שיטפון הים הצפוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שיטפון הים הצפוני
Watersnoodramp 1953 - Zwaar beschadigd huis.jpg

בית מוצף בהולנד כפי שצולם במהלך ביקור המלכה יוליאנה.
תאריך 31 בינואר 1953
משך במשך הלילה
סוג שיטפון
עוצמה גל גאות בגובה 5.60 מטר
במדינות או באזורים הולנד ואנגליה. נזקים בבלגיה, דנמרק וצרפת
הרוגים 2,373
חסרי קורת גג 100,000
נזק 895 מיליון גילדן רק בהולנד (1953)
השטחים המוצפים בהולנד מסומנים בכחול מקווקו

שיטפון הים הצפוני והסערה שנלוותה לו שאירעו בלילה שבין 31 בינואר ל-1 בפברואר 1953, יצרו אסון טבע חמור בחופי הולנד ואנגליה. נזקי השיטפונות והסערה הורגשו גם בבלגיה, בדנמרק ובצרפת. האסון נגרם מגאות גבוהה בים הצפוני, שהוחמרה כתוצאה מהגעתה של סופה חזקה למערב אירופה. מפלס המים עלה באופן מקומי לגובה של 5.6 מטרים מעל ממוצע גובה פני הים. המים הגואים הכריעו את סוללות המגן לאורך החופים וחוללו הצפות נרחבות. למעלה מ-2,373 איש נספו באסון: 1,835 בהולנד, 307 באנגליה ולמעלה מ-230 בכלי שיט בים הצפוני.

השיטפון בהולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומן חדשות הולנדי המתעד את נזקי השיטפון.

בלילה שבין 31 בינואר ל-1 בפברואר 1953 נפרצו סוללות רבות במחוזות זיילנד, צפון הולנד ודרום הולנד כתוצאה מהסופה והגאות. שטחים נרחבים הוצפו כליל. רבים בהולנד עודם מציינים את זיכרון הנספים באחד בפברואר. רבים מהשטחים שהוצפו היו חלקות אדמה מוקפות סכרים, המצויות מתחת לגובה פני הים. חלקה מעין זו, ש"נכבשה" באופן מלאכותי, מכונה פּוֹלדר בשפה ההולנדית.

היעדר התרעה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה תחנות הרדיו המקומיות לא שידרו בשעות הלילה, ורבות מהתחנות הקטנות לניטור מזג אוויר פעלו רק בשעות היום. כתוצאה מכך לא קיבלה האוכלוסייה באזורי הסיכון את אזהרות מכון החיזוי המטאורולוגי ההולנדי מבעוד מועד. הסופה חוללה שיבושים ברשתות הטלפון והטלגרף, ובתוך שעות הקימו חובבי רדיו רשת חירום אלחוטית. פעילותם ההתנדבותית של חובבי רדיו אלה הייתה ערוץ התקשורת היחיד של אזורי האסון עם שאר העולם במשך עשרה ימים ולילות רצופים. בנוסף, היות שהאסון התחולל במוצאי שבת, שירותים ציבוריים רבים לא היו מאוישים.

נזקי האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצפות כיסו במים חלקים גדולים מן המחוזות דרום הולנד, זיילנד וצפון בראבנט. במחוז צפון הולנד הוצף רק פולדר אחד, בין היתר הודות לתושיית התושבים, כפי שנראה להלן.

ארבעה עשר איים הוצפו באסון, בהם שבעה באורח קשה. כמו כן הוצפו חלקים מעיירה במחוז זיילנד ואזורים בקרבת שתי עיירות במחוז צפון בראבנט. ועדת חקירה ממשלתית מצאה כי השיטפונות הביאו למותם של 1,835 תושבים וחייבו את פינויים של עוד 70,000 איש. מי הים כיסו 1,365 קמ"ר אדמה, לרבות 9% מהאדמה החקלאית בהולנד. כ-30,000 בהמות טבעו, 47,300 מבנים נפגעו וכ-10,000 מתוכם הוצאו מכלל שימוש. הנזק הכולל נאמד בזמנו ב-895 מיליון גילדן.

"האצבע בסכר" שמנעה אסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה בעיירה ניברקרק לזכר השיטפון. רב החובל של הספינה לקח איתו את סירת המשוטים למקרה שהספינה תבקע דרך הסוללה לתוך הפולדר המיושב.

