שייח' מוניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלשיח' מֻוַנִּס
الشـَّيْخُ مُوَنِّس
Casa verde 157.jpg
הבית הירוק
מחוז מחוז לוד
נפה נפת יפו
שטח נכון ל-1945 15,972‏[1][2] דונם עות'מאני
אוכלוסייה נכון ל-1945 1,930‏[3]
דת מוסלמים
סיבת עזיבה מלחמת העצמאות
תאריך עזיבה סוף מרץ 1948
יישובים יורשים שכונת רמת אביב ואוניברסיטת תל אביב
מיקום שייח' מוניס
שייח' מוניס
שייח' מוניס

שייח' מוניסערבית الشـَّيْخُ مُوَنِّس, תעתיק מדויק: אלשיח' מֻוַנִּס) היה כפר ערבי במישור החוף התיכון בגבול מישור חוף יהודה, כ-3 קילומטרים צפונית-מזרחית לשפך הירקון, שנוסד בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19. בחודש מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נמלטו תושבי הכפר ממנו, בתי הכפר נהרסו ברובם ואדמותיו צורפו לשטח המוניציפלי של תל אביב. לימים הוקמו עליהן אוניברסיטת תל אביב ומספר משכונות עבר הירקון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפר הוקם בתקופה העות'מאנית, ככל הנראה במהלך המאה ה-18, וב-1821 הוזכר בשם "שייח' מוניס". בעקבות כיבוש הארץ על ידי איברהים פאשה ב-1831, הכפר גדל והתיישבו בו פלאחים מצריים. במהלך מלחמת העולם הראשונה היה הכפר חלק ממערבו של נדבך ההגנה שפרסו הטורקים בסוף 1917 מצפון לירקון‏‏, מתל א-רקיה - בסיס המודיעין על רכס הכורכר מעל חוף תל ברוך, במערב, עבור בתל קסילה, שייח' מוניס, גבעת הפרחים בשכונת נאות אפקה ב', בואכה ח'ירבת הדרה היא רמת החייל, במזרח‏. ב-24 בנובמבר 1917 חצתה חטיבה ניו זילנדית את נחל הירקון וכבשה את שייח' מוניס, כפעולת הסחה מגזרת המאמץ העיקרי הבריטי באזור עשר טחנות. במתקפת נגד למחרת נדחקה החטיבה הניו זילנדית אל הגדה הדרומית של הירקון תוך שספגה אבידות כבדות‏[4]. חודש לאחר מכן צלח חיל המשלוח המצרי של הבריטים את הירקון, שייח' מוניס נכבשה על ידי הבריטים וחלקו המערבי של קו שתי העוג'ות התייצב. ב-1922, במפקד הראשון לאחר הכיבוש הבריטי, נמנו בכפר 644 תושבים.

בשנות המנדט הבריטי התרחב הכפר ותושביו נחשבו אמידים יחסית. היישוב הפך למועצה מקומית שפעלה עד לשנת 1943. חלק נכבד מתושבי הכפר עסקו בפרדסנות. בכפר הוקמו ופעלו שני בתי ספר - בית ספר לבנים נבנה ב-1932 ובית ספר לבנות שנפתח ב-1943. בזכות קשרים טובים בין אחד ממנהיגי הכפר, סעיד ביידס, ונציג הפרדסנים היהודים, ויצחק רוקח, נערך באותה שנה בביתו של ביידס כינוס ארצי של פרדסני ארץ ישראל, בו נטלו חלק יהודים וערבים. ב-1947 נמכרו חלק מאדמות הכפר ליהודים, והוקמה עליהן שכונת תל ברוך.

אוכלוסיית הכפר מנתה בשנת 1948, למעלה מ-2,000 תושבים; שייח מוניס היה הכפר הגדול ביותר בשטח שבין תל אביב להרצליה. נכבדי הכפר קיימו קשר עם כוחות "ההגנה" ועם עירית תל אביב במהלך מלחמת העצמאות, תוך התחייבות שלא להשתתף במלחמה, ומנעו כניסת לוחמים ערבים לא-סדירים‏[5]. באמצע מרץ החליט ארגון ההגנה לכתר את הכפר ולנתקו מן העורף הערבי, על מנת למנוע כניסת כוחות עוינים לתוכו. ב-20 במרץ הוא כותר על ידי כוחות חטיבת אלכסנדרוני ממערב, מדרום וממזרח. התושבים, שסבלו מן הכיתור וחששו לחייהם, החלו לעזוב לכיוון צפון. ב-30 במרץ נכנסו יחידות חי"ם של חטיבת קרייתי ויחידה של השרות הכללי לכפר ללא קרב ומצאו אותו ריק.‏[6]

