שלגיה ושבעת הגמדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלגיה והגמדים
שלגיה בארון מתים. איור משנת 1852 מהגרסה האיסלנדית לאגדת האחים גרים

שלגיה (גרמנית: Schneewittchen, בכתבי יד עתיקים, Sneewittchen) היא מעשייה שהתבססה במקומות רבים באירופה שלוקטה, שוכתבה ופורסמה על–ידי האחים גרים בשנת 1812. הסיפור הפך אחד הנודעים בסיפורי האגדה שליקטו האחים גרים וזכה לגרסאות שונות, כולל סרט בגרסה מאוירת שהופק על–ידי אולפני דיסני ב-23 בדצמבר 1937 והסרט מראה מראה: הסיפור האמיתי עם ג'וליה רוברטס. המעשייה שייכת לטיפוס הסיפורי 709 בסיווג ארנה-תומפסון.

תקציר הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום חורפי אחד ישבה מלכה על יד החלון, ובעודה רוקמת היא נדקרה במחט ומאצבעה נשרה טיפת דם וצנחה על השלג הלבן. מראה זה ריגש את המלכה חשוכת הילדים והיא מבקשת כי יוולד לה תינוק שעורו יהיה לבן כשלג, שפתיו אדומות כדם ושיערו שחור כעץ שבמסגרת החלון. משאלתה התגשמה, אך היא מתה בעת הלידה. שנה לאחר מכן נישא המלך לאישה יפה וגאוותנית, שלא יכלה לסבול שמישהו יעלה עליה ביופיו. לאותה אישה הייתה מראת-פלאים, בפניה הייתה ניצבת ושואלת: מראה, מראה, שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?[1] והמראה ענתה:

גבירתי המלכה, את היפה בכל הממלכה.

כשהמלכה שמעה את דברי המראה האלה היא הייתה מרוצה ובטוחה בעצמה, שכן ידעה כי המראה דוברת אמת. השנים חלפו ושלגיה גדלה וכאשר הגיעה לגיל שבע עשרה היא נעשתה יפה כיום בהיר. כאשר שאלה המלכה את המראה

מראה מראה שעל הקיר
מי היפה בכל בעיר

ענתה המראה שאינה משקרת:

כאן גברתי אין יפה ממך
אך יופייה של שלגיה עולה על יופייך
[2]

כשמעה זאת המלכה הצהיבה והוריקה ובקנאתה הרבה צוותה על הצייד להרוג את שלגיה. שלגיה התחננה בפני הצייד לתת לה לחיות והבטיחה: אחיה ביער הפרא ולעולם לא אשוב לכאן. הצייד חס על חייה והניח לה ללכת, אף כי היה בטוח בכך שחיות הפרא יטרפו אותה. הוא הבחין בחזיר בר צעיר, דקר אותו והביא את ריאתו וכבדו למלכה, כהוכחה לכך שהרג את שלגיה. המלכה בישלה את הריאה והכבד במלח ואכלה אותם בחשבה שהיא אוכלת את ריאתה וכבדה של שלגיה.

שלגיה נמלטה אל היער ולאחר ימים של נדודים היא גילתה בית קטן ונכנסה לתוכו. שם אכלה מן הצלחות על השולחן ונרדמה באחת המיטות. מאוחר יותר, הגיעו לבית בעליו, שבעה גמדים. תחילה כעסו, אך כשראו עד כמה יפה שלגיה ומה חביבים מנהגיה, סלחו לה. הם הציעו לה מחסה, בתמורה לניקוי הבית, בישול וטיפול בכל צורכיהם, ושלגיה הסכימה. הגמדים הזהירו אותה: "אמך החורגת תדע שאת כאן במהרה, אל תתני לאף אחד להיכנס".

