שידור ציבורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שידור ציבורי כולל שידורים הממומנים כולם או חלקם על ידי הציבור. השידור הציבורי אמור לשמש כלי חשוב במדינה דמוקרטית. עליו לספק לציבור מידע, וכן דיון עומק בשאלות בעלות חשיבות והפקות מקור של חומר בעל ערך תרבותי איכותי, גם אם לא תמיד מסחרי. אולם, מסיבות היסטוריות, במקרים רבים השידור הציבורי נטל לעצמו גם חלק ניכר מתפקידיו של השידור המסחרי. כמו כן, קימות מדינות אשר, מסיבות היסטוריות, תרבותיות או פוליטיות, מפיצות במודע את השידור הציבורי שלהן מעבר לשטחן המדיני. בעוד השידור המסחרי מחויב לרווחים כלכליים, על השידור הציבורי להיות מחויב לציבור כולו ולא לקבוצת פוליטיקאים או בעלי הון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, במיוחד בשידורי טלוויזיה, הטכנולוגיה אפשרה הפצת מספר מוגבל של ערוצים בתחום גאוגרפי מצומצם. עובדה זו חייבה בקרה נוקשית על הקצאת הערוצים. לפיכך, גם במדינות אשר לא ניסו להגביל את חופש המידע והדיבור, המדינה הייתה אחראית להפצתם של השידורים. כך קרה שברוב מדינות העולם, היה קיים רק שידור ממלכתי ציבורי.

לקראת סוף המאה העשרים, עם הסרת החסמים הטכנולוגיים והופעת מכשירים ניידים, הופעת המרחב המקוון והתחזקות האינטרסים הכלכליים, הייתה נטייה להרחיב באופן ניכר את ערוצי ההפצה של הקול והתמונה. מאותם שנים נרשמת ירידה בשימוש ברדיו ובטלוויזיה המסורתיים, והדבר בולט במקרה של השידור הציבורי. יש הסוברים אפילו שהשידור הציבורי סיים חלק ניכר מתפקידיו.

השידור הציבורי הגדול ביותר בעולם, מבחינת התקציב וכוח האדם, הוא שרות השידור הגרמני, ולאחריו הבי.בי.סי הבריטי.

גופי שידור ציבוריים בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולפני הטלוויזיה של ה-BBC במערב לונדון

אנגליה - ה-BBC[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – BBC

ה-"British Broadcasting Corporation" היה שרות השידור הציבורי הראשון בעולם. הוא הוקם בשנת 1922 וייסד את אמות המידה והסטנדרטים על פיהם הוקמו רבים מהגופים המשדרים הציבוריים בעולם כולו.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השידור הציבורי בארצות הברית אינו מרכזי ואינו מופעל על ידי הממשלה, אך הוא זוכה למימון חלקי של הממשלה הפדרלית. רוב המימון של השידור הציבורי מגיע מגופים שונים בקהילה, רשויות מקומיות, עמותות ואוניברסיטאות וכן שידורי חסות מסחריים קצרים (15-30 שניות).

שידורי הרדיו – אן.פי.אר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת NPR הנה רשות השידור של ארצות הברית, והתחנות המקומיות רוכשות ממנה חלק מהחומרים שהן משדרות.

שידורי הטלוויזיה פי.בי.אס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרות השידור הציבורי של הטלוויזיה בארצות הברית, PBS, ממומן כולו על ידי תרומות הציבור. חלק מהמימון הוא כללי לשרות השידור וחלק אחר הוא של מפרסמים מסחריים המממנים ישירות תוכניות מסוימות. הפרסום בטלוויזיה הציבורית בחלקו כולל הודעות חסות ובחלקו האחר יכול לכלול סיסמאות, אך הוא נושא אופי מאופק יותר מזה של הטלוויזיה המסחרית, ואין בו קריאה לבצע פעולה. החומרים בשידור הציבורי נושאים אופי חינוכי, וכן סרטי תיעוד ועיסוק בפוליטיקה.

סקנדינביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השידור הציבורי בסקנדינביה קיים מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 ומעוצב על פי הדגם האנגלי: DR בדנמרק, NRK בנורבגיה, SVERIGES בשבדיה, YLE בפינלנד.

שידורי הרדיו בסקנדינביה ממומנים על ידי אגרת טלוויזיה שמשולמת על ידי כל בית אב, בסך כ-300$ לשנה.

ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרדיו והטלוויזיה של ספרד נקראת RTVE משנת 2009 על פי החלטת ממשלת ספרד, הפסיקו לשדר פרסומות ברשתות הספרדיות והן ממומנות על ידי מיסים שהציבור משלם ועל ידי רשתות הטלוויזיה הפרטיות במדינה. האיחוד האירופי מתנגד לצעד זה.

ונצואלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

51% מהבעלות על תחנת הטלוויזיה TELESURTV נמצאים בבעלות המדינה והתחנה משמשת לצורך קידום "הרעיון הבוליבארי" בדבר אחדות מדינות דרום אמריקה.

הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

omroep, אגודות שידור ציבוריות מקבלות כסף וזמן לצורך שידור ברדיו ובטלויזה הציבוריים בהולנד. האגודות האלה מקבלות מימון בהתאם לגודלן והן אמורות לשקף את המגוון של האוכלוסייה במדינה.

פקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרות השידור הפקיסטני PBR כולל רדיו וטלוויזיה. השידורים הפקיסטניים מכסים את כל הערים המרכזיות וכ-80% משטח המדינה. בנוסף לשידורים בתוך המדינה הרדיו הפקיסטני משדר מדי יום לעולם בשמונה שפות.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 פעל ברוסיה "הערוץ הראשון", שהיה ערוץ ציבורי. ימיו היו ספורים, לאחר שנרכש על ידי בעלי הון וגויס לשדר תכנים לטובת השלטון, וב-2002 הפך לערוץ טלוויזיה חצי ממשלתי.

השידור הציבורי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשות השידור

שטחה הגאוגרפי המצומצם-יחסית של ישראל והתקשורת הלקויה עם שכנותיה הדגישו בה את הסיבות שגרמו להיוצרות שידור ציבורי בכל העולם. השידור הציבורי בישראל מופקד ברובו בידי רשות השידור, על פי חוק רשות השידור, וממומן על ידי אגרת הרדיו והטלוויזיה ומשידור פרסומות. רשות השידור מפעילה ברדיו את קול ישראל, המשדר בשמונה תחנות:

  • רשת א' - משדרת תוכניות תרבות לקהלים שונים
  • רשת ב' - משדרת בעיקר שידורי חדשות
  • רשת ג' - משדרת רק מוזיקה ישראלית
  • רשת מורשת - עוסקת במסורת יהודית

בטלוויזיה מפעילה רשות השידור את הערוצים 1 ו-33.

נוסף על כך, כולל השידור הציבורי בישראל גם את שידורי גלי צה"ל, הממומנים על ידי משרד הביטחון, וכן את הטלוויזיה החינוכית הישראלית, הממומנת על ידי משרד החינוך.

בעוד השידור המסחרי מוכפף לכללי הרייטינג, השידור הציבורי אמור להיות נקי מהשפעות עיסקיות. דוגמה לניסיון כזה הייתה התחקיר המעמיק לסרט "שיטת השקשוקה", אשר נעשה בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית והתאפשר בזכות היותו של הערוץ הזה, כחלק מהשידור הציבורי בישראל, משוחרר משיקולים עסקיים.

קימות טענות, אף מתוך רשות השידור, שמשרד האוצר מנצל חלק מכספי האגרה למטרות אחרות. טענות נפוצות כנגד הטלוויזיה הציבורית בישראל הן שהתוכן אינו מעניין ושאחוזי הצפיה בה הינם מעטים. הטענה שהצפיה מועטה מגובה במדידות. בניגוד לכך, בקרב מאזיני הרדיו, הרדיו הציבורי זוכה להאזנה רבה.

השידור הציבורי במרחב המקוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות מתרחב השידור הציבורי ועובר לאינטרנט ולצורות שידור חדשניות נוספות. למעשה בימינו אין הכרח להחזיק מכשיר רדיו כדי להקשיב לשידורי הרדיו. היתרון של השידור הציבורי המקוון הוא זמינות התוכניות בכל עת, בהתאם לנוחיות המאזינים וללא הגבלה של לוח שידורים קשיח. בישראל מתקיים שידור מקוון בזמן אמת של כל תחנות הרדיו של קול ישראל וכמו כן ניתן להאזין להקלטות המהדורות האחרונות של חלק מהתוכניות. גם גלי צה"ל משדרים שידור ישיר באינטרנט. חלק מתוכניות הרדיו בשידור הציבורי בישראל מחזיקות דף לעוקבים ברשתות חברתיות באינטרנט.

שרותי שידור ציבורי בעולם מקיימים צורות שידור מקוונות נוספות:

  • ארכיונים מקוונים של תוכניות רדיו וטלוויזיה ששודרו בעבר, הניתנות להורדה חינם, שניתן להקשיב להן ישירות באינטרנט או כפודקאסטים (כך בספרד, אנגליה ובארצות הברית)
  • מנויי RSS לתוכניות שונות (כך באנגליה, ספרד ובפינלנד).

מימון פרטי חלקי של השידור הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידת אי התלות המסחרית של השידור הציבורי שונה ממדינה למדינה, בהתאם לכמות ואופי הפרסומות המותרות בהן. בעולם נהוגות צורות שונות של מימון פרטי לשידור הציבורי:

תשדירי חסות מסחרית לשידורים ככלל או לתוכניות מסוימות. כאשר יש מימון מסחרי של תוכניות ספציפיות, כנהוג בשידור הציבורי בארצות הברית, גדל החשש להטייה של התוכן בהתאם לאינטרסים זרים. תשדירי חסות הם מאופקים ולא מכילים עידוד לביצוע רכישה.

תשדירי פרסומת ישירים, הכוללים סיסמאות ועידוד לביצוע רכישות.

אירועי התרמה כדוגמת השירותרום לעידוד תרומות מהציבור לצורך תמיכה בשידור הציבורי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]