שטפן וולפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שטפן ווֹלפֶהגרמנית: Stefan Wolpe;‏ 25 באוגוסט 1902 - 4 באפריל 1972) היה מלחין יהודי יליד גרמניה. עלה לארץ בשנות השלושים ולאחר מכן היגר לארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולפה נולד בברלין, בן למשפחה יהודית. מגיל ארבע-עשרה למד בקונסרבטוריון של ברלין, והמשיך את לימודיו בבית הספר הגבוה למוזיקה בשנים 1920-1921. למד קומפוזיציה אצל פרנץ שרקר והיה גם תלמידו של פרוצ'ו בוזוני. במקביל למד גם בבאוהאוס ופגש כמה מן הדאדאיסטים. וולפה כתב מוזיקה לפואמה "אנה בלום" של קורט שוויטרס.

המוזיקה שוולפה כתב בין 1929 ל-1933 הייתה אטונאלית, בשיטת שנים-עשר הטונים של ארנולד שנברג. עם זאת, אולי בהשפעת המוזיקה המגויסת (Gebrauchsmusik) של פאול הינדמית, וכסוציאליסט נלהב בעצמו, כתב כמה יצירות לאיגודי פועלים וללהקות תיאטרון קומוניסטיות. למענם כתב בסגנון נגיש יותר ושילב בו יסודות של ג'אז ומוזיקה פופולרית. שיריו נעשו פופולריים והתחרו באלה של האנס אייזלר.

כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה, נמלט ממנה וולפה, שהיה יהודי וקומוניסט מושבע. הוא עבר דרך רומניה ורוסיה בדרכו לאוסטריה בשנים 1933-1934. באוסטריה פגש את אנטון וברן ולמד אצלו. בהמשך עבר לארץ ישראל, שם שהה בשנים 1934-1938. בעקבות אכזבה מדחיית המוזיקה שלו בארץ ישראל היגר וולפה ב-1938 לארצות הברית והתיישב בניו יורק. שם התרועע בשנות ה-50 עם הציירים האקספרסיוניסטים המופשטים. משנת 1952 עד 1956 היה מנהל מוזיקלי בקולג' "בלק מאונטיין" וכן הרצה בקורסי קיץ בדרמשטט, גרמניה. בין תלמידיו היו מורטון פלדמן, רלף שייפי (Shapey), דייויד טיודור, צ'ארלס וואורינן. המלחין הישראלי חיים אלכסנדר היה תלמידו בתקופת חייו בארץ ישראל.

יצירותיו מאותה תקופה היו לעתים בשיטת שנים-עשר הטונים, פעמים אחרות דיאטוניות, לעתים התבססו על סולמות ערביים, מקאמים ששמע בארץ ישראל ולעתים השתמש בשיטה אחרת של ארגון טונאלי. המוזיקה שלו הייתה קיצונית, אבל נמנעה מן הפונקטואליות של מלחינים כמו פייר בולז (ביצירותיו מ-1951-1953) והשתמשה במקומה במחוות ביטוי קונבנציונליות יותר.

וולפה חלה במחלת פרקינסון בשנת 1964. הוא מת בניו יורק ב-1972. אליוט קרטר ספד לוולפה במילים הבאות: "קרינה כשל כוכב שביט, שכנוע פנימי עמוק, מסירות קנאית, חשיבה נוקבת ברמות רבות של רצינות והומור, בשילוב עם הרפתקנות ומקוריות עוצרות נשימה, אפיינו את חייו הפנימיים והחיצוניים של שטפאן וולפה, כפי שהם מאפיינים את יצירותיו."

שטפן וולפה היה קרוב משפחה של המלחין מיכאל וולפה (בן-דוד של סבו ושל סבתו, שהיו בעצמם בני-דודים) ובתקופת חייו בארץ שמר על קשרים עם משפחתו.

התקופה הארץ-ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולפה שהה בארץ ישראל 4 שנים בסך הכל, 1934-1938, והתגורר בקיבוץ קריית ענבים. הוא היה חלק מקבוצת מלחינים (ביניהם יוסף טל) אשר עלו מגרמניה לארץ ישראל בעקבות עליית הנאצים לשלטון. בתקופה זו ייסד את האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים יחד עם חנוך יעקבי ולימד הלחנה. בין תלמידיו חיים אלכסנדר[1] ואפריים בן־חיים (לייבינזון)‏[2]. וולפה היה קומוניסט/מרקסיסט, פציפיסט ולא ציוני. אולם, בשנותיו בארץ "נתפס להתלהבות חלוצית, התמסר לחינוך מוזיקלי ולפעילות עסקנית-אמנותית, כתב שירים רבים למקהלות חובבים וניצח על מקהלות בקיבוצים. על אף היותו חדשן, הדוגל במהפכנות מוזיקלית, וולפה חיפש דרכים להגיע אל הציבור הרחב, אם באמצעות חינוך ואם במוזיקה שכולם יכולים ליהנות ממנה"‏[3]. וולפה שיתף פעולה עם המשורר נתן אלתרמן והלחין מספר משיריו. כמו כן לחניו לשיריו של טשרניחובסקי זכו לפרסום‏[4]. אולם המוזיקה שכתב לביצוע באולמות קונצרטים נשארה מסובכת ואטונאלית. על פי יהואש הירשברג, עמיתיו של וולפה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים הסתייגו מסגנונו החדשני. אחת מהם, הצ'לנית תלמה ילין אמרה לו כי "יצירותיו מסבות לה יותר סבל ממה שגורם כאב שיניים". דחייה זו בנוסף לכך שלא הוארך חוזה ההוראה של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים הובילה להחלטתו לעזוב את הארץ. היחס לוולפה התבטא לא רק בהסתייגות אלא גם בהתעלמות, בספרים חשובים אשר סיכמו את חיי המוזיקה בישראל וולפה אינו נזכר כלל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהואש הירשברג, שטפן וולפה, הארץ, 1996.
  • Stefan Wolpe: Das Ganze überdenken. Vorträge über Musik 1935-1962 Hg. v. Thomas Phleps (Quellentexte zur Musik des 20. Jahrhunderts Bd. 7.1). Saarbrücken: PFAU-Verlag 2002, 262 S.
  • Austin Clarkson (ed.), On the Music of Stefan Wolpe: Essays and Recollections, Hillsdale, NY: Pendragon Press 2003
  • Jeffrey Sussman: He Taught the Birds to Sing", Jewish Currents Magazine and The East Hampton Star"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]