שלח (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgשלח
Tulipa systola 1.JPG
מרבד פריחה בהר הנגב הגבוה, עם צבעוני המדבר,
שמשון הדור ובן-שלח מנוצה (בלבן)
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צלפאים
משפחה: מצליבים
סוג: שלח
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Erucaria

שֶׁלֵח (שם מדעי: Erucaria) הוא סוג קטן במשפחת המצליבים, המאופיין בפרחים ורודים. בארץ ישראל גדלים בר ארבעה מינים מסוג זה.

תיאור הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סוג קטן, הכולל עשבים חד-שנתיים זקופים, בעלי פרח ורוד. פריחתם הבולטת חלה בעונת האביב, ולעתים יוצרת מרבדים צפופים. תכונה זו בולטת במיוחד במין שלח הערבות, הנוטה ליצור מרבדי פריחה מרהיבים בחבל הספר- המעבר בין החבל הים-תיכוני לחבל המדברי בארץ-ישראל.

השם העברי של הסוג רומז על צורת הפרי; 'שלח' הוא מילה נרדפת לחרב קצרה, ואכן צורת הפרי האופיינית לסוג דומה במקצת לצורת חרב. כמו כן 'סליח' הוא אחד השמות הערביים לצמח זה ולקרוביו. השם הלטיני, Erucaria, נגזר משם סוג קרוב במשפחה, Eruca, שבעברית נקרא 'בן-חרדל'.

השקפות סיסטמטיות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות השקפות סיסטמטיות מנוגדות באשר להגדרת הסוג, ונדמה שנדרשת חקירה נוספת של מיני סוג זה והקרובים לו, כדי להביא לאבחנה חדה ביניהם. על-פי השקפה אחת, מדובר בסוג שכולל 16 מינים, שתפוצתם באזור הסהרו-ערבי ובאירנו-טורני. על פי השקפה שונה, הסוג כולל 6 מינים בלבד ותפוצתו באזור הים-תיכוני.

סוגים אשר מגלים קרבה לסוג שלח הם 'בן-שלח' (Reboudia) שכולל שני מינים, אחד מהם- 'בן-שלח מנוצה'- נחשב כיום כשייך לסוג שלח, אך שמו העברי נשאר זהה לשם הקודם. סוג קרוב נוסף הוא Bunias, שנבדל ממנו בפרחיו הצהובים. יש לציין בהקשר זה, שקיימים סוגים במשפחה בעלי שם דומה, כדוגמת 'שלחלח' (pseuderucaria), ו-Eruca בן-חרדל. שמות אלה מעידים על דמיון חיצוני בלבד, וצמחים אלו אינם קרובים פילוגנטית לסוג שלח.

תיאור מורפולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על סוג זה נמנים עשבים חד-שנתיים חסרי שיערות, שלרוב גדלים בצורה זקופה. עלי הצמח מנוצים- כלומר, מחולקים לעלעלים בצורה המזכירה סידור נוצה. הפרח אופייני למשפחה ובולט- עלי הכותרת כפול מאורך עלי הגביע. צבע הכותרת לרוב ורוד, ולעתים רחוקות סגול או לבן. הפרחים ערוכים בתפרחת מטיפוס אשכול.

לשלח פרי אופייני. הפרי הוא מטיפוס תרמיל, ונחלק לשני חלקים: החלק הקרוב לגבעול מחולק לשני מגורות, ומכיל 2-8 זרעים. חלק זה נפתח עם ההבשלה. החלק השני מרוחק מן הגבעול, הוא מכונה 'מקור' בשל דמיונו למקור הציפור. הוא מכיל 1-3 זרעים. לרוב, הפרי תפוח ורחב במקומות בהם יש זרעים, וצר יותר במקומות בהם אין זרעים; מראה זה נקרא ' פרי משונץ'.

מיני הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן-שלח מנוצה (Erucaria microcarpa) – צמח נפוץ מאוד בחבלים המדבריים ובחבלי הספר של ארץ-ישראל. צבע הפרח בהיר בהשוואה לשאר מיני הסוג. בעבר שויך לסוג 'בן-שלח' (Reboudia)
  • שלח מאונקל (Erucaria pinnata) – גדל בארץ בקרקעות חוליות באזורים מדבריים, כדוגמת הנגב. הפרי מאונקל או דמוי קרס בצורה אופיינית, ובכך נבדל משאר מיני הסוג.
  • שלח ספרדי (Erucaria hispanica) – גדל בבתי גידול עשבוניים, לרוב מופרעים כדוגמת צידי דרכים, בכל החבלים הים-תיכוניים של הארץ. גבוה יחסית לשאר מיני הסוג, ופריחתו מאוחרת יותר.
  • שלח הערבות (Erucaria rostata) – גדל בבתי גידול יובשניים יותר מהמין הקודם, ונמוך ממנו. פעמים רבות גדלים פרטים רבים בשטח קטן, ויוצרים מרבד פריחה שובה-עין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלח, באתר צמחיית ישראל ברשת
  • שלח, באתר הצומח של פקיסטן (באנגלית)