שלהבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgשלהבית
Phlomis fruticosa flowers.jpg
שלהבית שיחנית
מיון מדעי
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: שלהבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Phlomis

שלהבית (שם מדעי: Phlomis) הוא סוג גדול במשפחת השפתניים, הכולל כ-100 מינים, כולם רב שנתיים. בארץ-ישראל מיוצג הסוג על ידי עשרה מינים.

מאפייני הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני סוג זה מייצגים צורות חיים שונות: חלקם שיחים, חלקם בני-שיח ומיעוטם עשבוניים רב שנתיים. כאמור, כל המינים הם רב שנתיים.

העלים רגילים, כלומר, אינם מחולקים לאונות. בעלים ניכרות תכונות אופיניות לצמחים יובשניים כדוגמת קימוט ושעירות. העלה עבה אך אינו בשרני.

פרחי השלהבית גדולים יחסית למשפחה, ולרוב מופיעים בדורים צפופים, ולכן הם בולטים למרחוק. במרבית המינים צבע הפרחים הוא צהוב, ובמיעוטם- צבע בהיר. בארץ ישראל המינים שצבע פרחיהם אינו צהוב הם שלהבית הגלגל ושלהבית הכלאיים. צבעם הצהוב הבולט של הפרחים העניק לסוג את שמו, משום שהוא מזכיר להבת אש. גם השם הלטיני, Phlomis, קרוב לכינוי האנגלי המודרני ללהבה- flame. אחד מהשמות האנגלים העממיים לצמח זה הוא 'Jerusalem sage' - בתרגום חופשי, 'מרוות ירושלים'.

מבנה הפרח הוא דו-שפתני, אופייני למשפחה. הפרחים מואבקים על ידי דבורים גדולות בעלות חדק ארוך, המסוגלות להיתחב בין עלי הכותרת ולהגיע אל הצוף בעומק הפרח. לאחר הפריחה, עלי הכותרת נשארים על הצמח, ולעתים מתפקדים כאמצעי הפצה למרחוק של הפרי, בכך שהם נישאים בקלות ברוח.

Synhalonia on Phlomis 5.jpg Synhalonia on Phlomis 6.jpg Synhalonia on Phlomis 7.jpg Synhalonia on Phlomis 8.jpg Synhalonia on Phlomis 9.jpg
דבורה מהסוג מחושית מאביקה פרח של שלהבית דביקה

תפוצת הסוג ומיניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מיניו של הסוג מרוכזים באזור הצומח האירנו טורני, בעיקר בחלקו המזרחי - בסין מצויים 43 מיני שלהבית. מספר מינים מועט יחסית חודר גם לאזור הים תיכוני. נובע מכך, שארץ ישראל מהווה גבול תפוצה מערבי לחלק מהמינים. דגם תפוצה זה גורם לשתי תופעות מעניינות הקשורות למיני שלהבית בארץ:

  • תפוצה באזור הספר: שלהביות נמצאות בכל אזורי הארץ, אך בחבל הספר, שמפריד בין החבל הים- תיכוני לחבל המדברי, השלהביות בולטות במיוחד באופן מספרי, ואף מאפיינות את בית הגידול. יוצאת דופן מכלל זה היא שלהבית דביקה, שאופיינית אך ורק לחבל הים תיכוני.
  • אנדמיות: אחת מדרכי הספאסיזציה (היווצרות מינים) הנפוצות, היא היווצרות מינים חדשים בשולי תחום התפוצה של מין המוצא. ההשערה היא שגורמים אקולוגיים המשתנים בחריפות בשולי אזור התפוצה, מהווים גורם לשינויים גנטיים באוכלוסיות אלה, דבר שמביא להיווצרות מינים שונים. המינים שלהבית קצרת-שיניים, שלהבית המדבר ומין הכלאיים שלהבית קצרת שיניים X שלהבית הגלגל הם מינים אנדמיים לארץ ישראל. כמו כן, מינים אנדמיים מסוג זה מצויים בארצות השכנות לישראל: מצריםסיני) ובקפריסין.

דמיון רב קיים בין נתוני התפוצה של הסוג קדד לבין נתוני התפוצה של סוג זה: שניהם מינים אירנו-טורניים גדולים, שבארצנו מופיעים בעיקר בחבלי ארץ יובשניים למחצה, וסקציה מהם מצויה בהרים גבוהים, במקרה דנן - בחרמון. בשני המינים, קיימים מינים אנדמיים או תת-אנדמיים לארץ ישראל.