סוללת עפר לאורכו של אחד מיובלות נהר הריין הגנה על בתיהם של שלושה מיליון תושבים במחוזות דרום הולנד וצפון הולנד. אחד המקטעים בסוללה לא חוזק כראוי על ידי חיפוי אבן. מתנדבים עמלו על חיזוק מקטע זה, אך הוא קרס בסביבות השעה חמש וחצי לפנות בוקר ב-1 בפברואר. מי הים געשו אל תוך הפולדר. בצעד נואש, הורה ראש העיירה המקומית (Nieuwerkerk aan den Ijssel) לבעל ספינת הנהר "שני האחים" (de Twee Gebroeders) לנווט אותה לתוך הפרצה בסוללה. רב החובל של הספינה לקח איתו סירת משוטים למקרה שהספינה תבקע דרך הסוללה לתוך הפולדר המיושב. התוכנית עלתה בהצלחה – הספינה נעצרה בתוך הפרצה בסוללה וכך סתמה אותה ואסון גדול נוסף נמנע.

תגובות לאסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מדינות שכנות שלחו חיילים לסייע בחיפוש והצלה. צבא ארצות הברית שלח מסוקים מגרמניה לסיוע בחילוץ אנשים מגגות בתיהם. יוליאנה, מלכת הולנד והנסיכה ביאטריקס ביקרו באזורי האסון כעבור ימים ספורים. הותנעו תוכניות שיקום שהסתייעו במגבית לאומית ובסיוע בינלאומי. מבחינה פוליטית הביא האסון לחקיקת תוכנית דלתא – תוכנית בינוי רחבת היקף במסגרתה קוצר קו החוף ההולנדי ונוצקו אמצעי מיגון נוספים, במטרה להפחית את הסכנה הנשקפת משיטפונות עתידיים. בפרט נסכרו מרבית שפכי הנהרות בהולנד, לרבות שפכי נהרות הריין והמז. כעבור 35 שנים נשלמו העבודות, בשנת 1998, עם הקמת מחסום מפני נד סופה (Storm surge) על שפך הריין בקרבת העיר רוטרדם.

שיטפון הים הצפוני בארצות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטפון בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי התמזה מציפים את שכונת ארית' ברובע בקסלי בלונדון.

שיטפון הים הצפוני גרם לאחד מאסונות הטבע החמורים בתולדות הממלכה המאוחדת. נזקים נרשמו לאורך למעלה מ-1,600 ק"מ של קו החוף הבריטי והוצפו אדמות בשטח העולה על אלף קמ"ר. ההצפות הביאו לפינוי יותר משלושים אלף תושבים מבתיהם, וכ-24,000 נכסים נפגעו קשות. בעקבות האסון הוקם מחסום התמזה בשנות ה-80 של המאה ה-20, במטרה למנוע את הצפת מרכז לונדון בעת גאות נהר התמזה.

בסה"כ נהרגו 307 אנשים על אדמת אנגליה ועוד 224 תושבים בריטיים על כלי שיט בים הצפוני. במניין זה נכללים 132 מנוסעי המעבורת הנסיכה ויקטוריה שטבעה בין סקוטלנד לאירלנד כתוצאה מהסערה. טביעת המעבורת הייתה האסון הימי החמור ביותר בבריטניה מאז סיום מלחמת העולם השנייה. טביעת המעבורת במהלך שיט שגרתי עוררה תרעומת רבה בציבור, בפרט משום שלא נמנו נשים או ילדים בין ארבעים הניצולים באסון.

השיטפון בבלגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורים שנפגעו בשיטפון בבלגיה.

גם לאורך חופי בלגיה המישורית נפגעו סוללות מגן רבות. נזק כבד נגרם באנטוורפן ובאוסטנד.

הצפות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צירוף הנסיבות שהביא לאסון בשנת 1953 עשוי לשוב ולאיים על האוכלוסייה לחופי הים הצפוני. בנוסף, פני הים עולים בהדרגה כתוצאה מהתחממות עולמית ופני הקרקע במערב הולנד ודרום-מזרח אנגליה שוקעים בהדרגה מאז תום עידן הקרח האחרון. התפתחויות אלה עשויות להחמיר את היקפן ושכיחותן של סערות בעתיד.

מאז 1953 השתפרו אמצעי חיזוי מזג האוויר, אמצעי התקשורת ושירותי החירום, כך שניתן יהיה לצמצם את שיעור האבידות באוכלוסייה במקרה של הצפות עתידיות. עם זאת, צפיפות האוכלוסין לאורך החופים עלתה באופן משמעותי במרוצת השנים, כך שגם כיום קיים חשש להיפגעות אלפי תושבים כתוצאה מאסון טבע דומה. בנוסף, דרושה תחזוקה שוטפת של אמצעי מיגון החופים שהותקנו בעקבות השיטפון של שנת 1953.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלמן, אילן, Assessment of UK deaths, 1953, מחקר שבוצע עבור המרכז לסיכונים בסביבה בנויה CURBE, אוניברסיטת קיימברידג'

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיטפון הים הצפוני בוויקישיתוף