל צד) כאשר ברור שהיריב מנסה לנצח על הזמן ולא בזכות העמדה.

במקרה של תיקו, כל אחד מהיריבים זוכה בחצי נקודה.

[עריכה] אסטרטגיה וטקטיקה

[עריכה] אסטרטגיות

מטרת המשחק היא, כאמור, ללכוד את המלך של היריב מבלי שהוא יוכל להתגונן נגד האיום באמצעות מהלך, חסימה של כלי אחר או הכאת הכלי המתקיף. ישנן מספר אסטרטגיות שונות כדי להגיע לתוצאה זו, וכל אחת מהן כוללת בדרך כלל שימוש בטקטיקות על מנת לזכות ביתרון חומרי או עמדתי ולנצל טעויות של היריב.

ישנן מספר תוכניות אסטרטגיות כלליות לניצחון:

אחת העיקריות שבהן היא הוצאת הכלים וכיבוש מרכזו של הלוח, וניסיון לריכוז כמה כלים להשתלטות על נקודה קרובה למיקומו של המלך.
אפשרות אחרת היא התבצרות המכריחה את היריב ליזום ובניה על כך שהתקפתו תסתבך, הוא יעשה טעות ויאבד חומר שיאלץ אותו להיכנע.
אסטרטגיות נוספות כוללות ניצול יתרונות עמדתיים, כגון: לחץ על רגלי מבודד (רגלי שאין רגלים נוספים בטורים שלידו אשר יכולים להגן עליו) או נחשל של היריב, השתלטות על טורים פתוחים באמצעות הכלים הכבדים (הצריחים והמלכה), ועוד.
מבנה אסטרטגי עתיק יומין הוא שרשרת רגלים: אלכסון של רגלים המגנים זה על זה. טוב לחסימת מלכות, צריחים ובייחוד רצים. שחקן השחמט הראשון שנודע בשימוש בשיטה זו היה התאורטיקן הצרפתי בן המאה ה-18 פרנסואה אנדרה פילידור.

[עריכה] טקטיקות

חשיבותה של טקטיקה. הדיאגרמה הבאה לקוחה ממשחק אמיתי. לבן הקריב פרש במשבצת ה5 (אשר מוטב היה לשחור להימנע מהכאתו) על מנת לבצע התקפה משולשת על ידי המסע ד6 - שח עקיף ומזלג על המלכה והרץ. הלבן זוכה במלכה.

משחק השחמט מכיל מגוון רב של טקטיקות שמטרתן להשיג יתרון חומרי (לזכות בכלי), יתרון עמדתי (לשפר את המצב, לשבש את הגנות היריב וכדומה) או להנחית מט בדרך מתוחכמת. אף על פי שישנו מגוון רב של טקטיקות ווריאציות של משחק מתוחכם, ישנן מספר טקטיקות בסיסיות שכל שחקן חייב להכירן. לפני שנפרט עליהן נבהיר מספר מונחים:

אנו אומרים שכלי תוקף או מאיים להכות כלי יריב אם יש באפשרותו להכותו במסע. בניגוד לדמקה, הכלי התוקף לא חייב להכות את הכלי עליו הוא מאיים.
אנו אומרים שכלי (א) מגן על כלי אחר (ב) מאותו צבע אם כאשר כלי (ג) של היריב מכה את כלי ב' אזי כלי א' יכול להכות מיד בחזרה את כלי ג'. הגנה היא אפקטיבית כאשר חילופי הכלים לא כדאיים ליריב.

להלן פירוט על הטקטיקות היסודיות והנפוצות ביותר בשחמט:

חילופי כלים: הכאת כלי של היריב, והוא בתורו מכה את הכלי שלך שהכה. בדרך כלל, שווה להגיע לכך שבחילופי הכלים אתה תכה כלי בכיר יותר ממה שמוכה (פרש תמורת רגלי, מלכה תמורת צריח וכדומה) ועל ידי כך "תרוויח חומר". לפעמים מטרת חילופי הכלים היא טקטית ולא חומרית: לשבש את מערך ההגנה של היריב על ידי סילוק כלי מרכז במערך ההגנה שלו (למשל: כלי השומר על משבצת חשובה), או סתם לפשט את המצב (יעיל במיוחד אם יש לך יתרון).
מיקוד איומים: מיקוד של מספר כלים מרבי המאיימים על כלי מסוים של היריב, יותר ממספר הכלים המגנים עליו, במטרה להזיזו ממקום בעל עמדה חשובה, או במטרה להכות אותו באופן, שהמכה יצא מורווח במאזן הכלים. העדיפות תהיה שכלים בעלי חשיבות נמוכה, יאיימו על כלים בעלי חשיבות גבוהה יותר, ואם יש כלים בטור, שהכלים בעלי החשיבות הגבוהה יותר יהיו מאחור.

