שליפה (זיכרון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שליפה היא פעולה קוגניטיבית שבה מידע שקודד בזיכרון לטווח הארוך מועבר לתודעה.

השליפה מתאפשרת הודות לתהליך של התגבשות זיכרון מהזיכרון לטווח קצר לזיכרון לטווח ארוך. בתחום החינוך תהליך זה מאפשר את ההפנמה של החומר הנלמד. המידע שנשלף מועבר לזיכרון עבודה שם ניתן לחשוב עליו באופן מודע ולהשוות אותו למידע חדש שמגיע מהזיכרון החושי.

השפעות על תהליך השליפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הגורמים המשפיעים על תהליך השליפה הוא הסכמה. השפעה זו מתחילה כבר בתהליך הראשוני של הפניית הקשב, שבו הסכמה פועלת כמסנן שעל פי רוב מאפשר רק למידע שתואם אותה להירשם בתודעה. כתוצאה מכך קל יותר לזכור מידע שתואם את הסכמות ממידע שאינו תואם אותן‏[1]. משום שהסכמה מראה עמידות למידע סותר היא יכולה לגרום לנטאי בתפיסת המציאות ולהוביל לתופעות כמו נבואה המגשימה את עצמה[1].

השפעה נוספת על תהליך השליפה יכולה לנבוע מהטרמה. ההטרמה מגבירה את הזמינות של מידע בזיכרון או במודעות כתוצאה מחשיפה לגירוי או אירוע מסוים‏[1]. אפקט ההטרמה בעקבות חזרתיות (repetition priming effect) מיוחס לזיכרון הנהלי של הזיכרון המרומז[2].

קשיי שליפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הביטויים לקשיי שליפה הוא תופעת "על קצה הלשון" (TOT). זהו מצב שבו אדם יודע מה המידע הנחוץ, אך אינו מצליח לאתר את המילים המתאימות. למרות הקושי בשליפה ישירה של המידע המבוקש, על פי רוב האדם יצליח לזהות אותו מתוך מספר אפשרויות. דוגמה לכך היא זיהוי תשובה נכונה במבחן רב-ברירתי.

אוצר מילים הוא מאגר המילים העומד לרשותו של האדם בעקבות תהליך רכישת שפה. אוצר המילים הפסיבי מאפשר לאדם לזהות מילים מוכרות מתוך דיבור וממלא תפקיד מרכזי בהבנת הנקרא. עם זאת, הוא משמש רק בתהליך הקליטה של השפה. קשיי שליפה מילוליים יכולים לפגוע ביכולת של האדם להפיק תקשורת השפתית. זאת משום שלצורך העברת מסרים מילוליים דבורים במסגרת דיאלוג או הבעה בכתב יש צורך אוצר מילים אקטיבי הניתן לשליפה ולשימוש בפועל‏[3].

פערים בין אוצר המילים האקטיבי והפסיבי מאפיינים אנשים בעלי לקות למידה. קושי זה יכול לפגוע בתפקוד האקדמי על ידי הנמכה של הביצוע בשעת מבחן או בהשלמת שיעורי בית[3]. קשיי שליפה הם אחד המאפיינים המרכזיים של לקות שפה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  2. ^ Schacter, D. L. (1987). Implicit memory: History and current status. Journal of experimental psychology: learning, memory, and cognition, 13(3), 501.‏
  3. ^ 3.0 3.1 שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.