בשל ריבוי מינים אנדמיים מסוג זה, יש חשיבות רבה להיכרות עם מיני השלהבית, הן באמצעות מחקר אקדמי והן באמצעות העברת הידע לקהל הרחב, שיביא והגנה עליהם. האקולוג אבי שמידע מרבה לחקור את הסוג.

מינים המיוצגים בצמחיית ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלהבית הררית
  • שלהבית אשונה (Phlomis rigida)- עשבוני רב-שנתי, צבע כותרת הפרח ורוד, אורך הכותרת כ-5 ס"מ. מין נדיר הגדל בחרמון ופורח בעונת הקיץ.
  • שלהבית הגלגל (Phlomis pungens) עשבוני רב-שנתי, צבע כותרת הפרח לילך, חפי התפרחת דמויי מרצע, כלומר הם צרים וארוכים. כותרת הפרח קטנה משל שלהבית אשונה - גודלה כ-1.5 ס"מ. מין זה גדל בעיקר בקרקעות כבדות, ונחשב כעשב טורדני. הפריחה בראשית עונת הקיץ.
  • שלהבית צהובת-עלים (Phlomis chrysophylla) שיח בין-שנתי, הפרחים צהובים. צמח שמאפיין מורדות סלעיים בחרמון. הפריחה בעונת הקיץ.
  • שלהבית המדבר (Phlomis platystegia)- שיח בין-שנתי, הפרחים צהובים, גובהו בינוני. זהו שיח נדיר, אנדמי לארץ ישראל ומופיע משני עברי הירדן, במקומות סלעיים בהרים גבוהים (כדוגמת הר הנגב ורמות עבר הירדן) ובנחלים במדבר. הפריחה באביב.
  • שלהבית דביקה (Phlomis viscosa)- שיח רב-שנתי, בעלים עלים רחבים גבוה יחסית לשאר מיני השלהבית, ומופיע בעיקר באזורים ים-תיכוניים. הפריחה באביב.
  • שלהבית סורית (Phlomis syrica)- עשבוני רב-שנתי, מצוי בגולן, בחרמון וברמות עבר הירדן. הפריחה בקיץ.
  • שלהבית הררית (Phlomis brevilabris)- עשבוני רב-שנתי, המאפיין את מורדות החרמון הגבוה, וצמח נדיר ביותר בארץ ישראל המערבית (פרטים אחדים נמצאו בגלבוע. הפריחה בקיץ. שמה העברי הקודם - שלהבית קצרת שפה.
  • שלהבית קורדית (Phlomis kurdica) Phlomis syrica)- עשבוני רב-שנתי, מצוי בגולן, בחרמון וברמות עבר הירדן. הפריחה בקיץ.
  • שלהבית קצרת שיניים (Phlomis brachyodan)- עשבוני רב-שנתי נמוך, השולט בבתות ספר הגובלות בחבל הים תיכוני והמדברי בארץ ישראל. מין אנדמי לארץ ישראל. הפריחה בסוף האביב וראשית הקיץ.
  • שלהבית הכלאיים (Phlomis pungens X Phlomis brachyodan)- טקסון שנחשב למין נפרד, המתייחס לאוכלוסיית כלאיים פורייה בין שלהבית הגלגל לשלהבית קצרת שיניים. מין זה מצוי בחבל יתיר.
  • שלהבית קצרת עלים- מין זה מצוי בנחל אבוב

מינים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלהבית זהובה- מין אנדמי להרים גבוהים בחצי האי סיני
  • שלהבית שיחנית (Phlomis fruticosa)- מין נפוץ בכל אגן הים התיכון. ככל הנראה, מהווה את מין המוצא של שלהבית המדבר. מין זה משמש כצמח נוי, והוא מכונה באנגלית 'Jerusalem Sage', שם שבו צפונות שתי טעויות- האחת, מדובר בשלהבית ולא במרווה, ששמה האנגלי הוא sage; השנייה- היא אינה גדלה בירושלים.
  • שלהבית קפריסאית (Phlomis cyperia) - מין אנדמי לאי קפריסין, דוגמה נוספת לספאסיזציה של השלהבית באזורנו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמידע, אבי וכהן, עופר. (1989). שלהבית המדבר. טבע וארץ, חוברת ל"א. עמ' 45. ניתן לקרוא את המאמר באתר 'סנונית' [1]
  • שמידע, אבי. (1983). החי והצומח של ארץ ישראל (כרך 11, עמודים 65-66), הוצאת משרד הביטחון, תל אביב.
  • פינברון-דותן, נעמי ודנין, אבינעם. (1991). המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, (564-566). ירושלים, הוצאת כנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]