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

בתמונה הפרש השחור מבצע לגיזה משולשת

ומאיים על המלך, המלכה והצריח.

מזלג ("לגיזה"): התקפה בו-זמנית על לפחות שני כלים, רק אחד מהם יכול לברוח בתורו וכך זוכה הכלי אשר מקיים את המזלג בכלי השני. אלוף ה"מזלגות" הוא הפרש בעל ההילוך המתפתל והיכולת לדלג מעל כלים. באופן תאורטי, פרש יכול לקיים מזלג לכל היותר 7 כלים, אם כי בפועל רוב המזלגות הן של שניים עד שלושה כלים. הפרש הוא הכלי שמבצע בקלות יחסית מזלגות, וזאת בשל צורת הליכתו הלא-רגילה ביחס ליתר הכלים. מזלג מפורסם הינו של "פרש-המלכה" (הימני בצד השחור, השמאלי בצד הלבן). בשלושה מהלכים פרש זה יכול לעשות שח-צריח, וזאת בתנאי שהמלכה היריבה זזה ממקומה. הגנה בסיסית למזלג זה היא הזזת החייל שמול רץ-המלכה משבצת אחת קדימה- מונע מהפרש להגיע לשלב השני.
ריתוק: כפיתת כלי למקומו על ידי יצירת מצב, שבו אם הוא זז, היריב מאבד יתרון חומרי. ריתוק מוחלט מתבצע רק כאשר הכלי הכפות (מרותק) חוסם איום ישיר על מלכו (כלומר: אם הוא יזוז, המלך ימצא ב"שח" וכלי היריב "יוכל להכות את המלך") ולכן אינו יכול לזוז (הרי אסור להזיזו לפי כללי המשחק). ריתוק יחסי הוא כאשר הכלי הכפות יכול לנוע, אך מאחוריו עומד כלי חשוב יותר והדבר יביא להפסד חומר. רק הכלים ארוכי הטווח יכולים לבצע ריתוק: המלכה, הצריח והרץ. דוגמה לריתוק אידאלי הוא ריתוק בידי רץ של מלכה למלך של היריב, דבר המביא אותו לזכייה במלכת היריב (ראו דיאגרמה להלן).
הקרבה: מתן אפשרות ליריב לזכות בחומר (להכות כלי שלך ללא תמורה מספקת), אך במטרה לזכות ביתרון טקטי שיביא לניצחון, או יחזיר את החומר המוקרב עם ריבית. מט הנעשה באמצעות הקרבה (ובייחוד באמצעות הקרבת מלכה) נחשב למט יפה במיוחד.

8
7
6
5
4
3
2
1
	א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח

בתמונה הרץ הלבן מבצע ריתוק

של המלכה למלך וזוכה במלכה.

איום עקיף או התקפת חשיפה: זהו סוג של טקטיקה בה השחקן מזיז כלי אחד, אך דווקא הכלי שמאחוריו הוא זה שמאיים על כלי היריב. אם גם הכלי שמוזז מאיים על כלי של היריב, נוצר כאן איום כפול. טקטיקה זו טובה להשגת יתרון חומרי מפני שברוב המקרים הצד המותקף לא יוכל להגן על כל הכלים המותקפים בו-זמנית. אם הכלי המותקף על ידי הכלי שמסלולו נפתח הוא המלך, הרי שמדובר בשח עקיף שכבר הוזכר לעיל (ראו דיאגרמה בתחילת חלק זה).
הרחקת כלי מגן: איום על כלי של היריב במטרה להרחיקו למקום בו הוא לא יכול למלא את תפקידו בשמירה על כלי אחר או על משבצת חשובה. לפעמים ההרחקה יכולה להתבצע גם באמצעות הקרבה (ראו לעיל).
חיסול כלי מגן: בדומה להרחקה, אלא שכאן הכלי המגן מוכה, תכופות תוך הקרבת חומר.
שיפוד: מצב בו תוקף השחקן כלי מסוים אך בעצם מתכוון להכות את הכלי שמאחוריו. לדוגמה: מלכה וצריח ניצבים על אותו אלכסון, המלכה לפני הצריח. היריב מזיז את הרץ כך שהוא תוקף את המלכה באלכסון זה. המלכה נאלצת לזוז והרץ הלבן יכול להכות את הצריח. למעשה השיפוד דומה לריתוק - גם הוא יכול להתבצע רק באמצעות הכלים ארוכי הטווח - וההבדל הוא שכאן הכלי החשוב יותר של היריב מול קו ההתקפה הוא הקדמי ולא האחורי.
פריצת קווים: החדרת צריח או מלכה לשורה האחרונה של היריב כאשר יש בה כלים, יצירת מצב שבו יש לך שליטה בקו האחורי משפיעה מאוד על מצב המשחק.

