שיעור הפוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שיעור הפוך הוא גישה פדגוגית המיישמת למידה משולבת מחשב. במסגרתו התלמידים לומדים חומר חדש באמצעות צפייה בסרטונים, לרוב לפני השיעור, בעוד שבכיתה הם מבצעים את המטלות אשר נהגו להכין באופן מסורתי כשיעורי בית. כך ביצוע המטלות נעשה בסביבה מפוקחת, והמורה יכול להנחות אישית את תלמידיו. לעתים נקרא שיעור הפוך "הוראה הפוכה" או "כיתה הפוכה"‏[1].

שיעור הפוך מול הוראה מסורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבנית המסורתית של הוראה בבית הספר כוללת הקנייה של החומר באמצעות הרצאה בכיתה ועבודת בית הכוללת קריאת טקסטים וביצוע מטלות. בגישת השיעור ההפוך התלמידים נדרשים ללמוד בעצמם נושא מוגדר, לרוב באמצעות צפייה בסרטונים שהוקלטו מראש או נבחרו על ידי המורה. הזמן שמתפנה בכיתה מוקדש לתרגול וליישום של החומר הנלמד, כאשר המורה פנוי לחנוך את התלמידים ולסייע להם בנקודות הקושי. התלמידים יכולים לעסוק ביישום מעשי של החומר הנלמד, וכן לעבוד בקבוצות או לסייע זה לזה בביצוע מטלות. גישה זו מאפשרת דיפרנציאציה חלקית של הלמידה וניתן לשלבה עם גישות פדגוגיות נוספות דוגמת למידה מבוססת בעיות, הוראת עמיתים ולמידה לשליטה[2]. הפיכת השיעור מאפשרת למורה לנתב את מאמציו באופן שונה מאשר בהוראה המסורתית. המורה מוותר על מיקומו המרכזי כמרצה דומיננטי לטובת תפקיד של מנחה או חונך. שינוי זה מאפשר למורה למקד את מאמציו בתלמידים הזקוקים לכך, ולהימנע מהענקת עיקר תשומת הלב לתלמידים המתבלטים בכיתה‏[3][4].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריק מזור פיתח את גישת הוראת העמיתים בשנות התשעים של המאה הקודמת. בעבודתו גילה כי הוראה בסיוע מחשב מאפשרת לו לחנוך את תלמידיו במקום להרצות להם. לייג', פלאט וטרגלייה פרסמו בשנת 2000 מחקר המתאר שימוש בגישת "שיעור הפוך" בקורס אוניברסיטאי בכלכלה בניסיון לספק מענה לשונות בסגנונות הלמידה המועדפים על סטודנטים. מחקרם הראה העדפה של הסטודנטים ללימוד בגישה זו‏[3].

אקדמיית קהאן הוקמה לאחר שבשנת 2004 החל סלמאן קהאן להקליט סרטונים לבקשת אחייניתו שביקשה לדלג על למידת נושאים שבהם היא שולטת ולחזור על נושאים שטרם הבינה. סביב מודל זה, המאפשר למעשה חניכה צמודה, נבנתה האקדמיה המשמשת מורים ליישום הוראה הפוכה בכיתותיהם‏[5][6].

בשנת 2007 פרסם ג'רמי סטרייר עבודת מחקר שכותרתה: "השלכות הכיתה ההפוכה על סביבת הלמידה: השוואת פעילויות למידה בכיתה מסורתית ובכיתה הפוכה תוך שימוש במערכת חניכה חכמה". המחקר הדגיש את חשיבות העיסוק בהשלכות החיוביות והשליליות של תיאום הפעילויות המתבצעות בבית ובכיתה על מעורבות התלמידים בלימודיהם‏[7].

בשנת 2011 החל ליישם תיכון קלינטונדייל במישיגן את גישת השיעור ההפוך בכל הקורסים הנלמדים בו. החלטה זו התקבלה לאחר השוואה שנערכה בין שתי כיתות שלמדו קורס זהה אצל אותו המורה בשתי הגישות. הישגי התלמידים שלמדו בגישת שיעור הפוך עלו משמעותית על הישגי הכיתה השנייה.

בעבר דורג תיכון קלינטונדייל בחמשת האחוזים התחתונים במדינה. בשנת 2010 נכשלו כמחצית מהתלמידים בכיתות ט' בלימודי המדעים והמתמטיקה. שנה לאחר תחילת יישום גישת השיעור ההפוך צנח אחוז הנכשלים באנגלית מ-52 ל-19, במתמטיקה מ-44 ל-13, במדעים מ-41 ל-19, ובמדעי החברה מ-28 אחוזים ל-9. לאחר 2011 ירד אחוז הנכשלים הכללי מ-30 ל-10. שיפור ניכר נרשם גם באחוז המסיימים ובאחוז הממשיכים ללימודים במכללות. בהישגי התלמידים במבחנים סטנדרטיים חיצוניים נרשמה עלייה עד 2012, ולאחריה ירידה. ייתכן כי מגמה זו נובעת משינוי באוכלוסיית בית הספר.

