שיגדון מדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שגדון מדומה
Pseudogout - high mag.jpg
תמונת מיקרוסקופ של סחוס בין חולייתי המכיל הצטברות של גבישי פירופוספט של סידן.
שם בלועזית Chondrocalcinosis
ICD-10
(אנגלית)
M11.1-M11.2
ICD-9
(אנגלית)
712.3
MedlinePlus
(אנגלית)
000421
eMedicine
(אנגלית)
med/1938 
MeSH
(אנגלית)
D002805
פירופוספט של סידן. המבנה הכימי של החומר הגורם למחלת השיגדון המדומה

שיגדון מדומה (פסאודוגאוט באנגלית Pseudogout, נקראת גם Condrocalcinosis) היא מחלה ראומטולוגית הנגרמת כתוצאה מהצטברות חומר גבישי ברקמות הגוף. בניגוד למחלת השיגדון הנפוצה יותר שנגרמת כתוצאה מהצטברות חומר גבישי שמקורו בחומצת שתן, במחלת השיגדון המדומה מקור החומר הגבישי הוא בפירופוספט של סידן. מכיוון ששתי המחלות מתאפיינות בהצטברות חומר גבישי ברקמות הסחוס ובמפרקים, קבלה מחלה זו את השם "שיגדון מדומה".

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצת מחלת השיגדון המדומה היא כשליש מתפוצת מחלת השיגדון. ניתן לחלק את המחלה לשלוש קבוצות על פי הגורם למחלה:

הגורמים למחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבה להצטברות גבישי פירופוסט של סידן אינה ידועה וככל הידוע בקרב החולים אין שינוי בהליך המטבולי של חומר זה. גבישים אלו מצטברים בעיקר במפרקים, בנוזל הסינוביאלי ובגידים. המחלה הפעילה מתחילה כאשר הגבישים עוברים מהסחוס אל הנוזל הסינוביאלי. מעבר זה יכול להתרחש עקב שתי סיבות:

  • ירידה בריכוז יון הסידן בגוף. למעשה, המחלה הפעילה מתחילה כשהחולה נכנס למצב של היפוקלצמיה.
  • בעקבות טראומה של המפרקים.

הגבישים המגיעים לנוזל הסינוביאלי מתחילים את התגובה הדלקתית הגורמת לתסמיני המחלה.

תסמינים ואבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלת השיגדון המדומה יכולה לגרום למגוון רחב של תסמינים ולהופיע בצורה חמורה או קלה. המחלה מסוגלת גם לגרום לתסמינים ה"מחקים" תסמיני מחלות ראומטולוגיות אחרות. החולים בדרך כלל פונים לרופא בעקבות דלקת הגורמת לכאבים במפרק אחד או יותר. 20% מהחולים יפגינו מחלה ללא תסמינים שתתגלה באופן אקראי במהלך צילום רנטגן שבוצע למטרה אחרת. האבחון יתבצע על ידי צילום רנטגן, CT או אולטרה סאונד. הסימנים הרדיוגרפיים המתקבלים מבדיקות אלו תואמות למצב המכונה קונדרוקאלצ'ינוזיס (Condrocalcinosis - סחוס סידני). במצב פיזיולוגי רגיל הסחוסים מציגים שקיפות בבדיקות הדמיה רדיוגרפיות. עקב הצטברות גבישי הסידן בסחוסים במחלה זו, הסחוסים מאבדים את שקיפותם וניתן להבחין בהם בתמונות המתקבלות. על מנת לאשר את ממצאי הבדיקות הרדיולוגיות ולוודא שאין מדובר במחלות ראומטולוגיות אחרות ניתן לקחת דגימה מהנוזל הסינוביאלי שתאשר את הימצאותם גבישי הפירופוספט של סידן.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

במידה והמחלה אינה גורמת לכאב ו/או הגבלות בתנועת המפרקים מומלץ לא לקיים טיפול תרופתי. במקרים חריפים הטיפול ניתן באמצעות קורטיקוסטרואידים באופן מקומי (זריקות אל חלל המפרק) או סיסטמי (באמצעות כדורים), זאת על מנת להחליש את התגובה הדלקתית הגורמת לתסמינים. תרופות מדכאות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDsׂׂ) מסוגלות לשפר את מצב התסמינים, אך אינן יכולות לעצור את התפתחות המחלה. במקרים מסוימים טיפול בקולכיצין יכול לסייע בטיפול. כיום מתבצעים מספר מחקרים הבודקים אפשרות להסרה כירורגית של הסחוס הפגוע על מנת למנוע את המחלה, אך גישה זו היא עדיין ניסיונית.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.