שלושת האמגושים
.jpg)
שלושת האַמְגּוּשִׁים (גם שלושת המָגִים, שלושת חכְמי המזרח, או שלושת חכְמי הקדם) הם על פי הברית החדשה והמסורת הנוצרית שלושה חכמים או מלכים שהגיעו מהמזרח אל בית לחם כדי לסגוד לישו, "מלך היהודים", לאחר לידתו. בברית החדשה עצמה אין מוזכר מספר האמגושים.
שלושת האמגושים בברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגעת האמגושים מוזכרת רק בבשורה על-פי מתי ונעדרת מספרי הבשורה הסינופטיים האחרים. וכך תואר המעשה אצל מתי:
"ויהי בימי הורדוס המלך כאשר נולד ישוע בבית-לחם יהודה ויבאו מגושים מארץ מזרח ירושלים: ויאמרו איה מלך היהודים אשר ילד כי ראינו את-כוכבו במזרח ונבא להשתחות לו: ויהי כשמע הורדוס המלך את-דבריהם ויחרד הוא וכל-ירושלים עמו: ויקהל את-כל-ראשי הכהנים וסופרי העם וישאל אתם לאמר איפה יולד המשיח: ויאמרו לו בבית-לחם יהודה כי-כן כתוב ביד הנביא: ואתה בית-לחם ארץ יהודה אינך צעיר באלפי יהודה כי ממך יצא מושל אשר ירעה את-עמי ישראל: אז קרא הורדוס למגושים בסתר ויחקר לדעת העת אשר נראה הכוכב: וישלחם בית-לחם ויאמר לכו חקרו היטב על-דבר הנער והיה כי-תמצאון אתו והגדתם לי ואבאה להשתחות-לו גם-אני: ויהי כשמעם את-דברי המלך וילכו והנה הכוכב אשר-ראו במזרח הלך לפניהם עד אשר-בא ויעמד ממעל לאשר-היה שם הילד: ויראו את-הכוכב וישמחו שמחה גדולה עד-מאד: ויבאו הביתה וימצאו את-הילד עם-מרים אמו ויפלו על-פניהם וישתחוו-לו ויפתחו את-אוצרותם ויקריבו לו מנחה זהב ולבונה ומר: ויצוו בחלום לבלתי שוב אל-הורדוס וילכו בדרך אחר אל-ארצם"
— הבשורה על-פי מתי, ב', 1-12
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשפות אירופה התקבע שמם של האמגושים בכמה אופנים. "Maguš" או "Magupati" (היינו "כהן-אדון") בפרסית התגלגל ליוונית בצורת "μάγος" (מאגוֹס; ברבים: "μάγοι", מאגִי) ומשם ללטינית "Magus" (ברבים "Magi"). ממילה זו באו מאוחר יותר המילה "מאגיה" (כישוף) ומילים רבות נוספות בשפות אירופה שלהן משמעויות דומות (לדוגמה באנגלית Magic, Magician וכדומה).
מקור המילה "אמגושים" (בלשון יחיד: אַמְגּוּשִׁי) בעברית הוא בתקופת התלמוד, וזו באה מיוונית וציינה את הכת הפרסית המיסטית הנ"ל. האות א' נוספה למילה היוונית המקורית "מאגוס", בדומה לאות א' שנוספה בעברית למילה אצטדיון - מהמילה היוונית "סטדיון" (στάδιον).
על זהות האמגושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמגושים היו שבט עתיק במדי, שבטרם נכבשה בידי הפרסים האחמנים בשנת 550 לפנה"ס, נשאו בתפקידים דתיים שונים. לאחר מכן הם קיבלו על עצמם את האמונה הזורואסטרית ושימשו כמעמד הכהונה בפולחן הזורואסטרי. במסגרת תפקידם היו בעלי ידע באסטרולוגיה. האמגושים המתוארים בברית החדשה הם האמגושים הידועים ביותר בהיסטוריה, ולפי הבשורה הם הגיעו מהמזרח תוך שהם עוקבים ומונחים בידי כוכב בית לחם אשר הוליכם אל מחוז חפצם. הבשורה אינה מציינת מאין בדיוק הגיעו האמגושים, אולם בתודעה הנוצרית התקבעה זהותם כפרסית או פרתית, ובאמנות הביזנטית הם תוארו במלבושים פרסיים אופייניים. גרסאות אחרות טענו כי מקורם של האמגושים היה מבבל, ונקודה מעניינת נוספת היא שהברית אינה נוקבת במספרם, אך במסורת הנוצרית נתקבע זה על שלושה החל במאה ה-3, ככל הנראה בשל כך שנזכרו שלוש מתנות שנשאו עימם - "זהב ולבונה ומור".