המורים השתמשו בקובצי אודיו, מקראות וסרטונים מאקדמיית קאהן, TED ומקורות נוספים. מורים גילו כי הסרטונים האפקטיביים ביותר הם סרטונים קצרים, בני 3 עד 6 דקות. השינוי נתפס כחיובי על ידי התלמידים‏[8]. בשנת 2012 החל פרויקט לדיבוב סרטונים של אקדמיית קאהן לעברית‏[9] , בהובלת פרופ' עמנואל גרינגרד, ובאותה שנה הכריזה רשת אורט על יישום גישת השיעור ההפוך בלימודי המתמטיקה של כיתות י' ברשת. הפרויקט נערך בשיתוף אקדמיית קהאן‏[10].

שיעור הפוך וגישת למידה לשליטה (mastery learning)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוראה מסורתית, מוקדש זמן מוגדר לנושא לימוד מסוים בהתאם לתוכנית הלימודים. תלמידים אינם יכולים לקבל זמן נוסף ללימוד חומר בו אינם שולטים. גישת למידה לשליטה מאפשרת לתלמיד להקדיש פרק זמן מתאים לנושא מסוים בטרם יתקדם לנושא הבא. הגישה הייתה פופולרית לתקופה קצרה בשנות העשרים של המאה הקודמת, והוזכרה בשנית על ידי בנג'מין בלום במאמרו משנת 1968. עקב קצב ההתקדמות השונה של התלמידים, המורה מספק להם את החומר הנלמד ואת הכלים להתמודד עמו ומסייע להם בהכוונה ובניהול הזמן. התלמידים מתוגמלים על הפגנת שליטתם בחומר. תלמיד שעבודתו אינה מעידה על שליטה בנלמד יידרש לשפרה בטרם יתקדם בלימודיו‏[11][12][13].

ללא גישת השיעור ההפוך, למידה לשליטה נתפסה כשיטה לא מעשית במרבית בתי הספר. חוסר התיאום בקצב התלמידים דרש מתן הרצאות מרובות בנושאים שונים במקביל, בהתאם להתקדמותם של התלמידים. גם בתחום ההערכה התגלו קשיים עקב הקושי בבחינת התלמידים במועדים שונים. כאשר משלבים למידה לשליטה עם שיעור הפוך, כל תלמיד צופה בהרצאה מסוימת במועד המתאים לו, ומבצע מטלה לאחר שהשלים את הפרקים הקודמים. נכון לשנת 2013 מורים מעטים משלבים את שתי הגישות‏[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1] ביל טאקר, הכיתה ההפוכה, EducationNext, 2012
  2. ^ [2] לא ידוע, הופכים את הכיתה, The economist, 17/9/2011
  3. ^ 3.0 3.1 [3] מורין לייג', גלן פלאט ומייקל טרגליה, הופכים את הכיתה: פתח ליצירת סביבת למידה מכילה, Journal of Economic Education, 2000
  4. ^ 4.0 4.1 [4] ג'ון ברגמן ואהרון סאמס, הפוך את הכיתה: להגיע לכל תלמיד בכל כיתה, כל יום, הקהילה הבינלאומית לטכנולוגיה במדע, ISBN 1564843157, 2012
  5. ^ [5] קלייב תומפסון, כיצד אקדמיית קהאן משנה את כללי החינוך, Wired, 15.7.2011
  6. ^ [6] שרה ד' ספארקס, הרצאות הן שיעורי הבית בבתי ספר המיישמים את גישתה של אקדמיית קהאן, Education Week, 28/9/2011
  7. ^ [7] ג'רמי פ' סטרייר, השפעת הפיכת הכיתה על סביבת הלמידה: השוואת הפעילות הלימודית בכיתה מסורתית עם הפעילות בכיתה הפוכה המיישמת שיטת חניכה חכמה, אוניברסיטת אוהיו, 2007
  8. ^ [8] טינה רוזנברגר, הופכים את החינוך על הראש, New York Times, 9/10/2013
  9. ^ [9] החינוך מגיע ליוטיוב: פרויקט האקדמיה של קהאן מעשיר את דרכי ההוראה – גם בישראל, איגוד האינטרנט הישראלי, 2012
  10. ^ מיכל רשף, כיתה הפוכה: לומדים בבית, מתרגלים בכיתה, באתר וואלה!, 28 בנובמבר 2012
  11. ^ [10] טינה רוזנברג, שיטה להשגת שליטה בחומר בכיתות הפוכות, New York Times, 23/10/2013
  12. ^ [11] רון ברנדט, שיחה עם בנג'מין בלום, Educational Leadership, 1979
  13. ^ [12] צ'ן לין קוליק, ג'יימס קוליק ורוברט בנגרט דראונס, מטא אנליזה על יעילות של הוראה לשליטה, Review of Educational Research, 1990