שיקום פסיכיאטרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שיקום פסיכיאטרי, הידוע גם כשיקום פסיכו-סוציאלי, הוא שיקום העוסק במתן עזרה לאנשים המתמודדים עם מוגבלויות הנובעות מהפרעה נפשית, במטרה לאפשר תפקוד רציף בחייהם ורווחה נפשית, למרות המוגבלויות.‏[1]

עבודת השיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים בעלי מוגבלות פסיכיאטרית נתקלים בקשיים רבים במהלך השתלבותם בקהילה, כגון קשיים בהבנה או התמודדות עם סיטואציות בין אישיות (פירוש לא נכון של סימנים חברתיים, חוסר ידיעה כיצד להגיב), דעות קדומות או בריונות מצד אחרים, בעיות של התמודדות עם לחץ (הכולל עבורם טרדות יומיות כגון נסיעות או קניות), ליקויים קוגניטיביים (הנגרמים לעתים בשל ההפרעה הנפשית), גיוס כוחות התמודדות ומוטיבציה.

במטרה להתמודד עם קשיים אלו, מופעלת עבודת השיקום, הנעשית על ידי אנשי מקצוע העוסקים בתחום הפסיכיאטריה, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, ריפוי בעיסוק ומומחים אחרים בתחום בריאות הנפש. העבודה נועדה להשפיע על שינויים בסביבת האדם, לשפר את יכולת האדם להתמודד עם סביבתו ולהקל על תסמינים או מצוקה אישית. שירותים אלו בדרך כלל משלבים טיפול תרופתי, חיים עצמאיים ואימון של מיומנויות חברתיות, תמיכה פסיכולוגית למשוקמים ובני משפחותיהם, דיור, שיקום מקצועי, תמיכה סוציאלית, העצמת רשת הקשרים החברתיים והתעסוקתיים וגישה לפעילויות פנאי. השירותים השיקומיים הללו מאפשרים לשלב את נפגעי הנפש ובני משפחותיהם בקהילה.

ביסוס תאורטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר הבחינו בין שיקום פסיכיאטרי, אשר היה מזוהה עם המודל הרפואי, ובין שיקום פסיכו-סוציאלי, אשר היה מבוסס על מודל השיקום החברתי; השיקום החברתי היה מבוסס על מערכת שירותים הנפרדת ממערכת הטיפול הנפשי, הן מבחינה פיזית והן מבחינה פילוסופית. ההבחנה נזנחה, שכן לא ניתן להפריד בין טיפול פסיכיאטרי המתייחס לפן התרופתי והנפשי לבין השיקום הפסיכו-סוציאלי המתייחס לבניית תוכניות לתעסוקה, דיור ואספקטים אחרים של תפקודיים קהילתיים. נוצרה הבנה ששני סוגי השיקום לכאורה לא יכולים לפעול כל אחד כגישה בלעדית, והם צריכים להיות חלק ממערך טיפולי הכולל טיפול תרופתי, נפשי, משפחתי, חברתי וכדומה.‏[2]

למרות שהספרות העכשווית בארצות הברית משתמשת בשמות "שיקום פסיכו-סוציאלי" ו"שיקום פסיכיאטרי" בצורה חליפית, בסביבות 2005 הארגון המקצועי IAPSRS (האגודה העולמית לשירותי שיקום פסיכו-סוציאליים) שינה את שמו ל-USPRA (האגודה האמריקאית לשיקום פסיכיאטרי).‏[3]

עקרונות מנחים לשיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר עקרונות מנחים המשמשים בסיס משותף למודלים וגישות של השיקום הפסיכיאטרי בתחום בריאות הנפש:‏[4][5]

