שלבקת חוגרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלבקת חוגרת
Herpes zoster neck.png
פצעי שלבקת חוגרת על הצוואר והכתף
שם בלועזית Herpes zoster
ICD-10
(אנגלית)
B02
ICD-9
(אנגלית)
053
DiseasesDB
(אנגלית)
29119
MedlinePlus
(אנגלית)
000858

שלבקת חוגרת (Herpes Zoster,‏ Shingles) נגרמת על ידי הנגיף Varicella Zoster Virus - VZV, השייך למשפחת נגיפי ההרפס. הנגיף גורם לשתי מחלות מוכרות. בחשיפה ראשונה לווירוס הווריצלה-זוסטר נגרמת מחלת האבעבועות רוח, בדרך כלל בילדות. לאחר המחלה, הנגיף לא עוזב את הגוף, אלא נשאר רדום בגנגליונים של תאי העצב התחושתיים (סנסורים) בגוף לאורך חוט השדרה. כאשר הווירוס מתפרץ בגוף בשנית (פעולה המכונה שפעול או reactivation), נגרמת מחלת השלבקת החוגרת.‏[1][2][3]

נגיף ה-VZV הוא פתוגן מדבק ושכיח מאד.‏[4] נתונים מארצות הברית מראים כי 98% מהאוכלוסייה נחשפו לווירוס בעבר או חלו בילדות באבעבועות רוח.‏[3] הנגיף יכול להתפרץ אצל כל מי שנחשף אליו בעבר. למעשה, כ-30% מהאוכלוסייה תפתח שלבקת חוגרת במהלך החיים. הסיכון לחלות עולה מאוד עם הגיל ומגיע ל-50% מעל גיל 85. קיים סיכון מוגבר להופעת שלבקת חוגרת גם בחולים מדוכאי חיסון (עם ממאירויות, בעיקר המטולוגיות, מושתלי מח עצם, חולי HIV, מחלות אוטואימוניות ועוד).

לא ידועות כל הסיבות להתפרצות הנגיף ה-Varicella Zoster, אך ידוע כי היחלשות מערכת החיסון (ירידה בתנגודת החיסונית של הגוף), כמו זו המתרחשת באופן טבעי עם העלייה בגיל, מהווה גורם. יכולות להיות מספר התפרצויות של המחלה, אך לא ניתן לצפות אצל מי יתפרץ הווירוס או כמה פעמים יתפרץ.‏[1][3]

תסמיני המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל, ייתכנו הפרעות בתחושה וכאבים המקדימים את הפריחה בימים ולעתים מהווים את הסימן היחיד של ההתלקחות, בהמשך מופיעה פריחה שלפוחיתית וכואבת בעור. הפריחה או המחלה עלולה להופיע בחזה, בגב, בבטן, בראש בפנים, בזרועות ואף ברגלים, לפי מיקום העצבים הנגועים. התפרחת השלפוחיתית נעלמת תוך 4-3 שבועות ויכולות להישאר צלקות קטנות בהירות או כהות, במקום השלפוחיות. אצל רוב האנשים הכאב יחלוף עם העלמות השלפוחיות. בחלק מהחולים יוותר כאב לאורך זמן רב - שבועות עד שנים. שכיחות תופעה זו עולה עם הגיל. כאב זה נקרא נוירלגיה פוסט-הרפטית (Postherpetic neuralgia), זהו הסיבוך העיקרי של מחלת השלבקת חוגרת. זהו כאב ייחודי בעל אופי של שריפה המופיע בצורת התקפים קצרים או ממושכים ולעתים הוא קבוע. לרוב, תחול החמרה בעוצמת הכאב בתגובה לכל גירוי שהוא באזור כדוגמת נגיעה באזור על ידי בגד או מי מקלחת – תסמין המכונה אלודניה. לעתים ייתכן חוסר תחושה למגע, למרות הכאב (כלומר, נגיעה באצבע תגרום להגברת הכאב אך החולה לא יחוש באצבע הנוגעת). עקב תופעה זו של הנוירלגיה הפוסט-הרפטית, איכות החיים של הלוקים בה נפגעת, לעתים בצורה קשה.

