שיטת אלכסנדר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שיטת אלכסנדר היא שיטה חינוכית שפותחה על ידי פרדריק מתיאס אלכסנדר (1869-1955) שמטרתה לעזור לאדם לשפר את השימוש בעצמו על מנת להיטיב את תפקודו ואת מצבו הבריאותי. השיטה מתייחסת אל האדם כשלמות ומלמדת אותו כיצד להשתמש בעצמו בצורה היעילה ביותר בפעולות היום יום. בכך לומד האדם להיות אחראי לשיפור חייו.
במהלך הוראת השיטה, המורה מקנה לתלמיד בעזרת ידיו התנסויות תחושתיות המלמדות אותו כיצד לשנות בעצמו הרגלים לקויים להרגלים נכונים. תהליך זה נעשה תוך כדי חשיבה, הבנה ומודעות. השיטה מועברת לתלמיד באופן אינדיבידואלי.
השיטה היא קודם כל חינוכית, או כדברי אלכסנדר - חינוך מחדש; מאחר שבאמצעותה אנו לומדים שוב להשתמש בעצמנו באופן מיטבי - יכולת אותה איבדנו במהלך חיינו. תוצאות השימוש בשיטה מועילות ביותר לבריאותו של האדם - השיטה היא מניעתית ושיקומית. כשיטה שיקומית היא מסייעת לסובלים ממחושי גב וגפיים, מכאבי ראש, מקשיי נשימה ומצרידות. השיטה גם עוזרת בשיקום נכים ובשיקום לאחר תאונות וניתוחים. כשיטת מניעה, טכניקת אלכסנדר משפרת את יציבתם והתנהגותם הפסיכו-פיזית של מבוגרים וילדים כדי למנוע מהם פגמים פיזים או מנטלים בעתיד.
לטכניקת אלכסנדר יש גם יישומים לא-קליניים. משתמשים בשיטה מוזיקאים וספורטאים הרוצים להגיע לתפקוד מרבי. השימוש בשיטה נפוץ במיוחד באנגליה.
