משנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשנה היא קובץ הלכות הכולל את התורה שבעל פה. ישנן דעות שונות מתי הוחל בניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, בתחילת המאה השלישית, על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו.
תוכן עניינים |
[עריכה] חלקי המשנה
המשנה מחולקת לשישה סדרים:
- סדר זרעים - העוסק במצוות התלויות בארץ
- סדר מועד - העוסק בשבתות, חגים וצומות
- סדר נשים - העוסק בעניני המשפחה, קידושין, גירושין, וכדומה
- סדר נזיקין - העוסק בדיני ממונות ומשפט.
- סדר קודשים - העוסק בעניני המקדש והקורבנות
- סדר טהרות - העוסק בעניני טהרה
ראשי התיבות של ששת סדרי המשנה (ש"ס) המסייעים לזכור סדר זה הם זמ"ן נק"ט.
כל סדר נחלק למסכתות. כל מסכת נחלקת לפרקים. כל פרק נחלק לקטעים הנקראים "הלכות" (הביטוי שמשתמשים בו בתלמוד הירושלמי) או "משניות" (הביטוי הרווח היום).
במשנה יש 523 פרקים. אולם ברוב המהדורות המודפסות כיום התווספו הפרק הרביעי של מסכת ביכורים, שבמקורו היה חלק מהתוספתא, וכן "פרק קניין תורה" שנהפך לפרק השישי של מסכת אבות. אחד ממנהגי הלימוד של המשנה הוא מחזור של לימוד כ-18[1] (ח"י) פרקים כל יום וסיום המשנה אחת לחודש.
[עריכה] סגנון המשנה
לשון המשנה דחוסה, יש המשווים אותה ללשון שירה. זאת כיון, שבדומה לשירה, המשנה נאמרה בעל פה, והיא מלאה באמצעים לשוניים, צורניים, ותוכניים המקלים על הזיכרון.
בחלק מן המקרים ההלכות במשנה הן חד-משמעיות, אך במקרים רבים מובאות במשנה כמה דעות חלוקות ללא הכרעה ברורה. לעתים רחוקות מפרשת המשנה את טעמי ההלכה, או מביאה ויכוח הלכתי. נדירים המקרים שבהם כוללת המשנה אמירות שאינן הלכתיות כלל ועיקר.
לעתים המשנה גולשת לדון בענייני אגדה.
[עריכה] המשנה הפותחת
לשם הדגמה למבנה הבסיסי של המשנה, מובאת כאן המשנה הפותחת את כל ששת סדרי המשנה (סדר זרעים, מסכת ברכות, פרק א' משנה א', על פי נוסח הדפוסים) הדנה בזמן קריאת שמע של ערבית. ניתן ללמוד מהמשנה הראשונה רבות על אופי המשנה כולה.
| מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, |
||
| -- ברכות פרק א משנה א | ||
המשנה פותחת בשאלה, "מאימתי?". כיון שהייתה טקסט שנלמד בעל פה, המשנה ערוכה לעתים בצורה של דיאלוג או שאלות ותשובות.
המשנה הראשונה מתבססת על חומר רקע שאינו נמצא במשנה כלל. אין המשנה פותחת ב"יש להגיד בכל ערב ובכל בוקר קריאת שמע", אין היא מגדירה מהי קריאת שמע או מדוע יש לקרוא אותה כלל - כל אלו הם נתונים המובנים מאליהם למנסחי המשנה, לכן השאלה הראשונה היא: מאיזה שעה יש להתחיל להגיד את "שמע" לעת ערב. התשובות מבטאות את המתח של המשנה בין הישן לחדש. התשובות המובאות לשאלה מתי יש לומר את קריאת שמע אינן ניתנות באמצעות ציון זמן טבעי כמו צאת הכוכבים או שעות היום, אלא על פי נוהג שהתקיים בבית המקדש על ידי הכוהנים. החוקרים חלוקים אם אמירת שמע בערב הייתה נהוגה בקרב הכוהנים בבית המקדש, או שמא הייתה נהוגה לאחר מכן. אולם בלא צל של ספק, קושרת המשנה בין אמירת שמע לבין המקדש שחרב כמאה חמישים שנה לפני חיבורה, ומבטאת את המתח שקיים פעמים רבות במשנה בין חידוש לבין שימור. המשנה מארגנת מחדש את סדר החיים היהודי בעולם שבו בית-המקדש כבר חרב, והפולחן אינו נמצא בידי הכוהנים אלא בידי כלל ישראל. מאידך, המשנה קושרת את אורח החיים המתחדש ומעגנת אותו באורח החיים הישן, לכן המשנה כבר בפתיחתה מעגנת את סדר היום החדש על פי הסדר שהיה נהוג בבית המקדש.
