שירות נשים בצה"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נובמבר 2011, לוחמת בחיל האיסוף הקרבי
מדריכת חי"ר במטווח בשנת 2006

נשים מהוות חלק משמעותי מכוח-האדם של צה"ל מיום הקמתו. ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה מונהג גיוס חובה לנשים‏[1][2][3]. מעמד הנשים בצבא, התפקידים הפתוחים בפניהן ואפשרויות הקידום שלהן עברו שינויים רבים במהלך השנים.

פוסטר המעודד נשים להתגייס, ימי מלחמת השחרור
טירוניות עם רובים צ'כיים, בה"ד 12 (צריפין), אוקטובר 1954
קצינות בצה"ל, 1950
חמש חיילות סיימו את קורס טיס 163 היוקרתי של חיל האוויר הישראלי. בעקבות בג"ץ אליס מילר נפתח קורס הטיס גם לנשים.

ההיסטוריה של שירות נשים בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים השתתפו בכח המגן העברי מראשיתו. מניה שוחט הייתה ממקימי ארגון השומר והשתתפה בפעילותו. נשים היו פעילות בארגון "ההגנה", תחילה בתפקידי עזר ואחר-כך גם בתפקידי לחימה, והיו כשליש מהכח הלוחם של הפלמ"ח. בעת מלחמת העולם השנייה, כ־4,000 נשים יהודיות מארץ-ישראל התגייסו לתפקידים תומכי לחימה בצבא הבריטי.

על רקע זה ברור כיצד בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות השתתפו נשים ברוב התפקידים, לרבות תפקידי לוחמה בחזית, וכן כטייסות קרביות. מצב זה השתנה כבר במאי 1948, עם הקמת צה"ל. אז הוקם חיל הנשים (ח"ן) בפיקוד קצינות יוצאות הצבא הבריטי. בפקודת הקמתו של הח"ן, נקבע שנשים יישרתו בתפקידי הגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר; אבל לא בתפקידי לחימה.

בסקירה שנתן דוד בן-גוריון לממשלה בשנת 1953 אמר על שירות נשים בצה"ל: "בדרך-כלל האשה בצבא, בין שהיא בוגרת גימנסיה או סמינריון לגננות ומורות, ילידת הארץ ובת-טובים, ובין אם היא עולה חדשה מארצות אירופה או ארצות המזרח - מתעלה בצבא מבחינה אנושית ויהודית גם יחד"[4].

במשך כשלושים שנה, עד שנות השמונים, נותר דגם השירות של נשים בצה"ל ללא שינוי. גם אם נעשו שינויים קטנים בתפקידים, כך שנפתחו בפני נשים, אחוז ניכר מהמתגייסות הוסיפו לשרת כפקידות. מפקד בית הספר להנדסה צבאית אבישי כ"ץ ביצע שינוי מרחיק לכת ב-1972, כאשר שילב נשים בתפקידי הדרכה בבית הספר ובהכשרת הלוחמים של חיל ההנדסה. ניצני שינוי החלו בשנות ה־80, אז החלו להיפתח בפני נשים תפקידי הדרכה חדשים במקצועות הלוחמה, כמו מדריכות חי"ר, שריון וקליעה. כמו כן נפתחו בפניהן תפקידי פיקוד כמו מפקדות כיתה בטירונות לחיילים המיועדים לתפקידים בעורף ומדריכות כלואים, ותפקידים טכניים כמו חשמלאות וטכנאות. שינויים אלה היו ביוזמת צה"ל.

אף על פי שניצני השינוי החלו בתוך הצבא, המהפך ביחס הצבא לשירות נשים נכפה עליו במידה רבה מבחוץ. בשנת 1995 פסק בג"ץ, בעתירתה של אליס מילר נגד שר הביטחון, כי על צה"ל לאפשר לנשים להתנדב לקורס טיס, בדומה לגברים. העקרונות של פסיקת בג"ץ שולבו בשנת 2000 בחוק שירות ביטחון (ראו להלן), ובאגרת הרמטכ"ל בשנת 2004. הפסיקה אילצה את מפקדי הצבא לבחון מחדש את כלל מדיניות השיבוץ והטיפול בחיילות ובמפקדות בצבא. בעקבות זאת, נפתחו לנשים תפקידי לחימה כמו קצינה ימית (חובלת), לוחמת חי"ר קל (גדוד קרקל), לוחמת בחיל התותחנים ובמערך הנ"מ, לוחמת במערך האב"כ של חיל ההנדסה ובמשטרה הצבאית. עם זאת, בעקבות מחקר שערך חיל הרפואה בשנת 2000 לקביעת התאמתן של נשים לתפקידי לחימה, נותרו מרבית תפקידי החי"ר והשריון סגורים בפני נשים. בשנת 2007 שירתו כ-1,500 נשים כלוחמות בצה"ל‏[5].

