שייח' ג'ראח
שייח' ג'ראח (מערבית: الشيخ جراح) היא שכונה ערבית במזרח ירושלים, ממזרח לדרך בר לב (המכונה בפי הירושלמים "כביש מספר 1"), מצפון למושבה האמריקאית ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית.
השכונה נחשבת למבוססת וליוקרתית בין שכונות ירושלים הערביות. שוכנות בה קונסוליות ונציגויות של מדינות זרות כגון: בריטניה, טורקיה, בלגיה, ספרד, הוותיקן, צרפת, איטליה, יוון ושבדיה; ושל ארגונים בינלאומיים כגון האו"ם. בשכונה זו ממוקמים גם מספר מסעדות גורמה ומלונות הנחשבים יוקרתיים, כגון אמריקן קולוני.
בסמוך לשכונה הוקמה "קרית הממשלה ע"ש מנחם בגין" ובה נמצאים: המטה הארצי של משטרת ישראל ומשרדי ממשלה הכוללים את משרד המשפטים, משרד השיכון, המשרד לביטחון פנים ומשרד המדע והטכנולוגיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] עד 1948
השכונה נוסדה בשנות ה-20 של המאה ה-20, בימי המנדט הבריטי, ושימשה את נכבדיה ועשיריה הערבים של ירושלים. אחת המשפחות הערביות המיוחסות בירושלים בתקופת המנדט, משפחת נשאשיבי, התגוררה בשכונה, וכיום יש רחובות בשכונה הקרויים על שמות בני המשפחה. גם בנים למשפחת חוסייני היריבה אחזו בבתים בשכונה, הבולט בהם המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, שביתו עמד בקצה המזרחי של השכונה (לימים מלון שפרד).
בסמוך לשכונה מצויים קבר שמעון הצדיק, מערת הסנהדרין הקטנה, ושתי שכונות יהודיות. שכונת שמעון הצדיק הוקמה בשנת 1890 על שטח שנרכש ב-1875, ושכונת נחלת שמעון נוסדה בתחילת המאה ה-20. במהלך מאורעות תרצ"ו (1936–1939), נאלצו תושביהן לנטוש את בתיהם, כדי להציל את נפשם מהפורעים הערבים[1] בתום מאורעות הדמים חזרו התושבים היהודים לבתיהם בשכונה.
הרחוב המרכזי בשכונה, דרך הר הזיתים, הוביל ממרכז ירושלים לבית החולים הדסה ולאוניברסיטה העברית בהר הצופים.
[עריכה] מלחמת העצמאות
בסוף דצמבר 1947 הותקפו ונפצעו 20 נוסעים יהודים שעברו דרך שייח ג'ראח בדרכם להר הצופים על ידי מפגעים ערבים; זה היה אחד מהאירועים הראשונים שהובילו למלחמת העצמאות. בתגובה, פשטו אנשי ההגנה בחודש ינואר 1948 על בתים בשכונה והציתו אותם. בהדרגה התרוקנה השכונה הערבית מתושביה, ואת מקומם תפסו לוחמים מארגון הנג'דה שהמשיכו בהתקפות על יהודים שנסעו בכלי רכב[2] או התגוררו בשכונות היהודיות.[3]
ב-ג' באדר ב' ה'תש"ח (1948) פקדו הבריטים על תושבי שכונות "שמעון הצדיק" ו"נחלת שמעון" לעזוב במהירות את בתיהם. היה זה יומיים לאחר הריגת עבד אל-קאדר אל-חוסייני בקסטל, ולאחר פרשת דיר יאסין. הבריטים הניחו שכוחות אל-ג'יהאד אל-מוקאדס שחוסייני עמד בראשם ינסו לנקום, ואכן כך היה. כוחות ערביים בפיקודו של בהג'ת אבו גרביה תקפו ביום ד' בניסן ה'תש"ח שיירה יהודית שהייתה בדרכה להר הצופים, וטבחו בנוסעיה. חללי שיירת הדסה כללו 78 רופאים, אחיות, מטופלים ואנשי צוות של בית החולים הדסה. כוחות של פלמ"ח "הראל" שחשו לעזרתם נהדפו על ידי הבריטים. האירוע עורר זעזוע ביישוב היהודי בארץ ובעולם.