[עריכה] כישורים מועילים למשחק

ריכוז עצמי וקור רוח: על אף שרוב המשחקים החשובים נעשים תחת פיקוח ודממה מוחלטת רבות קורה שעקב כישלון תוכנית אסטרטגית מסוימת, או מהלך בלתי צפוי מצד היריב - מאבד השחקן את הריכוז כי חש שהפסיד, לכן חשוב לשמור על ריכוז וקור רוח, גם כאשר המצב אינו נראה מזהיר.
ראייה עמוקה ודמיון מופשט: ככל שבכוחו של שחקן לראות עמוק יותר את רצף המהלכים ולדמיין את תפזורת הכלים בלוח במספר המהלכים הבאים על כל אפשרויותיהם, כך סיכויו יהיו גבוהים יותר לנצח.
תכנון אסטרטגי ויצירתיות: בשל חוסר היכולת של שחקן לחזות מראש את כל רצף המהלכים, יש צורך בתכנון כללי יותר, שייצר סיטואציות עתידיות נוחות יחסית. למשל, בדיקה אלו מן הכלים אינם מוצבים בנקודות מפתח, ותכנון כיצד לשפר את מיקומם.
סבלנות: בעיקר במשחקים שאינם משוחקים עם זמן, חשוב תמיד לבדוק את מיקום כלי המשחק על הלוח עד תום, ולא לשחק את התור באופן נמהר.

[עריכה] רישום התנועות

שיטת הרישום המוזכרת כאן היא השיטה המקובלת בישראל. שיטות רישום נוספות מקובלות במספר מקומות, אך הן מחוץ לתחום ערך זה, היות שהן אינן מקובלות בישראל.

התנועות נרשמות תוך-כדי משחק, מהלך אחר מהלך, בלשון מקוצרת. נהוג לרשום את מספר המהלך, אחריו מהלכו של הלבן ואז את זהו של השחור. למשל, 8. ר-ד3+? ג:ד3.

תנועות הרגלים: תנועות הרגלים מצוינות על-פי ערוגת היעד, ללא ציון שם הכלי (להבדיל משאר הכלים). אם למשל, נע רגלי ממשבצת הנמצאת בשורה השנייה (זו המסומנת ב-2) ובעמודה הרביעית (זו המסומנת ב-ד' או ב-D), למשבצת הנמצאת בשורה השלישית ובעמודה הרביעית, יש לסמן זאת כך: ד3.
תנועות שאר הכלים: באופן דומה, יצוינו תנועות הכלים האחרים, אלא שעבורם יצוין גם שם הכלי, בקיצור. מלך מסמנים ב-'מ', מלכה מסמנים ב-"מה", צריח ב-'צ', רץ ב-'ר' ופרש ב-'פ'. ניתן להוסיף מקף בין סימן הכלי לערוגת היעד. לדוגמה: אם פרש נע ממשבצת הנמצאת בשורה השלישית ובעמודה השנייה (ב3), למשבצת הנמצאת בשורה החמישית ובעמודה השלישית (ג5), יש לרשום: פ-ג5 או פג5 (את ערוגת המקור השמטנו).

במקרים בהם התיאור הנ"ל אינו חד-משמעי, יצוין הטור של ערוגת המקור. למשל: אם ישנו פרש נוסף ב-ה6, נרשום את המסע הנ"ל כך: פב-ג5.
אם הטור אינו מוסיף מידע, תצוין במקומו השורה. למשל: אם ישנו פרש נוסף ב-ב7, נרשום את המסע כך: פ3-ג5.