במשנה זו מובאת מחלוקת בת שלוש דעות שונות לגבי סוף זמן קריאת שמע. המשנה מרבה להביא מחלוקות בלא פסיקה הלכתית. במקרה שלנו, על פי כללי הפסיקה המקובלים, כאשר ישנה דעת חכמים - ההלכה כמותם כנגד כל אדם, מפני שיחיד ורבים הלכה כרבים. ברם, במקרה זה התלמוד פוסק הלכה דווקא כרבן גמליאל, כיוון שדעתו מועמדת כהסבר של דעת חכמים.
[עריכה] המעבר ללימוד בסגנון של משניות
רוב החוקרים (להלן חוץ מגולדברג), סוברים שדרך המדרש קדמה לדרך המשנה. את סברתם הם מבססים על ההיגיון שלהם ועל דברי רש"ג.
גולדברג החולק עליהם, מבסס דבריו על מגילת המקדש, שהיא מעין תורה שבעל פה איסיית כתובה מתקופת יוחנן הורקנוס. התורה שבעל פה שלהם אינה מוצאת מן הכתוב, ויש להניח שגם לפרושים הייתה תורה שבעל פה שכזו.
| * | י"נ אפשטיין | ח' אלבק | א' גולדברג | רנ"ק | ז' פרנקל | י"א הלוי | רד"צ הופמן |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| זמן תחילת לימוד בסגנון משניות | בתקופת הזוג הראשון (יוסי בן יועזר) | * | מעולם למדו הלכות בדרך המשנה, כלומר לימוד הלכה בלא הוכחה מן הכתוב. עם זאת בתחילה נלמדו ההלכות כשהן מעורבות בפסוקים ("מדרש קדום"). | בסוף ימי אנשי כנסת הגדולה, בתקופת שמעון בין חוני השני כהן גדול, כ–170 שנה לפני הלל, וכ–280 שנה לפני החורבן. | * | * | בתקופת הזוג האחרון (הלל ושמאי). |
| סיבת המעבר ללימוד בדרך המשנה | * | מלבד נימוקי פרנקל: התוספת - ההלכות - רבתה על העיקר - התורה שבכתב, והיה צורך להפריד ביניהם. מלמד מוסיף: ריבוי הלכות שאינן נלמדות בדרשות מפסוקים הִקשה. ההלכות גם לא היו מנוסחות כפסקים אלא כהיסקים מפסוקים. |
* | * | התרבו פירושים סביב פסוק אחד, ללא קשר הגיוני ביניהם - דבר שהקשה על הזכירה. פיזור נושא אחד על פני פסוקים רבים. | * | * |
| תחילת זמן עריכת קובצי המשניות הקדומים | משניות ומסכתות העוסקות במקדש ובעבודתו נערכו עריכה ראשונה בימי בית שני (יש שאפילו בזמן החשמונאים) או סמוך לחורבנו. אלו המשניות הקדומות. משניות הביניים נערכו בדור שאחר החורבן (דור יבנה) בידי יהושע בן חנניה ורבי אליעזר בן הורקנוס. השלב הבא נערך בידי רבי עקיבא - "אבי המשנה". שלב נוסף בידי תלמידי רבי עקיבא. השלב האחרון בידי רבי. | ישנן כמה הלכות מסודרות בימי הבית. משניות סתמיות שנקבעו מאוחר יותר (אחר החורבן) במסכתות תמיד ומידות. סידור המשנה וקיבוצה נעשה רק אחר החורבן בדור יבנה כאשר היה חשש שבשל הצרות ועול השעבוד תשכח תורה מישראל, לפי שאין סדר למשנתם. המסכת הראשונה שנערכה היא מסכת עדויות. | לאחר החורבן ואולי מעט