שיפוד כהוצאה להורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שיפוד אנכי

שיפוד כהוצאה להורג היא פעולת החדרה מכוונת של חפץ זר, מוארך ומחודד, כגון מוט או חנית, לגופו של אדם, במטרה להוציאו להורג. פעולה זו גורמת לפגיעה טראומטית קשה וכואבת ומביאה בדרך-כלל לניקוב מלא של מסת הגוף המרכזית.

מאחר שהפועלה עשויה להימשך זמן רב עד שכתוצאה ממנה מת הקורבן לאחר ייסורים רבים, הרי ששימשה לא רק כהליך המיועד להרוג את הקורבן אלא כדרך לענותו.

פעולת שיפוד כהוצאה להורג הייתה מקובלת כפעולה לגיטימית במספר תרבויות ברחבי העולם החל מן העת העתיקה. אולם, בשל אכזריותה הרבה, נזנחה בעת המודרנית.

שיטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיפוד מגיני לכיש על ידי חיילי סנחריב

שיפוד, כשיטה של עינויים והוצאה להורג נעשה על ידי הכנסת מוט ארוך, בדרך כלל גזע של עץ צעיר, קיבוע של קצה אחד בקרקע והשחזת הקצה השני ושימונו. את הנידון למוות היו מעלים על המוט, כשהקצה המחודד מוחדר דרך פי הטבעת, דרך הנרתיק או דרך הפה של הנידון. כדי לבצע שיפוד אנכי השכיבו את הנידון, כפות, על הארץ והחדירו את המוט לתוך גופו על ידי הכאה בקצה השני של המוט עם פטיש עץ. לעיתים אף השתמשו בשיפוד קהה ונזהרו שהמוט לא יפגע בכבד או בלב, כדי לגרום למוות איטי בייסורים. לאחר מכן הניפו את הקורבן המשופד לתנוחה אנכית בה כובד גופו היה ממשיך באיטיות את החדרת המוט לתוך הגוף, עד ליציאתו בחלק העליון של גופו. פרט לשיפוד האנכי, היו גם מקרים של שיפוד מאוזן, על ידי תקיעת הקצה המחודד של המוט במרכז גופו של הנידון. המוות האיטי, שלעיתים נמשך ימים, המלווה בסבל רב, נועד להטיל אימה על הנותרים בחיים.

השיטה מוכרת עוד מימי קדם ושימשה כנראה את חיילי סנחריב לצורכי הריגת מגיני לכיש שנפלו לידיהם. ולאד המשפד התפרסם במיוחד בשימוש הנרחב שעשה בשיפוד יריביו ופושעי ארצו. מספרים שבתקופתו אפשר היה להשאיר שקית מטבעות זהב ברחוב ואיש לא היה מעז לגעת בה מפחד העונש הצפוי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הראשון הידוע של שיפוד כהוצאה להורג, התרחש בתרבויות העתיקות של המזרח הקרוב, כמו האימפריה האשורית החדשה, והתגלה בגילופים ופסלים מן המזרח הקרוב הקדום.

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצרים הקדומה

השיפוד נמנה עם העונשים החמורים ביותר אצל המצרים הקדומים, לצד שרפה, הטבעה, עריפה, מכות קשות, כריתת איברים ואכילה על ידי חיות.[1] יש עדויות על קיומו של סימן בכתב חרטומים המציין את עונש ההעלאה על שיפוד, המתבסס על המילון הגדול מצרי-גרמני של האניג.[2]

מצרים המוסלמית

הכובשים הצרפתים של מצרים נקטו שיטה זו של הוצאה להורג כלפי סולימאן אל-חלבי, סטודנט סורי כורדי שהתנקש בגנרל ז'אן-בטיסט קלבר. זהו המקרה היחיד של שיפוד במשפט הצרפתי, ובוצע מתוך "כבוד" למנהגי המקום.

דרום אפריקה

הזולו בדרום אפריקה השתמשו בשיפוד (ukujoja) כעונש לחיילים שנכשלו בביצוע חובתם, לאנשים שהואשמו בכישוף, או לפחדנים.

אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש המפוצ'ה, קאופוליקאן, סבל ממוות זה כאסיר במהלך הכיבוש הספרדי של צ'ילה. בשנת 1578, חואן דה לבו הוצא להורג באותו האופן.

אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום מערב אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדי ופרס:

הרודוטוס הזכיר שיטת הענשה זאת כאופיינית ל"ברברים" מאסיה, למשל למדיים. ("היסטוריות" 1.128.1) כשהפועל שהשתמש בו בתיאורו היה ἀνεσκολόπισε.[3]

ארם נהרים

בחוקי חמורבי (המאה ה-18 לפנה"ס) מוצאים אזכור ראשון של שיפוד על צלב כשיטת ענישה. סעיף 153 מציין כי אם אשת איש הביאה לידי מות בעלה בגלל גבר אחר, אותה אשה יש לשפד.[4] האשורים נהגו להעלות על שיפוד שבויי מלחמה.

יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיפוד היה בשימוש רק לעיתים רחוקות על ידי המנהיגים הסמוראים במהלך תקופת סנגוקו. בתחילת 1561, כוחות הברית של טוקוגאווה איאיאסו ואודה נובונאגה הביסו את הצבא של שבט אימאגאווה במערב מחוז מיקאווה, וכך עודדו את שבט סאיגו ממזרח למחוז מיקאווה, לערוק לפיקוד של איאיאסו. זועם עקב בגידתו של השבט המרדני, נכנס אימאגאווה אוגיזאנה למצודת אימביאשי, עצר את סאיגו מאסאיושי ושנים עשר אחרים, ושיפד אותם אנכית בפני השער של מקדש ריודאן, ליד טירת יושידה. לגורם ההרתעה לא הייתה כל השפעה, ועד שנת 1570, שבט אימאגאווה איבד את כוחו.

בנוסף נטען כי חיילים יפנים במהלך מלחמת העולם השנייה ביצעו "עינויי במבוק" על שבויי מלחמה. לכאורה הקורבן היה קשור בבטחה מעל במבוק צעיר במשך כמה ימים, שהיה צומח במהירות ומנקב את הקורבן, ולבסוף חודר לחלוטין לגופו.

איי המלאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוק המלאי, העונש המסורתי בעוון ניאוף לפני העידן המודרני היה שיפוד, הידוע במלאית כ- Hukum Sula.

דרום אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע כי השתמשו בשיפוד בכמה אזורים בדרום אסיה, ביניהם באזור בנגל, שם הוא כונה שול (בנגלית: শূল), ובטאמיל נאדו העתיקה בהודו, שם הוא כונה Kazhuvetram. שיפוד היה גזר הדין הקבוע בעוון בגידה במלך.
בנוסף השתמשו בשיפוד בקרלה של ימי הביניים כשיטת הוצאה להורג.

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת המאה ה-19, קורבנות התאבדויות וכל מי שנהרגו במהלך ביצוע פשע שופדו לאחר מותם. הגוף נקבר במקום סודי, ללא טקס, בלילה, ושיפוד היה מוחדר דרך הלב של הגופה.
הדבר נעשה כדי להטיל בושה על מה שנראה כמעשה מחפיר, וכן כדי למנוע מרוחו של המת לרדוף את החיים.

בזמן שלטונו של המלך הנרי הראשון, אחד מאויביו, רוברט מבלמה, הידוע באכזריותו, העדיף לענות את האסירים שלו למוות, במקום לקחת מהם דמי כופר, כפי שהיה נהוג באותה עת.
בין הצורות האחרות של ענישה, החביבה עליו הייתה שיפוד.

