שיחה:מפלגת העם הלאומית הגרמנית

תוכן הדף אינו נתמך בשפות אחרות.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בסיס התמיכה של הנאצים[עריכת קוד מקור]

"..נטתה להתעלם מהמפלגה הנאצית, שפנתה למעמד הפועלים ולמובטלים."

למיטב זכרוני בסיס הכוח של הנאצים היה הבורגנות הנמוכה, יותר מאשר מעמד הפועלים שנטה לקומוניזם. אבל אין לי סימוכין לכך. דב ט. - שיחה 15:39, 5 בדצמבר 2012 (IST)[תגובה]

הכר האלקטורלי אליו פנתה המפלגה היה באופן מוצהר מעמד הפועלים (והמובטלים) והרי שמה הרשמי של המפלגה הוא: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית (בגרמנית: Die NationalSozialistische Deutsche ArbeiterPartei). יושבי הקרנות שגוייסו ממרתפי הבירה אל שורות האס אה היו ממעמד הפועלים וכמובן מאותו מעמד-ביניים נמוך הנושק למעמד הפועלים. דומני שרק בברלין היה לקומוניסטים רוב בקרב הפועלים. Ranbarשיחהבואו לתיאטרון - תהנו מהמזגן 19:39, 5 בדצמבר 2012 (IST)[תגובה]
נושא מעניין. לדעתי השם פחות מהותי, מאשר המסר. (וגם דומני ש"ארבייטר" משמעו "עובד" באופן כללי). לפועלים כמאמר הידוע אין מה לאבד מלבד כבליהם, והנאצים, לפי זכרוני, פנו אל חרדותיו של מי שיש לו משהו לאבד, שלא ניצב במדרגה הנמוכה ביותר אלא מעט מעליה. יכול להיות שלבני דורנו ומקומנו, אבחנות מעמדיות דקות כאלה לא אומרות הרבה, אך באירופה של המאה שעברה הייתה להן חשיבות רבה.
מצאתי מאמר מאד מעניין על שאלת התמיכה בנאצים כאן [1]. יש שם גם התייחסויות למושא הערך הזה. למשל, נאמר כי הנאצים, אע"פ שכיוונו לקהל עירוני, קיבלו בשלב מוקדם תמיכה מפתיעה מציבור האיכרים באיזורים פרוטסטנטיים כפריים, שהתאכזבו מנציגיהם המסורתיים ממפלגת העם הלאומית הגרמנית.
Surprisingly, the first electoral breakthroughs enjoyed by the Nazis came in Protestant rural areas, such as Schleswig-Holstein and Lower Saxony, where peasant voters had earlier registered discontent with their traditional representatives from the DNVP (German National People's Party or Nationalists).
לגבי שאלתנו, מי היה קהל היעד הטבעי של הנאצים, נאמר:
For many years the Nazi movement was seen as a political response of the German Mittelstand (lower middle class) of small businessmen, independent artisans, small shopkeepers and the self-employed, to the threats coming from big business and large retail stores, from the trade unions, the SPD and the KPD, and from increased government interference and taxes to pay for Weimar's burgeoning welfare state. In many respects it was such a response -- in its combination of anti-socialist and anti-big business rhetoric, and in its social support. The lower middle class of Germany's Protestant towns did constitute the hard-core of Nazi support and were over-represented in the membership of the NSDAP

.