לפניו, החלו ללמוד את ההלכות בנפרד מן הכתוב, ואז החלו את סידורן לפי נושאים (במקביל החלו ללמוד גם בסגנון "המדרש המאוחר", כלומר לימוד הלכות תוך הצבעה על מקורן בפסוקים בעזרת המידות). | במשך הזמן מתחילת הלימוד בסגנון המשנה החלו לקשור משניות הדומות תוכנית או סגנונית. הלל ערך עריכה ראשונית לרוב המסכתות, לפי סדרים מסכתות ופרקים. השלמת העריכה הייתה אחרי תקופתו, שהרי הרבה משניות נשנו בידי רבי עקיבא ותלמידיו (השם מסכת ובארמית מסכתא פירושו אריגה. מעין אריגה של מספר הלכות יחדיו). | אפשר שמקצת המשנה הייתה סדורה קודם רבי עקיבא, אולם הוא היה זה שאסף את ההלכות מיינן, וסדרן לפי נושאים.עריכת המשנה בימי רבי עקיבא. | המשנה כפי שהיא לפנינו נתפרסמה בימי אנשי כנסת הגדולה. אלה חלקו את ההלכות ששנו לסדרים כבר בראשית ימי הבית. כאשר במשך הדורות נצטבר חומר רב שנוסף הוא חולק גם למסכתות. | * |
| דרך העריכה הקדומה | העריכות הקדומות הן לפי דמיון חיצוני צורני או תוכני. התנאים המאוחרים הוסיפו, גרעו או שינו פרטים וסדר בעריכות אלה. נשאר בכל זאת ברובו הסגנון המיוחד ולפעמים גם הרוח המיוחדת. רבי עקיבא הוא הראשון שלא רק חידש הלכות אלא אף תיקן והגיה את שהגיע אליו במסורת. (מלמד: רבי עקיבא ערך וסידר את המשניות ע"פ הסדר במשנתנו. הוא ביסס הלכות קדומות ללא אסמכתא, יישב סתירות בהן, ודרש גם נגד הלכות קדומות). | המסכת הראשונה שנערכה היא מסכת עדויות, שנערכה לפי שמות החכמים ולפי דמיון צורני המקל על הזכירה. המשך העריכה הייתה רק לאותן הלכות שהיה להן סימן מיוחד ושהיה קל לזכרן. לאחר דור יבנה החלה העריכה לפי נושאים, ומשניות מעדויות נקבעו גם במסכתות אחרות. | * | קישור משניות הדומות תוכנית או סגנונית. | סידור לפי נושאים. | * | * |
[עריכה] עריכת המשנה
עריכת המשנה בתחילת המאה השלישית מהווה למעשה סיכום של לימוד ההלכה לאורך מאות השנים שקדמו לו. היא מכילה ציטוטים של ההלכות שנקבעו מפיהם של תנאים קודמים, והיא מקיפה את כמעט כל תחומי ההלכה, תוך חלוקה לנושאים.
רוב דברי התנאים לא נכנסו למשנה. דברי תנאים שלא הוכנסו למשנה מכונים ברייתא (= חיצוני). בנוסף למשנה קיימים קבצים נוספים של דברי תנאים, בהם התוספתא, אשר נערכה על פי אותו סדר כמו המשנה, ומדרשי ההלכה דוגמת מכילתא דרבי ישמעאל, המכילתא דרשב"י, ספרא, ספרי במדבר, ספרי זוטא במדבר וספרי דברים, מכילתא לדברים וספרי זוטא דברים. ברייתות רבות נוספות משוקעים בתוך קבצים אמוראיים דוגמת התלמוד הבבלי, ההתלמוד הירושלמי ומדרשי האגדה. ברייתות רבות נוספות אבדו במהלך הדורות ולא הגיעו לידינו.