ב-2011 פורסם מחקר מקיף של חיל הרפואה שנערך בשיתוף חיל הרפואה האמריקאי ובחן את שילובם של נשים ביחידות קרביות. המחקר שהתמקד בחיילי גדוד קרקל מצא הבדלים משמעותיים בין היכולות הגופניות של הגברים והנשים. המחקר קבע כי ניתן להמשיך בשילוב נשים ביחידות קרביות בצה"ל, אך יש לעשות זאת בצורה מבוקרת תוך התאמת "סרגלי מאמץ" והקפדה על הגבלות שונות בזמן האימונים והשירות המבצעי. בעקבות תוצאות המחקר הוחלט בצה"ל להמשיך בשיפור שילוב הנשים בצה"ל ביחידות שכבר נפתחו בפניהן, אך לא לפתוח בפניהן תפקידים חדשים‏[6].

השינויים ביחס הצבא לשירות נשים לא התבטאו רק בפתיחת תפקידי לחימה בפניהן. מערך הח"ן הפרוש הארכאי פורק בשנת 1997, וסמכויותיו הועברו לידי המפקדים ומערך הת"ש, כפי שהיה נהוג לגבי חיילים. בשנת 2001 פורק חיל הנשים, ובמקומו הוקמה יחידת יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן). בניגוד לחיל הנשים, שקיבע במידה רבה את מעמד הנשים בצבא, תפקיד יוהל"ן הוא ליישם את מדיניות הצבא לקדם את התנאים לשוויון הזדמנויות, למיצוי כישוריהן ויכולותיהן של נשים בצבא, ולספק לנשים המשרתות בצה"ל סביבה בטוחה וחופשית מאפליה. מהלך נוסף שליווה את פירוק הח"ן היה ביטול ההפרדה בהכשרה בין נשים וגברים המיועדים לתפקידים זהים. כך, לדוגמה, אוחדה הכשרת הקצינים והקצינות בצה"ל.

בנוסף, נעשה מאמץ להקל על קצינות להתקדם לתפקידים בכירים בצה"ל, כולל תפקידים מחוץ למערכים שנחשבים לנשיים כמו השלישות והת"ש. נכון לראשית 2014, משרתת בצה"ל קצינה בדרגת אלוף, אורנה ברביבאי, בתפקיד ראש אגף כוח אדם בצה"ל (היא מונתה ביוני 2011 והייתה לקצינה הראשונה בתולדות צה"ל הנושאת דרגת אלוף), ושלוש קצינות בדרגת תת-אלוף: רחל טבת-ויזל (היוהל"ן), סימה וואקנין-גיל (הצנזורית הצבאית הראשית) ומיכל בן מובחר (ראש מחלקת הסגל באגף כוח האדם). כמו כן נשים מילאו או ממלאות תפקידים בדרג גבוה, כגון דוברת צה"ל, מפקדת יחידת לוטם[7], קצינת נפגעים ראשית, קצינת פניות הציבור, מפקדות בסיסי הדרכה ובסיסי טירונות ותובעת צבאית ראשית.

המסגרת החוקית לשירות נשים: חוק שירות ביטחון והתקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק שירות ביטחון (1949) ותקנות שירות ביטחון מאותה שנה קבעו גיוס חובה לכלל האוכלוסייה, כולל נשים. בכך היה צה"ל לצבא היחיד בעולם שמגייס נשים לשירות חובה. עם זאת אורך השירות שנקבע לנשים היה קצר יותר מזה של הגברים. בעוד אורך השירות של נשים וגברים השתנה מספר פעמים מאז, מצב זה נשאר ללא שינוי. כמו כן, החוק מגדיר הבדלים בין נשים לגברים בקריטריונים לשחרור משירות צבאי ובגיל הפטור משירות מילואים. לפי חוק שירות ביטחון בנוסחו הנוכחי, אורך השירות הצבאי של נשים נקבע ל־24 חודשים ושל גברים ל־30 בחוק עצמו, אך אורך השירות לגברים הוארך ל־36 חודשים בהוראת שעה שמוארכת מדי פעם; ניתן לזמן נשים לשירות סדיר עד גיל 26, וגברים עד גיל 29; הגיל שבו גברים ונשים מקבלים פטור משירות מילואים הוא זהה לשני המינים, והוא 40, 45 או 49, לפי התפקיד והדרגה; נשים פטורות משירות סדיר אם הן נשואות, ומשירות מילואים אם הן אמהות או בהריון. החוק גם מחייב לפטור נשים משירות מסיבות דת ומצפון. מגבלות נוספות על אורך השירות ותנאי השירות של נשים נקבעו בעבר על ידי תקנות שירות ביטחון ועל ידי פקודות מטכ"ל.