פעולות:
- : - הכאת כלי, מסומנת על ידי ציון שם הכלי המכה נקודתיים המשבצת אליה הגיעה לאחר שהכה, למשל, ר:ב2 פירושו: רץ מכה את הכלי המוצב על המשבצת ב2. רגלי המכה כלי יסומן באות של הטור אליו הוא שייך; לדוגמה: אם הרגלי הלבן הנמצא ב-ג4 מכה פרש הנמצא ב-ד5, יהיה הסימון ג:ד5. יש המציינים מהו הכלי המוכה במקום לרשום את ערוגת היעד. לדוגמה - אם צריח ב-ד8 מכה מלכה ב-ד4 ניתן נרשום: צ:ד4 או צ:מה.
- O-O - הצרחה קטנה (הצרחה באגף המלך).
- O-O-O - הצרחה גדולה (הצרחה באגף המלכה).
- + - הכרזת שח. למשל, פ-ב3+, כלומר, במהלך זה נע הפרש למשבצת ב3 - ועכשיו הפרש מאיים על המלך.
- ++ - שח כפול (כלי זז נותן שח וחושף כלי אחר שנותן אף הוא שח)
- X - מט.
- ! - מסע טוב. למשל, מה-ד1!, כלומר, במהלך זה נעה המלכה למשבצת ד1 - והיה זה מהלך טוב.
- !! - מסע מצוין.
- ? - שגיאה טקטית.
- !? - מסע מעניין.
- ?! - מסע מפוקפק.
- ?? - שגיאה חמורה.
- = - תיקו. סימן השוויון משמש גם לרישום הכתרת רגלי, המתבצע על ידי רישום המשבצת אליה זז הרגלי, סימן שוויון וסימן הכלי אליו הוכתר. לדוגמה, אם רגלי שחור התקדם מהמשבצת ח2 ל-ח1 והפך למלכה, נרשום זאת כך: ח1=מה.
- הנה כי כן, ניתן לפרש את הדוגמה שהוצגה בתחילת הקטע כך: במהלך השמיני הניע הלבן את הרץ למשבצת ד3 ואיים בשח. מסע זה אינו מוצלח, כי השחור, מצדו, הכה את הרץ באמצעות הרגלי של טור ג' (שהיה קודם לכן ב-ג4, מן הסתם).

[עריכה] שעון שחמט

שעון שחמט טיפוסי

שעון שחמט משמש למדידת הזמן והקצבתו עבור כל שחקן במהלך המשחק. בתחרויות רשמיות מוקצב זמן מוגבל לכל שחקן לביצוע מסעיו. מרכיב חשוב במשחקים אלו הוא יכולתו של השחקן לתכנן ולבצע את מסעיו בזמן שהוקצב לו. שעון השחמט בנוי כיחידה אחת של שני שעוני-עצר, שעון לכל שחקן, בסיום מסע על ידי השחקן עליו ללחוץ (ביד שביצעה את המסע!) על כפתור שעון העצר שלו ובכך הוא עוצר את שעונו ובו בזמן מפעיל את שעון יריבו. ישנם שני סוגים עיקריים של שעוני שחמט: דיגיטליים ואנלוגיים.

[עריכה] מסע במעטפה (מסע סודי)

עד לפני שנים אחדות, אם משחק שחמט רשמי היה מתמשך יתר על המידה, מבלי להיות מוכרע על ידי זמן או בדרך אחרת (מט, פט, שח נצחי), הייתה קיימת אפשרות להפסיק את המשחק ולהמשיך אותו בשלב מאוחר יותר או ביום אחר. הנוהל הוא שהשחקן, אשר היה תורו לנוע, רשם את מהלכו המתוכנן והכניס אותו למעטפה אטומה. המעטפה הסגורה נשמרה בידי שופט התחרות ונפתחה רק עם חידוש המשחק. שעון הזמן נעצר עם הפסקת המשחק ועם חידושו הופעל מאותו מצב בו היה כשנפסק המשחק. השחקן שרשם את המהלך ושם אותו במעטפה לא יכול היה לשנות את דעתו ועם חידוש המשחק היה חייב לבצע את המהלך שכתב במעטפה. הנוהל הזה נועד להקטין את אפשרויות ההתיעצות של השחקנים בשעת ההפסקה במשחק, כי השחקן שרשם את מהלכו לא ידע מה תהיה תשובת יריבו והשחקן השני לא ידע מה הוא המהלך הטמון במעטפה.