נושאים שלא נכנסו למשנה באופן מסודר כוללים את הלכות גרים, ברית מילה וחנוכה ויש השערות שונות לסיבות לכך.
[עריכה] דרך עריכת המשנה
[עריכה] דעת הראשונים
| * | רס"ג | רש"ג | רש"י | רמב"ם | תוספות | המאירי | ר"ש מקינון |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עריכת המשנה | עריכת המשנה החלה בתחילת ימי בית שני, לאחר תקופת הנבואה, בשל חשש מאובדן התושב"ע עם פיזור העם בתפוצות (דעה זו רווחה כנראה במאה ה–10 גם אצל אנשי קירואן) | שיטת הלימוד הקדומה הייתה בדרך המדרש. באותה תקופה היו קובצי הלכות, בחלקם משניות בודדות ואפילו קבצים של מסכתות (עדויות ועוקצין) מנוסחים, ובחלקם קבצים שאינם מנוסחים בנוסח קבוע (בחלקם כללים ובחלקים פרטים). מן הקבצים שאינם מנוסחים שנה כל רב לתלמידיו מן החיבור שבו בחר. רבי ערך את המשנה מתוך כל ההלכות שהגיעו אליו. הוא בחר גרסה נוסח וסדר. |
עד רבי גרסו שמועה שמועה. רבי קיבץ את התלמידים, אסף את השמועות וערך את המסכתות. |
עד רבי המשניות היו ללא כל עריכה. חכמים שונים כתבו זיכרון שמועות לעצמם, ולימדו אותן בע"פ לרבים. רבי ערך את המסכתות. |
עד רבי היו משניות ללא עריכה, ורבי ערכן. | מזמן אנשי כנסת הגדולה התחילו החכמים לכתוב שמועות לעצמם. במשך הזמן נערכו כמה מסכתות שלמות. רבי אסף וערך את כל המשנה. |
אל רבי הגיעו משניות ומסכתות (אפשר שגם סדר המסכתות והמשניות הגיע אליו). המסכתות הערוכות שהגיעו אליו הן עדויות עוקצין, ואפשר שאף כלים ומסכתות נוספות. |
לסיכום:
רש"י, רמב"ם, תוספות: עד רבי משניות ללא עריכה. רמב"ם: חכמים כתבו זיכרון דברים לעצמם, אך לימדו בע"פ.
רש"ג, המאירי, ר"ש מקינון: אל רבי הגיעו קבצים ואפילו מסכתות שלמות. רש"ג" מסכת עדויות ומסכת עוקצין. ר"ש מקינון: אפשר שאף מסכת כלים ועוד, אפשר שרבי נמנע מלשנות את סדרן המקורי.
רס"ג (גם אנשי קירואן במאה ה–10): עריכת המשנה החלה בתחילת בית שני.
