שיקום מאובדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שיקום מאובדן הוא תהליך שאנשים השרויים באבל עוברים כדי לשוב לחיות את חייהם הרגילים. מקובל לראות באבל תגובה טבעית לאבדן של אדם קרוב ואהוב, אבדן בריאות, קריירה, מעמד, תפקיד, גירושין, הפסד כספי ועוד. התגובה כוללת ביטויים שונים של עצב, דיכאון ומרכיבים רגשיים, חשיבתיים, והתנהגותיים, התואמים את חווית האבל ואת יחסי הגומלין שלו עם הנפטר בעודו חי. עצמתן של התגובות פוחתת בדרך כלל באופן הדרגתי, ומביאות איתן קבלה רגשית וחשיבתית של עובדת האבדן. האבל היינו תלוי תרבות ונתמך על ידי טקסים חברתיים שונים בתרבויות ודתות שונות.

תהליך שיקום מאבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי קולבר-רוס,[דרושה הבהרה] תהליך השיקום כולל 5 שלבים. מקובל שהתהליך אורך כשנה. השלבים של עיבוד אבל הם:

  1. הכחשה : לדוגמה, "אבא לא מת, הוא רק נסע לחו"ל ועוד יחזור". שלב זה נתמך על ידי החברה, המלווה את האבלים בפעילות טקסית, כך שהאדם האבל לא נשאר לבד ואין לו הזדמנות לעכל, לחשוב ולהפנים. בשבעה לדוגמה- אנשים ממשיכים להגיע הביתה, לדבר להיזכר, ולעתים אף מדברים על הנפטר בלשון הווה.
  2. כעס: בשלב זה האבל עדיין לא הופנם לגמרי, והאבל משתמש במנגנון הגנה של השלכת הכעס, החוצה, למשל, אישה הטוענת כנגד בעלה "הוא השאיר אותי להתמודד עם הכול", או "למה דווקא אני?"
  3. התמקחות: האבל מנסה להתמקח ולנהל משא ומתן כדי להחזיר את המצב לקדמותו, למשל, "אלוהים אם תחזיר אותו אני אתרום כסף ואתנדב" או "אני אעשה כול מה שתרצה, רק תן לי עוד כמה שנים..."
  4. דיכאון: האבל מפנים את האבדן ומגיב בדיכאון, תחושה שהכול נגמר. הכול חסר טעם עכשיו, "בשביל מה לטרוח? בשביל מה לחיות?"
  5. השלמה: בשלב זה משלימים עם המצב, מבינים את משמעות האבדן, מקבלים אותו וחוזרים לחיים.

אבל פתולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבל פתולוגי מוגדר כתגובה לא מסתגלת לאבדן המאופיינת במעורבות יתר, או לחלופין בחסרון או בהימנעות מתמשכת ממגע מחשבתי ורגשי עם האבדן. פתולוגיות הן חריגות מהתהליך, שעלולות לקרות בכל אחד מהשלבים: במקרים של טראומה, האדם חיי את רגעי הטראומה שוב ושוב, מה שמונע ממנו להיכנס לאבל. לאדם בטראומה "ניתק" רצף הזמן, הוא "תקוע" ברגעי הטראומה, אותה אינו מסוגל להכיל ולעכל ולכן תהליך האבל אינו יכול להתחיל. גם אנשים שהדחיקו את הטראומה אינם יכולים להתאבל כי הכול מודחק. באבל מושהה האדם האבל מתנהג כאילו דבר לא קרה, ממשיך הלאה ומתפקד בצורה תקינה כעבור זמן קצר ביותר. אבל שאינו נגמר הוא אבל בו נותרים זמן ממושך גם בשלב ההכחשה, הכעס והדיכאון, וכתוצאה מכך מתקיים חוסר יכולת של האבל לחזור לחיים תקינים, או סירוב שלו לעשות כן.

לתהליך פתולוגי של אבל יכולות להיות סיבות פסיכולוגיות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לפי פרויד, קיים קונפליקט לא מודע: הקונפליקט הוא בין ה"איד" שדוחף להישאר קשור לאובייקט האהוב, לבין האגו שדוחף להיפרד ולחזור למציאות. כתוצאה מהקונפליקט הזה יכולים להתעורר רגשי אשם שמופנים או כלפי חוץ בצורה של תוקפנות, או כלפי פנים בצורה של דיכאון.
  • לפי קליין, האבל מתרחש על אובייקט שהופנם (אנשים, חפצים וכו'...) והיעלמותו במציאות יכול לגרום לרגרסיה לשלבים מוקדמים יותר בהם הופנמו האובייקטים ולמוות שלהם, כלומר למוות של חלקי אישיות של האדם האבל. בתהליך אבל תקין, האובייקטים שהופנמו נשארים חלק מהאישיות של האבל והוא נושא אותם בתוכו כחלק ממנו. בתהליך הפתולוגי, האבל חווה מוות פנימי של חלקים באישיותו, מוות הגורם לפירוק מבנה האישיות ורגרסיה לשלבי התפתחות מוקדמים יותר, כלומר לשלב הדפרסיבי או אפילו לשלב הסכיזו-פרנואידי.
  • ויניקוט, דיבר על כך שהאדם האבל אינו יכול להכיל את המוות ולכן לא יכול לבצע את עיבוד האבל.
  • על פי בולבי, העדר היקשרות (Attachment) (ביטוי ראשוני בקשר שבין האם לילד) אצל ילדים יכול להוביל לתהליך אבל פתולוגי. בולבי הדגיש בדבריו שתגובת האדם לאבדן, מהווה תהליך, אשר כולל שלושה שלבים: מחאה, דיכאון (despair), וניתוק (detachment), שתכליתם להביא את האדם לידי ארגון מחדש. כאשר האבל הופך לפתולוגי, ולאחר שמתבצעת אבחנה, אפשר לטפל ולשקם את האדם בכל מיני שיטות.

טיפולים פסיכולוגים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול דינמי היינו תלוי תאוריה: טיפול קוגניטיבי ינסה לשנות את האמונות ואת תפיסת המציאות ולהוסיף עוד אמונות התומכות בהחלמה. טיפול ביהביוריסטי (התנהגותי) ינסה לשנות דפוסי התנהגות ולמידה ויכלול תרגול של התנהגויות חדשות תוך שימוש בעקרונות השיטה כמו התניה קלאסית, התניה אופרנטית ולמידת חיקוי. טיפולים בביופידבק, דמיון מודרך ורילקסציה יגרמו להפחתת לחץ והחזרת האיזון. טיפולים בשיטות אחרות כמו פסיכודרמה, טיפול באומנות, טיפול בחיות ופעילות ספורטיבית, יעילים גם הם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שולמית קרייטלר, טנטולוגיה : מדעי האובדן, השכול והאבל, חיפה : פרדס, תשע"ג 2013.
  • ויצטום, א' ברדום, ד' , "אובדן אבל וטראומה", מונוגרפיה, ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, 1995.