שכר מינימום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שכר מינימום הוא שכר העבודה (לשעת עבודה, ליום עבודה או לחודש עבודה), הנמוך ביותר אותו רשאי מעסיק לשלם לעובד. לקביעת שכר המינימום משמשות דרכים אחדות: חוק, תקנה מינהלית או הסכם קיבוצי. היעד המרכזי המוצהר של שכר מינימום הוא להבטיח לכל עובד שכר מינימלי לשם שמירה על כבודו של העובד ומניעת ניצולו.

אף שהסדרים לקביעת שכר מינימום רווחים במדינות רבות, יש המתנגדים לשכר המינימום בטענה שהוא פוגע בעובדים החלשים ביותר ומונע מהם לעבוד. בין החוקרים ישנם חילוקי דעות תאורטיים ומחקריים מהותיים בשאלה האם שכר המינימום אכן מביא לשכירים משכורת גבוהה משהיו מקבלים אילולא היה קיים, ולגבי הקשר בין שכר המינימום לפערי הכנסה, אבטלה וצמיחה.

תוכן עניינים

[עריכה] הדרכים לקביעת שכר המינימום

שכר מינימום קיים במדינות רבות בעולם, ולקביעתו משמשות בעיקר הדרכים הבאות:

  • חוק: קביעה של שכר המינימום בחוק כאחוז מסוים מהשכר הממוצע או משתנה אחר שנקבע בחוק. הסדר זה קיים במדינות לא מעטות, אך בשנים האחרונות פוחתת הנטייה לשימוש בו בגלל קשיחותו.
  • תקנה מנהלית: קביעה של שכר המינימום על-פי החלטת שר או פקיד ממונה, במרווחים חודשיים או שנתיים. הסדר זה נפוץ מאוד במדינות עניות, בלתי-דמוקרטיות או כאלו הסובלות מאינפלציה גבוהה המחייבת התאמה של שכר המינימום לעתים תכופות.
  • הסכם: קביעה של שכר המינימום מתוקף הסכם בין המעבידים לבין ארגוני העובדים. גישה זו מקובלת במיוחד במדינות שבהן יש ארגוני עובדים חזקים, החשים שביכולתם להגיע להסכם ראוי גם ללא הגנת המחוקק. הסכם זה מחייב לפחות את החתומים עליו, ולעתים הוא מוחל על אוכלוסייה רחבה יותר, למשל באמצעות צו הרחבה.

קביעתו של שכר המינימום היא קביעה ארצית (שכר מינימום אחיד לכל העובדים במדינה) או ענפית (שכר מינימום לכל ענף משקי בנפרד).

שכר המינימום נקבע בדרך כלל כשכר מינימום לשעת עבודה, שממנו ניתן לגזור יחידות עבודה ארוכות יותר, כגון יום, שבוע או חודש. בישראל נקבע שכר המינימום לחודש לעבודה במשרה מלאה, ובמשרה חלקית שכר המינימום יחסי להיקף המשרה.

[עריכה] היסטוריה

שכר מינימום נקבע לראשונה בניו זילנד ומאז נפוץ במדינות רבות, במיוחד אחרי מחצית המאה העשרים. רצף זמנים חלקי של חקיקת שכר מינימום:

[עריכה] התמיכה וההתנגדות לשכר מינימום

העלאת שכר המינימום היא אחד המתכונים הפופולריים ביותר המוצעים להעלאת שכרם של השכירים בדרגות הנמוכות, והיא אחת הסעיפים המרכזיים במצע של מפלגות סוציאליסטיות וסוציאל דמוקרטיות. מנגד, שכר המינימום זוכה לביקורת מצד חוגים שמרניים וליברטיאנים, מסיבות מוסריות וכלכליות גם יחד.

שכר המינימום הוחל לראשונה על ידי חוגים סוציאליסטיים אשר תמכו בו מבחינה עקרונית, ללא קשר להשפעתו על הכלכלה. לשיטתם, יש לדאוג למשכורת מינימלית לעובדים וכל תשלום מתחת למינימום זה הוא ניצול. יעד נוסף של שכר המינימום הוא הקטנת פערי ההכנסה והגדלת השוויוניות בהכנסות. שכר המינימום איננו תלוי בגודל משפחתו של העובד, ולכן אינו יכול להבטיח הכנסה שתאפשר קיום למשפחה, מטרה שבה עוסקים כלים אחרים של מדינת הרווחה, כמו הבטחת הכנסה או קצבת ילדים.

מנגד, חוגים המתנגדים למעורבות ממשלתית מתנגדים לשכר מינימום ללא קשר להשפעתו על הכלכלה, שכן על פי עקרונות הליברליזם רשאים שני אנשים להתקשר בחוזה ביניהם, ובאופן כללי אסור למדינה להתערב ולהגביל את תוכן ההסכם, אם אין בהסכם משום פגיעה בצד שלישי. עם זאת, יש בין התומכים בשני הצדדים לוויכוח לגבי שכר המינימום הטוענים שעמדתם, בנוסף להיותה מוצדקת מוסרית, טובה לכלכלה.

