שיבה אינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שיבה אינו
כלבי שיבה אינו בשלג
שיבה אינו לבן

שיבה אִינו הוא גזע כלבים ממשפחת כלבי שפיץ ואשר מקורו ביפאן. זהו כלב קטן וזריז אשר מותאם היטב לציד ולתואי שטח הררי. ביפאן שימש השיבה אינו לציד בעלי חיים קטנים כגון ציפורים וארנבות. כלב זה דומה בחזותו אך קטן יותר מגזע האקיטה. זהו אחד מגזעי הכלבים העתיקים ביותר הקיימים היום.

מבנה כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו של גזע זה חזק ומוצק. אפם שחור, אוזניהם משולשות קצרות וקטנות, עיניים מלוכסנות, זנב שעיר ומעוגל. פרוותו של השיבה אונו צפופה ובעלת שלוש סוגי פרווה. וצבעה: ג'ינג'י, שומשום (שיער לבן וקצוות שחורים), שחור-חום-לבן. לבן בחלק הגוף התחתון.

גובה: עד 40 ס"מ.

משקל: 9-12 ק"ג.

תוחלת חיים: 15 שנים.

היסטוריה של הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצמות כלבים, הדומים לשיבה המודרני, נתגלו ביפן בחפירות ארכאולוגיות מ-1500 לפנה"ס. הכלבים נקברו עם בעליהם, עובדה המעידה כי שימשו כבני לוויה, וציורים עתיקים מהאלף השלישי לפנה"ס מלמדים שם גם שימשו את האדם לציד ולשמירה. פרוש השם "אינו" הוא כלב ביפנית. לשם "שיבה" 2 פרושים: קטן או עץ יפני קטן ומכאן הקשר בין שמו ליעודו – השיבה נהג להתרוצץ בינות העצים הקטנים והשיחים בציד אחר ציפורים.

כשיפן פתחה שעריה לעולם בשנת 1858, כלבים רבים חדרו אליה מהמערב, והתערבבו עם כלבי השיבה-אינו המקוריים. לצורך הצלת הגזע, שכמעט נכחד, הוקמה אגודה לשימור וטיפוח הגזע, שקבעה ב-1934 את תקן הגזע הראשון. בשנים הראשונות רק 5 כלבים מהגזע הותרו לגידול. בעקבות מלחמת העולם השנייה כמעט ונכחד הגזע בשנית, ושוב נמצאו חמישה כלבים להצלת הגזע. בשנת 1937 הוכרז הגזע כנכס לאומי ביפן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]