שירים על מות ילדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מהלר, שירים על מות ילדים 01

שירים על מות ילדיםגרמנית: Kindertotenlieder) הוא מחזור שירים לקול ותזמורת מאת גוסטב מאהלר. מילות השירים הן פואמות מאת פרידריך ריקרט.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"שירים על מות ילדים" היו במקורם קבוצה של 428 פואמות, שריקרט כתב בשנים 1833-34 בתגובה למחלת השנית ומותם של ילדיו. פרופסור קארן פיינטר תיארה את הפואמות במילים אלה: "428 הפואמות של ריקרט על מות ילדים היו לתעוד יחיד במינו, כמעט טרוף-דעת, של המאמץ הפסיכולוגי להתמודד עם אובדן כזה. שוב ושוב, בווריאציות חדשות ומשתנות, שואפות הפואמות של ריקרט להחייאה פיוטית של הילדים, מוטעמת בהתפרצויות מיוסרות. אבל מעל לכל מציגות הפואמות כניעה שקטה לגורל ולעולם שליו של נחמה." הפואמות האלה לא נועדו לפרסום.

מאהלר בחר חמש מן הפואמות של ריקרט ללידר, שהלחין בין 1901 ל-1904. השירים כתובים בניב הרומנטי המאוחר של מאהלר ומשקפים, כמו הטקסטים, מזיגה של רגשות מעורבים: ייסורים, נסיון הכחשה המדמה את שיבת הילדים לחיים, השלמה. השיר האחרון מסתיים בסולם מז'ור ובהלך נפש של התעלות.

מחזור השירים נוקב פי כמה עקב הידיעה כי ארבע שנים לאחר כתיבתו, איבד מאהלר את בתו, מריה, בת ארבע, במחלת השנית. הוא כתב אל גידו אדלר: "הצבתי את עצמי במצב של אובדן ילדתי שלי. לאחר שאיבדתי את בתי באמת ובתמים, לא הייתי יכול עוד לכתוב את השירים הללו."

מוזיקה וביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה כתובה לזמר סולן (גובה התווים מתאים לשירת בריטון או מצו סופרן) ולתזמורת בהרכב הבא:

המלחין כתב, בנוגע לביצוע היצירה, "חמשת השירים האלה מיועדים לביצוע כיחידה אחת בלתי נפרדת, ובביצועם אין לפגוע ברציפותם."[1]

ביצוע הבכורה של ה"שירים על מות ילדים" התקיים בווינה ב-29 בינואר 1905. עם פרידריך ויידמאן כסולן ומאהלר כמנצח.

ביצוע היצירה נמשך כ-25 דקות.

מילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Nun will die Sonn' so hell aufgeh'n"
Nun will die Sonn' so hell aufgeh'n
als sei kein Unglück die Nacht gescheh'n.
Das Unglück geschah nur mir allein.
Die Sonne, sie scheinet allgemein.
Du musst nicht die Nacht in dir verschränken
musst sie ins ew'ge Licht versenken.
Ein Lämplein verlosch in meinem Zelt,
Heil sei dem Freudenlicht der Welt.
"Nun seh' ich wohl, warum so dunkle Flammen"
Nun seh' ich wohl, warum so dunkle Flammen
ihr sprühtet mir in manchem Augenblicke.
O Augen, gleichsam, um in einem Blicke
zu drängen eure ganze Macht zusammen.
Doch ahnt' ich nicht, weil Nebel mich umschwammen,
gewoben vom verblendenden Geschicke,
daß sich der Strahl bereits zur Heimkehr schicke,
dorthin, von wannen alle Strahlen stammen.
Ihr wolltet mir mit eurem Leuchten sagen:
Wir möchten nah dir immer bleiben gerne!
Doch ist uns das vom Schicksal abgeschlagen.
Sieh' recht uns an, denn bald sind wir dir ferne!
Was dir noch Augen sind in diesen Tagen:
In künft'gen Nächten sind es dir nur Sterne.
"Wenn dein Mütterlein"
Wenn dein Mütterlein
tritt zur Tür herein,
und den Kopf ich drehe,
ihr entgegen sehe,
fällt auf ihr Gesicht
erst der Blick mir nicht,
sondern auf die Stelle,
näher nach der Schwelle,
dort, wo würde dein
lieb Gesichten sein.
Wenn du freudenhelle
trätest mit herein,
wie sonst, mein Töchterlein.
Wenn dein Mütterlein
tritt zur Tür herein,
mit der Kerze Schimmer,
ist es mir, als immer
kämst du mit herein,
huschtest hinterdrein,
als wie sonst ins Zimmer!
O du, des Vaters Zelle,
ach, zu schnell
erloschner Freudenschein!
"Oft denk' ich, sie sind nur ausgegangen"
Oft denk' ich, sie sind nur ausgegangen,
bald werden sie wieder nach Hause gelangen.
Der Tag ist schön, o sei nicht bang,
sie machen nur einen weiten Gang.
Ja wohl, sie sind nur ausgegangen,
und werden jetzt nach Hause gelangen.
O, sei nicht bang, der Tag is schön,
sie machen einen Gang zu jenen Höh'n.
Sie sind uns nur voraus gegangen,
und werden nicht wieder nach Hause verlangen.
Wir holen sie ein auf jenen Höh'n
im Sonnenschein, der Tag ist schön,
auf jenen Höh'n
"In diesem Wetter"
In diesem Wetter, in diesem Braus,
nie hätt' ich gesendet die Kinder hinaus;
man hat sie getragen hinaus,
ich durfte nichts dazu sagen!
In diesem Wetter, in diesem Saus,
nie hätt' ich gelassen die Kinder hinaus;
ich fürchtete sie erkranken,
das sind nun eitle Gedanken.
In diesem Wetter, in diesem Graus,
Nie hätt' ich gelassen die Kinder hinaus;
ich sorgte, sie stürben morgen,
das ist nun nicht zu besorgen.
In diesem Wetter, in diesem Graus!
Nie hätt' ich gesendet die Kinder hinaus!
Man hat sie hinaus getragen,
ich durfte nichts dazu sagen!
In diesem Wetter, in diesem Saus, in diesem Braus,
sie ruh'n als wie in der Mutter Haus,
von keinem Sturm erschrecket,
von Gottes Hand bedecket.
והשמש רוצה לזרוח בהירה כתמיד
והשמש רוצה לזרוח בהירה כתמיד
כמו דבר לא אירע במשך הלילה.
רק אותי פקד האסון, רק אותי,
אך השמש חולקת אורה לכולם.
אל תטמון את הלילה עמוק בחובך.
טבלהו בזוהר, באור תמיד הציפהו.
באוהלי כוכב קט כבה,
אך בעולם אור שמחות זורח.
עתה, כשאני מיטיב לראות, מדוע בלהבות אפלות שכאלה
עתה, כשאני מיטיב לראות, מדוע בלהבות אפלות שכאלה
מבט אחר מבט אתן רושפות עלי, עיניים:
כמו במבט יחיד תבקשו
את כל עוצמתכן לאסוף באחת.
לא תפסתי, אפוף ערפילים
שזורים בחוטי גורל סבוכים,
כי שבה אחור קרן אורכם, שבה אל מקורה,
ממנו נובעות כל קרני האור כולן.
וזאת לי תאמרו בבוהק אורכם:
בשמחה היינו נשארים עמך!
אך לא כן פסק הגורל.
הבט בנו, עוד מעט נרחק מאוד!
העיניים שאתה רואה היום,
בבוא הליל כוכבים יהיו בשמיך.
כאשר אמך
כאשר אמך
באה ונכנסת בדלת
ואני מפנה ראשי
להביט בה,
לא על פניה נופל מבטי ראשונה
אלא על המקום,
הסמוך יותר למפתן,
שם, שם היו פנייך הקטנים, היקרים מופיעים,
עת קורנת שמחה
היית נכנסת ובאה,
כדרכך תמיד, בתי הקטנה.