טענה נוספת כנגד שכר המינימום היא שהוא מונע מעובדים חלשים, הרצויים פחות למעסיקים, להתחרות בשוק העבודה על ידי הצעת עבודה יותר זולה. למשל, עובדים זרים, עובדים חסרי ניסיון ונכים יתקשו להתחרות בעובדים מקומיים ומיומנים אם אינם יכולים להסכים לעבוד בשכר מופחת. בהתאם לכך, עובדים וחברות באזורים מבוססים יתמכו בהחלת שכר מינימום על אזורים פחות מפותחים, על מנת למנוע תחרות מאזורים אלו. מילטון פרידמן הציג טענה זאת ביחס לשכר המינימום בארצות הברית [1]: "האיגודים המקצועיים והחברות בצפון, למשל, בשל חששם מפני תחרות של הדרום, תומכים בחוקים לקביעת שכר מינימום כדי לצמצם על ידי כך את התחרות מן הדרום". טענות דומות, בניסוח חריף יותר, מעלה גם הנס זנהולץ בספרו "הפוליטיקה של האבטלה". כוונה דומה יוחסה[2] לתביעת ההסתדרות הכללית, בראשית שנות ה-40, שממשלת המנדט תקבע שכר מינימום שאותו יחויבו ספקי הממשלה לשלם לעובדיהם. בתביעה זו רצתה ההסתדרות לסכל את נכונותם של הפועלים הערביים להסתפק בתעריפי שכר נמוכים מהמקובל ביישוב העברי.

[עריכה] השפעת שכר המינימום על הכלכלה

המחלוקת סביב שכר המינימום נסובה לא רק על הפעלתו, אלא גם על השפעתו על הכלכלה ועל האופן שבו יש למדוד את השפעתו על הכלכלה. רוב הטענות לגבי שכר המינימום הן תאורטיות ורק מיעוטן מבוססות על מחקרים אמפיריים.

[עריכה] שכר מינימום ואבטלה

לטענת המתנגדים לשכר המינימום, לשכר המינימום השפעה שלילית על התעסוקה, משום שהוא מפחית את העסקתם של עובדים ברמות השכר הנמוכות. על פי חוקי היצע וביקוש, ככל שעולה מחירו של מוצר, הביקוש לו יורד ולהיפך. על כן, העלאת העלות של עבודה שכירה לרמה גבוהה ממחיר השוק יגרום להקטנת הביקוש לעובדים וליצירת עודפים של אנשים המוכנים לעבוד אך אינם מוצאים עבודה. במונחים של שוק העבודה משמעות הדבר היא אבטלה.

לעומת זאת, טוענים חלק מתומכי שכר המינימום, שאין לשכר מינימום, לפחות עד רמה מסוימת, השפעות משמעותיות על רמת התעסוקה, משום ששוק העבודה פועל באופן שונה במקצת משווקים אחרים. לטענתם, עד לרמה מסוימת יעדיפו מעסיקים לספוג הוצאות נוספות וקיזוז ברווחיהם, מאשר לסגור את עסקיהם כליל. בכך, שכר המינימום משמש כמכשיר לצמצום פערי ההכנסות. הטענה מתייחסת במיוחד לענפים בהם שולי רווח מאוד גבוהים ולמעסיק ציבורי הממומן על ידי משלם המיסים ואינו פועל למטרות רווח. לחילופין, יגולגלו עלויות שכר המינימום על הצרכן, בענפים, כמו ענפי שירותים, בהם הביקוש יחסית קשיח ואין תחרות מאזורים אשר אינם כפופים לשכר מינימום גבוה. לפי מחקרם של פלוג, קסיר ורובינשטיין, מצביעים רוב המחקרים על קשר מובהק בין העלאת שכר המינימום לגידול באבטלה בענפים הסחירים (בעיקר בתעשייה) והיעדר השפעה בענפים הלא סחירים (בעיקר שרותים).

תשובת המתנגדים לשכר המינימום לטענה זו היא שעסקים עתירי עבודה מאופיינים בשולי רווח קטנים יחסית ועלות העבודה היא המרכיב המרכזי בהוצאותיהם. אפשרות ספיגת הוצאות אינה אפשרות מעשית עבור רובם ולכן הם ייטו לסגור את עסקיהם או להעבירם לאזורים וארצות בהם עלות העבודה נמוכה יותר. מסיבה זו, שכר מינימום גבוה יותר יפגע בעיקר בעובדי קבלן, בני נוער ופועלים פשוטים, כאשר הנהנים העיקריים ממנו יהיו מועסקים בשירות הציבורי ובחברות גדולות עם הסדרי תעסוקה שרוב עובדיהן משתכרים הרבה מעל לשכר המינימום.

[עריכה] שכר מינימום ויעילות כלכלית

רוב הכלכלנים שעסקו בנושא שכר המינימום טענו שהוא פוגע ביעילות הכלכלית מכיוון שהוא סותר את המודל התחרותי המקובל בכלכלה.

