שיחה:טאבה

מישהו יכול להסביר?

יש לי שאלה, האם טאבה הוחזקה על ידי ישראל ממלחמת ששת הימים? או מהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות? אם זה לא קשור לשניים פשוט תכתבו בין אלו שנים הוחזקה ע"י ישראל. בבקשה תענו לדף השיחה שלי. Seal 14:14, 30 ספטמבר 2005 (UTC)

שאלה טובה. אני לא יודע את התשובה, אבל דבר אחד ברור - עד לשנות השמונים לא היה שם כלום, והמקום לא ממש עניין מישהו. אם אני זוכר נכון, את המלון וכפר הנופש הקימו ישראלים אחרי שהחלה הנסיגה מסיני, דבר שקצת עצבן את המצרים, ואולי היה אחד הגורמים שליבו את הסכסוך סביב השטח הקטן הזה. ‏DrorK‏ • ‏שיחה‏ 22:27, 31 בינואר 2007 (IST)

פרט לא נכון(?)

לפי מה שידוע לי, כן היו סימונים בטאבה שהראו שהשטח שייך למצרים ואילו במפות היה מסומן השטח כשטח עות'מאני, ולא כמו שכתוב שהיו הבדלים בין המפות. כדאי לבדוק את העניין.

אבנר.

לפי משה ברור ("גבולות ישראל", 1988) הגבול סומן ב-1906 באמצעות גלעדים במרחקים שווים זה מזה, כשמכל גלעד אפשר לראות את שני הגלעדים הסמוכים לו באמצעות משקפת. לא היה גלעד על חוף מפרץ עקבה (שנקרא היום בישראל: מפרץ אילת). משה ברור כותב שהסיבה לכך לא ידועה. הוא מעלה כמה השערות, אבל אלה ספקולציות בלבד. היו סתירות בסימון בין המפות הבריטיות והתורכיות. ישראל תבעה ללכת לפי המפות התורכיות, והמצרים אימצו את המפות הבריטיות. ב-1917 המיקום המדויק של הגבול הפך חסר חשיבות לגמרי, לאחר שבריטניה כבשה את ארץ ישראל. ‏DrorK‏ • ‏שיחה‏ 22:27, 31 בינואר 2007 (IST)

כמה תיקונים

1. מהביקור בסיני זכור לי שאפשר לבקר בכל החלק המזרחי של סיני בלי ויזה ולא רק בטאבה. כשחציתי את הגבול, דרכוני הוחתם באישור לבקר באזור "מפרץ עקבה", "סנטה קתרינה" ו"שרם א-שיח'" למשך שבועיים.
2. חלק מההסכם על טאבה היה הקמת מעבר הגבול, שהפך את המעבר בין מצרים לישראל למעבר כמעט נורמלי בין מדינות שכנות. הדבר הזה תרם לא רק לתיירות הישראלית למצרים, אלא לתיירות באזור בכלל.
3. טאבה הייתה יעד תיירות פופולארי לישראלים כשהייתה בשלטון ישראל. ההפתעה הייתה שגם לאחר העברתה לשלטון מצרי, הפופולריות שלה לא פחתה, וההסבר - הקמת הקאזינו וביטול הצורך בוויזה.
4. התראה היא הזהרת העבריין לפני עונש. התרעה היא אזהרה מפני אסון ממשמש ובא. במקרה הזה מדובר בהתרעה ולא בהתראה.
5. מישהו אולי יודע מה השטח של האזור שהיה שנוי במחלוקת? אני זוכר 700 מ"ר, אבל אני לגמרי לא בטוח בכך. ‏DrorK‏ • ‏שיחה‏ 22:27, 31 בינואר 2007 (IST)