כשאמך באה ונכנסת בפתח
עם הנר המאיר בידה,
נדמה לי תמיד
כי גם את באת עמה,
נחפזת מאחוריה,
כדרכך תמיד, לבוא אל החדר.
ועתה הנך,
כה מוקדם,
טרם עת,
אור שמחות שאבד.
תכופות אני חושב: הם רק יצאו לשעה קלה
תכופות אני חושב: הם רק יצאו לשעה קלה
ועכשיו יחזרו הביתה.
היום בהיר, אל תדאג,
הם רק יצאו לטיול ארוך.
אומנם כן, הם רק יצאו להם
ועכשיו הם בדרכם הביתה.
אל תדאג, היום בהיר,
הם רק יצאו לטיול, שם, גבוה.
הם פשוט הקדימו אותנו בדרכם,
ואינם חושבים על חזרה הביתה.
נצא לפגוש אותם שם, גבוה
באור החמה, כה בהיר הוא היום,
שם, גבוה.
במזג אוויר כזה
במזג אוויר כזה, ברוח סערה שכזו,
לעולם לא הייתי שולח את הילדים החוצה.
הם נסחפו, הם נגרפו,
לא יכולתי לעצור בעדם!
במזג אוויר כזה, בסופה כזאת,
לעולם לא הייתי מרשה להם לצאת,
היתי חושש שמא יחלו:
עכשיו אין עוד מקום למחשבות כאלה.
במזג אוויר כזה, בסערה כזאת,
לעולם לא הייתי מרשה לילדים לצאת,
הייתי חושש שמא ימותו למחרת היום:
עכשיו אין עוד למה לחשוש.
במזג אוויר כזה, בסערת רוחות כזאת,
לעולם לא הייתי שולח את הילדים החוצה.
הם נסחפו, הם נגרפו.
לא יכולתי לעצור בעדם.
במזג אוויר כזה, בסופה הזאת, ברוח הסערה הזאת,
הם שרויים במנוחה כבבית אמם:
כל סופה לא תפחידם,
הם חוסים ביד האל.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מההקלטות הנודעות ליצירה היא של זמר הבריטון דיטריך פישר-דיסקאו עם התזמורת הסימפונית של ברלין בניצוחו של רודולף קמפה. ההקלטה היא מה-20-21 ביוני 1955.

Multimedia-icon.svg 1. "Nun will die Sonn' so hell aufgeh'n"
לעזרה בהפעלת הקובץ
Multimedia-icon.svg 2. "Nun seh' ich wohl, warum so dunkle Flammen"
לעזרה בהפעלת הקובץ
Multimedia-icon.svg 3. "Wenn dein Mütterlein"
לעזרה בהפעלת הקובץ
Multimedia-icon.svg 4. "Oft denk' ich, sie sind nur ausgegangen"
לעזרה בהפעלת הקובץ

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ This instruction is reproduced on page 3 of the piano score (IMC, New York, c.1952).