 |
ערך מורחב – שיירת הדסה |
בחול המועד פסח, במהלך מבצע יבוסי, כבש הפלמ"ח את שייח' ג'ראח ואת השטח בו שכנו השכונות היהודיות. הבריטים הכריחו אותם לסגת בתואנה שציר התחבורה העובר שם נחוץ להם. כוחות ההגנה ואצ"ל השתלטו על השכונה ובית הספר לשוטרים מיד לאחר עזיבת הבריטים ב-14 במאי 1948. ב-19 במאי 1948 נכבש המקום על ידי הלגיון הערבי ונותר בידי ממלכת ירדן עד למלחמת ששת הימים.
[עריכה] מ-1948 עד 1967
לאחר מלחמת העצמאות עבר האזור לשליטת ירדן.
ב-1956 ממשלת ירדן וסוכנות הפליטים אונר"א אישרו ל-28 משפחות של פליטים פלסטינים, שלא יכלו לשוב לבתיהם בתום המלחמה וקביעת הקו הירוק, להתיישב בשטח סמוך, ולבנות לעצמם שני חדרים כל אחד.[4].
[עריכה] לאחר מלחמת ששת הימים
פרק זה דורש עריכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולערוך אותו. הסיבה לכך: חסרים מקורות זמן רב, אין הסבר ראוי לדיון המשפטי, מה פתאום בג"ץ מתערב, כנגד מי?.
במלחמת ששת הימים נכבש האזור על ידי ישראל והשכונה סופחה למדינה תוך החלת החוק הישראלי, והפכה לחלק משטחה המוניציפלי של ירושלים.
לאחר איחוד ירושלים ב-1967 נבנתה אנדרטה סמוך למקום הטבח בשיירת הדסה במרכז השכונה, ובה שמות 78 הנרצחים.
בשנת 1972 החל ועד העדה הספרדית בירושלים בהליכים משפטיים להשבת בעלותו על השטח, בטענה שהוא הבעלים החוקיים, הן של הבתים מהמאה ה-19 והן של הבתים אשר נבנו בתמיכת ממשלת ירדן. בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ דחה הצעות אלה[דרושה הבהרה], פסק לטובת ועד העדה הספרדית. בג"ץ קבע כי הבתים היו בבעלות ועד העדה הספרדית בירושלים מסוף המאה ה-19, נכבשו על ידי ירדן במלחמת העצמאות ופונו מיושביהם היהודים. בתגובה, טענו חלק מתושבי השכונה כי המסמכים היו מזויפים.[דרוש מקור] הוועד מכר את המתחם לעמותה הפרטית "נחלת שמעון אינטרנשיונל".[דרוש מקור]
הבתים פונו מדייריהם בידי משטרת ישראל בהוראת בג"ץ וזמן קצר לאחר מכן, נכנסו להתגורר בבתים מתיישבים יהודים. פסיקת בג"ץ עוררה ביקורת וגינויים בעולם והובילה לקריאה של ממשלת ארצות הברית וממשלות אירופיות לממשלת ישראל למנוע את פינוי הבתים ואת כניסת המתיישבים היהודים.[5]
[עריכה] מלון שפרד
ב-1985 נקנה מתחם "מלון שפרד" שבשכונה בידי איל ההון היהודי-אמריקאי ארווינג מוסקוביץ.[6] ביולי 2009 העניקה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית ירושלים אישור להקמת שכונה יהודית קטנה במקום. בעקבות ההחלטה העבירו ארצות הברית ובריטניה ביקורת על ישראל.[7]
[עריכה] המאבקים בשכונה (החל מ-2009)
בשנת 2009 הסתיימו מאבקים משפטיים נוספים בעקבותם שלוש משפחות פונו בהוראת בג"ץ[8] מבתיהם על ידי המשטרה, ולבתים נכנסו להתגורר יהודים. בתגובה לכך החלו הפגנות של עשרות פעילי שמאל ישראלים ופלסטינים, שהתפתחו להפגנות שבועיות בימי שישי של מאות פעילי שמאל, שהתאגדו תחת תנועת סולידריות שיח' ג'ראח, במתכונת של צעדה ממרכז העיר אל שייח' ג'ראח והפגנה מול הבתים שבמחלוקת. ההפגנות הפכו אלימות לקראת סוף שנת 2009, לאחר שהמשטרה קבעה שההפגנות מהוות התקהלות בלתי חוקית מכיוון שאורגנו ללא קבלת רישיון.