שחר ברם

שחר ברם
לידה	12 באפריל 1964 (בן 59); ירושלים
ענף מדעי	ספרות
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים; תיכון חוגים ;
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים ; אוניברסיטת חיפה
	shaharbram.com

שחר ברם (נולד ב-12 באפריל 1964) הוא משורר, סופר, חוקר, ופרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחר ברם נולד בירושלים וגדל והתחנך בחיפה. בין השנים 1982–1985 שרת בצה"ל בחטיבת גולני. קיבל תואר ראשון בספרות השוואתית ובפילוסופיה, תואר שני ותואר דוקטור בספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת הדוקטור הוא "השיר הארוך ביצירותיהם של צ'ארלס אולסון (אנ') ואהרן שבתאי", נכתב בשנת 1998.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירתו עוסקת במצוקות הילדות, הנוקשות בחינוך, הדרישות והציפיות של המבוגרים וחרדת הילד מהעולם הגדול והבלתי־מובן. המרחב שבו מתרחשים שירים רבים הוא לעיתים קרובות יער דמיוני, מכושף ומאיים, השאול מספרות הילדים. נושאים נוספים שעוסקת בהם שירתו הם עול גידול ילדים כהורה, זוגיות, לרוב מהיבט של פרֵדה ומוות, אחדות האני מול פיצולו, מגבלות תפישת המציאות דרך הזיכרון, מהות האמונה והמתח הדיאלקטי בין חומר לרוח.

הפואטיקה שלו נמנעת בדרך כלל מהתייחסויות ישירות למציאות הביוגרפית והאקטואלית. כך, גם השיר "ידיך שפכו (כך אמי)" בעיר אהבה, המתאר את תחושת האשמה של אב ששמט את בתו הקטנה מידיו אל מותה, מותיר מתח פרשני בין העובדתי לכאורה למטפורי. שינוי סגנוני מסוים מתרחש בגדרות, כאשר חלקו האחרון מוקדש למחאה אוונגרדית וחשופה נגד המיליטריזם הישראלי, עוולות הכיבוש והעוני. הטון והשפה הזכים הופכים כאן לדיבוריים, בוטים ורטוריים.

ברם נוטה בדרך כלל למופשט, לאי-רציונלי, לחידתי ולחלומי. זו שירה פיגורטיבית, סמלית וסוגסטיבית. לשונה גבוהה ונקייה. הפואטיקה רוויה במשחקי לשון ובמצלולים, למשל: ״לוֹחֵץ אֶת הצְּדָעַיִם/ שֶׁמִּצְעָדָם עוֹקֵר אֶת דַּעְתִּי״ ("הגמדים" בפריחת הזיכרון). באמצעות השעשוע הלשוני ניתן ביטוי חושני למוטיב הדומיננטי של הילדות. לנוכח הממדים הפילוסופיים, האינטלקטואליים והטרגיים של השירה בולט הדיאלוג הישיר, הניגודי, המשלים והמפתיע עם ספרי ילדים, כגון "ג'ק ואפון הפלא", "מסעי גוליבר" ושיר הילדים "אני עומדת במעגל".

על שעון הציפורים כתב חוקר הספרות דן מירון: שעון הציפורים הוא הבשל בקובצי שירתו של ברם עד כה. הוא נפתח במסעם של אדם וחווה מגן העדן של חוסר המודעות והעדר תחושת הזמן אל ישימון העולם הנתון במלכודת הזמן והמודעות העצמית, ומסתיים בהרהוריו של מר ט' השרוי במעבר מן החיים למוות.

כותב שמעון זנדבנק, חוקר ספרות ישראלי על מידת האדם, ספרו של ברם משנת 2022: בימים שהשירה מתקרבת כפסע מסוכן לדיבור שאין בו שירה, בימים שדי לה בזה שהיא פולטת את היומיום השטוח של כותביה, יש משהו מפתיע, אפילו מדהים, בקובץ שירים שעושה את ההפך. "מידת האדם", ספר שיריו החדש של שחר ברם, לא רק שאינו מתבוסס ביומיום אלא הוא משאיר אותו הרבה מאחוריו בדרכו אל עולם מיתי של מדבר ונזירים, גופים וצללים, כנפיים נחות ואבנים עפות, בית שהוא אֵינבַּית וקיר שהוא אֵינקִיר, עולם של פרדוקסים שלכאורה אין לו דבר עם היומיום ומה גם עם שפת היומיום, ועם זאת הוא נוגע עמוק בהוויה שמעבר ליומיום ושפתו.