[עריכה] דעת החוקרים
| * | י"נ אפשטיין | ח' אלבק | א' גולדברג | א"א אורבך | ב' דה פריס | סיכום |
|---|---|---|---|---|---|---|
| הבסיס לעריכת המשנה בדורות שקדמו לדורו של רבי | בעריכת קובצי המשנה של כל דור, הסתמכו על קובצי המשניות של הדור הקודם. | בכל דור נוצר קובץ משנה עיקרי, שעל פיו נערך בדור שלאחריו הקובץ העיקרי ה"חדש" של המשניות. בצידו של קובץ עיקרי זה הוסיפו להתקיים קבצים משניים, שגם בהם נעשה שימוש בעריכת הקובץ ה"חדש". | בכל דור ערכו את משניות הדור הקודם והוסיפו עליהן את חידושי אותו דור. | * | * | אפשטיין: קובצי הדור הקודם.אלבק: הקובץ העיקרי מהדור הקודם ובצידו גם המשניים.גולדברג: הקובץ מהדור הקודם. |
| הבסיס לעריכתו של רבי | רבי ליקט וערך מתוך כל השכבות של קובצי המשניות שהגיעו אליו מן הדורות הקודמים. אמנם הוא שם דגש מיוחד על משניותיהם של תלמידי רבי עקיבא (ובעיקר משנת רבי מאיר). משנת ר"ע נבלעה בתוך משנת תלמידו ר"מ (ור"ש) וזו נבלעה בתוך משנתנו בלא שתותיר רושם |
רבי בנה את משנתו על פי משנת רבי מאיר, שנבנתה על משנת רבי עקיבא. הוא השתמש גם בקבצים המשניים של תלמידי רבי עקיבא האחרים. | רבי ערך את הרובד האחרון של המשנה, בכך שהוסיף לשכבה הקודמת שנערכה בתקופת דור תלמידי רבי עקיבא את חידושי אותם תלמידים ומעט מחידושי דורו. | * | * | אפשטיין: רבי ערך מכל השכבות, עם דגש מיוחד על משניות תלמידי ר"ע (בעיקר ר"מ).אלבק: רבי ערך ע"פ משנת ר"מ, תוך שימוש בקבצים המשניים של תלמידי ר"ע האחרים.גולדברג: רבי ערך את הרובד ה–4 והאחרון למשנה, והוסיף את חידושי הדור הקודם (תלמידי ר"ע) לרובד שהם ערכו. |
| דרכו של רבי בעריכת המשנה | ישנן משניות שהשאיר רבי כמות שהן. באחרות התערב ושינה:
|
רבי ליקט את קובצי המשניות הקודמים, ובירר את הנוסחאות העיקריות מתוך שינויי הנוסחאות שלפניו, אך לא שינה ניסוחים, ולא הכניס את דעותיו שלו. משניות שהתחדשו בימיו סודרו לפי תוכנן. משניות קודמות מסודרות לפי כללים וסימנים אחרים (הדבר מסביר את העובדה שמצויות משניות כפולות במשנה, את העובדה שלעתים ניסוחים שונים לאותה הלכה). | * | רבי בחר מתוך ההלכות שעמדו לפניו.אין לדבר על שיטה אחידה או על עקרון אחד כולל לעריכה: יש שהשאיר הלכות בסדר הלשון והסגנון שהניחו הראשונים.יש ששינה בהן:
|
כקודמיו כן רבי הרשה לעצמו לנסח ולשנות מן הנוסח של קובצי המשניות שהגיעו אליו. | אלבק: רבי לא שינה ניסוחים ולא הכניס את דעותיו שלו. אפשטיין, אורבך, דה-פריס: יש ושינה רבי ניסוחים. |
| מטרתו של רבי בעריכת המשנה | הכנת ספר הלכות מחייב (קודקס).הפסיקה היא ממטרותיו של רבי, בדומה לכל שוני המשניות שלפניו.לא בכל מקום מייצגת המשנה את דעתו של רבי עצמו. (ע"צ מלמד: רבי ערך את המשנה לאחר ברור ספקותיו בבית הוועד - בישיבה. משנתנו היא משנת בית הוועד. את דעתו שלו קבע רבי בקובץ פרטי. נראה שאפשטיין התכוון לכך) | אוסף הלכות מעין אנתולוגיה של התושב"ע (קומפנדיום). | המטרות העיקריות היו פדגוגיות.