שלבקת חוגרת
| שלבקת חוגרת | |
 פצעי שלבקת חוגרת על הצוואר והכתף |
|
| שם בלועזית | Herpes zoster |
| ICD-10 (אנגלית) |
B02. |
| ICD-9 (אנגלית) |
053 |
| DiseasesDB (אנגלית) |
29119 |
| MedlinePlus (אנגלית) |
000858 |
שלבקת חוגרת (Herpes Zoster, Shingles) היא דלקת מקומית ומכאיבה של עצב הנגרמת על ידי זיהום נגיפי. הגורם לדלקת זו הוא נגיף ה-Varicella Zoster, המשתייך למשפחת נגיפי ההרפס וגורם גם למחלת אבעבועות הרוח. אדם אשר נחשף בעבר לנגיף אבעבועות הרוח ופיתח כנגדו נוגדנים, נושא את הנגיף רדום בגופו. הנגיף מתרכז בתוך תאי עצב הנמצאים בגנגליונים של העצבים התחושתיים שלאורך חוט השדרה. במצבים של חולשת המערכת החיסונית (בקשישים, בחולים במחלות קשות, בנוטלים תרופות המדכאות חיסון ועוד), עלול הנגיף הרדום לתקוף שנית (פעולה המכונה שפעול או reactivation). שלבקת חוגרת היא למעשה ההתפרצות השנייה של נגיף אבעבועות הרוח הרדום.
סיבת פעילותו המחודשת של הנגיף אינה ידועה. הנגיפים המופעלים מחדש, מתפשטים מתוך הגנגליון לאורך העצב התחושתי היוצא מתוך אותו גנגליון. על כן המחלה היא אזורית, מוגבלת לתחום הפיזור של אותו עצב בלבד.
תסמיני המחלה [עריכה]
הסימפטומים הראשונים של המחלה, כדוגמת חום וכאב ראש אינם ייחודיים. אחר כך מופיעה צריבה כואבת, עקצוץ או רגישות יתר מוגזמת המוגבלת לאזור מסוים בעור בצדו האחד של הגוף. לאחר זמן קצר מתווספת גם פריחה בעלת תבנית שלפוחיתית וכואבת בעור. השלבקת עלולה להופיע בחזה, בגב, בבטן, בראש בפנים, בזרועות ואף ברגלים, לפי מיקום העצבים הנגועים. התפרחת השלפוחיתית נעלמת תוך 3-4 שבועות ונשארות צלקות קטנות בהירות או כהות, במקום השלפוחיות. אצל רוב האנשים הכאב יחלוף עם העלמות השלפוחיות. אצל שאר החולים, בייחוד בקשישים, יוותר כאב לאורך זמן רב - שבועות עד שנים. כאב זה נקרא נוירלגיה פוסט-הרפטית. זהו כאב ייחודי בעל אופי של שריפה המופיע בצורת התקפים קצרים או ממושכים ולעתים הוא קבוע. לרוב, תחול החמרה בעוצמת הכאב עם נגיעה באזור על ידי בגד או מי מקלחת - תסמין המכונה אלודניה. לעתים ייתכן חוסר תחושה למגע, למרות הכאב (כלומר, נגיעה באצבע תגרום להגברת הכאב אך החולה לא יחוש באצבע הנוגעת). עקב תופעה זו של הנוירלגיה הפוסט-הרפטית, איכות החיים של הלוקים בה נפגעת, לעתים בצורה קשה. סיבוכים נוספים של המחלה - זהום משני חיידקי של השלפוחיות המחייב טיפול אנטיביוטי מקומי או כללי. התקפי כאב לאורך זמן עלולים לגרום לתסמיני דיכאון וחרדה המחייבים, לעתים, טיפול פסיכיאטרי. התפתחות השלבקת החוגרת באזור הפנים עלולה לפגוע, לעתים בעין או באוזן של החולה.
