שיחה:סבארוג
קרדיט[עריכת קוד מקור]
תרגום מוויקיגליש. אביעדוס - שיחה 04:07, 14 באוגוסט 2008 (IDT)
מקור מידע נוסף[עריכת קוד מקור]
אני תוהה מה כדאי, מה ניתן ומה מותר לקחת מזה:
בראשית, היה סדר והרמוניה. סברוג(Svarog), אבי האלים, אל שמים הגדול, נם בתוך הביצה הגדולה הידועה בתור "גלגל החמה". בזמן שהוא ישן, האור והחום שיצאו מגופו שמרו על הסדר והשלום ביקום. אך אז, האל האדיר, סברוג, החל לצמח רגל שלישית- האור והחום הפכו לחלשים יותר, והתוהו החל להתפשט בעולם: נוצרו ברקים ורעמים, בזמן שהאפלה הרסה והשמידה את כל מה שהיה קיים. הרעש הרב שנוצר כתוצאה מהרס העולם היה כל-כך חזק עד שהוא העיר את האל סברוג בכבודו ובעצמו. וכך, התעורר סברוג נוכח העובדה כי כל היקום שבור והרוס. אך הדבר לא הפחיד את האל הכל-יכול- הוא התמתח, ומיד החל בעבודה: לאט לאט ובסבלנות, אסף סברוג את היקום מחדש- חתיכה אחר חתיכה. לאחר מכן, הוא לקח את רסיסי היקום, לש אותם כמו בצק, וקיפל אותם עוד ועוד עד שהם לא היו יותר גדולים מפירור. אז, נטל סברוג את הפירור והכה איתו בכוח על רגלו השלישית- וניפץ אותה. כל המסה הגדולה השל היקום השתחררה מן הפירור והתפזרה בכל הכיוונים. מן החתיכה הגדולה ביותר של הרגל המנופצת צמח סברוזביץ', אל האש הנעלה- התגלמות האש השמימית והארצית. סברוג המותש, הסביר לבנו החדש, זסברוזביץ' מה נשאר לעשות. אז, הרים סברוג את כדורי האור שנשארו מן הפיצוץ- והשתמש בהם כדי לברוא לעצמו מיטה חדשה- הלא היא השמש. סברוג נכנס למיטתו החדשה, ושקע שוב בשינה עמוקה. נאמר, כי סברוג יישאר שם כאלף שנה, עד שכאוס יחזור להכות שנית- והכול יתחיל מהתחלה. באותו זמן, אסף סברוזביץ' את החתיכות הקטנות ביותר של הרגל המנופצת- והניח אותן ליד השמש. אורו של סברוג גרם לחתיכות הללו לגדול ולהפוך לאלים נוספים. לאחר מכן, סברוזביץ' הלך למרכז העולם, ששם רבץ סוס שכולו זהב. אותו סוס נשמר ע"י תרנגול מוזהב אשר אפילו בעת שינה- אחת מעיניו הייתה פתוחה. הוא התגנב בזהירות אל הסוס מהצד שבו עינו של התרנגול הייתה סגורה- ולכד את הסוס. סברוזביץ' אילף את הסוס והביא אותו לפני שאר האלים וגילה כי בזמן שהוא לא היה, דזבוג, אל המלחמה, ברא כרכרה נפלאה שלתוכה הוכנסה השמש. מאז אותו רגע, מסיע סברוזביץ' את הכרכרה כל יום לאורך השמים. אך תחילה, הוא לקח את גללי הסוס המוזהב, עשה מהן כדור- וכך ברא את הארץ. לאחר מכן, ברא סברוביץ' שתי יונים: אחת לבנה, ואחת שחורה. שתי הציפורים נלחמו בפראיות, ובכל פעם שהציפור הלבנה נגעה בכדור- האדמה הפכה לפורה וידידותית בעוד שכאשר הציפור השחורה נגעה בה- היא הפכה לקשה כאבן. אז קישט סברוזביץ' את הארץ בנהרות, נחלים, אגמים, ואוקיינוסים... ואילו הכאוס, בתגובה, שלח עננים שהורידו גשם בכל מקום והציפו את הארץ. משראה זאת סברוזביץ'- נתייאשה רוחו- אך אז הבחין אל האש הגדול שיצורים גדלים מן ההמולה הזו, והוא שמח. הכאוס המשיך לנסות להשמיד הכול, אך באותה מהירות שבה התוהו הרס- סברוזיץ' תיקן וברא. וכך היקום נוצר, וכך הוא גם ייהרס, וכך הוא גם ייברא וייהרס מחדש שוב ושוב עד אינסוף...