שחרזאדה (סוויטה סימפונית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"שחרזאדה"אנגלית: Scheherazade, ברוסית: Шехерезада, תעתיק - Šekherezada), אופוס 35, היא סוויטה סימפונית מפורסמת מאת המלחין הרוסי חבר קבוצת "החמישה" ניקולאי רימסקי-קורסקוב, שהולחנה בשנת 1888. היצירה, המבוססת על הספר "סיפורי אלף לילה ולילה", משלבת בתוכה שניים מן הסממנים האופייניים למוזיקה הרוסית ככלל ולרימסקי-קורסקוב בפרט: תזמור מסנוור וצבעוני והתעניינות מיוחדת במזרח, דבר שהשפיע רבות על ההיסטוריה של רוסיה הקיסרית. בבלט מאת מיכאל פוקין (Michel Fokine) מלווה המוזיקה מהסוויטה את הריקוד.

היצירה קרויה "סוויטה" לא בשל מחרוזת הריקודים אלא בשל ריבוי הפרקים שבה; מספר הפרקים ביצירה הוא ארבעה. המלחין שוכנע לתת לכל פרק שם תוכניתי, אך הסיר אותם בתקופה יותר מאוחרת לטובת סימוני טמפו וניסיונות לשלב קריאת טקסט ספרותי בתוך היצירה. שמות ארבעת הפרקים הם:

  • הים וספינתו של סימבאד המלח (Largo e maestoso — Allegro non troppo)
  • הנסיך מקלנדר (Lento — Andantino — Allegro molto — Con moto)
  • הנסיך והנסיכה הצעירים (Andantino quasi allegretto — Pochissimo più mosso — Come prima — Pochissimo più animato)
  • הפסטיבל של בגדד (Allegro molto — Vivo — Allegro non troppo maestoso)

תזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרטיטורה כוללת בתוכה תפקידים ל:

הסיפור שמאחורי היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

RimskyScheherezadeThemes.png

הנושא המוזיקלי הפותח את הפרק הראשון מייצג את הסולטאן היהיר; נושא זה בנוי על 4 תווים יורדים של סולם הטונים השלמים. לאחר כמה אקורדים בכלי הנשיפה (המזכירים את פתיחתו של מנדלסון ל"חלום ליל קיץ") שומעים את הנושא המופיע בכל פרק; זהו הנושא המייצג את מספרת הסיפור – הלא היא שחרזאדה, אשת הסולטאן, אשר לבסוף מצליחה לרצות אותו בסיפוריה. זוהי מלודיה מפותלת ומעוקלת; אך למרות הכול גם מתמידה ועקשנית, הכתובה כסולו לכינור בליווי נבל.

השמעת הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמעת הבכורה התקיימה בסנקט פטרבורג, ב-28 באוקטובר 1888, בניצוחו של רימסקי-קורסקוב עצמו.

הבלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוריאוגרפיה לבלט נוצרה על ידי מיכאל פוקין. הליברית נכתב על ידי פוקין עצמו וליאון באקסט (שנודע גם כצייר בארצו, רוסיה), שעיצב בנוסף את התפאורה והתלבושות. הופעת הבכורה של הבלט שהתקיימה ב-4 ביוני 1910, באופרה גרנייה בפריז, נרקדה על ידי ה"בלט רוסס" (בצרפתית "הבלטים הרוסיים").

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קטעים קצרים מהיצירה שולבו בסרט "האיש עם נעל אחת אדומה" של סטן דראגוטי, מ-1985 (אדפטציה אמריקאית של הסרט הצרפתי "הבלונדיני עם הנעל השחורה").
  • הפרק הראשון של היצירה ליווה את הטריילר השיווקי ושחזור המעריצים של "הגנב והסנדלר" (הידוע גם השמות "הנסיכה והסנדלר" או "נסיך ערבי"), סרט אנימציה של האנימטור הקנדי ריצ'רד ויליאמס.
  • הפרק הראשון של היצירה שולב בסרט "תפוז מכני", בסצנה שבה הדמות הראשית, אלכס, מדמיין את עצמו מלקה את ישו. הפרק השני מופיע בסצנה בה אלכס מדמיין את עצמו מקיים יחסי-מין עם החדרניות של אשתו.
  • במחזה הקומדי זוכה פרס הפוליצר (שעובד כסרט זוכה אוסקר בשנת 1938) "הן לא תיקחנו עמך" ("You Can't Take It with You") מאת ג'ורג' ס. קאופמן ומוס הארט, מנגנת דמות בשם אדוארד את הפרק הראשון של היצירה על הקסילופון.
  • פרקים 1 ו- 2 שומשו בתוכנית האנימה "הנסיכה טוטו" ("Princess Tutu").
  • באלבום משנת 1968 של להקת "דיפ פרפל", "Shades of Deep Purple" ("צללים של סגול עמוק"), 2 הדקות הראשונות של הקטע "Prelude: Happiness" ("פרלוד: אושר") הן העתק מדויק של שני הפרקים הראשונים של היצירה.
  • הפרק השלישי שימש כמוזיקת רקע למשחק המחשב "ציוויליזציה 4" ("Civilization IV").
  • היצירה עובדה במלואה לתזמורת כלי-נשיפה על ידי מרלין פטרסון. העיבוד הוזמן על ידי תזמורת כלי-הנשיפה של אוניברסיטת יוסטון בארצות הברית, בניצוחו של טום בנט, שניצח על הופעת הבכורה של עיבוד זה במורס אופרה שביוסטון שבטקסס, באפריל 2005.
  • מיינרד פרגוסון, חצוצרן ג'אז קנדי, הקליט גרסה משלו ליצירה, שהופיעה תחת אותו השם באלבומו "New Vintage" ("וינטג' חדש") משנת 1977.
  • חלק מהיצירה שולב בסרט "One True Thing" ("דבר אחד אמיתי") משנת 1988. בסרט שיחקו מריל סטריפ (בתפקיד האם) ורנה זלווגר (בתפקיד הבת). היצירה הושמעה בסצנה שבה האב (ויליאם הרט) מביא את המסעדה לביתה של אשתו הגוססת.