האימפריה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומא העתיקה, "צליבה" יכלה להתייחס גם למונח שיפוד. זה נובע בין השאר משום שהמונח היווני "סטאברוס" (בלטינית - crux) עבור חלק אחד של הצלב הוא שם נרדף למונח מוט, כך שכאשר נזכרת במקורות היסטוריים ללא הקשר ספציפי, השיטה המדויקת של ההוצאה להורג, בין אם בצליבה או בשיפוד, עלולה להיות לא ברורה.[5] גם המילונים של השפה היוונית של הברית החדשה מציינים את המשמעות הראשונית הזאת של המילה "סטאברוס", שציינה מאוחר יותר את הצלב המוכר בנצרות.[6] אצל הרומים ה-crux במובן של "מוט מחודד" נקרא לפעמים בלטינית "crux acuta" (בפי מקנאס באגרות י"ז, א,י של סנקה[7] או crux simplex (מוט פשוט)[8]

הסלאבים והאימפריה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוקופיוס מקיסריה תיאר בשנת 550 לספה"נ ב"היסטוריה של המלחמות" שלו (ז, ל"ח, כ) את השימוש בעונש השיפוד על ידי הסלאבים שפלשו לשטחי האימפריה הביזנטית. השיפוד צוין כאחת השיטות להוצאה להורג של שבויי המלחמה:

"השבויים לא נהרגו בחרב או בכידון, או בדרך רגילה אחרת; (שוביהם) תקעו יתדות מחודדים היטב לתוך האדמה ולאחר מכן החדירו בכוח את קציהם החדים אל תוך גופם של האומללים, באמצע גבם, עד שהגיעו אל קרביהם ונפחו את נשמתם"

.[9] אחרים טוענים כי אטילה הביא שיטה זו של הוצאה להורג בפלישתו לאירופה בראש ההונים במאה ה-4 לספה"נ.

יש סבורים כי הביזנטים למדו את השיטה מהסלאבים.[10] ההוצאות להורג הפומביות שהתקיימו בבירה קונסטנטינופול בהיפודרום או בככר אמאסטריאנום כללו העלאה על מוקד, עריפת ראש, תליה ושיפוד.[11] בעונש השיפוד הוצא להורג ארסניוס, השומרוני, יליד בית שאן ואיש שלומה של הקיסרית תאודורה בפקודת מושל אלכסנדריה, ליבריוס.[12]

גרמניה ואוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונש ההעלאה על שיפוד נפוץ בגרמניה ושרד באימפריה ההבסבורגית עד למאה ה-18.

רומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחריט המציג את ולאד המשפד סועד ב"יער היתדות"

במהלך המאה ה-15, ולאד המשפד, וויווד ולאכיה, נהג לשפד את קורבנותיו, והיה ידוע לשמצה על השימוש התדיר שלו בשיטה זו, ומכאן כינויו. שימוש בשיפוד הייתה צורת העינוי וההוצאה להורג המועדפת עליו. ולאד לעיתים קרובות היה מסדר את הקורבנות בתבניות גאומטריות שונות. דפוס הפעולה הנפוץ ביותר היה טבעת של מעגלים קונצנטריים בפאתי העיר אשר הייתה היעד שלו. גובה החנית העיד על דרגת הקורבן; הגופות הושארו לעיתים קרובות במשך חודשים.

מספר עלונים גרמניים מסוף המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 מציגים את ולאד סועד ב"יער של יתדות" עם קורבנותיו מחוץ לבראשוב, בעוד תליין סמוך חותך קורבנות אחרים. פורסם כי בשנת 1462 הסולטאן מהמט השני, כובש קונסטנטינופול, שהיה מוכר בטקטיקות הלוחמה הפסיכולוגית שלו, נסוג לקונסטנטינופול למראה 20,000 הגופות המשופדות מחוץ לעיר הבירה של ולאד, טרגובישטה.

הדפסי עץ מאותה תקופה מציגים את קורבנותיו משופדים מלפנים או מאחור, אך לא בצורה אנכית.

האימפריה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה העות'מאנית השתמשה בשיפוד כהוצאה להורג במהלך כיבוש קונסטנטינופול בשנת 1453, אם כי ככל הנראה גם מוקדם יותר. בהמשך גם במהלך המאות ה-18 וה-19 החיילים העות'מאנים והרשויות השתמשו בשיפוד לעיתים קרובות באותו האזור, במיוחד במהלך הדיכויים האכזריים של מספר תנועות לאומיות, וכפעולות תגמול בעקבות התקוממויות ביוון ובמדינות אחרות בדרום מזרח אירופה.