בשנת 2000 נוסף לחוק שירות ביטחון סעיף הקובע כי כל התפקידים בצבא פתוחים בפני נשים, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ואופיו של התפקיד. בכך עיגנה הכנסת בחוק מיוחד את שוויון ההזדמנויות של נשים בצה"ל, אם כי התירה את האפשרות למנוע את שיבוצן לתפקידים מסוימים אם הדבר מוצדק. בנוסף קבע השינוי בחוק שעל נשים שיתנדבו לשרת בתפקידים מסוימים יחולו הדינים שחלים על גברים מבחינת אורך השירות והתנאים לפטור ממנו. מטרתו של סעיף זה היא למנוע אפליה לטובת נשים בתפקידים הדורשים תקופת הכשרה ארוכה, על רקע אופק השירות הקצר יותר שלהן.

שירות נשים דתיות ובנות מיעוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת חקיקת חוק שירות ביטחון בשנת 1949, התנגדו בחוגים הדתיים לגיוס חובה לנשים. דעתם לא נתקבלה, אולם נקבע שנשים תוכלנה לקבל פטור משירות על סמך הצהרה שטעמים שבמצפון או שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות סדיר‏[8]. עמדתה ההיסטורית של הרבנות הראשית לישראל כבר מעת יסודו של צה"ל הייתה שככלל בימים כתיקונם, אסור לנשים להתגייס לצבא ושאין לחייבן להתגייס. עמדה זו חזרה ופורסמה מעת לעת על ידי הרבנים הראשיים המכהנים באותה עת. עם זאת כמה מהרבנים הראשיים השאירו פתח ופירסמו הבהרה בה נכתב בין היתר ש-”אם בת דתית רוצה להתגייס לצה"ל וטוענת כי היא תקיפה בדעתה ובמזגה, כי יכולה היא לעבוד במסגרת צבאית, ותשמור על תומתה וחרות מלאה בהתנהגותה והנהגותיה, ואינה חוששת משום לחץ המביא לידי נסיונות – אין הרבנות מוחה בידה“.

בעקבות מחסור בכח אדם בצה"ל והערכה שאלפי נשים שאינן דתיות קיבלו פטור משירות על סמך הצהרה כוזבת‏[9], תוקן החוק במרץ 1952 ונקבע שנשים המבקשות פטור יופיעו בפני ועדת פטור שתקבע האם אכן מטעמי הווי משפחתי דתי הן אינן יכולות לשרת בצבא‏[10]. במהלך השנים עלו תלונות שהוועדה שואלת את הנשים שאלות מכשילות ומגייס נשים דתיות. מספר פעמים נדונו בבג"ץ עתירות של נשים שהוועדה החליטה לגייס נגד רצונן‏[11]. בשנת 1972 החליט בג"ץ ברוב דעות לדחות עתירה של בת של רב שחויבה על ידי הוועדה להתגייס‏[12]. לעומת זאת, ביוני 1973 ביטל בג"ץ החלטה של הוועדה לגייס בת דתייה משום שלמדה באוניברסיטה וגרה במעונות הסטודנטים, ואם כך, לטענת הוועדה, היא יכולה לשרת בצבא‏[13]. לאחר המהפך תוקן החוק, לדרישת המפלגות הדתיות, כך שלשם קבלת הפטור מצהירה המועמדת לשירות ביטחון על קיום שלושה תנאים: טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בצבא, היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו, והיא אינה נוסעת בשבת. ההצהרה נמסרת בפני דיין בבית הדין הרבני או בפני שופט ואין כל דרישה להופיע בפני ועדה צבאית לבחינה‏[14]. מי שאינה יכולה להצהיר שהיא שומרת שבת וכשרות נדרשת להופיע בפני ועדת הפטור‏[15].