לעומת זאת, חלק מן התומכים בשכר מינימום גורסים כי כללי ההיצע וביקוש הפועלים בשוק חופשי אינם פועלים כלל או שאינם פועלים בצורה מיטבית בשוק העבודה. כתוצאה מכך, נטען, נקבע שכרם של עובדים ברמה הנמוכה באופן משמעותי מהשיעור הטבעי שלו. הטוענים כך גורסים כי הסיבה העיקרית לעיוות טמונה בעובדה שבשוק העבודה יש באופן קבוע עודף היצע, הגורם לכך שמעסיקים נהנים מעדיפות בכוחם על פני עובדים ויכולים, לפיכך, להכתיב לעובדים שכר נמוך במיוחד.

מתנגדי שכר מינימום גורסים כי כללי הביקוש וההיצע פועלים בצורה מיטבית או לכל הפחות באופן טוב יותר מאשר כל שיטה חלופית אחרת. לטענת בעלי עמדה זו, עבודה היא מוצר ככל מוצר אחר, ובשוק העבודה פועלים כללי הביקוש וההיצע ממש כפי שהם פועלים ביחס למוצרים אחרים בשוק. כאשר מעלים את מחירו של מוצר תהיה ירידה בביקוש לו. במקרה זה, כאשר יועלה מחיר העבודה, ירד הביקוש לעבודה והאבטלה תגדל. כאשר העלייה במחיר חלה רק על המוצרים הזולים בשוק, היא תשפיע במיוחד על הביקוש למוצרים אלו. במקרה זה, העלאת שכר המינימום תפגע יותר במשתכרים שכר מינימום ממילא, כמו צעירים או אנשים בעלי מוגבלויות, העלולים למצוא עצמם במצב שבו אין להם אפשרויות תעסוקה כלל (כדי לפתור בעיה זו, נקבע בישראל שכר מינימום נמוך יותר לנערים ולאנשים בעלי מוגבלויות הפוגעות בתפקודם בעבודה).

[עריכה] שכר מינימום וצמיחה

חילוקי דעות חריפים קיימים גם בשאלת השפעתו של שכר המינימום על הצמיחה הכלכלית.

לטענתם של תומכי שכר מינימום, קביעתו ברמה גבוהה תעודד צמיחה כלכלית בכמה מובנים:

  • העלאת השכר לעובדים תגרום למעבר של תעשיות לתחומים שהרווחיות בהם גבוהה יותר, כמו תעשיות עתירות ידע, להגברת המיכון והיעילות בעבודה.
  • תוצאה נלווית של המעבר לתעשיות עתירות ידע תהיה דרישה מוגברת לחינוך והכשרה מקצועית מתקדמים.
  • ההכנסות הגבוהות יותר שבידי העובדים ברמות הנמוכות יגרמו להוצאה צרכנית מוגברת, שתביא לצמיחה גבוהה יותר.
  • לפי ג'וזף שטיגליץ, העלאת שכרם של עובדים תגביר את המוטיבציה שלהם ובעקבות זאת גם את תפוקתם: "לבני אדם יש מוטיבציה, שעולה עם השכר, ומעלה את התפוקה" [2]

מתנגדי שכר מינימום חולקים על טענות אלו. לגישתם, העלאת שכר המינימום תגרום לסגירת מפעלים עתירי עבודה, אך הדבר לא יביא בהכרח לפתיחת מפעלים אחרים בשכר גבוה יותר, משום שאלו שתי התרחשויות שאין קשר ביניהן. לדוגמה, אם בעקבות העלאת שכר המינימום משה סוגר את מפעל הטקסטיל ומפטר 50 עובדים בשכר נמוך, אין הדבר מהווה עידוד לחיים לפתוח חברת תוכנה בשכר גבוה. יתר על–כן, העלאת שכר המינימום תוביל לאובדן מוחלט של מקומות עבודה, משום שהעבודה במפעלים ה"זולים" תנויד למדינות אחרות ותאבד למשק לחלוטין.

אשר לטענת הגדלת כוח הקנייה הצרכני, לטענת המתנגדים לשכר המינימום, הגדלת הוצאה צרכנית שאינה מבוססת על יעול או גידול בפריון אינה יכולה להביא לצמיחה, שכן הכנסה מוגדלת לחלק מהצרכנים תבוא כאן בהכרח על חשבונם של צרכנים אחרים. במקרה זה, הגידול בכוח הקנייה של עובדי מדינה ועובדים מאורגנים (שהם עיקר הנהנים מהגדלת שכר המינימום) יאוזן בירידה בכוח הקנייה של העובדים המפוטרים.