[עריכה] השחמט בעולם היהודי ובישראל

ערכים מורחבים – שחמט בישראל, היהודים והשחמט

איזידור קאופמן - שחקני השח

שחמט אמנותי עשוי מזכוכית ונציאנית ובו כלים בדמות יהודים מוצג בגטו היהודי בוונציה

יהודים הצטיינו במשחק השחמט מזה שנים רבות ושחמטאים יהודים רבים הפכו לרבי אמנים (הדרגה העליונה בשחמט). ביניהם ניתן לציין את אלופי העולם וילהלם שטייניץ, עמנואל לאסקר, מיכאל בוטביניק, מיכאיל טל וגם יהודים למחצה (הורה אחד יהודי) כמו בובי פישר (היה אנטישמי), בוריס ספסקי וגארי קספרוב. שחמטאים יהודים בולטים אחרים הם מיגל ניידורף, שהיה אלוף ארגנטינה שנים רבות, שמואל רשבסקי, יהודי שומר מצוות ורב אמן אמריקאי חזק, אהרן נימצוביץ', מגדולי התאורטיקנים בשחמט, ריצ'רד רטי, דוד ברונשטיין, עקיבא רובינשטיין ורבים אחרים. מוצאה של השחקנית הטובה ביותר מאז ומעולם, יהודית פולגר, ניכר משמה.

משחק השחמט פופולרי מאוד בישראל ומתקיימת ליגה שוקקת חיים בין המועדונים שבערים השונות. האיגוד הישראלי לשחמט מאגד את השחמט בישראל, מארגן תחרויות ודואג לניהול מד הכושר של השחקנים בארץ. לישראל הישגים רבים בתחום השחמט, אולי יותר מבכל ענף ספורט אחר. ההישגים הבולטים של נבחרת השחמט הישראלית בשנים האחרונות היו הזכיות במקום השני באליפות אירופה באוקטובר שנת 2003, כשנבחרת רוסיה הזוכה בטורניר היא היחידה שלה הפסידה, ושוב במקום השני באליפות אירופה ב-2005 (הפעם הזוכה הייתה הולנד). כמו כן, באולימפיאדת השחמט סיימה ישראל מספר פעמים בצמרת הגבוהה, כולל זכייה במדליית הכסף 2008 ופעמיים במקום הרביעי 1998, 2006.

האגדה היהודית מספרת ששלמה המלך המציא את המשחק, (מובא ב"בית המדרש" של אהרון ילינק, חדר שישי, מעשיות ג'), אך התייחסות ראשונה לשחמט במקורות עמנו מוצאים בפירוש רש"י על התלמוד במסכת כתובות (ס"א) מתרגם את המלה "נרדשיר" - "שחוק שקורין אישקקי", בהתייחסו למילה הצרפתית למשחק - "Échecs".

רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי מזכיר את המשחק: "ועל כן לא ייתכן שינצח החלש את החזק בשחוק האשקוקי הנקראת שטרנג' בערבי, ולא יאמר 'הצלחה' ו'רע מזל ארדשיר' במלחמת האשקוקי, כאשר יאמר במלחמת שני מלכים נלחמים, כי סיבות הארדשיר ומלחמת השטרנג' נמצאות כולן, וינצח החכם בהנהגתו תמיד, ולא יירא סיבה טבעית שצריך להתנות בה ולא סיבה מקרית, אלא בעת נכרי מחמת התעלמות: וההתעלמות נכנס בסכלות כאשר אמרנו." (מאמר חמישי ס' כ'). בן זמנו הפרשן והמשורר ר' אברהם אבן עזרא היה שחקן שחמט מצטיין ומאהבתו את המשחק כתב עליו שירים ואף שיר-חידה:

"אשורר שיר ומלחמה ערוכה

קדומה מן ימי קדם נסוכה

ערוכה מתי שכל ובינה

קבועה עלי טורים בשמונה.

ועל כל טור וטור בהם חקוקות

עלי לוחות, שמונה מחלקות

והטורים מרובעים רצופים

ושתי מחנות עומדים צפופים.