בתחילת המאה ה-6 כבר תוארו שלושת האמגושים לא ככוהנים או כחכמים אלא כמלכים. באיטלקית ובספרדית מכונים האמגושים בהתאמה "I Re Magi" ו-"Los Reyes Magos", היינו "המלכים האמגושיים", ובגרמנית הם נקראים בפשטות "Heilige Drei Könige", היינו, "שלושת המלכים הקדושים". באנגלית נוהג בדרך כלל הכינוי "Three Wise Men" (שלושת החכמים), לצדם של "The Three Kings" ("שלושת המלכים") או "Kings from the east" ("מלכי המזרח").
לאחר שסגדו לבן האלוהים, שבו שלושת האמגושים למזרח ולא הוזכרו שוב בברית החדשה. מרקו פולו טען כי בהיותו בעיר סאווה, דרומית לטהראן בשנת 1270, הצביעו בפניו על שלושת קבריהם של האמגושים, וציינו באוזניו כי מעיר זו יצאו השלושה לדרכם לארץ ישראל. לפי המסורת שמורים שרידיהם של שלושת האמגושים במקדש שלושת האמגושים בקתדרלת קלן בגרמניה, שנבנתה כדי לאחסנם. אלה הובאו לפי המסורת על ידי הלנה הקדושה מארץ ישראל לאיה סופיה בקונסטנטינופול, ומשם הגיעו למילאנו. הקיסר פרידריך ברברוסה, ראש הקיסרות הרומית הקדושה, הביאם ממילאנו לקלן ומסרם לארכיבישוף של קלן ב-1164. לשרידים הייתה חשיבות דתית עצומה ואפשר היה לסמוך עליהם שימשכו צליינים מכל ארצות הנצרות. די היה בכך כדי להצדיק את הקמת הקתדרלה.
שמותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכנסייה המערבית התקבעו שמותיהם של שלושת האמגושים במאה ה-8: קאספר (או גאספר), מלכיור ובלשאצר. כנסיות אחרות העניקו להם שמות שונים כמו הור, קרסודאן ובסאנאטר בכנסייה האתיופית, או קאגבה, באדאדאחארידה ובאדאדילמה בכנסייה הארמנית. ברי ששמות אלה אינם פרסיים ואין להם משמעות בפרסית, למעט גאספר, שהוראתו היא "בעל האוצר", ואף היה מלך פרסי בשם דומה במאה ה-1. מאידך, בכנסייה הסורית נתנו לשלושת האמגושים שמות בעלי צליל ומשמעות פרסיים – לארוואנדאד, גושנאסאף והורמיסדאס – אך ברור שאין בכך כדי להוכיח את אמינותם.
האירוע במסורת הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב הכנסיות הנוצריות מתייחסות אל שלושת האמגושים כאל שלושת בעלי הסמכות (מלכים, כוהנים או חכמים) שסגדו לישו לראשונה, ועל כן נחשב האירוע להתגלותו של האחרון בפני גויי העולם. האירוע מונצח בדרך כלל בעולם הקתולי בחג ההתגלות ב-6 בינואר.
במעמדם של שלושת האמגושים חלה התפתחות כבר בתקופת הנצרות הקדומה, והם הועלו כאמור מדרגת אסטרולוגים, קוסמים או חכמים לדרגת מלכים, וזאת כדי להתאים את המעמד לאמור בתנ"ך בספר ישעיהו על פי שיטת הפרה-פיגורציה הגורסת כי אירועי הברית הישנה מקבילים לאירועי הברית החדשה ומבשרים אותה:
"וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".
או בתהילים:
"מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ".
אולם לפי דעה אחרת, קרה הדבר לאחר תקופתו של הקיסר קונסטנטינוס, ובמטרה להאדיר את שמם של המלכים הנוצריים וליצור קרבה בינם לבין ישו. בכל אופן, בתחילת המאה ה-6 כבר התבסס מעמדם של האמגושים כמלכים.
האמגושים באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמנות הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סגידת האמגושים" או "הסגידה" הייתה אחד מהנושאים הפופולריים באמנות הדתית הנוצרית, ומצאה ביטוי בכל סוגי האמנות הפלסטית - ציור, פרסקות, פסיפסים, פיסול, ויטראז'ים ועוד. הכנסייה אהבה את הנושא שכן הוא המחיש את רעיון מלכותו של ישו כבר מיום לידתו, ו"מסעם של האמגושים" (ראו ציור מאת ג'יימס טיסוט), "האמגושים בפני הורדוס" (ראו תמונת זכוכית צבועה) או "חלום האמגושים" היו נושאים שזכו לפחות תשומת לב.