סיבוכים נוספים של המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהום משני חיידקי של השלפוחיות המחייב טיפול אנטיביוטי מקומי או כללי. התקפי כאב לאורך זמן עלולים לגרום לתסמיני דיכאון וחרדה המחייבים, לעתים, טיפול פסיכיאטרי. התפתחות השלבקת החוגרת באזור הפנים עלולה לפגוע, לעתים בעין או באוזן של החולה.

חיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מחקרים ממושכים פותח בשנת 2005 חיסון נגד הווירוס וריצלה-זוסטר. נכון לשנת 2014, יעילות החיסון לאורך זמן אינה ידועה. מחקרים שנעשו מאז התחלת מתן החיסון מצביעים על כך שיעילותו נמשכת לאורך ארבע שנים לפחות‏[5]. ההמלצה היא לחסן מבוגרים מעל גיל 60, להוציא את אלה הסובלים ממחלות במערכת החיסונית‏[6]. מחקרים הראו שבמבוגרים שחוסנו, הסיכון לחלות בשלבקת חוגרת ירד בכ-50%‏[7]. ב-2006 אושר לשימוש על ידי ה-FDA חיסון ה-Zostavax שפותח כדי למנוע שלבקת חוגרת. זהו חיסון המכיל נגיף חי מוחלש (Oka/Merck Strain), אותו זן נגיף חי מוחלש שניתן בחיסון לאבעבועות רוח אך עם פעילות גדולה פי 14. החיסון ניתן במנה אחת בלבד, של 0.65 מ"ל, בהזרקה תת-עורית לזרוע, באזור שריר הדלתא. התרכיב אינו מכיל חומר משמר.‏[8][3]

החיסון מותווה לאנשים בני 50 שנה ומעלה, למניעת הרפס זוסטר. החיסון אינו מיועד לטיפול בזוסטר או ב-PHN‏ (Post Herpetic Neuralgia) החיסון אינו מיועד למניעה של זיהום ראשוני בנגיף הווריצלה (אבעבועות רוח). כמו בכל תכשיר חי מוחלש, אין לחסן נשים בהריון ומטופלים עם כשל חיסוני (Immunosupression). התרכיב הוא חי-מוחלש ועשוי לגרום למחלה מפושטת במטופל הסובל מכשל או חסר חיסוני (ראשוני או נרכש, לויקמיה, לימפומה או ממאירויות אחרות הקשורות במח העצם או במערכת הלימפה, AIDS או קבלת טיפול הגורם לדיכוי מערכת החיסון). רגישות יתר לג'לטין, ניאומיצין או כל מרכיב אחר הכלול בתרכיב מהווים קונטרא-אינדיקציה למתן החיסון.

מחלה חדה – יש להימנע מלחסן אדם עם מחלה אקוטית (כדוגמת חום) או שחפת פעילה שאינה מטופלת. תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן:‏[8] כאבי ראש, תגובות מקומיות באזור ההזרקה (אודם, כאב, נפיחות, גרד, חום מקומי, המטומה), כאבים בגפה.

למי מומלץ לתת את החיסון?