לאחר מלחמת העצמאות יושבו בחלק מבתיו עולים חדשים מצפון אפריקה וממזרח אירופה שהיוו חלק מאוכלוסיית רמת אביב, עד לפינוי הבתים והריסתם. את פרדסי שייח׳ מוניס הקצתה עיריית תל אביב להקמת פארק עירוני חדש, שנודע תחילה כפארק הירקון, ואחר כך כגני יהושע‏[7]. על תוואי הדרך הראשית שהובילה לכפר מכיוון יפו נסלל רחוב חיים לבנון. בשטח שבו שכן הכפר ואדמותיו נמצאות כיום אוניברסיטת תל אביב, שכונת רמת אביב, תוכנית ל', תל ברוך, אפקה, ומרכז רבין. שרידי הכפר האחרונים נהרסו ברובם בשנות ה-90 של המאה ה-20, עם הרחבת האוניברסיטה. גם ביתו של איברהים אבו כחיל במרכז הכפר עבר שינוי יסודי בשנת 1991, במהלך בו הוא נהרס ברובו בגלל שנמצא בלתי-כשיר לשיפוץ, ובמקומו בנתה אוניברסיטת תל אביב בית גדול ממנו בסגנון חיקוי על ידי האדריכל האיטלקי מנפרדי, שהביא חומרים מיוחדים מאיטליה כדי שייראו "ישנים". בניין חדש זה, המכונה עתה "הבית הירוק", מפני שנצבע בצבע של הבניין המקורי (צבע האסלאם), משמש היום מועדון סגל האוניברסיטה ומסעדה‏[8]. בתחילת דצמבר 2003 נהרס ביתו של מחמוד יוסף בידאס, מנכבדי הכפר שעמד במתחם מלון רמת אביב.

שייח' מוניס בשיח הפוליטי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אוניברסיטת תל אביב
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
מרכז הירידים והקונגרסים בישראל הדרייב אין המרכז לטכנולוגיה חינוכית הטלוויזיה החינוכית הגנים הבוטניים הגן הזואולוגי שייח' מוניס שדרות קק"ל מחלף קק"ל טיילת המדע הבית הירוק הפקולטה להנדסה בית הספר לעבודה סוציאלית בית הספר לכלכלה אודיטוריום סמולרש הפקולטה למשפטים בית הכנסת צימבליסטה הפקולטה לניהול הפקולטה למדעים מדויקים בית התפוצות הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי ספריית וינר הפקולטה לרפואה מסוף האוניברסיטה מרכז עלית לספורט הפקולטה לאמנויות הגלריה האוניברסיטאית כיכר אנטין בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה הפקולטה למדעי החברה המכון למחקרי ביטחון לאומי מכון התקנים הישראלי אפקה נווה אביבים רמת אביב רחוב חיים לבנון מסילת הירקון מסילת החוף נתיבי איילוןMap TAU.png
אודות התמונה

בשיח הפוליטי הישראלי, בעיני אנשי הימין, הפך נושא איזכור הכפר בהקשר לסוגיית הנכבה, לסמל צביעות אנשי השמאל, כיוון שאוניברסיטת תל אביב, שבה מלמדים וחוקרים רבים מהאינטלקטואלים של השמאל הדוגלים בפתרון הכרוך בהחזרת שטחים, יושבת על חלק משטח שבו שכן כפר ערבי-פלסטיני. עמדה כזו ביטא חיים משגב בכתב-העת נתיב, המזוהה עם הימין, בקשר לתוכנית ההתנתקות: "כלום ברמת אביב שנבנתה על חורבות הכפר הערבי שיח מוניס יש ליהודים יותר זכויות מאשר בכפר דרום או בחומש?"‏[9].

דוברי שמאל המגיבים לטענות אלו מבחינים בין החזקת אדמות שנכללו בתוכנית החלוקה של האו"ם בתחומי המדינה היהודית, או שנכבשו במהלך מלחמת העצמאות, לבין החזקת השטחים שנכבשו ב-1967, שכן השטחים שבתוך הקו הירוק נמצאים בריבונות ישראל ותושביהם הפלסטינים מחזיקים באזרחות ישראלית, ואילו השטחים שנכבשו ב-1967 הם במעמד "תפיסה לוחמתית", ותושביהם נשלטים בפועל על ידי ישראל למרות שאינם מחזיקים באזרחות ישראלית. בנוסף, לטענתם, אחיזת ישראל באזור תל אביב מוסכמת על הקהילה הבינלאומית, בעוד ההתנחלויות בשטחים נתפסות בעיניה כהפרה של המשפט הבינלאומי. עוד טוענים דוברים אלה כי אש"ף הסכים במסגרת הסכמי אוסלו להגביל את המשא ומתן בין הצדדים רק לשטחים שנכבשו ב-1967.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיקי בנאי: שיך מוניס - לצעוד על זכרונות, הוצאה עצמית, אשקלון, 1995.
  • דן יהב: גנים וגננות בתל אביב, הוצאת צ'ריקובר, אזור, 2006.
  • עמר אע'באריה (עורך): זוכרות את אלשיח' מונס, הוצאת זוכרות, תל אביב, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהו השטח הכולל, כאשר 3,545 דונמים ממנו היו בבעלות יהודית
  2. ^ ‏נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 153.
  3. ^ נתוני מפקד האוכלוסין המנדטורי
  4. ^ W. T. Massey, How Jerusalem Was Won, 1919, page 140
  5. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, עמ' 165
  6. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, עמ' 89 ועמ' 165
  7. ^ ראו הערת שוליים מס׳ 2, בערך אליהו בנימיני
  8. ^ אסתר זנדברגההיסטוריה של הבית הירוק, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2003
  9. ^ חיים משגב,"אדמונד לוי: אחרית דבר", "נתיב", ספטמבר 2005

קואורדינטות: 32°06′50″N 34°48′15″E / 32.11389°N 34.80417°E / 32.11389; 34.80417