שטריימל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטריימל, תמונה מאוסף פיליפי
אדם חובש שטריימל
איש חבוש שטריימל בכותל

שְׁטרַיימְליידיש לעברית: מזנבת) הוא כובע פרווה שיהודים חרדים חסידיים יוצאי מזרח אירופה נוהגים לחבוש לאחר הנישואין בשבתות, חגים ובימי חול המועד. המנהג הוא גם נחלתם של קבוצה קטנה של "מתנגדים" בירושלים (ה"פרושים" מבני היישוב הישן).

השטריימל עשוי ברובו, כמשתמע משמו העברי, מקצוות זנבותיהם של צובלים, דלק הסלעים, שועל אפור מצוי, מינק (חורפן) או דלק אירופאי. הזנבות מתחלקים למספר סוגים ואיכויות על פי ארצות מוצא וזן החיה (סטון מרטין, מרדר ועוד). פרוות החיות הללו משמשת להכנת מעילים, לעיטור שמלות ולמוצרים אחרים, בעוד שקצוות הזנב נחשבו עד המצאת השטריימל לפסולת מיותרת. כיום נסחר זנב הצובל במחיר של 10-30 דולר אמריקני ומחירו של השטריימל, הנעשה בעבודת יד, נע בין אלף לחמשת אלפים דולר. בימינו יש החובשים שטריימל סינתטי שמחירו זול בהרבה מן השטריימל הטבעי. מרכזו של השטריימל עשוי מקטיפה.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל נהוג כי רק גברים נשואים חובשים שטריימל. עם זאת, חסידים ירושלמים (הנמנים עם היישוב הישן) מחסידויות תולדות-אהרון, תולדות אברהם יצחק, וחלק מחסידי משכנות הרועים, קרלין, קהל חסידי ירושלים והפלג הירושלמי של חסידות ברסלב נוהגים לחבוש שטריימל כבר מגיל הבר מצווה.

בחסידויות פולין (גור, אשלג, מודז'יץ, סטריקוב ואלכסנדר, אמשינוב ועוד) נהוג לחבוש שטריימל גבוה במיוחד, הקרוי "ספודיק".

ישנן חסידויות בהם הילדים נכדי האדמו"ר "אייניקלך" חובשים כובע פרווה גבוהה המכונה "קולפיק".

מרבית חסידי חב"ד כיום אינם חובשים שטריימל, אך מעט מזקני החסידים בירושלים נוהגים לחובשו. בעבר, לבישת שטריימל בחב"ד הייתה מקובלת יותר, והאדמו"ר השישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון (נפטר ב-1950) חבש ספודיק. חתנו וממשיכו, הרב מנחם מנדל שניאורסון לא חבש שטריימל והעדיף לחבוש מגבעת שחורה בעלת שוליים רחבים.

במזג אוויר גשום יש שעוטפים את השטריימל בשקית פוליאתילן, כדי להגן עליו בעודו מונח על הראש. אחרים רוכשים שטריימל זול יותר, המכונה "רייגן שטריימל" (שטריימל לגשם), לנסיבות בהן השטריימל עשוי להינזק.

כיום ישנם עשרות דגמי שטריימלים העשויים מפרוות שונות ומיוצרים במדינות שונות ברחבי העולם. עם הזמן התפתח השטריימל, בתחילה היה השטריימל כובע פרווה נמוך אך עם השנים הוא התפתח, גובה גבה, התווספו לשטריימל צבעי פרוות שונות. הוא החל להיות מיוצר עם ארבע כווני אוויר ושערות הפרווה נוצרות בכוונת תחילה כך שהם עומדות. (על כן יש להיזהר כשיורד גשם). השינויים הללו הפכו את השטריימל לכובע מהודר ומרשים יותר ובקהילות חסידיות גדולות בארצות הברית אף נוהגים לעתים חתנים להתפאר בכובעם בכך שהם קונים ממיטב כספם את השטריימל המהודר ביותר.

מקור השטריימל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל כי מקור השטריימל בפולין, אשר בה העשירים והמכובדים היו נוהגים להקיף את המגבעת שלהם בפרווה של צובל, כאות לייחוסם, וכך התקבל השטריימל כלבוש חג גם אצל יהודים פשוטים.

הסופר ש"י עגנון העלה סברה שמקורו של השטריימל בגזרה של מלך פולין, לפיה יהודי יהיה חייב לקשור לכובעו בשבתות וחגים זנב של חיה טמאה. השתדלנים היהודים הצליחו לדחות גזרה זו לאחר גיל הנישואין, והתחכמו לה על ידי כריכת הזנב מסביב לכובע.

גרסה נוספת מתייחסת לגזרת הלבוש שבה נדרשו היהודים להתלבש באופן הדומה לסגנון לבושם של בני המקום. בליטא בחרו רבני היהודים להציע לעדתם ללבוש את הלבוש האירופאי. ואילו בארצות מזרח אירופה הציעו הרבנים לקהילתם את סגנון הלבוש של הקוזקים, מתוך כוונה כי כך לא יסחפו עם הקדמה ויתבוללו.

סברה המקובלת יותר בחוץ לארץ היא שהשטריימל מגיע מרוסיה. על פי סברה זאת, כאשר הצאר הרוסי הוציא צו שעל גברים יהודים נאסר לחבוש כיפה (הגברים הרוסים באותה תקופה חבשו את השטריימל בגלל האקלים הקר), היהודים עטפו סביב הכיפה פרווה על מנת להסתירה.

יש הטוענים כי מקור השם שטריימל הוא מהמילה הלועזית "שטרמנקל", שפירושה שיער עבה. ויש טוענים שעיטור הראש בזנבות חיה נכפתה על היהודים לביזיונם וכי מקור השם במילה 'סְרָאם' אשר פירושה בשפות הסלביות – ביזיון. ישנם חוקרים הטוענים כי שמקור המילה באנגלית – straw – קש, והאמנם כך נראות שערות השטריימל. 'שְׁטְרַיְים' ביידיש הוא פס, ו'שְׁטְרַיְימְל' נאמר בלשון הקטנה. בפולנית stroj פירושו כיסוי ראש.

יש מסורת אצל החסידים המציינת שהמילה 'שבת' הינה גם ראשי תיבות של שטריימל במקום תפילין (כאמור בשבת חובשים על הראש שטריימל אך לא מניחים תפילין).

השימוש בפרווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 הציעה ח"כ רונית תירוש לאסור הבאת ייבוא של פרוות בעלי חיים וזאת כדי למנוע את השימוש בפרוות אמתיות של בעלי חיים משום שגזיזת הפרוות הזו כרוכה בצער בעלי חיים ובהרג בעלי החיים השונים, הראשונים שהתנגדו לדבר היו חברי מפלגת יהדות התורה המייצגת את האוכלוסייה החרדית-אשכנזית, מנגד חברי מפלגת ש"ס לא הביעו התנגדות נחרצת משום שהם מייצגים את הציבור החרדי-ספרדי, שאיננו צורך שטריימל. לבסוף, הקפיאה הכנסת את הצעת החוק האוסר את ייבוא פרוות השטריימל אך אישרה כי פרוות לצורכי ביגוד שונים ייאסר וזאת בשל שמניעת ייבוא שטריימלים תפגע בתרבויות של בני מיעוטים ומגזרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ח' בהר"ב, מתי ומדוע הפסיקו חסידי חב"ד ללכת עם שטריימל? - סיפורו של השטריימל החב"די, כפר חב"ד, גיליון 1401, י' טבת תשע"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]