שימוש האדם הקדמון באש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שחזור של הומו ארקטוס, שהיה ככל הנראה ההומיניד הראשון שידע לשלוט באש (במפה ברקע מצוירת מפת הנדידה של המין ובה גם אתר עובדייה בישראל)

השגת שליטה באש על ידי האדם הקדמון במהלך התקופה הפלאוליתית התחתונה או התיכונה הייתה נקודת מפנה באבולוציה של האדם שאפשרה לבני האדם להתרבות במהירות בשל הוספת חלבונים ופחמימות מבושלים לתזונה, הרחבה של הפעילות האנושית לשעות הלילה, והגנה מפני טורפים.[1]

עדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזרח אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמזים המוקדמים ביותר לשימוש אנושי באש מגיעה מאתרים ארכאולוגיים שונים במזרח אפריקה, כדוגמת צ'סאובנג'ה בסמוך לאגם ברינגו, אתר קובי פורה על חוף אגם טורקאנה ואולורגסאיליה בקניה. הממצאים בצ'סאובנג'ה כוללים גושי אדמה שרופים בני 1.42 מיליון שנים.[2] ניסויים הראו כי החרסיתית הייתה צריכה להיות מחוממת לטמפרטורה של 400°C על מנת להתקשות.

בקובי פורה באתרים FxJjzoE ו-FxJj50 התגלו עדויות לשליטה על אש על ידי הומו ארקטוס לפני 1.5 מיליון שנים, בצורת גוון אדמדם של חומרי משקע שיכול להיווצר רק מחימום בטמפרטורות שבין 200°C ל-400°C‏.[2]

בגדב שבאתיופיה נמצאו רסיסים של טוף מולחם באתר 8E, שנראו כאילו נשרפו, אבל ייתכן שבעירה חוזרת של הסלעים אירעה כתוצאה מפעילות וולקנית מקומית.[2] רסיסים אלו נמצאו בין החפצים מהתרבות האשלית שיצר הומו ארקטוס.

במרכז עמק אוואש, נמצאו שקעים של חרסית אדמדמה בצורת חרוט שיכלו להיווצר בטמפרטורה של 200°C. משערים כי היו אלו גזעי עצים שנשרפו כך שהם נשרפו הרחק מבית הגידול שלהם.[2] בעמק אוואש נמצאו גם אבנים חרוכות, אך באותו אזור נמצא גם טוף מולחם שמקורו געשי.

אפריקה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדות המוצקה ביותר לשימוש המוקדם ביותר של הומינידים באש נמצאה בסוורטקרנס שבדרום אפריקה. כמה עצמות חרוכות נמצאו בין הכלים האשליים, כלי העצם, ועצמות שעליהם סימני חיתוך מעשה ידי אדם.[2] באתר זה התגלו גם כמה מהעדויות המוקדמות ביותר לאכילת בשר אצל ההומו ארקטוס. ב"מערת הקמינים" (Cave of Hearths) שבדרום אפריקה נתגלו משקעים חרוכים בני 700,000 שנים עד 200,000 שנים, כמו באתרים נוספים כמו מערת מונטגו (Montagu‏; 200,000 עד 58,000 שנים) ובמערות שפך הנהר קלסייס (Klasies‏ 13,000 עד 12,000 שנים).[2]

העדות הטובה ביותר הגיעה ממפלי קלמבו (Kalambo Falls) בזמביה, שבהם התגלו כמה חפצים הקשורים לשימוש של בני אדם באש הכוללים גזעי עצים חרוכים, פחם עץ, אזורים אדמדמים, גבעולי עשב מפוחמים, וכלי עץ שחושלו באש. באמצעות תיארוך פחמן-14 נקבע גיל האתר ל-61,000 שנים ול-110,000 באמצעות תיארוך חומצת אמינו.[2]

באש נעשה שימוש לחמם אבני סילקריט על מנת להקל על עיבודם לפני הפיכתם לכלים על ידי תרבות סטילביי (Stillbay).‏[3][4][5][3] מחקר זה זיהה לא רק אתרי סטילביי בני 72,000 שנים אלא אתרים שייתכן שהם בני עד 164,000 שנים.

המזרח הקרוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר בגשר בנות יעקב בישראל נמצאו הוכחות למדורות שהצית הומו ארקטוס או הומו ארגסטר לפני 790,000 עד 690,000 שנים.[6] במערת קסם סמוך למחלף קסם נמצאה עדות לשימוש קבוע באש מלפני 382,000 שנים עד סביב 200,000 שנים, התרבות האשלו-יברודית. מהכמות הרבה של עצמות חרוכות וגושי האדמה שעברו חימום מתון משערים החוקרים כי בסמוך לאש התבצעה שחיטה, צלייה וצריכה של בעלי חיים.[7]

המזרח הרחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשִׂיחוֹאוּדוּ (Xīhóudù) במחוז שאנשי שברפובליקה העממית של סין נתגלתה עדות לשריפה - שינוי צבע של עצמות יונקים. אתר נוסף בסין הוא יְוֵּאנְמוֹאוּ במחוז יונאן שבו נמצאו עצמות יונקים מושחרות.[2]

בטריניל שבג'אווה, נמצאו עצמות מושחרות דומות ושכבות של פחמי עץ בין המאובנים של ה"הומו ארקטוס".