טיפול [עריכה]
בשלב החריף של המחלה
- חיסון - לאחר מחקרים ממושכים פותח בשנת 2005 חיסון נגד הוירוס וריצלה-זוסטר. המגמה היא לחסן מבוגרים והמחקרים הראו שבקשישים שחוסנו, הסיכון לחלות בשלבקת חוגרת ירד ב- 50-60%. למרות כל אלו, החיסון אינו שכיח ובישראל יכנס לשימוש בקרוב. [דרוש מקור]
- תרופות אנטיוירליות - תרופות אלו מקצרות את משך המחלה החריפה (האקוטית), אבל חשוב מזה, הן מפחיתות באופן משמעותי את סיכויי התפתחות הנוירלגיה הפוסט-הרפטית. התנאי הוא שיש להתחיל בטיפול בתרופות אלו כמה שיותר קרוב לתחילת המחלה. (בישראל התרופה האנטיוירלית היא ZOVIRAX).
- שילוב תרופתי - זוהי אסכולה של טיפול אגרסיבי הטוענת שכדי למנוע את התפתחות הנוירלגיה הפוסט-הרפטית, יש להלחם בכל האמצעים. על כן הם נותנים שילוב של תרופות אנטיוירליות, טיפול מקומי בנגעי העור, משככי כאב עוצמתיים, טיפול נוגד דיכאון ותמיכה פסיכולוגית.
טיפול בנוירלגיה הפוסט-הרפטית כאשר, למרות הכל מתפתחת הנוירלגיה. הטיפול המקובל הוא:
- תרופות נוגדות דיכאון - תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות (המוכרת ביותר בישראל - ELATROL) הן יעילות מאוד מצד אחד אך ההשפעה נוגדת הכאב מתחילה להופיע רק כעבור מספר שבועות מתחילת הטיפול. בנוסף לכך, לתרופות אלו יש תופעות לוואי רבות בתחום הערנות, תפקוד הלב והכבד ועוד, היכולות למנוע את נתינתן לחולים מבוגרים. תרופות נוגדות דיכאון מסוג SNRI (המוכרת ביותר בישראל - CYMBALTA) משפיעות מהר יותר ולהן פחות תופעות לוואי אך גם יעילותן קטנה יותר.
- תרופות לאפילפסיה - רוב התרופות לאפילפסיה יעילות יחסית נגד הכאב הנוירופתי אך אין הצדקה לתת אותן עקב תופעות הלוואי הרבות שלהן, בייחוד בקשיש. תרופות נוגדות אפילפסיה מהדור החדש (המוכרות בישראל - LYRICA,GABAPENTIN) הן יעילות באותה מידה ועם פחות תופעות לוואי. על כן הן מומלצות יותר.
משככי כאב אופיאטיים - התרופות האופיאטיות הקלות (המוכרות בישראל - ALGOLYSIN, PROXOL, TRAMADEX) הן בעלות השפעה נמוכה על הכאב פרט לתרופה TRAMADEX שהיא יעילה הרבה יותר. התרופות האופיאטיות החזקות כמו מורפין, אוקסיקונטין, מתדון וכו' הן בעלות יעילות טובה אך הרופאים נוטים להמעיט בהמלצה לשימוש עקב היותן תרופות נרקוטיות. לאחרונה התברר שגם שימוש בקנאביס (חשיש) יכול להפחית משמעותית את הכאב ההרפטי.
מידע נוסף
שלבקת חוגרת היא מחלה וירלית בעלת פוטנציאל הדבקה נמוך. יש צורך בשמירה רק על היגיינה רגילה כמו רחצת ידיים לאחר מגע עם חולה במחלה. גם אחרי ההבראה, הוירוסים ה"רדומים" עדיין נשארים בגוף החולה. אדם החושד שלקה בשלבקת חוגרת צריך לפנות לשם בדיקה וטיפול לרופא עור ולרופא נוירולוג.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