בתחילה תוארו האמגושים בפרופיל כשהם צועדים בשורה ואוחזים את מתנותיהם בידיהם השלוחות לפנים. הם הולבשו בבגדים פרסיים, במכנסיים ובמצנפת פריגית אדומה (ראו לדוגמה בפסיפס מבזיליקת סנט אפולינרה נואובו ברוונה), והעמדה זו של האמגושים חיקתה סצנות שתיארו ברברים המביאים מנחה לקיסר או לשליט. במאה ה-10 נראו לראשונה כתרים לראשיהם של האמגושים, ומלבושיהם הותאמו לתקופת היצירה ואיבדו כל קשר לאופנה שנהגה במזרח הקדום. מאפיין נוסף שאומץ עם השנים היה להציג את שלושת האמגושים כבני גילאים שונים וכמייצגים את שלושת שלבי חייו של האדם (ראו לדוגמה פסל בקתדרלת שטרסבורג). עוד התפתחות בתיאורם של האמגושים נגעה למוצאם. החל במאה ה-12, ובצפון אירופה מהמאה ה-15, הוצג בלשאצר, הצעיר מבין השלושה, כמורי כהה, ואילו קאספר הזקן, הולבש בבגדים מזרחיים (ראו לדוגמה בפסל המודרני בברזיל).
במאה ה-14 החלו אמנים לפאר את בגדיהם ואת מתנותיהם של שלושת האמגושים, ואט אט הפכה "הסגידה" לאירוע פומבי רב-קהל המתואר באופן מורכב לפרטי פרטים. לעיתים שולבו האמגושים באירוע לידתו של ישו, ומורכבותו של המעמד והפאר בו תואר עמדו בניגוד לסגידת הרועים הנזכרת בבשורה על-פי לוקאס (ב', 15-20). מקומם של בעלי החיים לא נפקד מהאירוע ובין אלה נמנים שוורים, סוסים, גמלים, כלבים, בזים, טווסים ועוד.
באמנות אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפור המעשה מוצג באופן קומי ומזווית שונה לחלוטין בסרט בריאן כוכב עליון שהוא פרודיה על חיי ישו. הסרט נפתח בלידתו של בריאן בבית הנמצא כנראה ברחוב בו נולד גם ישו. שלושת האמגושים נכנסים בתחילה בטעות לבית אמו של בריאן ומעניקים לה את מתנותיהם, אך כעבור דקות ספורות הם חוזרים לקחת אותן כדי לתיתם לאם הנכונה. במשחק הווידאו כרונו טריגר מ-1995 מופיעות שלוש דמויות משנה הנושאות את שמותיהם של שלושת האמגושים ומסייעות לדמויות האחרות. כך גם במשחק קסנוגירז מ-1998 ובאנימה נאון ג'נסיס אוונגליון. שלושת האמגושים נזכרו גם בספרו של אומברטו אקו באודולינו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרון לירון, "הנצרות וארץ הקודש" - הוצאת צ'ריקובר, 1997 ISBN 965-16-0109-4.
- אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 139–142, מסת"ב 978-965-566-137-8
- אומברטו אקו, תולדות האגדות - סיפורם של מקומות אגדיים, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2016, עמ' 51–61.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלושת האמגושים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אמגושים, דף שער בספרייה הלאומית- שלושת האמגושים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
| חייו, מותו, ותחייתו של ישו | ||
|---|---|---|
| ילדותו | הבשורה למרים • הביקור • הולדת ישו • סגידת הרועים • שלושת האמגושים • הבריחה למצרים • טבח החפים מפשע • ישו בין המורים | 
|
| בגרותו | טבילת ישו • פיתויו של ישו • החתונה בקנה • הדרשה על ההר • הדרשה על המישור • השומרוני הטוב • ההשתנות | |
| השבוע הקדוש | הכניסה לירושלים • הסעודה האחרונה • הייסורים בגן • מאסרו של ישו • חקירת ישו בידי הסנהדרין • משפטו של ישו בפני פונטיוס פילאטוס • צליבת ישו | |
| תחייתו | קבורת ישו • תחיית ישו • נס הדגים השני וההבטחה לפטרוס • הפגישה באמאוס • העלייה השמיימה • הביאה השנייה | |
