שירלי באסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שירלי באסי
Shirley Bassey Wembley 2006.jpg
שירלי באסי בהופעה בארנה של ומבלי, 2006
מידע כללי
תאריך לידה 8 בינואר 1937
מקום לידה קארדיף, ויילס
שנות פעילות 1953 - היום
סוגה מוזיקה פופולרית
עיסוק זמרת
חברת תקליטים Philips Records‏, EMI, יונייטד ארטיסטס רקורדס, דקה רקורדס, גפן רקורדס
האתר הרשמי

דיים שירלי ורוניקה באסיאנגלית: Shirley Veronica Bassey; נולדה ב-8 בינואר 1937) היא זמרת ולשית, שהתפרסמה לראשונה בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, והמשיכה מאז לנהל קריירה מוצלחת ברחבי העולם. היא ידועה גם כמי שביצעה את שירי הנושא לשלושה מסרטי ג'יימס בונד (יותר מכל אמן אחר): "גולדפינגר" (1964), "יהלומים לנצח" (1971) ו"מונרייקר" (1979). נכון ל-2009 היא מכרה כ-135 מיליון אלבומים. עם 35 להיטים שצעדו במצעד הסינגלים הבריטי ו-37 אלבומים שצעדו במצעד האלבומים הבריטי, באסי היא הזמרת הבריטית המצליחה ביותר בכל הזמנים, והאמנית היחידה שהצליחה להכניס להיטים ל-"40 הגדולים" במצעד הבריטי לאורך תקופה של 50 שנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסי נולדה להנרי באסי ולאשתו אלייזה ג'יין, בתם השביעית והאחרונה, בקארדיף, ויילס. אביה היה ממוצא ניגרי ואמה ממוצא אנגלי. היא גדלה בשכונה של מעמד הפועלים, וכבר בגיל צעיר החלה לשיר במקהלת הנוער של הסניף המקומי של צבא הישע. בגיל 15 הפסיקה את לימודיה בבית הספר, מצאה עבודה במפעל מקומי, ובמקביל שרה בפאבים ובמועדונים בלילות ובסופי שבוע. ב-1953 חתמה על החוזה המקצועי הראשון שלה, והצטרפה לצוות המחזמר "זכרונותיו של ג'ולסון", שהתבסס על חייו של אל ג'ולסון. בהמשך אותה שנה הופיעה במחזמר נוסף, "Hot from Harlem". בגיל 16 נכנסה להריון ונאלצה לנטוש זמנית את הבמה. היא חזרה לקארדיף ועבדה כמלצרית.

ב-1955 גילה את באסי צייד כשרונות בשם מייקל סאליבן, שהתלהב מכשרונה והחליט לקחת אותה תחת חסותו. היא קיבלה תפקיד במחזמר "אלה הם החיים", שהועלה בתיאטרון אדלפי בוסט אנד של לונדון. בזמן ששיחקה במחזמר, חברת התקליטים Philips Records והמפיק המוזיקלי ג'וני פרנז ראו אותה בטלוויזיה, התרשמו ממנה והציעו לה חוזה הקלטות. באסי הקליטה את הסינגל הראשון שלה, "(Burn My Candle (At Both Ends", ששוחרר בפברואר 1956, בהיותה בת 19. בשל הרמיזות המיניות במילות השיר, ה-BBC סירבו להשמיע אותו, אך למרות זאת הוא זכה להצלחה יחסית.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1979 - 1957[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום הבכורה של באסי, "Born to Sing the Blues", יצא ב-1957, והסינגל מתוכו "Banana Boat Song" הגיע למקום השמיני במצעד הסינגלים הבריטי, והיה להיטה הראשון של באסי. באמצע 1958 היא הקליטה שני סינגלים שהפכו עם השנים לקלאסיקות שלה: הראשון היה "As I Love You", ששוחרר בתחילה כבי-סייד, אך בינואר 1959 הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, שהה שם ארבעה שבועות, והפך לסינגל הראשון שלה שהגיע למקום הראשון, וכן לסינגל הראשון של אמן ולשי שהגיע למקום הראשון בבריטניה. הסינגל השני היה "Kiss Me, Honey Honey, Kiss Me", שהגיע למקום השלישי במצעד הבריטי באותו זמן ש-"As I Love You" צעד במקום הראשון. מספר חודשים לאחר מכן חתמה על חוזה עם חברת התקליטים EMI, והחלה את השלב השני בקריירת ההקלטות שלה.