  1. התמקדות בכוחותיו ויכולותיו של האדם ולא בחולשותיו – הגישה השיקומית מתייחסת למיומנויות קיימות או ניתנות לשיפור, הרלוונטיות והנחוצות לתפקודו של האדם בהתאם לשאיפותיו ומטרותיו.
  2. שותפות המטופל בכל שלבי ההתערבות – לאדם יש זכות להגדרה עצמית, ולכן הכרחי שיהיה מעורב בכל שלבי הטיפול.
  3. הסביבה כמוקד ההתערבות – הגישה השיקומית אינה מתמקדת רק בממד התוך-אישי, אלא מארגנת ובונה סביבה ייחודית לאנשים, וכך הופכת למערך תמיכתי ומעודד שינוי.
  4. המטפל השיקומי כדמות מציאותית ואנושית – ההיבט האנושי של הצוות הוא מרכיב חשוב ביותר בתהליך השיקום; אין אפשרות לפעול בגישה של "הם ואנחנו", נוצרת סיטואציה אנושית משותפת המחייבת מעורבות רבה וגלויה.
  5. התלות הכרחית להשגת עצמאות – לא ניתן לבסס תהליך שיקומי כשהצרכים הבסיסיים אינם מסופקים כראוי, כשהמשתקם אינו חש ביטחון ויחס של אהבה ושייכות, וכשבצד הדרישות לעצמאות ולאוטונומיה לא עומדות לרשותו מסגרות להנאות ולבילוי.
  6. גישה דיפרנציאלית – תהליכי שיקום צריכים להתבסס על מאפיינים ייחודיים של נפגעי הנפש ומשפחותיהם ולא על קטגוריות והכללות ידועות מראש.
  7. נורמליזציה – מטרת השיקום היא לאפשר למטופל להשתלב בקהילה ולנהל חיים עצמאיים תוך התערבות מזערית של המטפלים. בתהליך השיקומי מוענק הטיפול בסביבה הטבעית של המטופל ובמציאות הקרובה ביותר למציאות שיפגוש בקהילה.
  8. התמקדות בעבודה או בתעסוקה.
  9. המודל השיקומי הוא יותר חברתי מרפואי – המחלה והליקויים אינם המוקד, אלא האדם בכל ממדיו.
  10. תקווה – אדם פגוע בנפשו חשוף מרבית הזמן למסגרות המשדרות פסימיות ומנציחות כישלונות שחווה בחייו; כדי להימנע מ"דריכה במקום", יש להעביר למטופל תחושה של אופטימיות ואמונה בעתיד.

שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותי שיקום פסיכיאטרי כוללים לרוב מציאת מקום עבודה, תמיכה תעסוקתית או השכלה, חברות סוציאליות, טיפול קהילתי אסרטיבי (ACT), מתן שירותי סיוע שיטתיים לקבוצות אוכלוסייה מוגדרות, ניהול תרופתי, דיור, נושאים משפחתיים, מיומנויות התמודדות, פעילויות של חיי היומיום וסוציאליזציה.

שיקום פסיכו-סוציאלי (PsR) מתואר כמכיל שמונה אזורים של עבודה: פסיכיאטרי (ניהול סימפטומים), חברתי (יחסים, משפחה, גבולות, קהילות ואינטגרציה קהילתית), מקצועי וחינוכי (מיומנויות התמודדות ומוטיבציה), מיומנות מחייה בסיסיות (היגיינה, ארוחות, בטיחות, תכנון, מטלות), כלכלה (תקציב), קהילה וחוק (משאבים), בריאות או רפואה (שמירה עקבית על הבריאות, ודיור (סביבה מוגנת).‏[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום המדיניות בבריאות הנפש בעולם ובארץ חלו מספר שינויים משמעותיים לאורך השנים:‏[2]