ג'וֹאוּקְוֹאוּדְייֵן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג'וֹאוּקְוֹאוּדְייֵן (Zhōukǒudiàn) שבבייג'ינג נתגלו עדויות לשימוש באש שהן בנות מיליון וחצי עד 500,000 שנים.[8] העדויות כוללות עצמות חרוכות, חפצי עץ חרוכים, פחמי עץ, אפר, ושרידי מדורות לצד מאובני הומו ארקטוס בשכבה 10 באתר 1 (אתר אדם פקין).[2][9] עדות זו מגיעה מאתר 1 בג'וֹאוּקְוֹאוּדְייֵן, שבו נתגלו מספר עצמות בגוונים אחידים בין שחור לאפור. בדיקת העצמות קבעה שהצבע מאפיין עצם שעברה שריפה ולא תוצאה מהכתמה במנגן. שכבה 10 בעצמה תוארה כאפר עם צורן, אלומיניום, ברזל ואשלגן שנוצרו בתהליך ביולוגי, אבל חסרים בתערובת תוצרים של אפר עץ כדוגמת מקבצים סיליקטייים. עובדה זו גרמה לצוות חוקרים בראשות ד"ר סטיב ויינר ממכון ויצמן למדע להגיע למסקנה כי לא מדובר באפר ממדורה,‏[10] אם כי יש החולקים על מסקנות מחקר זה.‏[11] בין הממצאים שרידים אפשריים של מדורות "מיוצגים על ידי חתיכות חומות צהובות של חומר אורגני, המעורב ברסיסי אבן גיר וטין חום כהה בשכבות דקות, חרסית וחומר אורגני".[9] האתר עצמו אינו מוכיח כי האש הוצתה בג'וֹאוּקְוֹאוּדְייֵן, אך הימצאותן של עצמות חרוכות יחד עם כלי אבן מראה כי לכל לפחות בני אדם שלטו על האש בתקופה בה שכנו במערה בג'וֹאוּקְוֹאוּדְייֵן.

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות לשימוש באש על ידי הומו ארקטוס נמצאו בכמה אתרים באירופה. העדות העתיקה ביותר נתגלתה בוורטשסולוש (Vértesszőlős) שבהונגריה, שם, לצד שרידי שלד של הומו ארקטוס שקיבל את הכינוי "סאמו" (Samu), נתגלו עצמות חרוכות, אבל לא פחם עץ. באתרים שבטוראלבה (Torralba) ובאמברונה (Ambrona) שבספרד נתגלו כלי אבן אשליים בני חצי מיליון שנים עד 300,000 עד בצד עץ ופחם-עץ.

בסָן-אֵסְטֵב-זָ'נְסוֹן (Saint-Estève-Janson) בצרפת קיימות עדויות לחמש אתרי מדורות ואדמה שהאדימה. מדורות אלו תוארכו לתקופה שלפני 200,000 שנים.[2]

על פי העדות הממוצעת שליטה נרחבת באש החלה לפני 125,000 שנים.[8]

שינויים בהתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינוי משמעותי חל בהתנהגותם של בני האדם עקב השליטה באש והאור שהביאה.[12] הפעילות לא הוגבלה יותר לשעות האור. בנוסף, חלק מהיונקים והחרקים העוקצים מתרחקים מאש ועשן.[1][2] גם התזונה השתפרה בעזרת חלבונים שעברו תהליך בישול.[1][9][13]

חבורת אנשים היושבת בלילה סביב מדורה, מוגבלת למדי בפעילות שיש לה ערך כלכלי. מאידך הם יושבים ופניהם זה אל זה. ניתן לשער שמצב זה יעודד תקשורת ביניהם, יעורר פעילות חברתית, ישפר את כישורי השפה. ניתן לטעון כי המדורה הניחה יסודות לסיפור, לחינוך, אולי אפילו לראשיתה של חשיבה דתית.

ריצ'רד רנגהם (Wrangham) מאוניברסיטת הרווארד טוען כי ייתכן שבישול של מזונות צמחיים גרם להרחבת המוח בכך שאפשר לפחמימות מורכבות במזונות עמילניים להתעכל בקלות יותר ובפועל אפשרה לבני האדם לספוג קלוריות נוספות.[14][15][16]