באסי, 1973

בראשית ובאמצע שנות ה-60 הוציאה באסי מספר סינגלים שצעדו במצעד הבריטי והפכו ללהיטים, וחמישה אלבומים שהגיעו ל-"15 הגדולים" במצעד. הביצוע שלה לשיר "As Long As He Needs Me", מתוך המחזמר של ליונל בארט "אוליבר!", הגיע ב-1960 למקום השני וצעד במצעד במשך 30 שבועות. ב-1961 הגיע להיט נוסף שלה, "Climb Ev'ry Mountain", למקום הראשון במצעד הבריטי. בשנת 1962 הוציאה קאבר לשיר Tonight אשר הגיע למקום ה-21 במצעד הבריטי. ב-1965 הגיע שיר שלה לראשונה גם ל"עשרת הגדולים" במצעד האמריקאי. היה זה שיר הנושא של הסרט "גולדפינגר" מסדרת סרטי ג'יימס בונד. בזכות הצלחת השיר הוזמנה באסי להופיע במספר תוכניות טלוויזיה ידועות בארצות הברית, דוגמת ה"טונייט שואו" של ג'וני קרסון. עם זאת, וחרף הצלחתה הרבה וארוכת השנים בבריטניה, בארצות הברית נחשבה באסי למעין זמרת של להיט אחד. רק אלבום סולו אחד שלה ("Live at Carnegie Hall") הגיע ל-"20 הגדולים" במצעד האלבומים האמריקאי, ו"גולדפינגר" היה הסינגל היחיד שלה שהגיע ל-"40 הגדולים" במצעד הסינגלים האמריקאי.

במחצית השנייה של שנות השישים חלה נסיגה בנתוני המכירות שלה גם בבריטניה. רק שניים מהסינגלים שהוציאה בתקופה זו נכנסו לרשימת "40 הגדולים", ורק שני אלבומים נכנסו לרשימת "40 הגדולים", אחד מהם אלבום אוסף. היא חתמה על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים יונייטד ארטיסטס רקורדס, וב-1966 הוציאה אלבום ראשון בלייבל זה, "I've Got a Song for You", ששהה במצעד שבוע אחד בלבד. ב-1967 הוציאה את אחד הסינגלים הידועים ביותר שלה, "Big Spender", אם כי במצעד הוא הגיע למקום ה-21 בלבד. ב-1968 השתתפה בפסטיבל סן רמו וביצעה בו את השיר "La vita", שזכה להצלחה במצעד האיטלקי. בעקבות הצלחת השיר, שאת הפזמון שלו שרה באיטלקית, הקליטה באסי מספר שירים נוספים באיטלקית.

ב-1970 חזרה באסי להצליח בבריטניה, ובכך החלה אחת התקופות המוצלחות ביותר בקריירה שלה. היא הופיעה בסדרת הופעות חסרת תקדים באורכה במועדון הלילה הלונדוני הידוע "Talk of the Town" ("שיחת העיר"). באותה שנה הוציאה את האלבום "Something".‏ הסינגל בעל אותו השם מתוך האלבום, חידוש לשיר של הביטלס, הצליח במצעד הבריטי יותר מהביצוע המקורי של הביטלס, ובכך הפכה באסי לאמנית היחידה שזכתה להישג כזה. הסינגל זכה להצלחה מסוימת גם בארצות הברית. באותן שנים זכו להצלחה בבריטניה סינגלים נוספים שלה, דוגמת "For All We Know" ‏(1971) ו-"Never Never Never" ‏(1973). בין השנים 1970 ל-1979 צעדו במצעד האלבומים הבריטי לא פחות מ-18 אלבומים של באסי. להצלחה גדולה במיוחד זכו שני אלבומי אוסף שהוציאה: "The Shirley Bassey Singles Album" ‏(1975), שהגיע למקום השני במצעד הבריטי ולמעמד של אלבום זהב, ו-"25th Anniversary Album" ‏(1978), שהגיע למקום השלישי במצעד ולמעמד של אלבום פלטינה.

ב-1973 הופיעה מספר פעמים בקרנגי הול בניו יורק. הופעותיה הוקלטו ושוחררו כאלבום כפול בשם "Shirley Bassey: Live at Carnegie Hall". ב-1976 הנחתה באסי סדרה של שש תוכניות בשם "המופע של שירלי באסי", בהפקת ה-BBC. ב-1979 חזרה לעונה שנייה בת שש תוכניות נוספות. בסדרה אירחה באסי אמנים כגון ניל דיימונד, מישל לגראן ודאסטי ספרינגפילד. התוכניות צולמו באתרים שונים בעולם וגם באולפן.

בשנות ה-70 הקליטה פעמיים נוספות שירי נושא לסרטי ג'יימס בונד: "יהלומים לנצח" (1971) ו-"מונרייקר" (1979).