מודל האל-מיסוד מדגיש את התפקוד וההתמודדות במסגרת הקהילה הטבעית, והוא כולל בדיקה מחודשת של תפקיד המשפחה בתהליכי שיקום והחלמה ומקומה כשותפה פעילה בתהליכים אלו, תוך התייחסות לצרכים השונים המתעוררים במשפחות בעקבות התמודדות עם מחלת נפש של אחד מבניהן. תוצאות המדיניות החדשה התבטאו בין היתר במגמה מתמשכת של סגירת מוסדות פסיכיאטריים, ניסיון לקיצור זמן האשפוז ופיתוח שירותים טיפולים ושיקומים חדשים ומשולבים בקהילה. השינוי במדיניות הביא לתמורות רבות שגרמו להסתכלות והבנה חדשה על האנשים המתמודדים ויכולתם לבנות חיים משמעותיים בקהילותיהם. תנועת האל-מיסוד בעולם הביאה לצמצום במספר מיטות אשפוז וימי אשפוז, ואף יצרה תהליכי חשיבה אחרים המתבטאים בשינוי היחס כלפי האדם המתמודד ומשפחתו. נהוג כיום במערכות בריאות הנפש בעולם לבנות עזרה מקצועית בהתמקדות על האדם וצרכיו.
  • מעבר מהמודל הרפואי למודל חברתי – בשנים קודמות הוּשם הַדגש בטיפול על המחלה, התסמינים, הליקויים והחוסרים של האוכלוסייה הפסיכיאטרית. מרבית הטיפול ניתן בבתי החולים ובמרפאות, והדומיננטיות הייתה של הפסיכיאטרים. השימוש באשפוז ככלי מרכזי לטיפול באנשים בעלי הפרעות נפשיות קשות, חיזק את השליטה הרבה של המודל הרפואי והפסיכיאטרים, ולשם התנקזו רוב המשאבים. הטענה הבסיסית שהתפתחה הייתה שהזנחת הטיפול הקהילתי מונעת פיתוח נרחב של תוכניות טיפול פסיכו-חברתיות, שעליהן ניתן היה ליישם מודלים חלופיים בעלי יעילות מוכחת.
המודל החברתי בשונה מהמודל הרפואי, שם את הדגש על החלקים הבריאים, המתפקדים ועל איכות חייו של האדם בסביבות חיים טבעיות. כיום, התפיסות המקצועיות מניחות שיש לאדם יכולת לקבוע את רצונותיו ומטרותיו כך שיוכל לחיות חיים מלאים ומשמעותיים. בעקבות התפתחויות אלו, בארצות התומכות במדיניות בריאות נפש קהילתית התחזקו מגמות טיפוליות השונות מהמודל הרפואי המקובל בפסיכיאטריה, ותוכניות שיקום קהילתיות רבות יישמו בהצלחה את המודלים החלופיים.
  • תנועות צרכנים (משפחות ומתמודדים) – התנועה הצרכנית הוקמה בשנות ה-80 וה-90 על ידי קבוצת חולים ובני משפחותיהם, במטרה להעצים עצמם ולהילחם כנגד חוסר הצדק שננקט כלפיהם לטענתם. תנועות אלו גרמו לקובעי המדיניות ולאנשי המקצוע לשנות את דרך החשיבה ולגרום להתחשבות והקשבה לנושאים שהעלו החולים שנמצאים עבורם בסדר עדיפות גבוה. הייתה זו מהפכה בתחום שנחשב לסמכותי, כופה ופטרנליסטי. כיום קיימים סוגים שונים של ארגוני צרכנים, המבוססים ברובם על עקרונות של עזרה הדדית וסינגור.
  • תנועה לחקיקה חדשה – במהלך השנים חלו שינויים והתפתחויות רבות בתחום החקיקה, אשר איפשרו להתייחס לאנשים המתמודדים כבעלי זכויות ובאופן שוויוני יותר. בשנים האחרונות גוברת ההכרה החברתית בזכותם של אנשים עם נכות נפשית להשתלב במידה המרבית בחיי הקהילה. שינוי תפיסה זה תרם בין השאר לחקיקת חוקים כגון חוק שיקום נכי נפש בקהילה תש"ס-2000 בישראל.
  • תפיסת ההחלמה – תפיסת ההחלמה השתנתה בעקבות פירוק המוסד הטיפולי הטוטאלי, פיתוח טכנולוגיות טיפוליות חדשות (תרופות, שיטות טיפוליות פסיכו-סוציאליות וכדומה), וחקיקה ליברלית בתחום הטיפול בחולי הנפש. אלו יצרו מסלולי חיים חדשים ואיפשרו לאנשי מקצוע לחקור ולהבין טוב יותר את המקורות ההטרוגניים שבבסיס מחלת הנפש. למשל, בשנים האחרונות גברה האופטימיות באשר לאפשרות ההחלמה ממחלות נפש חמורות וממושכות שנחשבו בעבר לחשוכות מרפא. הגישה הרב-מקצועית הראתה כי מקורות שונים תורמים לליקוי הפסיכיאטרי והגישה השיקומית הפסיכו-סוציאלית ערערה על התפיסה הדטרמיניסטית של המודל הרפואי המסורתי לגבי המושג ליקוי פסיכיאטרי.
  • צמצום הסטיגמה – ההנחה היא כי עמדות סטיגמטיות של החברה, אנשי המקצוע, המשפחות והצרכנים חוסמות בדרך כלל את היכולות של האנשים למצות את פוטנציאל השיקום שלהם. כיום קיימות ברחבי העולם המערבי תוכניות המנסות לצמצם את נזקי הסטיגמה, שלעתים משמעותיים יותר מהנכות עצמה. יש מקומות שבהם הופכת המלחמה בסטיגמה למרכיב בפני עצמו בתוך המדיניות ומערך השירותים לבריאות הנפש, ואפילו ניתנת לשם כך השקעה תקציבית מיוחדת.
  • פיתוח של טכנולוגיות התערבותיות חדשות – בשנים האחרונות התפתחו תפיסות, גישות, כלים והבנות חדשות בתחום בריאות הנפש – פותחו פסיכו-פרמקולוגי, טיפולים פסיכו-חברתיים, טיפולים קוגניטיביים ועד הגישה השיקומית הפסיכיאטרית. כיום קיימים הרבה יותר גישות וכלים המאפשרים לעזור לאנשים במצוקות נפשיות.
  • הערכה וניטור – כחלק מפיתוח כלים טיפוליים העוזרים בהתמודדות לפגועי נפש ומשפחותיהם, גברה הדרישה לבסס את העבודה הקלינית-השיקומית על ראיות – Evidence Base Practices (מחקר המבוסס על פרקטיקה, שיטות טיפול המסתמכות על הכשרת המטפל וניסיונו ואשר הוכחו כיעילות). הדבר דורש לבנות מערך שיטתי לבדיקת תוצאות של הטיפולים, במטרה לבדוק את יעילותם של השירותים והטכנולוגיות השונות ביחס לתוכניות האישיות של המשתקמים.