לעניין מיקום הגבול וסימונו

להלן תשובתו של פרופ' משה ברור לאחר פנייתי:
"הגבול בין מצרים (בשליטה בריטית) לבין האימפריה העותמנית (להלן – טורקיה), עליו הוסכם ב-1906, סומן בקיץ 1906 על ידי ועדות צבאיות של שתי המעצמות. את תווי הגבול סימנו באמצעות עמודי עץ ( עמודי טלגרף) באופן שמכל עמוד ניתן לראות את העמוד השכן ,מימין ומשמאל. לאורך הגבול נתקעו , בצורה זו, 91 עמודים . העמוד ה91 נתקע במרומי פסגה הקרובה ביותר למדרון היורד לחוף מפרץ עקבה (מפרץ אילת) שממנה נשקף יפה חוף המפרץ הסמוך לה. על חוף המפרץ עצמו חלא נתקע עמוד. אולם בדו"ח המפורט בכתב על תווי הגבול נאמר שקו הגבול מגיע לחוף מפרץ עקבה בגבעת גרניט קטנה הנשענת לחופו השמאלי (שהוא למעשה חופו הצפוני - מ.ב.) של שפך ודי טאבה לים. גבעה זו שגובהה היה כתריסר מטר נקראת באנגלית בדו"ח הכתוב Granit knob). גבעה זו עם סימון הגבול הונצחה בצילום על ידי המושל הבריטי של סיני, פלמר, כמה חודשים לאחר שסומן הגבול. בתקופת שלטןן צה"ל בסיני עברתי כמה פעמים על פני גבעה זו שניצבה על החוף מרחק קצר מדרום לבית המלון הישראל שנבנה בחוף טאבה. הגבעה הזו "חוסלה " כשבנתה ישראל כביש חדיש רחב לאורך החוף המזרחי של חצי האי סיני. בסיכומו של דבר לפי ההסכם והסימון של קו הגבול משנת 1906מוצאו של הגבול בין מצרים לפלשתינה הטורקית למפרץ עקבה הוא הגדה הצפונית של ודי טאבה. ראוי להדגיש שהבריטים שאפו שהגבול יגיע למפרץ עקבה בקרבת אום רשרש, דהיינו , בקצה הדרומי מערבי של עמק הערבה ,כדי שתהא להם דריסת רגל בעמק הערבה, מה שיקל עליהם למנוע שימוש גרמניה (בעלת בריתה של טורקיה) אליה התכוונו לבנות מסילת ברזל מסתעפת ממסילת הברזל החיג'אזית. הטורקים עמדו בעקשנות על כך שהגבול יגיע נ לחוף המפרץ רק בטאבה. בסתו 1913 הרשתה ממשלת טורקיה למה שהוגדר כ"משלחת מדעית ארכיאולוגית" בריטית לבצע מחקרים במזרח סיני ובדרום הנגב. משלחת זו שהיה בעיקרה בעלת מטרות צבאיות (אם כי היו בה גם ארכיאולוגים) פעלה תחת פיקודו של קולונל ניוקומב (האיש שהיה אחראי לסימון גבולה הצפוני של ארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה) ומילא בה תפקיד מרכזי לורנס (המפורסם). משלחת זו פעלה , בסוף 1913 וראשית 1914 (ממש בערב מלחמת העולם ה-1) בשטח בו עובר הגבול שסומן ב-1906 ועל דעת עצמה, מאחורי גבם של הטורקים וללא ידיעתם הכניסה שינויים בסימון הגבול. למעשה הזיזה את מוצא הגבול למפרץ עקבה צפונה כ-3 ק"מ. לפי תיקון זה מופיע מוצא הגבול למפרץ עקבה במקומו כיום , כך הופיע בכל המפות שהפיקה , בתקופת שלטונה בארץ ממשלת המנדט הבריטית וכך הופיעה במפות של ממשלת ישראל.

במחקר על גבול ארץ ישראל – מצרים, בשנות ה-1950 עמדתי על עובדה זו תוך עיון בארכיון ובמפות של משרד המלחמה הבריטי. מאמר בנושא זה פרסמתי ב-1970 בחוברת מחקרים של החברה לחקר ארץ ישראל והמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית . ראש הממשלה בגין לא מצא לנכון לצרף אדם הבקיא בעיני גבולות ישראל או בעיניני גבולות מבחינה גיאוגרפית והיסטורית למשלחת שניהלה את המשא ומתן שהביא להסכם השלום עם מצרים. כך נוצר מצב שנחתם הסכם השלום עם מצרים שבו מפה בנוסחה המעוות הבריטית של הגבול. לאחר שחזרה המשלחת הישראלית עם ההסכם ופירסמה אותו העמדנו פרופ' שלום רייכמן ז"ל ואני את משרד החוץ על "פשלה" זו. אני סיפקתי לממשלה העתק של מפה רשמית בריטית של הסכם הגבול משנת 1906. ממשלת ישראל ערערה על נושא תווי הגבול ומכאן צמחה הבוררות הבינלאומית בין ישראל למצרים לגבי מיקום מוצאו של הגבול למפרץ עקבה . הבוררות דחתה את ערעורה של ישראל וקבעה שנוסח המפה שעליו חתמה ישראל בהסכם השלום עם מצרים הוא המחייב . הכישלון הישראלי בענין קטע גבול זה לא תוקן."
בשם משה ברור/שנילי - שיחה 12:04, 23 בנובמבר 2015 (IST)