דווקא המובטלים למשל פחות תמכו בנאצים, לפי המאמר. דב ט. - שיחה 13:50, 7 בדצמבר 2012 (IST)[תגובה]
יש כאן שתי שאלות: א. על מתי מדובר, לא הרי 1924 כהרי 1932. ב. האם במילים "בסיס תמיכה" מתכוונים לפעילים (למשל: פעילי-בריוני אס אה) או מצביעים בבחירות. כעת, בשל מעבר דירה, ספרי ארוזים בארגזים ולא אוכל למסמך את דברי, אבל דומני שהן רוב ה"גרעין הקשה" של פעילי השטח היו ממעמד הפועלים (העירוני, וכאן אני מסכים איתך) והן הפנייה לקהל והתדמית, לפחות בראשית הדרך, הייתה של מפלגת-פועלים (ואין להתעלם מהשם הרשמי, שהרי הוא נועד לקרב סוג מסויים של בוחרים, בעיקר כאשר המפלגה עדיין חדשה ב"שוק". שם כמו "מפלגת פועלים סוציאליסטית" ירחיק אוטומטית כל שמרן בורגני). מבחינת בוחרים, כאשר המפלגה כבר צוברת תאוצה, אתה והמאמר צודקים וכבר יש תמיכה עממית רחבה (לאסוננו), אבל הטענה היא לגבי הפנייה הראשונית והתדמית המובהקת בתחילת הדרך בעיקר. להבנתי הנאצים פעלו ושגשגו בקרב אנשים מלאי זעם ותסכול, הן לאומי והן כלכלי. מדוע אתה אומר שהמובטלים פחות תמכו בנאצים? לא היו כל-כך הרבה ביריונים ברחובות אם לכולם הייתה עבודה מסודרת. אגב, אני גם לא מבין את ההסתמכות על הטיעון כביכול "לפועלים כמאמר הידוע אין מה לאבד מלבד כבליהם", זו סיסמה חלולה. כל מי שמפרנס משפחה היה מעדיף משרה ששכרה בצידה, אפילו בגיהנום של מפעל פלדה, מאשר את אי-הודאות הנוראה של האבטלה. Ranbarשיחהבואו לתיאטרון - תהנו מהמזגן 15:42, 7 בדצמבר 2012 (IST)[תגובה]
מצטער על העיכוב בתשובה, תדירות פעולתי כאן מצומצמת, גם כשאני לא עובר דירות...
המשפט כפי שאני מבינו עוסק לא בגרעין הקשה של המפלגה אלא בקהל היעד של המצביעים, ולא בהכרח דווקא בשנים הראשונות. בנוסף לבעיה שהעליתי לגבי הנאצים, גם לגבי מפלגת העם הוא לא חופף בדיוק למה שנכתב במאמר (אין לי כל מושג לגביה פרט למאמר זה). לפי המאמר היו למפלגה גם תומכים בקרב מעמדות נמוכים: איכרים (שבקרבם הייתה לנאצים הצלחה מפתיעה) וסוג מסוים של פועלים. מספרית, מספר התומכים בה היה כנראה גדול ממספרם של כל בעלי האחוזות והתעשיינים העשירים, כך שבהכרח הייתה לה תמיכה גם במעמדות אחרים.
לגבי העובדה שהמובטלים לא בהכרח תמכו בנאצים יותר מאחרים, אני מסתמך על המאמר, הפסקה הזו:

It has often been assumed that the rise of Nazism was inextricably intertwined with unemployment. As unemployment rose dramatically after 1928, peaked in the spring of 1932 and then declined, so did the National Socialist vote. However, Nazi party members were usually in employment; and unemployment was concentrated in those places where the Nazi vote was relatively low, such as Germany's large cities. There was a negative correlation between unemployment and NSDAP electoral support, for example in the towns of Bochum and Herne (another mining centre), and the Nazis polled worst in the pit colonies with very high levels of unemployment, where the Communists benefited from the votes of the jobless. Only 13 per cent of the unemployed supported the NSDAP, and those without jobs were over twice as likely to support the KPD.

לגבי הפועלים שאין להם מה לאבד וכו', הנקודה היא עדינה - על איזה נימים בנפש פורטת אידאולוגיה מסוימת. לעומת הקומוניזם, המבטיח לעובד פס הייצור אידיליה של צדק ושיוויון, הנאציזם שם דגש רב יותר על הגנת הקיים מפני אויב: יהודים, קומוניסטים. (זה לא אומר שהוא לא מציע הבטחות משלו לעתיד זוהר, אלא שאלה של דגשים, וגם בזה הייתה דינמיקה פנימית וקולות שונים בשלבים מסוימים, כמו שטראסר). המסר הזה קורץ יותר באופן יחסי לשכבות הנמוכות, אבל לא הנמוכות ביותר, שאולי יטו אוזן יותר למי שמבטיח קודם כל עתיד זוהר מאשר למי שפותח את דבריו בהגנה על הקיים מפני סכנה. כאנקדוטה, מצוין בערך שגבלס היה בן המעמד הנמוך - אכן כך, אבל אביו היה פקיד בבית חרושת, ולא עובד פס ייצור. דב ט. - שיחה 13:14, 17 בדצמבר 2012 (IST)[תגובה]