שיקום פסיכיאטרי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגמת האל-מיסוד יצרה שינויים גם בתחום השיקום הפסיכיאטרי בישראל, וכובד המשקל עבר מטיפול בבתי חולים פסיכיאטריים לטיפול בקהילה. המגמה הובילה לכך שמספר המיטות בבתי חולים פסיכיאטריים ירד באופן משמעותי, ועומדת כיום על כ-3,150, לעומת יותר מ-7,000 מיטות בתחילת העשור הקודם.[דרוש מקור] כתוצאה מכך, הוקמה תשתית קהילתית גדולה ומגוונת בתחומי הדיור, תעסוקה, פנאי, תמיכה וליווי תוך קידום המחקר, הפרקטיקה והחקיקה בתחום השיקום הקהילתי של נפגעי הנפש.

חוק שיקום נכי הנפש בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום השיקום הפסיכיאטרי בישראל החל לצבור תאוצה עם היכנסו של חוק שיקום נכי הנפש בקהילה לתוקפו, ביולי 2000.‏[6] מטרת החוק היא לשקוד על שיקומם ושילובם בקהילה של נכי הנפש, על מנת לאפשר להם להשיג דרגה מרבית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החוק הוא נקודת מפנה בתפיסת תפקיד השיקום במערך בריאות הנפש. עד לחקיקתו, עסקו שירותי השיקום בעיקר בניסיון לבנות חלופה לאשפוז. החוק הרחיב את מטרת העל של השיקום בבריאות הנפש והציג את היעד העיקרי להגיע לשילובו האופטימלי של כל אדם עם מגבלות פסיכיאטריות בקהילה. כמו כן, החוק קובע את זכות האדם לשיקום כחובה של המדינה.

חוק זה ציין נקודת מפנה ביחסה של החברה הישראלית למתמודדים עם הפרעה נפשית, ושיקף את המגמה המודרנית והערכית שלפיה מקומם של המתמודדים בקהילה ולא בבתי חולים פסיכיאטריים, המרוחקים מהעין ומהלב. חוק השיקום הכיר בכך, כי אין די בקביעת הזכות לשילוב בקהילה. כדי שהמתמודדים יוכלו לחיות באופן שוויוני ואמיתי כחלק מן הקהילה, על המדינה לספק להם את הכלים לשילוב אופטימאלי בה. מכוח חוק השיקום נקבע כי כל אדם בעל נכות על רקע פסיכיאטרי (40% נכות ויותר) יהיה זכאי לסל השיקום הכולל שירותים בתחום הדיור, תעסוקה, השלמת השכלה, מועדונים חברתיים, חונכות, טיפולי שיניים, תמיכה למשפחות ועוד.

בנוסף לחוק זה, תחום השיקום הפסיכיאטרי – בד בבד עם גישות המעודדות החלמה, שילוב חברתי וצמצום הסטיגמה והאפליה כלפי המתמודדים – גדלו והתחזקו. ארגונים לסינגור עצמי, עמותות של משפחות וארגונים לשמירת זכויות האדם של המתמודדים שוקדים על קידום מעמדם של המתמודדים בחברה תוך הגדלת הזדמנויות ואיכות חייהם. באקדמיה גדל מספר המחקרים, הקורסים וחוגים בתחום (למשל הקמתו של החוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה‏‏‏[7] ומגמות לפסיכולוגיה שיקומית במספר מוסדות אקדמיים ברחבי הארץ), אשר הדגישו את התקווה והסיכויים הרבים להחלמה ממחלות פסיכיאטריות קשות.