1999 - 1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מרבית שנות ה-80 התמקדה באסי בעיקר בפעולות צדקה ובמספר סיבובי הופעות באירופה ובארצות הברית, לאחר שסיימה את חוזה ההקלטות שלה עם "יונייטד ארטיסטס רקורדס" ויצאה למה שכינתה "חצי פרישה לגמלאות". ב-1982 הוציאה אלבום בשם "All by Myself" וצילמה תוכנית מיוחדת לערוץ הטלוויזיה הבריטי Thames Television. ב-1983 הקליטה דואט עם אלן דלון, "Thought I'd Ring You", שהפך לסינגל מצליח באירופה. ב-1984 הוציאה את האלבום "I Am What I Am", אותו הקליטה עם התזמורת הסימפונית של לונדון. האלבום הגיע למעמד של אלבום זהב בבריטניה. ב-1987 היא הקליטה אלבום ובו ביצועים לשירי נושא של סרטי ג'יימס בונד, אך גנזה אותו לאחר שלא הייתה מרוצה מהתוצאה. חמש שנים לאחר מכן האלבום יצא בכל זאת בניגוד לרצונה, ובאסי הגישה תביעה לבית המשפט והוציאה צו מניעה להמשך הפצתו. עוד ב-1987, היא תרמה את קולה לשירם של הצמד השווייצרי ילו, "The Rhythm Divine". ב-1989 הוציאה אלבום שלם בספרדית בשם "La Mujer".

ב-1996 שיתפה פעולה עם כריס ריאה בסרט "La Passione", בו הופיעה בתפקיד עצמה, ובשיר הנושא שלו "'Disco' La Passione". ב-1997 הוציאה באסי את הסינגל "History Repeating", שנכתב עבורה על ידי פרופלורהדס. השיר הגיע למקום ה-19 במצעד הסינגלים הבריטי, למקום הראשון במצעד הדאנס הבריטי והעשירי במצעד הדאנס האמריקאי, וכן הגיע ל-"10 הגדולים" באיטליה. באותה שנה חגגה באסי את יום הולדתה ה-60 בשתי הופעות חגיגיות בטירת הווארד ובפארק אלת'ורפ ובמופע טלוויזיוני מיוחד. אלבום ההופעה החיה שיצא בעקבות ההופעות, "The Birthday Concert", היה מועמד לפרס גראמי. באוקטובר 1998 ערכה באסי הופעת צדקה מיוחדת במצרים, ליד הספינקס והפירמידה הגדולה של גיזה.

בסרט הבריטי "קול קטן" מ-1998 הייתה באסי אחת משלוש הדמויות המרכזיות, לצד מרילין מונרו וג'ודי גרלנד, ושירה "גולדפינגר" הופיע בסרט. באותה שנה נתבעה באסי על ידי מי שהייתה העוזרת האישית שלה, בעילה של הפרת חוזה. העוזרת האישית לשעבר טענה גם שבאסי הכתה אותה והפנתה כלפיה הערות גזעניות. באסי ניצחה במשפט.

ב-1999 ביצעה באסי את השיר הרשמי של גביע העולם ברוגבי, "World in Union". בטקס הפתיחה, שנערך בעיר הולדתה קארדיף, היא הופיעה לבושה בגלימה שעוצבה כשעליה הדגל הוולשי. באסי תרמה שני שירים נוספים לאלבום הרשמי של גביע העולם, "Land of My Fathers", שהגיע למקום הראשון במצעד האוספים הבריטי ולמעמד של אלבום כסף.

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2001 הייתה באסי האמנית המרכזית שהופיעה במסיבת יום ההולדת ה-80 של דוכס אדינבורו הנסיך פיליפ. ב-2003 ציינה באסי 50 שנות קריירה והוציאה דיסק בשם "Thank You for the Years", שהכיל שילוב של שירים ישנים וחדשים, הגיע למקום ה-19 במצעד הבריטי וזכה למעמד של אלבום כסף. במכירה פומבית למטרות צדקה של בגדים מהופעותיה, שנערכה בכריסטי'ס, הצליחה באסי לגייס 250,000 לירות שטרלינג לטובת קרן מלגות לסטודנטים על שמה. ב-2006 יצאה לסיבוב של חמש הופעות גדולות ברחבי בריטניה, שהסתיים בהופעה בארנה של ומבלי.

באפריל 2007 הוציאה באסי את הסינגל "The Living Tree", לציון 50 שנים בהן שיריה צועדים במצעד הסינגלים הבריטי ושבירת השיא כאמנית היחידה שהצליחה להכניס להיטים ל-"40 הגדולים" במצעד הבריטי לאורך תקופה של 50 שנים. באסי הופיעה בפסטיבל גלסטונברי של 2007 וביוני אותה שנה הוציאה את האלבום "Get the Party Started", שהגיע למקום השישי במצעד הבריטי. שיר הנושא של האלבום, גרסת כיסוי לשיר של פינק, הוקלט תחילה לצורך הופעתה של באסי בפרסומת לרשת החנויות מרקס אנד ספנסר בחג המולד 2006.