ביקורת רבה מועברת על אפשרות זו בגלל האפשרות של נשים חילוניות לנצל אותה ולרמות את הצבא כדי לקבל פטור. בשנת 2012 קידם צה"ל את תיקון החוק כך שיחייב נשים שהיו דתיות וחדלו להיות דתיות להודיע לצבא על השינוי. מטרת התיקון הוא למנוע הצהרות פיקטיביות של נשים לא דתיות, אשר בעת שהן נתפסות בהתנהגות נגד הדת טוענות שבעבר כשהצהירו היו דתיות.

למרות האפשרות לפטור, כשליש מבוגרות החינוך הממלכתי-דתי מתגייסות לשירות בצה"ל. כדי לעודד נשים דתיות להתגייס ולתמוך בהן במהלך שירותן, הצבא מציע מסגרות שבהן משרתות כמה חיילות דתיות יחד באותו בסיס ובאותו תפקיד ("גרעיני אלומה") ומשרד הביטחון סייע בהקמתה של מכינה קדם צבאית לבנות דתיות.

בנות מיעוטים פטורות משירות בצה"ל, ובכלל זה בעדות שבהן הגברים מחויבים לשרת (דרוזים וצ'רקסים). עם זאת, מעטות מהן בוחרות בכל זאת לשרת בכוחות הביטחון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נורית גילת, יחס החברה הישראלית לשרות נשים בצה"ל 1948-1967, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת חיפה, החוג ללימודי ארץ-ישראל, 2005
  • דפנה יזרעאלי, [1999]. "המגדור בשירות הצבאי בצה"ל". תיאוריה וביקורת, 14, 85 - 109.
  • בג"ץ 7000/08, אנריאטה לוי נ' שר הביטחון ואח'; בעניין פיטורי קצינה בשירות קבע, בעת היותה בהריון.
  • נויה רימלט, הפמיניזם המשפטי מתאוריה למעשה - המאבק לשוויון בין המינים בישראל ובארצות הברית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה ופרדס הוצאה לאור, 2010, פרק שביעי - נשים במעוז הגבריות: אליס מילר והדילמה שבשילוב נשים בצבא
  • דני אשר, כל בחור וטוב לנשק- תולדות מערך הגיוס. יחידת מיטב, משרד הביטחון, 2014.
  • רז שגיא, נלחמות בצה"ל, הוצאת קונטנטו דה סמריק, 2014‏[16][17].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Statistics: Women’s Service in the IDF for 2010, 25 Aug 2010
  2. ^ Skirting history
  3. ^ Integration of women in the IDF
  4. ^ דוד בן-גוריון, ‏צבא ומדינה, מערכות 280-279, יוני 1981, עמ' 9
  5. ^ עמוס הראלמי צריך לוחמות, באתר הארץ, 26 באפריל 2007
  6. ^ אפרת כהן, ‏בעקבות מחקר ענק: הקלות ללוחמות, באתר ישראל דיפנס, 9 באוגוסט 2011
  7. ^ תא"ל איילה חכים מונתה למפקדת לוט"ם, באתר דובר צה"ל, 8 בפברואר 2010
  8. ^ דיוני הכנסת באוירה של נדחה, מעריב, 16 באוגוסט 1949
    בנימין פרנקל, מכתבים למערכת - היפלה חוק ישראל בין אשה דתית לאשה לא דתית?, דבר, 18 באוגוסט 1949
  9. ^ חוק נגד ... 5000 משתמטות, מעריב, 27 בפברואר 1952
  10. ^ צו בדבר התייצבות נשים לרשום לבדיקה רפואית ולשרות סדיר, חרות, 4 ביולי 1952 (מודעה)
  11. ^ יוסף צוריאל, כמה ימים - יום כיפור?, מעריב, 4 בינואר 1967
  12. ^ בג"ץ 456/71 שרה ברזני נ' שר הביטחון ואח', פ"ד כו(2), 543.
  13. ^ בג"ץ נענה לבקשת צעירה דתיה לשחררה מגיוס לצה"ל, דבר, 18 ביוני 1973
  14. ^ שלמה לורנץאגודת ישראל השתלטה על הכנסת?, מעריב, 13 באפריל 1978
    פשר הפשרה, מעריב, 1 באוגוסט 1978
  15. ^ גדולי התורה שוכנעו: 95% מהנשים שירצו יוכלו להשתחרר לפי החוק החדש, מעריב, 12 ביולי 1978
  16. ^ יוחאי עופר ואסף גולן, מחקר חדש: נשים לא יכולות לשרת כלוחמות, באתר nrg‏, 10 ביוני 2014
  17. ^ אבי אליהו, ‏מחקר: הצבא נפגע משירות של נשים כלוחמות, באתר ‏mako‏‏, ‏11 ביוני 2014‏