כושים בגדוד פשטו ידיהם,

אדומים יצאו בקרב אחריהם.

והרוגלים יבואו בתחילה,

למלחמה נוכח המסילה.

ועתים יגברו כושים עליהם,

וינוסו אדומים מפניהם.

ועתים כי אדום יגבר לכושים,

ומלכם בקרב הם נחלשים.

ארץ בלי אדמה,

מלכיה ושריה

הולכים בלי נשמה.

אם המלך שממה

לא תחיה כל נשמה".

הרמב"ם בפירוש המשניות (סנהדרין ג) מפרש: "המשחק בקוביא - והוא משחק ידוע הנקרא בערבי שטרנג על תנאי שמשימין כספים למי שיעשה כך או כך..." והוא בין הפסולים לעדות בגלל משחק בהימורים. ספרות השו"ת דנה בהיבטים הלכתיים שונים של המשחק כגון הימורים בשחמט, המשחק בשבת ועוד.

[עריכה] בתרבות ובאמנות

[עריכה] עד המאה ה-18

שחמט לואיס, אוסף כלי שחמט יוקרתי מימי הביניים. למעלה: מלך, מלכה, רץ
במרכז: פרש, צריח, רגלי
למטה: מבט מקרוב על המלכה

בימי הביניים ורנסאנס היה השחמט חלק מתרבות האצולה; השתמשו בו כדי ללמד אסטרטגיה צבאית והוא כונה "משחק המלכים". פעיל הרנסאנס החשוב בלדסרה קסטיליונה כתב כי ג'נטלמנים רבים נראים משחקים שחמט, אך אין השחמט תשוקה ראוייה עבור ג'נטלמן, שכן הוא עלול להשקיע מחשבה רבה מדי בו על חשבון תחומי ידע אחרים, ובסופו של דבר "ידעו מסתכם בלא יותר ממשחק".

רבים מאוספי כלי השחמט האנגלים המפוארים אבדו, אך אחרים שרדו, כדוגמת שחמט לואיס.

באותה התקופה, שחמט שומש לעתים קרובות כבסיס לדרשות בנושא מוסר. לדוגמה, Liber de moribus hominum et officiis nobilium sive super ludo scacchorum ("ספר מנהגי האנשים וחובות האצילים או ספר השחמט"), שנכתב בידי נזיר דומיניקני איטלקי ב-1300 לערך. היה זה אחד הספרים הפופולאריים ביותר מימי הביניים. הספר תורגם לשפות רבות, ועליו התבסס חלקית וילאים קקסטון בספרו "המשחק ועל המשחק בשחמט" (The Game and Playe of the Chesse, 1474), אחד הספרים הראשונים שהודפס באנגליה. כלי שחמט שונים שימשו כמטאפורות לסוגי אנשים שונים, וחובות האדם נמשלו לחוקי המשחק או לאביזרים המאפיינים את הכלים.

בהיותו ידוע במעגלי הכמורה, הלמידה והמסחר, השחמט פרץ לתרבות הפופולארית בימי הביניים. כך השיר ה-209 במספר מתוך אוסף כתבי היד בן המאה ה-13 "שירי בוראן" ("כרמינה בוראנה"), הידועה בין השאר בשל הטקסט שנלקח ממנה לקנטטה של קארל אורף כרמינה בוראנה, נפתחת בשמות כלי השחמט. באופן כללי, במהלך השנים הופיע השחמט יותר ויותר בציורים וביצירות ספרותיות.

דוגמה לשימוש בשחמט כמטאפורה היא הסאטירה הקומית התיאטרלית "משחק שחמט" של תומאס מידלטון, שהועלתה לראשונה ב-1624 על במת הגלוב; בעוד שהיה מדובר בה לכאורה במשחק שחמט, למעשה הייתה זו אלגוריה המסמלת את יחסי ספרד (בשחור) עם בריטניה הגדולה (בלבן).