ב-2008 נאלצה לבטל ברגע האחרון את הופעתה המתוכננת בקונצרט המחווה לכבוד יום הולדתו ה-90 של נלסון מנדלה, לאחר שאושפזה בבית חולים במונאקו ועברה ניתוח חירום בבטנה.

בנובמבר 2009 יצא אלבומה "The Performance", אלבום האולפן הראשון שלה מזה שלושה עשורים שהכיל חומרים מקוריים בלבד. האלבום הופק על ידי דייוויד ארנולד, מלחין אנגלי ידוע שהיה אחראי על המוזיקה ברבים מסרטי ג'יימס בונד, וכלל שירים שנכתבו במיוחד עבור באסי על ידי מאניק סטריט פריצ'רז, גארי בארלו, קיי.טי. טאנסטול, פט שופ בויז, רופוס ויינרייט וג'ון בארי. האלבום הגיע למקום ה-20 במצעד הבריטי, והסינגל הראשון מתוכו, "The Girl From Tiger Bay", יצא בראשית 2010.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואיה הראשונים של באסי היו ב-1961, לקנת' יום. השניים התגרשו ב-1965. בספטמבר 1965 היא הודיעה על כוונתה להינשא מחדש ליום, אך מספר חודשים לאחר מכן גילתה כי חזרה בה.

בעלה השני היה סרג'יו נובאק. השניים נישאו ב-1968 והתגרשו ב-1977. בזמן נישואיהם שימש נובאק גם כמנהלה האישי.

לבאסי נולדו שתי בנות. הראשונה שבהן, שרון, נולדה כשבאסי הייתה בת 17 בלבד. בתה השנייה, סמנת'ה, נמצאה מתה ב-1985 בבריסטול. באסי מעולם לא חשפה את זהות אביהן של בנותיה.

ב-1978 הורשעה על סמך הודאתה בשכרות ובהפרת הסדר הציבורי, לאחר שהתפרעה ברחוב ודחפה שוטר.

כיום מתגוררת באסי במונטה קרלו.

פרסים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם האלבום מיקום שיא במצעד הבריטי הערות
1957 Born to Sing the Blues - אלבום הבכורה
1959 The Fabulous Shirley Bassey 12
1961 Shirley 9
1961 Shirley Bassey 14
1962 Let's Face the Music 12
1966 I've Got a Song for You 26
1970 Something 5
1971 Something Else 7
1972 I Capricorn 13
1972 And I Love You So 24
1973 Never Never Never 10 אלבום כסף
1975 Good, Bad but Beautiful 13 אלבום כסף
1976 Love Life and Feelings 13 אלבום כסף
1984 I Am What I Am 25 אלבום זהב
1991 Keep the Music Playing 25
1993 Sings the Songs of Andrew Lloyd Webber 34
1995 Sings the Movies 24 אלבום כסף
2003 Thank You for the Years 19 אלבום כסף
2007 Get the Party Started 6
2009 The Performance 20

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם האלבום מיקום שיא במצעד הבריטי הערות
1968 Golden Hits of Shirley Bassey 28
1974 The Very Best of Shirley Bassey - אלבום כסף
1975 The Shirley Bassey Singles Album 2 אלבום זהב
1976 Shirley Bassey - אלבום כסף
1976 Thoughts of Love 15 אלבום זהב
1978 25th Anniversary Album 3 אלבום פלטינה
1992 The Best of Shirley Bassey 27
1996 of the Best‏ 20 - אלבום זהב
2000 The Greatest Hits - This Is My Life 54 אלבום זהב

סינגלים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם הסינגל מיקום שיא במצעד הבריטי הערות
1957 Banana Boat Song‏ 8
1958 Kiss Me, Honey, Honey, Kiss Me 3
1959 As I Love You 1
1960 As Long as He Needs Me 2
1961 You'll Never Know 6
1961 Reach for the Stars / Climb Ev'ry Mountain 1
1961 I'll Get By 10
1962  ?What Now My Love 5
1963 (I (Who Have Nothing 6
1964 Goldfinger 21 מקום 8 במצעד האמריקאי
1967 Big Spender 21
1970 Something 4
1972 Diamonds are Forever 38
1972 For All We Know 6
1973 Never, Never, Never 8
1979 Moonraker
1987 The Rhythm Divine 54 עם ילו
1996 Disco' La Passione 41 עם כריס ריאה
1997 History Repeating 19 עם פרופלורהדס
מקום 1 במצעד הדאנס הבריטי
2007 Get the Party Started 47 מקום שלישי במצעד הדאנס האמריקאי
2010 The Girl From Tiger Bay השיר נכתב על ידי המאניק סטריט פריצ'רז

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Peter Hogan (2008), Shirley Bassey: Diamond Diva, Andre Deutsch (ביוגרפיה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]