[עריכה] גובהו הרצוי של שכר המינימום

ויכוח נוסף בנוגע לשכר המינימום מתנהל סביב גובהו הרצוי. ישנה הסכמה רחבה, כמעט בין כל המומחים שעסקו בנושא, כי כאשר ישנו שכר מינימום גובהו צריך לנוע בין "רצפה" ל"תקרה" מסוימות. גובה ה"רצפה" נמצא בטווח של אחוזים ספורים מגובה נקודת שיווי המשקל לשכר נמוך, שהוא גובה השכר ברמות אלו, כפי שהיה קיים גם ללא שכר מינימום כלל. כאשר שכר המינימום נמוך במידה ניכרת מנקודת שיווי המשקל, הוא בעל משמעות אפסית. כאשר הוא קרוב אליה ונמוך ממנה, נטען שהוא גורם להנמכת המשכורות, כיוון שהשכר ברמות הנמוכות נוטה ל"דביקות" לשכר המינימום כאשר הוא נמוך מנקודת שיווי המשקל.

קביעת שכר מינימום "וירטואלי", כלומר שכר המינימום שהיה נקבע בהתאם לביקוש והיצע בשוק העבודה, היא עניין סבוך, ובמקרים רבים כמעט בלתי אפשרי. אומדן גס ניתן לקבל על-פי מדינות שבהן ההתערבות בשוק העבודה קטנה יחסית ואין חוקי שכר מינימום. דוגמה אחת למצב כזה היא הונג קונג. בטריטוריה, שבה אין שכר מינימום כלל, שכרו של עובד ניקיון כללי מגיע ל-30 אחוז מהתמ"ג לנפש, שוטף כלים מגיע ל-38 אחוז מהתמ"ג לנפש, איש אבטחה (שומר) ל-40 אחוז, עוזר ושליח במשרד ל-40 אחוז, מלצר וטבח זוטר ל-47 אחוז, זבן ל-54 אחוז ושליח ל-56 אחוז. בהשוואה לשכר הממוצע, משתכר איש ניקיון 46 אחוז מהשכר הממוצע, שוטף כלים 57 אחוז מהשכר הממוצע, איש אבטחה 61 אחוז, וכן הלאה[3]. באריזונה, מדינה בארצות הברית שבה אין כלל שכר מינימום, מגיע שכרו שוטף כלים ל-40 אחוז מהשכר השעתי הממוצע, הופך המבורגרים במזללה ל-46 אחוז, קופאי ל-55 אחוז וגנן ל-58 אחוז[4]. נתונים אלו מצביעים על כך שגובה שכר המינימום "הטבעי" בשני מקומות אלה, ללא חוקי שכר מינימום, גבוה מגובה שכר המינימום שנקבע ברוב המדינות. כך, לדוגמה, משתכר העשירון התחתון באריזונה, בלי שכר מינימום, שכר הגבוה ב-32 אחוז משכר המינימום הפדרלי בארצות הברית. יחד עם זאת, אין בכך כדי להצביע, שביטול שכר המינמום הפדרלי יקפיץ את שכר המינימום ברחבי ארצות הברית לאותם שיעורים כפי הנהוג במדינת אריזונה.

גובה ה"תקרה" הרצוי שנוי במחלוקת. על–פי הגישה ששכר המינימום ייספג על ידי המעסיקים ו/או הצרכנים עד רמה מסוימת, ראוי לקבוע את שכר המינימום ברמה שלא תהיה גבוהה עד כדי כך שתגרום לאבטלה מחד, ולא נמוכה עד כדי כך שלא תספק אפשרות לקיום בכבוד, מאידך.

השוואה של גובה שכר המינימום כחלק מהתוצר המקומי הגולמי לנפש (כאן) מעלה כי ישנן כמה רמות של שכר מינימום במדינות שונות. ברמה הנמוכה, בין 25 ל-30 אחוז מהתמ"ג לנפש, נמצאות מדינות כבריטניה, פורטוגל, הונגריה, לוקסמבורג, ספרד וארצות הברית. ברמה הבינונית, בין 30 ל-40 אחוז, נמצאות מדינות כאוסטריה, פינלנד, קנדה, אירלנד, פולין וברזיל. ברמה הגבוהה, מ-40 אחוז ומעלה, נמצאות צ'ילה, יוון, הולנד, בלגיה, צרפת, ניו זילנד, אוסטרליה, ועוד. ישראל מדורגת במקום השביעי בעולם בגובה שכר המינימום שלה, עם שכר מינימום בגובה של כ-50 אחוז מהתמ"ג לנפש (באפריל 2006). המדינות השונות נבדלות זו מזו גם בפטורים הישירים והעקיפים הניתנים למעסיקים במתן שכר מינימום ובמידת הציות לתקנות כאלו.

נתונים אלו מצביעים על כך שברוב המדינות מצוי שכר המינימום ברמה שמתחת ל"רצפת" השכר הרגילה ואין לו תרומה להעלאת השכר. יש רק דוגמאות בודדות למדינות שבהן יש שכר מינימום הגבוה באופן ניכר מ-40 אחוז מהתמ"ג, שהיא לערך רמת ה"רצפה". בטורקיה נקבע שכר מינימום שגובהו כ-91 אחוז מהתמ"ג, אך החוק אינו נאכף בפועל; באוסטרליה מגיע שכר המינימום ל-54 אחוז מהתמ"ג, אך עובדים בשלבי ההכשרה שלהם מקבלים שכר נמוך במידה משמעותית משיעור זה; בצרפת שכר המינימום מגיע ל-51 אחוז מהתמ"ג; ובניו-זילנד ל-49 אחוז.

