שליו סיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgשליו אסייתי כחול
Excalfactoria chinensis (aka).jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: תרנגולאים
משפחה: פסיוניים
סוג: Coturnix
מין: שליו סיני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Coturnix chinensis
‏(ליניאוס)
ביצה של שליו סיני

שליו סיני מכונה גם שליו אסייתי כחול או שליו המלך (שם מדעי: Coturnix chinensis) הוא מין של עוף קטן עד בינוני ממשפחת הפסיוניים, (סוג: Coturnix). הוא הקטן ביותר מבין המינים בסוג שליו.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גובה 8-10 ס"מ.
  • משקל כ-25 גרם.
  • אורך כנף 78-82 מ"מ לזכרים ו- 80-84 מ"מ לנקבות.
  • אורך הזנב עד 25 מ"מ לזכרים ו- עד 29 מ"מ לנקבות.
  • צבעים - הראש כחול שחור, המקור שחור, הפנים והגרון שילוב של שחור ולבן, החזה כחלחל אפור בהיר, הבטן אדום ערמוני, הגב כחול כהה והרגליים צהובות עד כתומות.
הזכר מהודר יותר מן הנקבה שעיקר צבעה חום מנומר.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של השליו הסיני בדרום מזרח אסיה ואוסטרליה, כולל: הודו, סרי לנקה, הודו סין, איי הרפובליקה הסינית, חצי האי המלאי, איי אנדמן וניקובר, סומטרה וג'אווה.

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליו הסיני חי על הקרקע באזורים לחים כמו גבולותיהם של אגמים וביצות, וליד שדות אורז אשר הוא אוכל את יבולם. כן ניזון השליו הסיני מחרקים, (כולל טרמיטאים) ורכיכות, אותם הוא הורג טרם אכילתם.

קינון ורבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליו הסיני הוא עוף מונוגמי החי כל חייו עם בן זוג אחד. במהלך עונת הרבייה הזכר שהוא טריטוריאלי ביותר, משמיע 3 שריקות, הראשונה בקול צווחני והשתיים לאחריה בקול רך. בקן הבנוי על הקרקע, ומדופן בקש ועלים, מטילה הנקבה 6-12 ביצים בצבע זית - חום כהה, בעלות קליפה מחוספסת השוקלות כ- 4.5 גרם כל אחת. הביצים גדולות מאוד יחסית לגופה של הנקבה המתקשה לכסות אותן בגופה בעת הדגירה. הקן ממוקם מתחת לשיח כדי להגן על האפרוחים, שהם מקבוצת עוזבי קן, מפני טורפים. האפרוחים בוקעים מהביצים לאחר כשבועיים וחצי. הזכר אינו מסייע באימון וגידול האפרוחים, לאחר כחודש האפרוחים מגיעים לבגרות ומתחילים להזדווג בינם לבין עצמם.

בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היופי והצבעוניות של השליו הסיני, גרמו לכך שהוא הפך לציפור מחמד מועדפת. המגדלים מחבבים את השליו הסיני גם עקב פוריותו הגדולה, והשטח הקטן שנדרש לו לשם מחייתו. זנים חדשים פותחו וכיום מגדלים בשבי מגוון של צבעים של ציפור זאת.

  • כסוף - זהו הפיתוח הנפוץ ביותר ונוצותיו הם בגוונים שונים של אפור פסטל מואר. זן זה הופיע לראשונה כמוטציה טבעית, בבריטניה בשנת 1940.
  • לבן - מדובר בצבע לבן אמיתי, ולא בהיעדר צבע (לבקן). לעתים לציפורים מזן זה יש נוצות צבעוניות, אך המגמה היא לפתח זן צח כשלג.
  • אדום חזה - הראש והפנים שחורות עם פס לבן סביב העיניים. סינר אדום תלוי מן הגרון על כל החזה.
  • אדום חזה כסוף - זן יפה ביותר עם ניגודים של הסינר האדום ורדרד על החזה, על רקע נוצות אפורות כסופות.
  • קינמון - זן זה צבעו חום צהבהב כמו קינמון ועל כן בארצות הברית מכנים אותו בשם זה. באירופה הוא מכונה "פאון" (עופר) שכן צבעו מזכיר צבע של עופר איילים.
  • כחול - נראה לבוש בסרבל אפור כחול.
  • שחור - נראה כמו הכחול אך צבעיו כהים יותר.
  • שנהב - צבעו בהיר יותר מזה של הכסוף ועל חזהו סינר אפור.
  • פנינה - מזכיר את זן הקינמון אך הוא יותר בהיר ויש בו תערובת של צהוב עם חום בהיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]