כעבור זמן קצר שבה המלכה ושאלה את המראה מי היפה בכל העיר, והמראה השיבה:

כאן גברתי אין יפה ממך,
אך יופייה של שלגיה מעבר להרים
אי שם בבקתה אצל שבעת הגמדים
עולה בהרבה על יופייך[3]

המלכה הבינה כי רומתה ובזעמה התחפשה לרוכלת זקנה, וטיפסה דרך שבעת ההרים אל ביתם של שבעת הגמדים, דפקה על הדלת והציעה את מרכולתה. שלגיה התפתתה לתת לה להיכנס, והמלכה המחופשת הציעה לה מחוך. היא הידקה סביבה את המחוך כה מהר וכה חזק עד שנשימתה של שלגיה נעתקה והיא נפלה כמתה. כאשר חזרו הגמדים, נבהלו לראות את שלגיה, אך במהרה גילו את המחוך, חתכו אותו וחילצו את שלגיה מתוכו. שלגיה ניצלה.

המלכה גילתה את דבר הצלתה של שלגיה מדברי המראה, ובאמצעות ידיעותיה בכישוף הכינה מסרק מורעל. פעם נוספת התחפשה לזקנה, הגיעה לביתם של הגמדים ונקשה בדלת. שלגיה סירבה להכניסה פנימה, בשל אזהרתם השנייה של הגמדים, אך הזקנה שיכנעה אותה להציץ בסחורה ופיתתה אותה לפתוח את הדלת. המלכה סרקה את שערה במסרק המורעל ושלגיה נפלה מחוסרת הכרה. משוכנעת כי חיסלה את מתחרתה, הסתלקה המלכה מן המקום, אך הגמדים שבו במהרה, גילו את המסרק, שיחררו אותו משערה והשיבו את שלגיה לחיים.

שוב הבינה המלכה שסוכלה מזימתה וזאת מדברי המראה. בזעמה היא קראה: "שלגיה חייבת למות, גם אם יעלה לי הדבר בחיי". הפעם היא הכינה תפוח מורעל, תאווה לעיניים, שכל מי שינגוס ממנו אפילו מעט ימות מיד. היא התחפשה לאיכרה והגיעה בשלישית לבית הגמדים. שלגיה סרבה לפתוח לה את הדלת אך האיכרה לא התעצלה והציעה לה תפוח בחינם ומכיוון ששלגיה התאוותה אל התפוח אך פחדה שאולי הוא מורעל, הציעה שהאיכרה תאכל ראשונה את החציו של התפוח. אך התפוח הוכן בערמה כך שרק הפלח האדום שלו מורעל, והאיכרה נגסה מן החלק הירוק, שאינו מורעל, ובלעה אותו ללא פגע. שלגיה נפתתה שוב להאמין, נגסה מן החצי המורעל ונפלה מתה ארצה.

המלכה שבה לארמון ושאלה את המראה על יופייה. הפעם זכתה לתשובה כלבבה:

גבירתי המלכה, את היפה בכל הממלכה.

הגמדים שבו הביתה וגילו את שלגיה מתה. הם ביכו את מותה, אך כשהבחינו כי לחייה עדיין יפות ואדומות סירבו לקבור אותה. הם הכינו ארון מתים שקוף מזכוכית שיאפשר לראותה מכל הצדדים, השכיבו אותה בתוכו וכתבו באותיות זהב את שמה על הארון, ושהיא הייתה בת מלך.

שלגיה שכבה בארון שנים ארוכות, כישנה, עד שיום אחד נקלע בן מלך ליער והגיע לבית הגמדים כדי ללון בו. הוא הבחין בארון על גבעת הדשא ונשבה בקסמה של שלגיה. תחילה סירבו הגמדים לתת לו לקחתה, אף לא בעבור כל הזהב שבעולם, אך הנסיך הבטיח להם לאהבה, לכבדה ולרוממה כאוצרו הגדול ביותר, והגמדים נעתרו לבקשתו.

הנסיך הורה למשרתיו לשאת את הארון, אך אחד מהם מעד על שיח ומן הזעזוע נפלטה חתיכת התפוח המורעל מגרונה של שלגיה. היא פקחה את עיניה והרימה את מכסה הארון ונעורה לחיים.