ההצעות שהועלו באחרונה להעלות את שכר המינימום בישראל לגובה של אלף דולר יביאו את שכר המינימום בישראל לגובה של 67 אחוז מהתמ"ג, נתון שיציב את ישראל, ככל הנראה כמדינה בעלת שכר המינימום הגבוה בעולם ביחס לשכר הממוצע ולתמ"ג ויהיה ככל הנראה גבוה משמעותית מרמת ה"רצפה" הניתנת למשתכרים ברמות הנמוכות. הצעות לשינויים בשכר המינימום במדינות אחרות, כמו ארצות הברית, תובעות העלאות צנועות יותר. קבוצה של חמש מאות כלכלנים קראה בשנת 2004 להעלאה "מתונה" של שכר המינימום וגופים התומכים בגישה זו כמו "המוסד למדיניות כלכלית" תומכים בהעלאתו לגובה של 50 עד 55 אחוז מהשכר הממוצע לשעה.

[עריכה] בעיות במדידת השפעתו של שכר מינימום

ישנן מספר בעיות מהותיות במדידת השפעת גובה שכר המינימום, חלקן ייחודיות למחקרים לגבי שכר המינימום וחלקם משותפים למחקרים כלכליים רבים. הבעיות העיקריות הן:

  • קשיים במדידת רצפת השכר: כל בחינה של השפעת שכר המינימום על הכלכלה מחייבת התייחסות לרמת השכר הנמוך ביותר, הנקרא רצפת השכר, אילולא היה קיים שכר מינימום. אולם, בעוד גובה שכר המינימום ידוע וברור, גובה רצפת השכר אינו ידוע, משתנה כל הזמן עם האינפלציה ושינויים חברתיים וכלכליים, והערכתו איננה פשוטה. במקרים רבים, מחלוקות לגבי השפעות שכר המינימום נובעות מהערכות שונות של גובה הרצפה. במיוחד, בחברות בהן יש שחיקה משמעותית בכח הקנייה של השכר, שינויים משמעותיים בגובה הרצפה ובמרווח בין הרצפה לשכר המינימום יכולים להתרחש בתקופת ביצועו של מחקר.
  • השפעה גבולית: לעתים קרובות, גובה שכר המינימום קרוב לנקודת ה"רצפה" והשפעתו על הכלכלה מועטה, אם בכלל. מחקרים בחברות כאלו אינן תורמות להבנת השפעות שכר המינימום.
  • ציות לחוק: פעמים רבות ישנה תופעה של אי-ציות לחוקי שכר מינימום והתפתחות שוק עבודה "אפור" או "שחור". כאשר אי-ציות כזה מצוי בממדים רחבים, הוא מונע אפשרות מדידה אמיתית של השפעת שכר המינימום.
  • הטבות שאינן שכר: במדינות רבות, חלק ניכר משכרו של עובד משולם לו בהטבות שוות כסף ולא בכסף, דבר המקשה על תמחור מדויק של השפעת שכר המינימום. במיוחד, ישנה בעיה כאשר שווי ההטבות משתנה לאורך זמן, ויש צורך לעקוב אחרי ההטבות ולתמחר אותן. ייתכן, למשל, ששווי ההטבות יורד כדי לפצות על עלייה בשכר המינימום.
  • אוכלוסייה לא נמדדת: אחת המדידות הנפוצות של שכר מינימום נוגעת להשפעתו על התעסוקה. המדידה המקובלת ביותר לכך היא של מובטלים המבקשים דמי אבטלה. מדידה זו, מתעלמת מאוכלוסייה רחבה למדי של מועסקים פוטנציאליים שקיום שכר מינימום עשוי להשפיע על עצם כניסתם לשוק העבודה, כמו מועסקים בעלי מוגבלויות, בני נוער ועובדים במשרות חלקיות מאוד.
  • בידוד משתנים: המשתנים הרלוונטיים בבחינת השפעות שכר מינימום הם בעיקר השפעתו על משתכרים ברמות הנמוכות ועסקים בעלי רווח שולי זעום. אוכלוסיות אלו קשות לבידוד. במקרים רבים נערכים מחקרים על בסיס סטטיסטיקה רשמית, וזו אינה מתעדת או מתעדת באופן שאינו מותאם למחקר את רוב המשתנים הרלוונטיים.
  • חוקים אחרים: במקרים רבים, חוק שכר מינימום נלווה למסכת רחבה יותר של חוקים בתחום התעסוקה והשכר. רוב המחקרים אינם יכולים להבחין בין השפעת משתנים אלו להשפעת שכר המינימום.