[9] [10] [11] המפגינים טענו, כי בעוד שבית המשפט העליון מאפשר את השבת המתחם לבעליו היהודיים מלפני מלחמת העצמאות, אין הוא מאפשר לתושבי השכונה, שהם בעצמם פליטים, שהיו בעלי נכסים ורכוש רב בשטחים שעברו לימים לשליטת ישראל, לקבל חזרה את נכסיהם. בנוסף, טענו המפגינים כי עצם העובדה שיהודים עוברים להתגורר במזרח ירושלים, מהווה מכשול להסכם שלום עתידי שבמסגרתו הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. מיכאל בן יאיר תמך בטענות אלה, משום ש"מימוש הנכסים היהודיים במזרח ירושלים משמעותו מתן לגיטימציה לזכות השיבה", ולכן עדיף שהממשלה תפקיע את הנכסים ותפצה את בעליהם היהודים, על מנת לאפשר קיום נורמלי של המרקם החברתי בשכונות הערביות[12]. מאידך, התומכים בהתיישבות היהודית, ובראשם השר לשעבר, בני אלון, טענו, כי יש לפצות את הדיירים הערביים שפונו מבתיהם ולסייע להם, אולם הקרקעות של השכונה נמצאות בבעלות יהודית שנים רבות, כפי שפסק בית המשפט העליון.[13]
ההפגנות והמעצרים זכו להד ציבורי לאחר שב-15 בינואר 2010 נעצרו למשך השבת 17 מפגינים ובהם מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח חגי אלעד, ולאחר ששופטת בית משפט השלום בירושלים קבעה כי מעצרם לא היה חוקי[14][15]. בעקבות אירועים אלה המאבק הפך גם למאבק עקרוני בעד זכות ההפגנה. ב-28 בינואר 2010 דחה בית משפט השלום בירושלים את פרשנות המשטרה, לפיה קריאת סיסמאות הופכת את ההפגנה לאסיפה טעונה רישיון, וקבע כי כל צמצום של הזכות להפגין יפורש בצמצום, ולפיכך לא הייתה עילה חוקית להורות על פיזור ההפגנה[16].[17][18][19][20] המשטרה ניסתה למנוע את קיום ההפגנה, אולם בעקבות עתירה של המארגנים ותושבי השכונה קבע בג"ץ שהיא תיערך במתחם מגודר.[21]
ב-6 במרץ 2010 נערכה במקום הפגנה גדולה שהשתתפו בה כ-3000 מפגינים ישראלים, פלסטינים ופעילי שמאל, וכן חברי כנסת מחד"ש ומרצ וחברי פרלמנט ממפלגת העם הפלסטיני [22][23][24][25]. על פי כתב ערוץ 7 חזקי עזרא בהפגנה נשמעו קריאות "בדם, באש נפדה את פלסטין", הרגילות בהפגנות פלסטיניות, ובהפגנת נגד של הימין הופיעו כתובות "שמאלנים=בוגדים"[26].
ב-22 באוקטובר 2010 הפגינו במקום גם נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר, נשיאת אירלנד לשעבר, מארי רובינסון והפעילה ההודית הלה בהטה והביעו הזדהות עם המאבק. [27]
[עריכה] קישורים חיצוניים
-
- יצחק רייטר וליאור להרס, שיח ג'ראח- הערכת מצב, באתר מכון ירושלים לחקר ישראל
- נדב שרגאי, תגובה למסמך מדיניות של מכון ירושלים: שכונת שמעון הצדיק תורמת לאינטרסים של מדינת ישראל, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 2 בדצמבר 2010
- שכונת המריבה: על סיפור המאבק המורכב והצבעוני של שייח ג'ראח, ערוץ 10
- כיבוש שייח' ג'ראח במלחמת העצמאות, במרכז מידע פלמ"ח
- על אודות הבניין באתר מלון שפרד (הארץ)
- עקיבא אלדר, האמריקאים דורשים מישראל למנוע פינוי תושבי שייח ג'ראח, באתר הארץ, 19 באפריל 2009
- שייח' ג'ראח - הפגנת שמאל ופיזורה על ידי המשטרה, 12 במרץ 2009.