בתקופת הכיבוש של יוון העות'מאנית, שיפוד הפך לכלי חשוב של לוחמה פסיכולוגית, שגרמה למורא באוכלוסיית האיכרים. עד המאה ה-18, שודדים יווניים שהפכו למורדי גרילה (המכונים klephts) הפכו למטרד מתעצם עבור האימפריה העות'מאנית. קלפטים שנתפסו שופדו לעיתים קרובות, וכך גם איכרים שהחביאו אותם או שסייעו להם. הקורבנות שופדו בפומבי ומוקמו בנקודות בולטות מאוד, וגרמו לכך שכפרים רבים לא רק שסירבו לסייע לקלפטים, אלא אפילו הסגירו אותם לרשויות. העות'מאנים פתחו במצוד אחר המורדים בשנים 1805-1806, ואף הצליחו לגייס את תושבי הכפרים היוונים, במצוד אחר בני ארצם פורעי החוק.

במהלך המהפכה הסרבית (1804-1835) נגד האימפריה העות'מאנית, כ-200 סרבים שופדו בבלגרד בשנת 1814, כעונש על ההתפרעות בעקבות המרד של Hadži Prodan.

בהמשך החמירו את ייסורי השיפוד באמצעות העלאה על המוקד: השיפוד משמש כשיפוד צלייה, כך שהקורבן המשופד יכול להיצלות בחיים. בין מעשי זוועה אחרים, עלי פאשה, אציל עותמ'אני יליד אלבניה, ששלט ביואנינה, גרם לכך שהמורדים, הפושעים, ואפילו הצאצאים של אלה אשר עשו לו או למשפחתו בעבר עוול, ישופדו וייצלו בחיים. במהלך מלחמת העצמאות היוונית (1821-1832), Athanasios Diakos, קלפט ומאוחר יותר מפקד צבא המורדים, נתפס לאחר קרב אלאמנה (1821), ליד תרמופילאי, ולאחר שסירב להתאסלם ולהצטרף לצבא העות'מאני הוא שופד, נצלה מעל לאש, ומת לאחר שלושה ימים. אחרים טופלו באופן דומה. Diakos היה לוחם למען עצמאות יוון וכובד מאוחר יותר כגיבור לאומי.

קישורים חיצוניים ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Constantin Rezachievici Punishments with Vlad Tepes - Punishments in Europe, Common and Differentiating Traits, Journal of Dracula Studies nr.8, 2006

?Abdullah David &Elias Karim Saifullah -Crucifixion or Crucifiction in the Ancient Egypt on the site Islamic Awareness, 1999-2009 גישה ב-6 בפברואר 2012

  • , Marcus Louis Rautman - Daily life in the Byzantine Empire, Greenwood Press, Westwood, CT 1996
  • , Eli Kohen - History of the Byzantine Jews, University Press of America, Langham, Maryland, 2007

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לקסיקון לאגיפטולוגיה של הק ואוטו 1986, ויסבאדן, וספרו של א.מ. לוריה - מחקרים על המשפט המצרי הקדום במאות 16-10 לפנה"ס, ויימאר 1971, המצוטטים ב-Saifullah - Capital Punishment in Ancient Egypt
  2. ^ הלקסיקון של "שפת הפרעונים" מאת ר. האניג, הוצאת פיליפ פון צאברן, מיינץ, 1995 ע' 929, מצוטט על ידי Hieroglyph for crucifying or impaling a person upon a stake - Saifullah
  3. ^ מצוטט ב-Saifallah - Herodotus' Accounts of Crucifixion
  4. ^ quot. bySaifallah
  5. ^ σταυρός - un upright pale,stake or pole.1. "מוט או יתד זקוף" A Lexicon abridged from Liddell and Scott's Greek-English Lexicon, Oxford University Press, 1982, p.648
  6. ^ ?"Saifullah "What is a cross
  7. ^ מצוטט ה-Saifullah שם
  8. ^ שם
  9. ^ ק. רזאקייביץ'
  10. ^ שם
  11. ^ M.L.Rautman ע' 30
  12. ^ Eli Kohen p.29