[עריכה] מחקרים על השפעות שכר המינימום

למרות שנכתבו אלפי מאמרים על שכר המינימום לאורך השנים, נעשו רק מעט מאוד מחקרים אמפיריים שניסו לבדוק מהי השפעתו של שכר המינימום וגובהו על משתנים כלכליים כמו רמת האבטלה, הצמיחה והשכר בפועל. החל משנות התשעים של המאה ה-20 אף התגלעה מחלוקת ביחס לאופן המדידה של השפעת שכר המינימום על משתנים כלכליים שונים.

מעט המחקרים שנעשו לגבי שכר המינימום עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, הצביעו כולם על השפעה שלילית של העלאת שכר כללית או קביעת שכר מינימום על רמת התעסוקה, במיוחד של עובדים בעלי מיומנות נמוכה וצעירים. סקר מחקרים[5] שנעשה בשנת 1983, למשל, מצא "הסכמה כמעט מוחלטת [בין חוקרים] שהתעסוקה נמוכה יותר מאשר הייתה לולא היה שכר מינימום".

קריאת תגר ראשונה על הדעה הזו באה בשנת 1990, כאשר החוקר דייוויד קרד, אז מועסק במשרד העבודה האמריקני, טען כי העלאת שכר המינימום בקליפורניה בסוף שנות השמונים גרמה לגידול בתעסוקה[6]. לוול טיילור מאוניברסיטת קרנגי-מלון, ביקר את שיטת איסוף הנתונים של קרד וטען כי בפועל היה קיטון ניכר בתעסוקה במחוזות ובבתי עסק שרוב עובדיהם השתכרו שכר מינימום.

קרד שב והשמיע את קריאת התגר בשורה של מאמרים שפרסם עם אלן קרוגר, שהתבססו על מחקר אמפירי שהשווה את מצבם של עובדים בתעשיית המזון המהיר בניו ג'רזי ובפנסילבניה בשנת 1992, בה הועלה שכר המינימום בניו ג'רזי, אך בפנסילבניה הוא נותר בעינו. על פי המחקר, העלאת שכר המינימום לא חוללה אבטלה אלא להיפך: הביאה לגידול בתעסוקה. קרד וקרוגר העלו מספר השערות לתופעה, בין השאר, הסבר מונופסוני, שלפיו העלות הגבוהה יותר של התעסוקה ושכירת עובדים חדשים גולגלה הלאה לצרכן, והשערות בדבר הורדת איכות השירות או, לחילופין, שיפורים וייעול. רעיון המונופסון פותח מאוחר יותר גם על ידי אלן מנינג. השערה אחרת, שמעלה לואיס היא שהתרחש אפקט "הלם" שגרם למעסיקים לייעל בצורה ניכרת את הליכי הייצור ושכירת העובדים. כמה וכמה חוקרים העלו טענות קשות כנגד מחקר זה. נוימרק ווצ'ר ערכו בחינה מחודשת של נתוניהם של קרד וקרוגר[7], כשהם משתמשים בנתוני שכר ומועסקים ממש, ולא בראיון טלפוני, והגיעו למסקנות שונות לחלוטין מאלו של קרד וקרוגר: התעסוקה לא רק שלא עלתה, אלא אף ירדה באופן משמעותי. מאוחר יותר, חזרו קרד וקרוגר על בדיקותיהם, וסייגו במידה רבה את חריפות מסקנותיהם.

מחקריהם של קרד וקרוגר הביאו לדיון אינטנסיבי בתחום השפעות שכר המינימום ולמחקרים רבים נוספים. הפולמוס העלה למודעות את הבעיות בביצוע המחקרים ואת העובדות ששיטות מחקר שונות הביאו לתוצאות שונות.

ראמה (2001) בחן את שינוי שכר המינימום באינדונזיה, שם הועלה מספר פעמים, והגיע למסקנה כי העלאתו הביאה לעליה בשכר בגובה של 5 עד 15 אחוז, אך הורידה את התעסוקה בקרב שכירים בערים בשיעור של עד 5 אחוז.

ריצ'רדסון והרדינג (1998) בחנו את משתכרי שכר המינימום והגיעו למסקנה המפתיעה, שרבים מהם כלל אינם עניים—לדוגמה, רבים מהעובדים בשכר מינימום היו בני נוער ממשפחות בעלות הכנסה גבוהה. נתונים אלו תבעו התייחסות מחודשת מצד חוקרים כמו אדיסון ובלקברן (1999) וקרד וקרוגר (1995), שהניחו כי יש קשר סטטיסטי בין עוני לשכר מינימום.

סוגיה נוספת שעלתה הייתה מידת השונות בין מגזרים שונים. מספר מחקרים גרסו שהשפעת שכר המינימום שונה בתעשיות ובתחומי עיסוק שונים, בהתאם למידת הגמישות של הביקוש לעבודה והביקוש למוצרים בשוק. כמו בשווקים אחרים, גם בשוק העבודה ישנם מגזרים בהם הביקוש למוצרים ולעבודה קשיח יותר, ואלו נוטים לספוג העלאות בשכר ולגלגלן הלאה, אל הצרכן. במגזרי עבודה אחרים, הביקוש גמיש יותר ובהם העלאה בשכר מינימום מתבטאת בדרך כלל בגידול באבטלה. ברוב המקרים, הפילוח המגזרי הקיים לצורך מחקר סטטיסטי אינו טוב דיו כדי להגיע למסקנות ברורות. עם זאת,עולה מן הדברים כי המודל הקלסי, המניח כי הגורם היחידי לאבטלה הוא קשיחות בשכר, אינו מספק תשובה שלמה לשאלת השפעות שכר המינימום; וכי בחינה של שכר המינימום לבדו אינה מספקת וחייבת לבוא גם בהקשר רחב יותר של הסדרי העבודה במשק בכללו.