שלגיה נישאה לנסיך ברוב פאר והדר, וגם האם החורגת המרשעת הוזמנה למסיבה. כשהיא שאלה את המראה, עטויה בבגדיה היפים, מי היפה בכל העיר, היא השיבה לה:

כאן גברתי אין יפה ממך
אך יופייה של שלגיה עולה על יופייך

המלכה נתקפה בהלה וחרדה, ותחילה החליטה בליבה שלא לבוא לחתונה, אך חוסר מנוחה השתלט עליה והיא חשה שהיא חייבת לראות את המלכה הצעירה. כשהיא הגיעה לחתונה, היא זיהתה את שלגיה מיד וקפאה על מקומה. כעונש על מעשיה אילצו אותה לנעול סנדלי ברזל שהוכנו עבורה ולובנו באש, ולרקוד עד אשר נפלה ומתה.

נושאים מרכזיים בסיפור וניתוחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסיפור, מוצגת מלכה האם הזקנה והטובה, הניצבת על ערש דווי (מסגרת החלון השחורה, החורף) ומבקשת לשוב ולחיות באמצעות הדור הבא, בתה שלגיה. כאשר היא מתה, היא מוחלפת במלכה הרעה, זו שאינה מוכנה לקבל את חלוף העתים, ההשתנות והזקנה, ומבקשת באמצעות רמייה וכישוף למנוע את הבלתי נמנע, להשחית את הטהור ולהשליט על מקומו עולם שבו מושלת הזקנה המושחתת.

הסיפור כולו שזור סביב השאלות החוזרות של המלכה את המראה, ומהלכו מונע על–ידיהם. המלכה שבה ושואלת את המראה אותה שאלה, ותגובותיה לתשובות הן המחוללות את ההתפתחויות העיקריות בסיפור. לצד נושא זה, קיימת תמת ההתבגרות של שלגיה. תחילה, היא שוהה במחיצת הגמדים, אך כאשר היא מבשילה מעולם הילדות שהם מייצגים, היא ננעלת בארון זכוכית, עד לרגע בו תהיה בשלה להימסר לידיו של בעלה לעתיד, הנסיך.

מקור הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של המעשייה הוא ככל הנראה בעיר לור אם מיין (Lohr am Main) בצפון מערב בוואריה שבגרמניה. במקום ישנה עד היום גם טירה בשם טירת שלגיה (Schneewittchen-Schloss) שבה גר בעבר אציל שבתו לא חיה בשלום עם אמה החורגת. בלור אם מיין הייתה גם תעשיית יצור זכוכית במאה השבע עשרה והשמונה עשרה והעיר נחשבה ליצרנית החשובה ביותר של מראות, שאוסף נאה שלהם עדיין שמור בטירה. בין המראות ישנה מראה אחת הנחשבת למראת שלגיה (Schneewittchenspiegel), משום שהכיתוב עליה טוען כי היא גם מדברת. בטירה ישנה גם נעל של גברת זקנה בתצוגה. תעשיית המכרות במקום, שהתפתחה בתקופה שלפני התיעוש, העסיקה בעבודה במכרות בעיקר ילדים או אנשים נמוכים מאוד, שחיו בבקתות מלוכלכות. ייתכן ואנשים נמוכים אלו היו המקור לגמדים בסיפור, החיים בבקתות זעירות מעבר לשבעת ההרים (גבעות שפס, שרשרת הגבעות שבין צפון-מערב בוואריה למדינת הסה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: Spieglein, Spieglein an der Wand, wer ist die Schönste im ganzen Land?
  2. ^ מקור: Frau Königin, Ihr seid die Schönste hier, aber Sneewittchen ist tausendmal schöner als Ihr.
  3. ^ מקור: Frau Königin, Ihr seid die Schönste hier, aber Sneewittchen über den Bergen bei den sieben Zwergen ist noch tausendmal schöner als Ihr.