שלוש רגלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שָׁלשׁ רְגָלִים הוא כינוי לשלושה חגים מקראיים, בהם הצטווה עם ישראל לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים ולהביא תרומה מתבואתם ופירותיהם. חגים אלה הם פסח, שבועות וסוכות.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מסקר הר מנשה, בניצוחו של הארכאולוג פרופסור אדם זרטל, נמצאו במרוצת השנים מספר מתחמי אבן עתיקים בסמוך ליפית, משואה, רימונים, נחל תרצה, שכם (מזבח הר עיבל) וארגמן אשר נבנו בצורת כף רגל. זרטל טוען כי מתחמים אלה, אשר כולם ללא יוצא מן הכלל נמצאים על צלעות ההרים, אולם אף פעם לא בשיא הגובה, שימשו בתור אתרי פולחן ואירועים שבטיים (להבדיל מאתרי פולחן כנעניים-פגניים שנבנו לרוב על ראשי גבעות והרים) בטרם ריכוז כל הסמכויות הדתיות והלאומיות בירושלים בימי דוד ושלמה. זרטל מוסיף ואומר כי מתחמים אלה הם למעשה אותם הגלגלים המוזכרים פעמים רבות בתנ"ך (גלגל מלשון גל אבנים ולא כמקובל לחשוב מלשון המילה מעגל). לדבריו, בשלושת האירועים המרכזיים ביותר לעם ישראל: פסח, שבועות וסוכות היו מתאספים נציגי השבטים באותם גלגלים על מנת להקריב זבחים לאלוהים. מכאן דבק המונח "רגל" לכל אחד מאותם 3 החגים ומכאן גם, לדבריו, מקור הביטוי עלייה לרגל - עלייה פיזית, פשוטה כמשמעה, אל אותם מתחמי כף הרגל.

בהמשך כאשר רוכזו כל הסמכויות הדתיות בירושלים, איבד הביטוי עלייה לרגל את משמעותו הראשונית והקדומה וקיבל פירוש חדש, אשר השתמר בעברית עד עצם היום הזה, בתור עלייה בפועל אל בית המקדש שבירושלים‏[1].

אזכורים במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת הרגלים בספר שמות פרק כ"ג:

Cquote2.svg

שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.
אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה;
וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה.
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן ה'.

Cquote3.svg

חג המצות ידוע יותר בימינו כחג הפסח, חג הקציר הוא חג השבועות, וחג האסיף הוא חג הסוכות. פסח וסוכות חלים בט"ו של החודש העברי, כאשר הירח במילואו, פסח בניסן וסוכות בתשרי. לעומת זאת לשבועות לא נזכר תאריך מפורש בתנ"ך אלא הוא מצוין כיום ה-50 ממוצאי החג הראשון של פסח, יום החמישים לספירת העומר. כיום, כשלא מקדשים את החודש על ידי ראיית הלבנה, חג השבועות חל תמיד בו' בסיוון.

משמעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת היהודית, שלוש הרגלים מציינים אבני דרך בתקומתו של עם ישראל:

  • בפסח בני-ישראל יצאו ממצרים והפכו להיות עם עצמאי.
  • בשבועות הם קיבלו את התורה במעמד הר סיני.
  • סוכות לא חל בתאריך שבו התרחש מאורע היסטורי כלשהו, אלא נחוג כזכר לכל 40 השנה בהן ישבו בני ישראל בסוכות במדבר.

שלושה חגים אלו הם גם חגים חקלאיים:

  • פסח - חג אביב התבואה, שכן אז היא מתברכת בבישולה.
  • שבועות - חג הקציר וחג הביכורים, שבו קוצרים את החיטה וקוטפים את הפירות.
  • סוכות - חג אסיף התבואה אל הבית והגורן מפני הגשמים.

יש המקבילים חגים אלו לשלושת האירועים בחייו של היחיד:

  • פסח - לידה.
  • שבועות - בגרות;
  • סוכות - חתונה.

על פי השנה העברית הקדומה שהייתה מתחילה באביב, פסח מסמל את ההתחלה, תחילת השנה ואביב החיים של האדם (ולכן קוראים בו את שיר השירים), שבועות מסמל את אמצע השנה והחיים (ולכן קוראים בו את מגילת רות), ואילו סוכות את סופה של השנה ואת סוף החיים את הזקנה (ולכן קוראים בו את מגילת קהלת).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוסף סוכות, ‏חשיפת מקומות הפולחן הקדומים שלנו, באתר ישראל היום, 19 בספטמבר 2013