[עריכה] מהמאה ה-18 ואילך

אליס עם המלכה האדומה. ציור מתוך "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", צייר ג'ון טניאל

בתקופת הנאורות הופיע השחמט בעיקר בהקשר לשיפור עצמי. כך כתב בנג'מין פרנקלין במאמרו "ערכי המוסר שבשחמט" (1750):

	משחק השחמט אינו שעשוע לעצלנים גרידא; מספר איכויות מחשבתיות רבות ערך, הנחוצות במהלך חיי האדם, נרכשות ומתחזקות בעזרתו, כך שההרגל יהיה זמין בכל זמין בכל מועד; כי החיים הם סוג של שחמט, בהם לעתים קרובות, אנו מכוונים להשיג אחרים, ומתחרים או יריבים, ויש לנו מתחרים ויריבים להיאבק עמם, ובהם יש מגוון עצום של אירועים טובים ורעים, שהם, במידת מה, תוצאת הזהירות או הרצון בדבר. כשנשחק בשחמט, אם כך, נוכל ללמוד: ראיית הנולד, המביטה מעט אל העתיד, ושוקלת את התוצאות שיכולות לנבוע ממהלכנו [...] שקילה, הסוקרת את כל לוח השחמט, או זירת ההתרחשות [...] זהירות, לא לעשות מהלכים מהר מדי [...]

הערכות דומות לגבי השחמט הביאו לכך ששחמט נלמד כיום הן עלי ידי ילדים בבתי ספר רבים ברחבי העולם. בתי ספר רבים מחזיקים מועדון שחמט וישנם טורנירים רבים מטעם בתי הספר הנועדים לילדים בלבד.

בעקבות מקומו ההולך וגדל בתרבות, שחמט זוכה להתייחסויות רבות באמנות המודרנית; ישנן יצירות חשובות לא מעטות בהן שחמט משחק תפקיד מפתח. דוגמאות בולטות הן הפנטזיה הקומית לילדים "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם" מאת לואיס קרול, שבו תזוזות הדמויות מעוצבות בהתאם למשחק שחמט והגיבורה אליס מתחילה כרגלי ומתקדמת אט אט עד להמלכתה, בדומה ליצירות רבות המדמות אנשים לכלי שחמט; הנובלה הפסיכולוגית "משחק המלכים" מאת סטפן צוויג, בה מתואר משחק שחמט ודרכו פער אישיותי בין שתי דמויות; "ההגנה של לוז'ין" מאת ולדימיר נבוקוב, על שחמטאי שפיתח אובססיה חסרת שליטה למשחק. השחמט זכה למקום חשוב גם בצורות אמנות חדשות יותר, והיה לו חלק בעלילתם של סרטים רבים, כגון החותם השביעי של אינגמר ברגמן ו"שחקני השחמט" של סטיאג'יט ריי.

[עריכה] וריאציות

ערך מורחב – וריאציות של משחק השחמט

וריאציות השחמט הן צורות שונות של משחק שחמט, שבהן המשחק נערך על לוח שונה, משוחק בכלים שונים, או שיש לו חוקים שונים. יש למעלה מאלפיים וריאציות שונות של משחקי שחמט.

את וריאציות השחמט ניתן לחלק לכמה משפחות:

וריאציות מוקדמות של השחמט.
וריאציות בעלות מסורת לאומית או אזורית, בהן שחמט משוחק על גבי דיסקה עגולה.
וריאציות מודרניות של השחמט, שבהן הכלים מוצבים בצורה אחרת ואף באופן אקראי.

[עריכה] ראו גם

עיינו גם בפורטל

פורטל השחמט הוא שער לכל הערכים והנושאים הקשורים למשחק השחמט. הפורטל מציג את השחמט על ציר הזמן, פתיחות בשחמט, שחמטאים, אלופי העולם בשחמט ועוד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ספר לימוד בוויקיספר: שחמט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שחמט

תולדות משחק השחמט, באתר "האונה השמאלית"
שחמט ישראל - חדשות אחרונות בעולם השחמט בארץ ובחו"ל בעברית.
פיד"ה - אתר איגוד השחמט העולמי
האתר של האיגוד הישראלי לשחמט מציג מידע רב על אירועי שחמט בארץ ובעולם, ניתן למצוא שם את חוקי השחמט ביתר הרחבה, מידע על אופן ההצטרפות לאיגוד השחמט ועוד.
אטיוד - אתר העוסק בהדרכת שחמט
עמותת שח קריות והצפון - אתר העוסק בלימוד והדרכת שחמט
אינדקס אתרי שחמט בארץ ובעולם אינדקס אתרי שחמט בארץ ובעולם לימוד, משחק, אתרים.
אימון ותרגול שחמט בחינם תוכנת תלת מימד לאימון ותרגול שחמט בחינם.