שיטת המקל והגזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המקל והגזר כדימוי

שיטת המקל והגזר היא כינויה של שיטת שכנוע וחינוך המתבססת על מתן תמריצים חיוביים לגוף המבצע את הפעולה הרצויה, וענישה במידה ולא יבוצע הדבר על ידו. המקל מסמל את חלק הענישה והגזר את חלק התמריצים.

רציונל השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון העקרוני העומד מאחורי השיטה הוא, כי אין די באחת מן הפעולות (המקל או הגזר) כדי להפעיל כראוי את מבצע הפעולה, וזאת משום שבמידה ויופעל רק החלק השלילי (המקל), הדבר עלול להביא לאנטגוניזם כלפי המפעיל, ובמידה ויופעל רק התמריץ החיובי הדבר כשלעצמו איננו מספק, בשל חוסר המחויבות מצד הפועל לביצוע העניין.

בכללות בחינוך השיטה מקובלת, וניתן לראותה לדוגמה במורים הנותנים תמריצים לתלמידים מצטיינים אך מאידך במידת הצורך, מורידים ציונים לתלמידיהם הכושלים במבחנים ותעודות.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון דומה מובא כבר בדברי הנביא זכריה, במשל הרועים שלו: "ואקח לי שני מקלות: לאחד קראתי נועם ולאחר קראתי חובלים"‏[1]

יש סימוכין לשיטה זו בדברי חז"ל (מסכת סוטה דף מז) "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". הדבר נאמר אודות גיחזי וישו שיצאו לתרבות רעה ועל-פי פרשנות הגמרא הדבר אירע משום שהורחקו בשתי ידיים ללא כל תמריץ חיובי לשנות את מעשיהם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זכריה יא, ז