שלום זכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שלום זכרהגייה האשכנזית ליטאית: שוֹלֶם זוֹכֶר. בהגייה פולנית: שוּ‏לֶ‏ם זוּ‏כֶ‏ר), הוא מנהג של אירוח וכיבוד קל הנערכים לכבוד הולדתו של בן זכר. מדובר במנהג הרווח בקרב יהודים מקהילות אשכנזיות: להזמין קרובים וידידים בליל שבת שלפני ברית מילת הילוד.

האירוע נערך לאחר שהציבור סועד את סעודת ליל שבת איש איש בביתו, ואז באים האנשים אל בית משפחת היולדת או אל בית הכנסת, ומברכים את הילד ואת משפחתו. הסעודה נקראת "שלום זכר", על שם האמור בגמרא: "כיוון שבא זכר בעולם, בא שלום בעולם".‏[1] טעם נוסף הוא כיוון שהשבת נקראת שלום, ו"לידת זכר מביאה שלום בין איש לאשתו".‏[2]

המקורות למנהג אינם אחידים. בגמרא מסופר: "רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן".‏[3] כלומר, מספר חכמים נקלעו לאירוע בשם "שבוע הבן", ויש אומרים שהיה זה אירוע בשם "ישוע הבן". המפרשים נחלקו באיזו אירוע מדובר. לפי רש"י "שבוע הבן" הוא ברית מילה, שנקרא כך משום שעברו על הבן שבעה ימים, ו"ישוע הבן" הוא למעשה טקס פדיון הבן (ישועה מלשון פורקן ופדיון) שנערך לבנים בכורים ומלווה בסעודה חגיגית. בעלי התוספות דחו את פירושו של רש"י לישוע הבן, ופירשו שהכוונה היא לסעודה שנהגו בתקופת התלמוד לערוך לאחר לידתו של כל בן: "שנולד שם בן, ועל שם שהוולד נושע ונמלט ממעי אמו... נקט לשון ישועה, והיו רגילין לעשות סעודה". עם זאת, לא מצוין מתי נערכה הסעודה. רבי ישראל בן פתחיה איסרליין, מגדולי רבני יהדות אשכנז במאה ה-15, מזכיר את המנהג לקיים את הסעודה בלילות שבת, כסעודת הודיה בהמשך לדברי התוספות, משום שזה זמן נוח ו"הכל מצויין בבתיהם".‏[4] כדעה זו פסק רבי משה איסרליש להלכה.‏[5]

מקור נוסף למנהג הוא בספר ארחות חיים של רבי אהרון הכהן מלוניל (המאה ה-14), ובו נימוק שונה: "שמי שמל את בנו משלים עם כל שונאיו, וקורא אותם לאכול ולשמוח עמו, כדי שיברכוהו ולא יקללוהו, וגם מתקבצים כל הקהל בליל השבת ובליל השמיני, ואחר כך (בליל השמיני) בא הסנדק ונותן מעות ליולדת, ואחר כך כל אחד, נותן לפי מעלתו, ומנהג זה נהגו כדי ליתן לעניות, שלא תבושנה בלקחן מעות מיד אנשים ונשים".‏[6]

האירוח כולל מאכל ומשקה, שאינם מצריכים נטילת ידיים, ובמיוחד נהוג להניח על השולחן מאכלים עגולים כגון גרגירי חומוס ועדשים, אשר בדרך כלל מסמלים מנהגי אבלות. משמעות המנהג היא לפי אחד הטעמים שניתנו לקיום הסעודה‏[7], לפיו מדובר בהשתתפות סמלית באבלו של התינוק, על צאתו מרחם אימו בעל כרחו, שכן "על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי", וברוח מדרש של חז"ל המספר כי בהיות התינוק ברחם, הוא לומד את כל התורה. רגע לפני צאתו לאוויר העולם – בא מלאך ובמכה אחת משכיח ממנו הכל - כדי שירכוש לו חכמה ודעת בכוחות עצמו, ולא ייהנה מן המוכן.‏[8] המאכלים העגולים מסמלים איפוא אבלות משום שהם דמיונם לגלגל חוזר.

יש כאלה המקשרים בין גרגרי החומוס הנקראים ביידיש "אָרבֵּעס" או "שלום-זכר באָנדלעך", לבין הפריון המובטח בפסוק שבו אומר אלוהים לאברהם: "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כ"ב, י"ז) כיוון שקריאת מילות הפסוק "ארבה את זרעך" בהגייה יידישאית זהה להגיית המילה ארבעס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נידה ל"א: ט"ז יו"ד רס"ה
  2. ^ ספר המטעמים לר' יצחק ליפיעץ
  3. ^ מסכת בבא קמא, דף פ, א
  4. ^ תרומת הדשן, רסט
  5. ^ יורה דעה סימן רסה, יב
  6. ^ ארחות חיים ח"ב הלכות מילה
  7. ^ יהושע פלק כץ, דרישה, יורה דעה סימן רסד ס"ק ב'
  8. ^ דרישה, יורה דעה, סימן רסה)