שחף אגמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשחף אגמים
שחף אגמים
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: חופמאים
תת־סדרה: שחפאיים
משפחה: שחפיים
סוג: כרויקוצפלוס
מין: שחף האגמים
שם מדעי
Chroicocephalus ridibundus
ליניאוס, 1766
תחום תפוצה
מפת תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Larus ridibundus

שחף האגמים (שם מדעי: Chroicocephalus ridibundus) הוא עוף ים מהסוג כרויקוצפלוס, במשפחת השחפיים. שחף האגמים הוא הנפוץ והמוכר שבשחפים. הוא חי בלהקות עצומות ומשמיע צווחות רמות.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחף האגמים הוא עוף נודד. תפוצתו העיקרית באירופה. הוא חורף בחופי הים התיכון ובהם גם בישראל. להקות נודדות נצפות בעונות המעבר לאורך החוף ומעל הים התיכון עצמו. בישראל הוא חורף בעיקר במישור החוף ובעמקי הצפון. אתר הלינה העיקרי של השחפים הוא הכנרת. בנוסף, שחף זה חורף גם בשטח עצום המשתרע בין הפיליפינים לבין ים סוף כך שניתן לצפות בשחף האגמים גם באילת השוכנת לחוף ים סוף.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של שחף האגמים 35–40 ס"מ ומוטת כנפיו הצרות והארוכות מגיעה עד מטר אחד. זנבו ממוזלג וצבעו לבן. מקורו כתום, חזק ומעוקל מעט בקצהו, דבר המאפשר לו לקרוע את טרפו לגזרים.

גבו של שחף האגמים אפור, חלק גדול מכנפיו צבוע בלבן חוץ מהקצוות השחורים וחלק קטן אחר הצבוע באפור. בטנו לבנה, רגליו צבועות בשחור-סגלגל ובין אצבעותיו מתוחים קרומי שחייה. בחורף, ראשו של שחף האגמים לבן, אך בקיץ, בעונת הרבייה, ראשו הופך לשחור.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחף האגמים ניזון מדגים אותם הוא שולה מהמים. בנוסף לכך, שחף האגמים ניזון מחרקים זעירים, רכיכות, תולעים ושפיריות אותן הוא תופס בעודן עפות.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ, בעונת הרבייה, צבע ראשו של השחף הופך לשחור אצל שני המינים. הזכר בוחר את מקום הקינון, ובמקום הזה בני הזוג בונים יחד את הקן. הקן נמצא על הקרקע, על מדף סלע חשוף. הנקבה מטילה בקן 2–3 ביצים לבנות עם כתמים חומים וירוקים, צבע הביצים מסווה אותן מפני טורפים. בני הזוג שותפים בדגירה על הביצים שווה בשווה. לפעמים הזכר מרחיב את שטח הקן כאשר הוא דוגר. גוזלי השחף בוקעים אחרי 25 ימי דגירה, הם מכוסים פלומה רכה מנומרת בכתמים. תוך חודש בערך מבקיעתם לומדים הגוזלים לעוף, וכמה ימים לאחר מכן הם הופכים לעצמאיים.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שחף אגמים בוויקישיתוף
  1. ^ שחף אגמים באתר הרשימה האדומה של IUCN