שירותים נגישים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שירותים נגישים בבית פרטי
שירותים ציבוריים נגישים

שירותים נגישים הם חדרי שירותים המעוצבים כך, שגם אנשים בעלי לקות שונות יוכלו להשתמש בהם, כאשר עיקר האתגר העיצובי הוא הפיכתם לשמישים עבור משתמשי כיסאות גלגלים. במבני ציבור רבים, רק חלק מתאי השירותים נגישים ובשימוש בתאים אלה יש זכות קדימה לאנשים עם לקויות רלוונטיות.

דרישות טכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם עם לקות צריך להשתמש בשירותים בקלות דומה ככול האפשר לקלות בה משתמש בהם אדם חסר לקות:

  • תאי שירותי נגישים צריכים להיות נפוצים מספיק (לדוגמה, בבניין ציבורי שבו יש שני חדרי שירותים בכל קומה, ובכל אחד מהם יש חמישה תאים, לא סביר שיהיה תא שירותים נגיש אחד, בקומה השמינית).
  • את חדרי השירותים יש למצוא בקלות, יש לסדר אליהם שילוט נגיש לעיוורים.
  • הדרך אל חדר השירותים צריכה להיות נגישה - אי אפשר לדרוש ממשתמשי כיסאות גלגלים לדלג מעל מדרגות כדי להגיע אליהם, או לעבור במסדרונות צרים יותר מכיסא הגלגלים עצמו.
  • דלת חדר השירותים ודלת התא הנגיש צריכות להיות רחבות מספיק.
  • בתא הנגיש דרוש מרחב מספיק לתמרון עם כיסא גלגלים, לרבות עם כיסאות גלגלים רחבים.
  • בתוך חדר ותא השירותים יש להנגיש את האסלה, הכיור, מתקן ייבוש הידיים, המראה, מתג האור (אם כל מבקר אמור להשתמש בו), השקע למכונות גילוח חשמליות (אם יש כזה), ווי התליה למעילים, החלון (אם כל מבקר מורשה לפתוח ולסגור אותו) וכל התקן אחר שכל מבקר מורשה להפעיל.
    • הנגשת האסלה דורשת את היותה בגובה מסיים (על פי רוב מעט גבוהה מהמקובל), התקנת מוט אחיזה או ידיות רחבות על קירות תא השירותים, שמאפשרות למשתמש כיסא הגלגלים לאחוז בהן כשהוא עובר לשבת על האסלה והנגשה של ידית הורדת המים ומתקן נייר הטואלט.
    • הנגשת הכיור כוללת הגבהה שלו שמאפשרת לגשת אליו בכיסא גלגלים כך שלרגלי המשתמש בכיסא יהיה מקום תחת הכיור. אפשרות גישה לברז המים ולסבון. ההנגשה דורשת גם בידוד תרמי של הצינורות המובילים מים חמים אל הברז ושל הצינורות המובילים מים מהכיור אל הביוב. הבידוד מונע כוויות מרגלי המשתמש; מי שרגליו משותקות לא מתגונן היטב מכוויה.
    • הנגשת המראה מחייבת הצטיידות במראה ארוכה ולא הנמכה או הטיה של המראה הקיימת. הנמכה או הטיה מקשות את השימוש במראה על אנשים שאינם משתמשים בכיסאות גלגלים.
  • מומלץ מאוד להתקין לחצני מצוקה במקומות בולטים ונגישים, למקרי חירום.

עדיף להנגיש חדרי שירותים שמכילים תא שירותים אחד ואינם מוגדרים דווקא כשירותי נשים או דווקא כשירותי גברים. חדרי שירותים כאלה מאפשרים לנכה הזקוק למסייע אנושי לקבל סיוע בשירותים מאדם שאינו מהמגדר שלו.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות גברה המודעות לגבי נגישות לאנשים עם לקויות במקומות שונים: ברחוב, בתחבורה ציבורית, במקומות בילוי ועוד. במדינות רבות אף נחקקו חוקים במטרה לאפשר נגישות לכלל האוכלוסייה במקומות ציבוריים, הן נגישות טכנית והן תקנות למניעת אפליה בנהלים. בישראל החוק המרכזי העוסק בנושא הוא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998 בלא כל התייחסות לנגישות ותוקן כך שיעסוק בנגישות בשנת 2005). בארצות הברית, החוק הבולט ביותר הוא ADA (1990). באנגליה, החוק נגד אפליית נכים (2005).

אל חוקים אלה מצורפות תקנות שר שמכתיבות פרטים טכניים מדויקים, כגון רוחב רצוי של מסדרונות שמאפשר מעבר נוח של מרבית משתמשי כיסאות הגלגלים, כגון מספר מקומות החנייה הנגישים במגרשי החנייה וכגון מספר תאי השירותים הנגישים הדרושים בבניין ציבורי, על פי גודלו.

הרחבת החוק בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק הנגישות בישראל משנת 1999 קבע בנושא שירותים נגישים כי אנשים בעלי מוגבלויות זכאים לתחבורה ציבורית המתאימה לצרכיהם, ולכן שירותים במטוסים, רכבות וכלי שיט צריכים להיות מותאמים גם לשימוש של אנשים עם מגבלה. בשנת 2005 הורחב החוק ולפי מסגרתו החדשה כל בית עסק ושירות ציבורי מחויב לאפשר נגישות לבעלי מוגבלות. חוק זה כולל מוסדות חינוך, תרבות, פנאי, בנקים ועוד. החוק הוחל בצורה הדרגתית החל משנת 2008 ועד 2014, שלאחריה יוחל החוק במלואו.

אכיפת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת החוק מונתה נציבות הדואגת לקידום זכויות של בעלי מוגבלויות ולביצוע החוק בפועל. בנוסף הוקם מערך של פקחים המוסמכים להוציא צווים וסנקציות נגד בתי עסק שאינם נגישים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]