משרד הבריאות, ACIP (CDC), NACI ועוד ארגוני בריאות ממליצים לחסן באופן שגרתי אנשים בני 60 ומעלה. החיסון מומלץ לאנשים בני 60 ומעלה, ללא התוויות נגד. החיסון ניתן גם לאנשים שחלו בשלבקת חוגרת בעבר, כדי למנוע התפרצויות חוזרות של המחלה‏[8] כמו גם בחולים מעל גיל 60 הצפויים להיכנס למצב של דיכוי חיסוני (לדוגמה, לפני התחלת טיפולים כימותרפיים) יש לתת מנה של החיסון בהקדם האפשרי, לפחות 30-14 ימים לפני התחלת הטיפול המדכא חיסון.‏[8][3] בחולים הנוטלים טיפול ב-Acyclovir, Famciclovir, Valacyclovir יש להפסיק את הטיפול לפחות 24 שעות לפני מתן החיסון ולחדשו שבועיים אחרי המתן, זאת משום שתרופות אלו מפריעות לשכפול הנגיף הנמצא בחיסון ובכך מפחיתות את יעילות החיסון.‏[3][8]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב החריף של המחלה

  • תרופות אנטיווירליות - תרופות אלו מקצרות את משך המחלה החריפה (האקוטית), מחקרים הראו כי טיפולים אלו מפחיתים את משך הכאב ומקצרים את משך המחלה החריפה (האקוטית). כמו כן הם מפחיתים את מספר מקרי הארעות PHN אך יעילותם בכך מוגבלת. יש להתחיל בטיפול בתרופות אלו כמה שיותר קרוב לתחילת המחלה (בישראל התרופה האנטיוירלית היא ZOVIRAX).

שילוב תרופתי - במחקרים נמצא כי הוספת טיפול בסטרואידים למשך 3 שבועות הפחיתה כאב חד וזירזה ריפוי נגעים. הטיפול המשולב עם סטרואידים לא הפחית את כמות המקרים שסבלו מ- PHN.

משככי כאבים

הטיפול בכאב, מבוסס על תרופות לכאב עצבי הכוללות נוגדי דיכאון ופרכוס, אופיואידים, חוסמי קולטני גלוטמאט NMDA receptor antagonists, ומדבקות לידוקאין וקפסאיצין (המדבקות אינן משווקות עדיין בישראל). יחד עם זאת, מספר מטה-אנאליזות שפורסמו בשנים האחרונות מראות כי הפחתת כאב בשיעור 50% מושגת באמצעות תרופות אלה אצל פחות ממחצית מן החולים.

ישנן גם טכניקות פולשניות לשיכוך כאב כגון זריקות אפידורל של חומרי הרדמה מקומיים וסטרואידים. חסימות עצב, טיפול בגלי רדיו וגירוי חשמלי של חוט השדרה. טיפולים אלו מתבצעים במרפאות כאב, לעתים בהצלחה, אולם עדיין אינם מבוססי עובדות.

טיפול תומך

חלק חשוב בטיפול בשלבקת חוגרת הוא הסבר הניתן על ידי הרופא לגבי תופעות המחלה והטיפול בה וכולל הנחיות לטיפול בפריחה השלפוחיתית. חשוב לשמור על הנגעים נקיים ויבשים על מנת למנוע זיהום בקטריאלי שלהם. כמו כן, יש להימנע משימוש בתכשירי אנטיביוטיקה מקומיים או חבישה מקומית נצמדת/עם דבקים שעלולות לגרום לגירוי של האזור והאטה של החלמת הנגעים. ניתן להניח קומפרסים קרים סטריליים על מנת לסייע בהרגעת האזור.

מניעה

בשנת 2005 פותח חיסון כנגד וירוס הווריצלה זוסטר הגורם לשלבקת חוגרת. מדובר בחיסון חי מוחלש המיועד למנוע את התפרצות מחלת השלבקת החוגרת. כמו כן, בקרב מחוסנים אשר מתפרצת אצלם שלבקת חוגרת החיסון מפחית את חומרת ומשך המחלה האקוטית וכן מוריד משמעותית את הסיכוי לפתח כאב נוירופאטי ממקור עיצבי (PHN).

איגודים עולמיים וביניהם משרד הבריאות ממליצים לחסן אנשים מגיל 60 ומעלה. החיסון אינו מיועד לטיפול בשלבקת חוגרת, אך אפשר לחסן מי שסבל ממחלה זו כדי למנוע אירועים חוזרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.