הוא לא התכוון לפסוק הלכה אלא לסייע ללימוד ההלכות בצורה מקיפה מסודרת וקלה. | המשנה אינה דווקא ספר פסקים, ובחלק גדול ממנה אין הלכה פסוקה, אך היא גם אינה רק "ילקוט לתושב"ע". בעצם מעשה המבחר והצירוף מתוך הקבצים שלפניו, הייתה הכרעה בעלת משמעות הלכתית; והיו שינויים שהוא הכניס בנוסח משניות, מתוך מגמה לפסוק. | * | אלבק, גולדברג: מטרות פדגוגיות, יצירת אוסף הלכות. אורבך: המטרה אינה דווקא פסיקה, אך הוכנסו שינויים מתוך מגמה לפסוק, וגם לבחירת ההלכות משמעות פסיקתית. אפשטיין: הכנת ספר פסיקה, שאינו מייצג תמיד דווקא את דעת רבי. מלמד: הכנת ספר פסיקה של הלכות בית הוועד. |
| משמעותן של הסתמאות שבמשנה | רבי בחר להביא הלכות בסתם, הגם שידע את שמות החכמים ששנו את ההלכות, כדי להראות שכך היא ההלכה.הדעות החולקות על הדעה שכמותה פסק הביא בשם אומרן או השמיט. | רבי לא סתם את המשניות במתכוון, אלא קבל את הסתמאות מן התנאים או בתי המדרש השונים. "הלכה כסתם משנה" אינה דעת רבי אלא דעת ר' יוחנן, שסובר כך רק כשאין מוצאים טעם לחלוק עליה והיא בודאי דעת רבים. | כנראה כאלבק. | יש ובחר רבי להביא הלכות בסתם, הגם שידע את שמות החכמים ששנו את ההלכות, כיוון שזו הייתה לדעתו ההלכה. | * | אלבק: רבי לא סתם הלכות במתכוון. לדעתו אין הלכה כסתם משנה (זו דעת ר' יוחנן, ורק כשאין טעם לחלוק וממילא היא דעת רבים..אפשטיין ואורבך: רבי סתם הלכות כדי לפסוק כמותן. את הדעות החולקות הביא בשמן או השמיט. |
[עריכה] כתיבת המשנה
את ההלכה בתקופת חז"ל היה מקובל ללמוד במתכונת של שינון, מבלי להעלותה על הכתב, ועל כן היא כונתה 'תורה בעל פה'. ניתן למצוא עדויות רבות במקורות חז"ל לכך שתלמידי החכמים ידעו את המשנה על פה. כפי הנראה, המשנה לא נלמדה מן הכתב אלא מתחילת תקופת הגאונים, כאשר רבו ההלכות ונכתבו התלמודים. יש דעות במסורת התולות את כתיבת המשנה בקשיי החורבן והגלות, אך אין לדבר סמך במקורות.
ישנם חוקרים הטוענים שהמשנה אומנם לא נלמדה מן הכתב בבית המדרש, אך הלומדים נהגו לרשום לעצמם רשימות בבית לשינון עצמי. ניתן למצוא לכך סימוכין מסיפורים שונים בתלמוד על "מגילות סתרים" שנכתבו בימי התנאים ונמצאו בתקופה מאוחרת יותר[2].
[עריכה] לימוד המשנה
בימים שלאחר עריכת המשנה, היא הפכה לקודקס הלכתי דומיננטי, ושינתה את פני עולם לימוד ההלכה. מקובל לציין את המעבר בכינוי חכמי התקופה: עד ימי המשנה החכמים נקראו תנאים, ולאחר חתימת המשנה נקראו החכמים אמוראים. האמוראים בבבל ובארץ ישראל למדו את ההלכה בהתאם למשנה ואסרו על עצמם לחלוק על דברי התנאים.
לאחר דורות נוספים של לימוד הלכה, המסורות הפרשניות וההלכתיות לגבי המשנה התגבשו לחיבור נפרד - התלמוד. הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הארצישראלי ('הירושלמי'), המשנה היא הבסיס לכל, ועליה מושתתים הדיונים השונים. עם זאת, התלמודים עסקו בעיקר בחלקי המשנה הנוגעים להלכה, ועל כן לחלק מן המסכתות הדיון התלמודי הוא חלקי, או שכלל לא קיים.
בנוסף לתפקידה ההלכתי, משמשת המשנה כיום במחקר גם כמקור ידע לגבי אורחות החיים ולגבי השפה של התקופה שבה נכתבה.
[עריכה] מפרשי המשנה
למשנה נכתבו פירושים רבים, אם כי פחות מאשר לתלמוד הבבלי. בין הסיבות האפשרויות לכך:
- הבנת המשנה פשוטה יחסית, והיא כתובה בעברית ארץ ישראלית.