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמנים המתים, רומן שנכתב בז'אנר הפנטזיה שאינו שכיח בישראל ועוסק במסעו של אב בעקבות בניו, של אח המבקש את אחיו, של בן שאמו קוראת לו בחלומו לשוב. סיפור שבני עולמות שונים מהלכים בו, שעלילתו מתרחשת במחוזות דמיוניים, אך עיקרו הפחדים, הרגשות והתשוקות שבלב חיי אנוש.

שלוש נובלות איטלקיות שזירתן היא איטליה, עוסקות בתימות הגדולות של הסיפור האנושי – אהבה, אמונה, גוף ואבל - סביב ציר הנושא הקבוע בשלושתן: האמנות. הסופרת עיינה ארבל כותבת על הנובלות : "יש שאדם וסיפור חייו שלו, על ניסיונו להביט בפני המלאך ועל כישלונו, מסופרים בכל חום ליבו בפנינו, ואם לא נפתח ונקרא בו הוא מיותם, ואם נקרא הרי כל תועפת השמש ותנועתה נפרשת בפנינו".

הנובלה רקויאם לציפור תחת שם העט אלכס חנקין עוסקת במרצה לספרות החוקר את הציפור בשירה העברית. לדברי דרור בורשטיין, דמותו של "הציפור" היא גילום של ניסיון לעוף בלי כנפיים, כמו מכונות התעופה של לאונרדו או כמו דדלוס ואיקרוס. אולי להגיע למעלות מלאכים בלי לוותר על הגוף. "מעוף הוא צורת מבע, ולא עוד אלא מבע עילאי" (עמ' 98). אני חושב שהנובלה הזאת תגרום לכמה קוראים להיכנס אל השירה כמו שמשוררים מעטים בלבד יכולים, למרות תחושת סף-הכישלון והעגמומיות השורות עליה. הספר הזה הוא סנגוריה גדולה על השירה, ועוד כותב בורשטיין: הספר מהווה ״קינה גדולה וחרישית על השירה העברית״. לדברי טל ניצן הבחירה לכתוב רומן אינטלקטואלי, ידעני ופיוטי שעוסק בשירה ומשובץ בשורות שיר לרוב, היא נועזת ומרדנית מעצם מהותה.^[1]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לנטע גורן, אב לשלושה, מתגורר בחיפה.

ספריו, תרגום מחקר ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיר אהבה, הוצאת כרמל, ירושלים, 1999
פריחת הזיכרון, עם עובד, תל אביב, 2005
גדרות, נהר ספרים, בנימינה, 2008
שעון הציפורים, אפיק – ספרות ישראלית, רמת גן 2016
מידת האדם, ירושלים, מוסד ביאליק, 2022

נובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמנים המתים, ירושלים, כרמל, תשע"ג 2012
רקוויאם לציפור: נובלה, בנימינה, קדימה תשע"ז 2017, בחתימת שם העט אלכס חנקין
שלוש נובלות איטלקיות, ירושלים, כרמל, תשפ"א, 2021

ספריו המחקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2004 ,Charles Olson and Alfred North Whitehead: an Essay on Poetry, Associated University Presses
המבט המופנה לאחור: גלגולי הפואמה אצל ישראל פנקס, הרולד שימל ואהרן שבתאי, י"ל מאגנס, ירושלים, 2005
שגרירים אילמים: על היחסים בין שירה לציור בכלל ועל שירתו האקפרסטית של טוביה ריבנר בפרט, קשב לשירה, תל אביב, 2014
המזכרת: שירה, צילום וזיכרון: על דן פגיס, אבות ישורון, טוביה ריבנר והרולד שימל, מוסד ביאליק, ירושלים, 2017

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחזור, ליסה כץ, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשס״ט 2008
צ'יף אינדיאני: סיפור חייו ומסעותיו של ג'ורג' קופוויי שנכתב במו ידיו, בנימינה: נהר ספרים, תשע"ג 2013
ארץ שמועט בה הגשם, מרי אוסטין, רעננה: אבן חושן, 2017

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקטרה בשביל האזילאות, סילביה פלאת', תרגום מאנגלית – אורה סגל, עריכה – עידו בסוק, אחרית דבר והערות – שחר ברם, ירושלים, כרמל, תשס"א 2000
זיכרונות מעונה מתה, ראובן מירן, בחר, ערך והוסיף אחרית דבר שחר ברם, בנימינה, נהר ספרים, 2006