- סולידריות שייח' ג'ראח - אתר המאבק נגד ההתיישבות היהודית בשכונה
- ניר חסון, פסיקה חדשה של העליון מאפשרת לפנות עשרות משפחות נוספות משייח ג'ראח, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2010
- חוללה אנדרטת הצנחנים בשייח ג'ראח, ערוץ 7, 26 במאי 2010.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אלון קדיש, משה ארנוולד: קרבות יבוסי, הוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2008
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בן-ציון דינור (עורך),ספר תולדות ההגנה, חלק ב, ב, עמ' 778-631.
- ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: הוצאת דביר, תשס"ד 2004, עמ' 141.
- ^ פורעי שיך ג'ארח מוסיפים לרצוח, דבר, 19 בפברואר 1948
שיך ג'ראח מוסיפה לירות, דבר, 8 בפברואר 1948 - ^ נדב שרגאי, תוכנית: תושביה הערבים של שכונת שמעון הצדיק יפונו מבתיהם, באתר הארץ
אייל דץ, שייח ג'ראח: צדק היסטורי או תקדים מסוכן?, באתר וואלה! - ^ עקיבא אלדר, "האמריקאים דורשים מישראל למנוע פינוי תושבי שייח ג'ראח", הארץ, 19 באפריל 2009.
- ^ פנחס וולף, "הריבונות בירושלים איננה ניתנת לערעור", וואלה!, 19 ביולי 2009.
- ^ "ארצות הברית: עצרו את הבנייה ב"מלון שפרד" במזרח י-ם". 19 ביולי 2009
- ^ http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/924/944.html
- ^ ניר חסון, "ילד פלסטיני הותקף בידי יהודים בשכונת שייח ג'ראח", הארץ, 18 בדצמבר 2009.
- ^ רונן מדזיני ואפרת וייס, שוב עימותים בשייח ג'ראח: 25 פעילי שמאל נעצרו, באתר ynet, 18 בדצמבר 2009
- ^ אפרת וייס ורונן מדזיני, מזרח י-ם: 25 עצורים בהפגנה בשכונת שייח ג'ראח, באתר ynet, 18 בדצמבר 2009
- ^ שחקן החיזוק של ערביי שייח ג'ראח
- ^ יובל הימן המתחם החם של שמעון הצדיק 26/08/08 באתר nrg
- ^ פרוטוקול־הדיון
; ההחלטה - ^ ניר חסון, בית המשפט: מעצר מפגיני שייח ג'ראח איננו חוקי, באתר הארץ, 18 בינואר 2010
- ^ פסק הדין
- ^ דפנה ליאל, עימות אלים בהפגנות בשייח ג'ראח, חדשות 2, 6 במרץ 2010.
- ^ רונן מדזיני, 3,000 באו לשייח ג'ראח: "שמח שיש עוד שמאל", באתר ynet, 6 במרץ 2010
- ^ ניר יהב, "י-ם המזרחית צריכה להיות בירת פלסטין", באתר וואלה!, 6 במרץ 2010
- ^ http://www.news1.co.il/Archive/001-D-232150-00.html?tag=13-35-29
- ^ אביעד גליקמן, בג"ץ: לאפשר הפגנה בשייח ג'ראח וצעדה מוגבלת אתר ynet
- ^ דפנה ליאל, עימות אלים בהפגנות בשייח ג'ראח, חדשות 2, 6 במרץ 2010.
- ^ רונן מדזיני, 3,000 באו לשייח ג'ראח: "שמח שיש עוד שמאל", באתר ynet, 6 במרץ 2010
- ^ ניר יהב, "י-ם המזרחית צריכה להיות בירת פלסטין", באתר וואלה!, 6 במרץ 2010
- ^ http://www.news1.co.il/Archive/001-D-232150-00.html?tag=13-35-29
- ^ [1]
- ^ ניר חסון, "נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, השתתף בהפגנות בשייח ג'ראח: פינוי אדם מביתו לא מייצג שלום או צדק ", באתר הארץ, 24 באוקטובר 2010