שינויים בתזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אן בראוור סטאהל (Stahl) טענה שבשל הרכיבים הבלתי ניתנים לעיכול של צמחים כגון צלולוזה ועמילן טבעיים, לא היו חלקים בצמח כמו גבעולים, עלים מפותחים, שורשים מעובים ופקעות חלק מתזונת ההומינדים לפני הופעת האש.[17] במקום זאת כללה התזונה חלקים מצמחים שהיו עשויים מסוכרים פשוטים ופחמימות כדוגמת זרעים, פרחים, ופירות בשרניים. השילוב של רעלנים בזרעים ובמקורות דומים של פחמימות גם הם השפיעו על התזונה. גלוקוזידים ציאנוגניים המצויים בפשתן ובמניהוט מצוי מנוטרלים באמצעות בישול.[17] שיניו של ה"הומו ארקטוס" ושחיקת שיניו משקפים צריכה של מזונות כדוגמת בשר נוקשה, וירקות שורש פריכים.[18][19]

צליית בשר, כפי שמעידות העדויות של עצמות חרוכות ומושחרות של יונקים, מקילה על אכילת הבשר ומאפשרת שיפור התזונה בכך שעיכול הבשר נעשה קל יותר.[20][21] כמות האנרגיה הנדרשת לעיכול בשר מבושל נמוכה מזו הנדרשת לעיכול בשר חי, והבישול גורם לקרישת קולגן וגם רקמות חיבור אחרות, "פותח מולקולות פחמימות קשורות בצפיפות לשם ספיגה קל יותר".[21] הבישול גם הורג טפילים וחיידקים הגורמים להרעלת מזון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Price, David. Energy and Human Evolution. אוחזר ב־2007-11-12.
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 James, Steven R. (February 1989). "Hominid Use of Fire in the Lower and Middle Pleistocene: A Review of the Evidence". Current Anthropology 30 (1): 1–26. University of Chicago Press. doi:10.1086/203705. אוחזר ב־2007-11-12. 
  3. ^ 3.0 3.1 Brown KS, Marean CW, Herries AI, Jacobs Z, Tribolo C, Braun D, Roberts DL, Meyer MC, Bernatchez J. (2009). Fire As an Engineering Tool of Early Modern Humans. Science, 325: 859-862. DOI 10.1126/science.1175028
  4. ^ Webb J. Domanski M. (2009). Fire and Stone. Science, 325: 820-821. doi:10.1126/science.1178014
  5. ^ Callaway. E. (13 August 2009) Earliest fired knives improved stone age tool kit. New Scientist, online
  6. ^ Rincon, Paul (April 29, 2004). "Early human fire skills revealed", BBC. אוחזר ב־ 2007-11-12. 
  7. ^ Karkanas P, Shahack-Gross R, Ayalon A, et al. (August 2007). "Evidence for habitual use of fire at the end of the Lower Paleolithic: site-formation processes at Qesem Cave, Israel". J. Hum. Evol. 53 (2): 197–212. doi:10.1016/j.jhevol.2007.04.002. PMID 17572475. 
  8. ^ 8.0 8.1 First Control of Fire by Human Beings--How Early?. אוחזר ב־2007-11-12.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Weiner, S.; Q. Xu, P. Goldberg, J. Liu, O. Bar-Yosef (1998). "Evidence for the Use of Fire at Zhoukoudian, China". Science 281: 251–253. doi:10.1126/science.281.5374.251. 
  10. ^ Evidence for the Use of Fire at Zhoukoudian, China
  11. ^ Investigating the Possible Use of Fire at Zhoukoudian, China
  12. ^ Stone, Linda; Paul F. Lurquin, Luigi Luca Cavalli-Sforza. Genes, Culture, And Human Evolution: A Synthesis. Blackwell Publishing, 33. 
  13. ^ Eisley, Loren C. (1955). "Fossil Man and Human Evolution". Yearbook of Anthropology: 61–78. University of Chicago Press. אוחזר ב־2007-11-12. 
  14. ^ William R. Leonard. Food for Thought: Into the Fire. Scientific american. אוחזר ב־2008-02-22.
  15. ^ Wrangham R, Conklin-Brittain N. (2003 Sep). "Cooking as a biological trait" (– Sep&as_yhi=2003 Sep&btnG=Search Scholar search). Comp Biochem Physiol a Mol Integr Physiol 136 (1): 35–46. doi:10.1016/S1095-6433(03)00020-5. PMID 14527628. 
  16. ^ Lambert, Craig (May-June 2004). "The Way We Eat Now", Harvard Magazine. 
  17. ^ 17.0 17.1 Stahl, Ann Brower (April 1984). "Hominid Dietary Selection Before Fire". Current Anthropology 25 (2): 151–168. University of Chicago Press. doi:10.1086/203106. 
  18. ^ Viegas, Jennifer (November 22, 2005). "News in Science - Homo erectus ate crunchy food - 22/11/2005". אוחזר ב־ 2007-11-12. 
  19. ^ Early Human Evolution:  Homo ergaster and erectus. אוחזר ב־2007-11-12.
  20. ^ What evidence is there that Homo erectus used fire? Why did they use it?. אוחזר ב־2007-11-12.
  21. ^ 21.0 21.1 Gibbons, Ann (2007). "Food for Thought" (pdf). Science 316: 1558. doi:10.1126/science.316.5831.1558. אוחזר ב־2007-11-12.