סוגיה שלישית, שבה המחקר אינו נוטה לעסוק היא היחס שבין גובה שכר המינימום לגובה ה"רצפה" הטבעית של השכר. הסיבה לכך היא גם חוסר יכולת לקבוע בצורה מדויקת מהי אותה "רצפה". אך ההשלכה המעשית של אי קביעתה היא העלאת ספק ביחס לתקפותם של מחקרים העוסקים בשכר מינימום. כך, לדוגמה, הוויכוח סביב מחקרם של קרד וקרוגר נגע בהשלכות המעשיות של העלאת שכר המינימום, אך התעלם מהשאלה האם שכר המינימום הגבוה יותר נמצא מעל או מתחת לרצפת השכר הטבעית.

[עריכה] שכר מינימום בעולם

באוסטרליה משולם סכום של בין 3.2 דולר ל-9.05 דולר, בהתאם למעמד בעבודה; ובארצות הברית הסכום הרשמי הוא 5.15 דולר, כשהמדינות השונות רשאיות לקבוע סכומים שונים. שמונה מדינות בחרו להימנע מיישום חוק שכר מינימום כלל או לקובעו ברמה נמוכה יותר, ואילו חמש עשרה אחרות קבעו שכר מינימום גבוה יותר. שכר המינימום הגבוה ביותר הוא במדינת וושינגטון, בה שכר המינימום הוא 7.63 דולר לשעה. קרובה אליה אורגון עם 7.5 דולר לשעה; בעשרים מתוך 25 המדינות החברות באיחוד האירופאי (בלגיה, בולגריה, ספרד, אסטוניה, יוון, צרפת, הונגריה, אירלנד, לטביה, ליטא, לוקסמבורג, מלטה, הולנד, פולין, פורטוגל, רומניה, סלובקיה, סלובניה, צ'כיה ובריטניה) קיים שכר מינימום הקבוע בחוק. בבריטניה לשם הדוגמה נע שכר המינימום סביב 1250 יורו בחודש (נכון לינואר 2007)[8].

[עריכה] שכר מינימום בישראל

ההסתדרות הכללית דגלה בגישה שכל ענייני השכר צריכים להתנהל במשא ומתן בין הממשלה והמעסיקים ללא התערבות חקיקתית, ועל כן התנגדה לחוק שכר מינימום. סיעת תכלת לבן בהסתדרות, שהייתה מזוהה עם הליכוד, העלתה דעות אופוזיציונריות להנהגת ההסתדרות ובין השאר דרשה חקיקת חוק שכר מינימום. הנהגת ההסתדרות, לעומת זאת, שללה דרישה זאת, בטענה שהיא עלולה לגרום לפיטורי עובדים, בנוסף להתנגדות העקרונית למעורבות בחקיקה [9].

בשנת 1972 נחתם בישראל לראשונה הסכם קיבוצי בעניין שכר מינימום, בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, אך במשך השנים שלאחר מכן לא פעלה ההסתדרות בעניין ושכר המינימום נשחק [10]. באפריל 1987 נחקק חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987, שהתבסס על עקרונותיו של ההסכם הקיבוצי, ושכר המינימום נקבע בו כ- 45% מהשכר הממוצע. באפריל 1997 הועלה שכר המינימום ל-47.5% מהשכר הממוצע, בעקבות הצעת חוק של ח"כ תמר גוז'נסקי. שכר המינימום אמור להיות מעודכן מדי שנה, בחודש אפריל, ובמועד תשלום תוספת יוקר.

עדכון שכר המינימום נעשה בהתאם לנתוני המוסד לביטוח לאומי על השכר הממוצע במשק. בחוק ההסדרים לשנת 2002 הוקפא העדכון על פי השכר הממוצע במשק. הקפאת עדכון על פי השכר הממוצע מנעה עדכון של שכר המינימום, ולכן בארבע השנים הבאות (עד סוף 2005), למעט עדכון בגלל תוספת היוקר (תוספת 2.1% לשכר בינואר 2003), לא נעשה שינוי בשכר המינימום.