- התלמוד הבבלי הפך להיות הנושא המרכזי הנלמד, והבסיס הישיר לספרי הפוסקים (כגון הרי"ף והרמב"ם ובעלי התוספות), ולכן עליו נכתבו רובם המכריע של הפירושים.
מבין הפירושים הקלאסיים למשנה:
- פירוש המשניות לרמב"ם (1138-1204) היה הפירוש הראשון שנכתב על שישה סדרי משנה במלואם. הפירוש נכתב במקור בערבית יהודית. התרגום העברי שנעשה בימי הביניים (על ידי מתרגמים שונים לסדרים שונים במשך כמה מאות שנים) מצורף למסכתות הש"ס במהדורת וילנא. תרגום חדש לפירוש הרמב"ם נכתב בימינו על ידי הרב יוסף קאפח, מכמה כתבי יד, ובהם כתב ידו של הרמב"ם עצמו (שקיים היום בספריות של האוניברסיטה העברית בירושלים ושל אוניברסיטת אוקספורד).
- פירושו של רבי עובדיה מברטנורא (1450-1510), הידוע כפירוש הרע"ב (נקרא "פירוש הרב" או "הברטנורא" בשפת הלומדים). זהו הפירוש היסודי ביותר על המשנה (בדומה לפירושו של רש"י לתורה ולתלמוד), והוא מבוסס בעיקר על פירושיהם של רש"י (על התלמוד) והרמב"ם. פירוש זה מופיע ברובן המכריע של מהדורות המשנה, והוא הפירוש הנפוץ ביותר למשנה מבין הפירושים הקלאסיים.
- הפירוש "תוספת יום טוב" לרבי יום-טוב ליפמן הלר (1579-1654), נכתב כ"תוספת" לפירוש הרע"ב (בדומה ל"תוספות" על פירושו של רש"י תתלמוד), ונדפס בחיי המחבר. פירוש ארוך זה, או קיצורו ("עיקר תוספות יום טוב") נדפס ברוב מהדורות המשנה לצדו של פירוש הרע"ב. זהו פירוש רחב יותר מפירוש הרע"ב, ועוסק גם בקושיות ותירוצים על המשנה, וכן בקביעת הנוסח המדויק של המשנה.
- הפירוש "מלאכת שלמה" לרבי שלמה עדני, שמופיע במהדורת וילנא ("משניות עם ע"ג פירושים") הוא פירוש מעמיק, ושונה מהאחרים בכך שהוא חותר לפשוטה של המשנה גם במקומות שזה אינו תואם את הגמרא. הוא גם דן הרבה בנוסח המשנה על פי כתבי יד שהיו בהשג ידו. יש בו הדים מוקדמים לדרכו של הניתוח האקדמי של המשנה בימינו.
- הפירוש "תפארת ישראל" לרבי ישראל ליפשיץ (גרמניה, 1782-1860) הוא פירוש רצוף וקל יחסית. יש בפירוש גם פלפולים ארוכים, שנפרדו מן הפירוש הבסיסי במהדורת וילנא ("משניות עם ע"ג פירושים"), ומאז לפירוש הבסיסי ניתנה הכותרת "יכין" ולפלפולים הכותרת "בועז". יש בו גם סיכום להלכות הנלמדות מהמשנה בשם "הלכתא גבירתא" המופיע בסופי הפרקים בסדרים זרעים, מועד וטהרות.
פירושים מודרניים:
- חיים נחמן ביאליק התחיל גם הוא לכתוב פירוש, אך הספיק לכתוב אותו רק על סדר זרעים (תל אביב, הוצאת דביר, 1932).
- פרופ' חנוך אלבק כתב פירוש קצר וקל, בתוספת הערות ארוכות בסופי הכרכים; הניקוד של המשנה במהדורה זו עבר הגהה קפדנית, אך לא הטקסט. אין במהדורת אלבק מהדורה מדעית מלאה של המשנה. מהדורתו של אלבק נכתבה בתור השלמה למפעלו הקודם של ביאליק שלא הושלם.