שירותי שיקום פסיכיאטרי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סל שיקום

הזכאים לשירותים המוענקים על פי חוק שיקום נכי נפש בקהילה, הם אנשים שמלאו להם 18 שנה לפחות, המתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית, שהופנו על ידי פסיכיאטר לוועדת שיקום אזורית, וזו אישרה את זכאותם.

ועדת השיקום האזורית רשאית לאשר סיוע שיקומי לנפגע הנפש בתחום או במספר תחומים שלהלן:

  • דיור - קיימות מספר אפשרויות סיוע בתחום הדיור, בהתאם לצורכי המשתקם, הכוללים הוסטלים, הוסטלים מתוגברים, דיור מוגן, וסיוע בשכר דירה. המונח "דיור מוגן" משמעו דיור עצמאי של המשתקם, בליווי אינטנסיבי קבוע של מדריך ושל עובד סוציאלי, המבקרים ומלווים אותו בתדירות קבועה. קיימות שבע רמות: מביקור בית אחד בשבוע, ביקורים יומיומיים, ועד לרמה בה פועל במקום צוות במשך 24 שעות ביממה, הנותן את השירותים בהתאם למצבו של הדייר וצרכיו. לפני הפנייה לוועדת השיקום האזורית בבקשה לשיקום בתחום מסגרות הדיור המוגנות, יש לפנות לקבלת תעודת זכאות לסיוע בדיור של משרד השיכון.
  • תעסוקה דרך סל שיקום - תעסוקה לנפגעי נפש בקהילה כוללת אבחון תעסוקתי, שאחריו ניתנים שירותי התעסוקה בשלוש רמות:
  1. מועדון תעסוקתי, לאנשים שטרם רכשו יכולות והרגלים תעסוקתיים. המועדון מספק מסגרת מוגנת ותומכת לרכישת מיומנויות בתעסוקה.
  2. מפעל מוגן, בו עוברים המשתקמים הסתגלות דומה למפעל נורמטיבי, או תעסוקה המאפשרת הזדמנות תעסוקתית תומכת.
  3. תעסוקה נתמכת, בה משולבים המשתקמים במקומות עבודה בקהילה, תוך ליווי, הדרכה וקשר שוטף של הצוות המלווה עם המעסיק.
  • שיקום מקצועי דרך ביטוח לאומי - אדם שמוכרים לו מעל 20 אחוזי נכות נפשית דרך הביטוח הלאומי, זכאי לקבל מימון לתוכנית שיקום מקצועי האמורה להקנות לו מקצוע לתעסוקה. ישנן מסגרות מוגנות בהן מתקיימת ההכשרה מטעם הביטוח הלאומי, כגון מרכזי שיקום, אך אין הכרח שהמסגרת בה מתבצעת ההכשרה או הקורס תהיה מסגרת שיקומית. את הבקשה יש להגיש לרכז השיקום בסניף הביטוח הלאומי, וניתן להיעזר לצורך כך בעובד סוציאלי מלווה או במתאם הטיפול.
  • תיאום טיפול ושירותי מידע - במסגרת סל השיקום עומד לרשות המשתקם איש מקצוע, בדרך כלל עובד סוציאלי, לצורך תיאום הטיפול. זהו קשר מקצועי, המסייע לאדם המתמודד לבחון את צרכיו ולהתאים את החליפה השיקומית המתאימה לו. זאת תוך בירור מעמיק של רצונותיו ושאיפותיו מחד, הבנת הצרכים הייחודיים לו, מאידך, ופרישת מגוון האפשרויות והזכויות הקיימות עבורו.
  • במקרים מסוימים זכאי המשתקם לחונך אישי לתקופת זמן כפי שיקבע מתאם הטיפול.
  • טיפולי שיניים - המחוקק אישר, במסגרת סל השיקום לנפגעי נפש בקהילה, הפנייה לטיפולי שיניים וסיוע במימונם. הגשת הבקשה מתבצעת דרך העובד הסוציאלי המלווה, לאחר חוות דעת של רופא שיניים, במידה שוועדת השיקום האזורית אישרה את הטיפול.
  • השכלה נתמכת - רבים מהמתמודדים עם מחלה נפשית, בין אם בשל ההתמודדות הישירה עם המחלה והשפעתה, ובין אם בשל שינוי מסלול החיים שלא איפשר לחזור למסגרות ההשכלה בחברה, הפסיקו לימודים וחל עיכוב בהתפתחותם האישית והמקצועית. לכן, במסגרת סל השיקום לנפגעי הנפש בקהילה, קיים שירות המסייע לתלמידים להשתלב בתוכניות בתנאי למידה ייחודיים, במסגרת "השכלה נתמכת", בה יכול המשתקם להצטרף למסגרות חינוך בקהילה (בית ספר תיכון, בי"ס לחינוך מבוגרים, וכו') תוך ליווי מקצועי.