בסעיף 3(ב) לחוק שכר מינימום נקבעו כי לעניין השוואת השכר לשכר המינימום יובאו בחשבון רכיבי השכר הבאים:

(1) שכר יסוד או שכר משולב;
(2) תוספת יוקר אם איננה כלולה בשכר המשולב;
(3) תוספת קבועה המשתלמת לעובד עקב עבודתו,
ואולם לא יובאו בחשבון תוספת משפחה, תוספת ותק, תוספת בשל עבודה במשמרות, פרמיה מדודה, מוסכמת, קבועה או קבוצתית, משכורת י"ג, מענקים על בסיס שנתי, והחזר הוצאות לרבות הוצאות כלכלה, אש"ל ונסיעות שמשלם המעביד.

קביעה זו יוצרת מצב שבו גובהו של השכר המזכה בהשלמה לשכר מינימום מושפע ממבנה השכר. דוגמה: נתונים שני עובדים, לאחד שכר כולל של 3,000 ש"ח, ולאחר שכר יסוד של 3,000 ש"ח ותוספת ותק של 2,000 ש"ח. שני עובדים אלה זכאים להשלמה זהה לשכר המינימום, אף שיש הבדל ניכר בגובה שכרם הכולל.

על אף ששכר המינימום נקבע בחוק, אכיפתו אינה יעילה. לפי הערכה של עודד טירה, ראש התאחדות התעשיינים, המתנגד להעלאת שכר המינימום, כ-40 אחוז מהמעסיקים בישראל אינם מצייתים לחוק, ומשלמים שכר נמוך משכר המינימום [3].

על–פי מרכז אדוה, בעוד שב-1994 27% מהשכירים השתכרו עד שכר מינימום, ב-2002 המספר עלה ל-31.7%. רוב גדול של מקבלי שכר מינימום הם נשים.

בתחילת המאה ה-21 פעלה ממשלת ישראל בשתי דרכים להעלאת ההכנסה נטו של משתכרי שכר המינימום, ללא שינוי בגובהו של שכר המינימום:

  • הרפורמה במס הכנסה הביאה להעלאת סף המס, ובכך הורידה לאפס את מס ההכנסה החל על שכר המינימום.
  • בתחילת 2006 הופחת שיעורם של דמי הביטוח הלאומי החלים על בעלי הכנסה נמוכה משיעור של 1.4% מהשכר ל-0.4% מהשכר, צעד שהוסיף כ-35 ש"ח להכנסה נטו של משתכרי שכר המינימום.

בשנת 1999 העלה יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, הצעת חוק שתקבע את שכר המינימום על כאלף דולר, או כ-70 אחוז מהשכר הממוצע במשק. הצעה זו הפכה בשנת 2006 לאחד הנושאים המרכזיים במסע הבחירות שלו לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה.

בעקבות המשא ומתן הקואליציוני לאחר הבחירות, נקבע שכר המינימום בישראל החל מ-1 ביוני 2006 ל-3,585.18 ש"ח, שהם 19.28 ש"ח לשעה, לאדם מבוגר. באפריל 2007 הועלה שכר המינימום ל-19.95 ש"ח לשעה. נערים עד גיל 16 זכאים לשכר מינימום של 15.01 שקל בשעה, נערים מעל גיל 16 ועד גיל 17 זכאים לשכר מינימום של 16.08 שקל בשעה, ונערים בגילאים 17-18 זכאים לשכר מינימום של 17.80 שקל בשעה. לאנשים בעלי מוגבלות קשה הפוגעת בתפקודם בעבודה ניתן לשלם שכר נמוך משכר המינימום, לאחר קבלת אישור ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. ב-1 ביולי 2008 עלה שכר המינימום ל-3,850.18 ש"ח לחודש שהם 20.70 ש"ח לשעה.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • גדעון יניב ואחרים, "אי-ציות לחוק שכר מינימום: היבטים תאורטיים וניתוח אמפירי של גורמים מסבירים בישראל", המוסד לביטוח לאומי, מינהל המחקר והתכנון, 1996.
  • דניאל גוטליב, קרנית פלוג וניצה קסיר, "הצעה לשינוי המדיניות בנושא שכר מינימום", בנק ישראל, 2000.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: חוק שכר מינימום

[עריכה] דעות בעד ונגד העלאת שכר המינימום

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ מילטון פרידמן, קפיטליזם וחופש, אדם מוציאים לאור, עמ' 161. תרגום של Milton Friedman, Capitalism and Freedom, 1962.
  2. ^ אריה שירום, מבוא ליחסי עבודה בישראל, עם עובד, 1983, עמ' 326.
  3. ^ נתונים רשמיים כאן וכאן.
  4. ^ נתונים, כאן.
  5. ^ Minimum Wage Policy Questions Persist, עמ' 4
  6. ^ Myth and Measurement: The New Economics of the Minimum Wage ISBN 0-691-04823-1
  7. ^ [1]
  8. ^ השווה מתוך נתוני המועצה האירופית: http://epp.eurostat.ec.europa.eu/cache/ITY_OFFPUB/KS-SF-07-071/EN/KS-SF-07-071-EN.PDF
  9. ^ מאיר אביזוהר, כסף לכל, הוצאת הדר, 1978, עמוד 41
  10. ^ "כסף לכל", עמוד 48

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9B%D7%A8_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9D
כלים אישיים