שיוויתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"שיוויתי" מדנמרק, מהמאה ה-18 או ה-19

"שיוויתי" (בהגייה אשכנזית: "שִׁיוִויסִי") הם לוחות המשמשים בבית הכנסת בקהילות יהודיות מסוימות ככלי עזר להגות בשם האל. על פי רוב הם ממוקמים מעל העמוד – הדוכן שמעליו מנוהלת התפילה על ידי החזן, על הפרוכת או על שטיח קיר על גבי כותל המזרח, או בעמוד מאויר מיוחד בסידור. לעתים קרוי לוח "שיוויתי" בשם "מזרח".

מסורת זו מבוססת על הפסוק מספר תהילים: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (ט"ז, ח). בימי הביניים פיתחו המקובלים דימויים וטכניקות מדיטטיביות מיוחדים, המסייעים לרכז את המחשבה בשמות האלוהיים, במטרה לרומם את הנפש ולהתחבר לעולמות הרוחניים. במאות ה-18 וה-19 צמח ממסורת זו ענף שלם של אמנות יהודית.

"שיוויתי" טיפוסי מציג את הפסוק בתהילים ט"ז, ח, ובו השם המפורש באותיות גדולות, ומסביבו פסוקים של מזמור ס"ז בתהילים ונוסחאות קבליות, הערוכים בדרך כלל באופן היוצר צורת מנורת שבעת-קנים. הלוח עשוי גם לכלול ציור של כף יד (המסמלת את ברכת הכהנים), מגן דוד, מזבח בית המקדש, אריות, ציפורים, איילים ודימויים אחרים המשמשים כסמלי הספירות השונות.

תיאור של "שיוויתי" מופיע בסיפורו של ש"י עגנון, "אגדת הסופר":

ועל יד הקורה מימין על כותל המזרחי מזרח מעשה רקמה אשר עשתה מרים בנעוריה בית אביה, וצורת גן שזור בו מחוטי משי מלא עצי כל פרי מאכל, וארמון בתוך הגן ושני אריות שומרים את הגן. ופני האחד מוסבים אל פני השני, אריה מול אריה ולשון מול לשון, ומלשון אל לשון נמשך והולך כתב זהב באותיות גדולות לה' הארץ ומלואה בשאגה אחת גדולה. ובכל ארבע פנות המזרח תיבה, תיבה בכל פנה, שויתי ה' לנגדי תמיד.‏[1]

כתיבת "שיוויתי" הייתה נהוגה לא רק כקישוט לבית הכנסת, אלא גם כדף המופץ בין המתפללים ומוחזק בסידור התפילה. הפצתו נדונה בספרות ההלכה מצדדים שונים, על יתרונותיה וחסרונותיה, כפי שכתב בספר "שערי תשובה":‏[2]

על מה שהיו רגילין לעשות מנורות של קלף מציורים להניח בסידורים, וכותבים בהם שויתי ה' וכו' בן ד' אותיות ושאר שמות והמנורה... והטעם הוא כדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפילה, מאימת השם אשר לנגד עיניו.

בהמשך כתב (בשם ר' אלכסנדר סנדר שור, בעל "תבואות שור") שיש בכך בעיה, שהדפים ובהם ה"שיוויתי" אינם נשמרים כראוי, ולפעמים מבלי משים הם מושלכים בביזיון, ולפיכך קרא "לאזור חייל לבטל המנהג". מסקנת בעל "שערי תשובה" היא שבאלו התלויים על קיר בית הכנסת אין בעיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ש"י עגנון, "אגדת הסופר", בקובץ "אלו ואלו", עמ' קלד-קלה.
  2. ^ אורח חיים סימן א.