אתגרי השיקום הפסיכיאטרי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית המודלים השיקומיים בעולם מצדדים בהפרדה בין שירותי הטיפול לשרותי השיקום עם תיאום ביניהם. כך יכול כל גוף להתמקד במשימותיו הייחודיות. בישראל מרבית שרותי השיקום הפסיכיאטריים פועלים בתוך המערכות הטיפוליות, אין הפרדה ברורה בין הפונקציות השונות ולעתים קיים טשטוש ביניהן.‏[8] מרבית אנשי המקצוע העוסקים בשיקום קיבלו את הכשרתם הבסיסית במגמות ובשיטות טיפוליות כלליות (עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה קלינית, ריפוי בעיסוק, סיעוד, רפואה פסיכיאטרית, טיפול באמנויות ועוד), ולא רכשו מיומנויות טיפול ייחודיות לשיקום. בישראל אין מסלולי הכשרה והתמחות בתחום השיקום הפסיכיאטרי, ולכן מרבית אנשי המקצוע ממשיכים לבסס את התערבותם על הכשרתם המקורית. על אף הטשטוש בין המטרות והתחומים, דווקא אי-ההפרדה בין טיפול לשיקום מאפשר לעתים תיאום ורצף טוב יותר ביניהם, כך שמערכות הטיפול תומכות בשיקום ולהפך.

ההערכה היא כי בישראל חיים יותר משמונים אלף אנשים הסובלים ממחלות פסיכיאטריות חמורות הזקוקים לשירותי שיקום שונים כדי לקדם את השתלבותם בקהילה. רק חמישה אחוז מהם נמצאים באשפוז והשאר חיים בקהילה בצורות שונות, רובם נמצאים במסגרת משפחתם (ולא תמיד מתוך בחירה), דבר היוצר עומס רב על המשפחות. לכן האתגר של החוק הוא להרחיב את טווח הפעילות המקצועית-שיקומית לאוכלוסיות הנמצאות בקהילה ולרוב חיה שנים רבות בהדרה חברתית.‏[2][9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Corrigan et al. (Eds.), Principles and Practices of Psychiatric Rehabilitation - An Empirical Approach, Ny: The Guilford Press, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Psychosocial Rehabilitation Services". Mental Health: A Report of the Surgeon General. Washington, D.C. United States Department of Health and Human Services. ISBN 978-0-16-050300-9. OCLC 166315877
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 לכמן, מ. (1998). שיקום פסיכו-סוציאלי במדינת ישראל: נקודת מפנה? חברה ורווחה, י"ח, 45–63.
  3. ^ USPRA-US Psychiatric ehabilitation Association.
  4. ^ לכמן, מ. (1992). עקרונות הטיפול והמודל השיקומי בפסיכיאטריה. שיקום פסיכו-סוציאלי בארץ. מתוך ח.דויטש, נ. הדס ומ. לכמן (עורכים), קובץ הרצאות מהכנס הארצי השני של האגודה הישראלית לשיקום פסיכו-סוציאלי. 21–28.
  5. ^ Anthony, W.A. (1993). Recovery from mental illness: The guiding vision of the mental health service system in the 1990s, Psychosocial Rehabilitation Journal, 16(4), 11-24.
  6. ^ חוק שיקום נכי נפש בקהילה התש"ס-2000, באתר הביטוח הלאומי
  7. ^ אתר החוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה‏‏
  8. ^ Anthony, W.A., Cohen, M. & Farkas, M. (1990). Psychosocial Rehabilitation, Boston: Center For Psychosocial Rehabilitation, Boston University.
  9. ^ חוק שיקום נכי נפש בקהילה התש"ס-2000, באתר המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, משרד התמ"ת.