- מסכתות רבות יצאו במהדורות מדעיות כעבודות דוקטורט: סוכה (מ"צ פוקס), נידה (ת' מיטשם), עבודה זרה (דוד רוזנטל), אהלות, שבת, עירובין (אברהם גולדברג). פרופ' דוד רוזנטל השלים את עבודתו על מהדורה מדעית של כל סדר נזיקין.
- מהדורה של משנה זרעים עם חילופי נוסחאות מפורטים יצאה בהוצאת מכון התלמוד הישראלי.
- מפעל המשנה של האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים מלקט את כל כתבי היד וקטעי הגניזה של המשנה במטרה להעמיד מהם בעתיד הרחוק מהדורה מדעית.
- הרב אליעזר לוי הוציא לאור את "משנה מפורשת" בשישה כרכים (תל אביב, הוצאת סיני, 1952). זהו פירוש בהיר המשלב את דברי המשנה במלואם ברציפות בתוך הפירוש. הוא נדפס עם דברי פתיחה מאת הרבנים הראשיים לישראל דאז, הרב הרצוג והרב אונטרמן, ומתוך ל"ברטנורא". פירוש זה לא זכה להשפעה רבה, בעיקר בגלל הופעתו לאחר מכן של פירושו של הרב קהתי.
- הפירוש הפופולרי ביותר נכתב על ידי הרב פינחס קהתי. פירוש זה הופיע לראשונה בתוך "קונטרסים ללימוד המשנה היומית וההלכה היומית" שנדפס על ידי "היכל שלמה" בירושלים בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים למאה העשרים, ולאחר מכן נדפס מחדש באופן עצמאי תחת הכותרת משניות מבוארות בשנת 1970. הפירוש נדפס מחדש בשנות התשעים בשתי מהדורות, באחת מהן מתחת לפירושו של ר' עובדיה מברטנורא.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בשלושה ימים מתוך המחזור, נלמדים 19 פרקים
- ^ ראו למשל תוכנית המקדש בירושלמי מגילה פרק א הלכה א, מגילת סממני הקטורת בבבלי יומא לח א, מגילת סתרים בבלי שבת ו א, פנקסו של אילפא במנחות ע א, פנקסו של רב הלל ירו' כלאיים פ"א ה"א ופנקסיהם של זעירי, ר' יהושוע בן לוי ור' לוי בשבת קנ"ו א.
[עריכה] לקריאה נוספת
- חנוך אלבק, מבוא למשנה
- ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, הוצאת מוסד הרב קוק.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: משנה |
- אתר לימוד פרק יומי במשנה לפי תיקון המהר"ל מפראג
- משנה, באתר לקסיקון תרבות ישראל
- מאגר המשנה התלמוד והתנ"ך "מאגר ספרות הקודש" באתר סנונית עם חיפוש מתקדם.
- המשנה כדרכה - החידוש שבספר המשנה כדרכה מתבטא בהצגת הפרקים לפי מבניהם הספרותיים. תוכלו למצוא את הטקסט המלא של המשנה.
- אוצר כתבי-יד תלמודיים, בית-הספרים הלאומי
- אביעד קליינברג, והעיקר: להשתדל, באתר ynet, 12.1.08
| ששת סדרי המשנה |
| סדר זרעים | סדר מועד | סדר נשים | סדר נזיקין | סדר קודשים | סדר טהרות |
|
סדר זרעים: ברכות · פיאה · דמאי · כלאיים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים סדר מועד: שבת · עירובין · פסחים · שקלים · יומא · סוכה · ביצה · ראש השנה · תענית · מגילה · מועד קטן · חגיגה סדר נשים: יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · סוטה · גיטין · קידושין סדר נזיקין: בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · סנהדרין · מכות · שבועות · עדיות · עבודה זרה · אבות · הוריות סדר קודשים: זבחים · מנחות · חולין · בכורות · ערכין · תמורה · כריתות · מעילה · תמיד · מידות · קינים סדר טהרות: כלים · אהלות · נגעים · פרה · טהרות · מקואות · נידה · מכשירין · זבים · טבול יום · ידיים · עוקצים |
