שלמה אבינרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה אבינרי
(1933)
אין תמונה חופשית
ידוע בשל היותו מגדולי החוקרים בתחום מדע המדינה בישראל, חתן פרס ישראל בתחום לשנת 1996, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2012
תפקיד

פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ומנכ"ל משרד החוץ בממשלת רבין הראשונה

תואר פרופסור

שלמה אבינרי (נולד ב-1933) הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל בחקר מדע המדינה לשנת 1996, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה אבינרי נולד בביילסקו שבפולין, ועלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1939. הוא למד באוניברסיטה העברית ובבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון, וקיבל תואר דוקטור בשנת 1964. באותה שנה הצטרף לסגל האוניברסיטה. הוא מונה לפרופסור מן המניין ב-1974. כיהן כראש המחלקה למדע המדינה וכדיקן הפקולטה למדעי החברה[1], כמו כן שימש כראש המרכז ללימודי אירופה, באוניברסיטה העברית בירושלים. אבינרי לימד כפרופסור אורח באוניברסיטאות ייל, קורנל, אוניברסיטת קליפורניה, אוקספורד, אוניברסיטת נורת'ווסטרן, האוניברסיטה הלאומית האוסטראלית בקנברה, ביה"ס למשפטים ע"ש קרדוזו בניו-יורק ואחרות. בראשית המאה ה-21, משמש כפרופסור אורח קבוע בתוכנית ללימודי לאומיות באוניברסיטה המרכז-אירופית בבודפשט. הוא חבר האקדמיה האירופית לאמנויות ומדעים.

בשנים 1975 עד 1977 שימש כמנכ"ל משרד החוץ, בממשלת רבין הראשונה. לאחר התפרקות ברית המועצות, סייע בתהליכי דמוקרטיזציה במדינות מזרח אירופיות ובמדינות חבר המדינות, והיה חבר במשלחות בינלאומיות לפיקוח על הבחירות החופשיות הראשונות שנערכו לאחר התפרקות הקומוניזם בהונגריה, בצ'כוסלובקיה, ברומניה, בליטא, בקרואטיה, בסרביה, בקוסובו, בגאורגיה ובמדינות נוספות. כמו כן שימש עמית-מחקר במכון וילסון שבוושינגטון, במכון ברוקינגס שבוושינגטון וב"קרן קרנגי לשלום בינלאומי" שבוושינגטון, וכן במכון הבינלאומי לכלכלה וליחסים בינלאומיים במוסקבה.

אבינרי נחשב למומחה לכתביהם של מרקס והגל ולהיסטוריה ציונית. חבר במערכת הבינלאומית של ההוצאה הביקורתית השלמה של כתבי מרקס ואנגלס, היוצאת לאור מטעם המכון הבינלאומי להיסטוריה חברתית באמסטרדם. הוא עסק רבות בהגותם של הרצל ושל משה הס. התעמת עם פרשנותו של קרל פופר, שראה בהגל את מבשרה של המדינה הטוטליטרית של המאה ה-20.

כאשר מונה אבינרי למנכ"ל משרד החוץ על ידי ממשלת רבין ב-1975 בהמלצתו של שר-החוץ יגאל אלון, גרר המינוי התנגדות חריפה מצד הליכוד, שהיה אז באופוזיציה, וזאת בגלל מאמרים שפרסם אבינרי בארץ ובחו"ל בזכות משא ומתן עם אש"ף אם יכיר במדינת ישראל; אחד מחברי הכנסת של הליכוד גם כינה אותו בשם "לורד האו-האו", על שם המדינאי הבריטי ששידר ברדיו ברלין בזמן מלחמת העולם השנייה והוצא להורג אחר כך בעוון בגידה. בזמן שירותו במשרד החוץ ביטא אבינרי את הקו הרשמי שדגל אז באופציה הירדנית, וגם השתתף בכמה פגישות חשאיות עם המלך חוסיין. באותה תקופה גם התקיימו המגעים הראשונים, בתוניס ובמקומות אחרים, בין אש"ף ובין פעילי שלום ישראלים. מהלכים אלה נגדעו עם ניצחון הליכוד בבחירות 1977, שבעקבותיהם גם התפטר אבינרי ממשרד החוץ וחזר לאוניברסיטה. מהלכים אלה חודשו בזמן ממשלת רבין השנייה והביאו בסופו של דבר להסכמי אוסלו. אבינרי מפרסם מאמרים פובליציסטיים בענייני דיומא בעיתונים שונים בישראל ובעולם.

אבינרי הוא חתן פרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה לשנת 1977 על ספרו "תורת המדינה של הגל", וחתן פרס שלמה בובליק לשנת 2009.‏‏‏[2] באותה שנה הוענק לו עיטור הסולידריות האיטלקי מטעם נשיא איטליה.‏‏[3] ב-2010 הוכתר בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע על תרומתו למחקר ולחברה בישראל, ובשנת 2011 הוענק לו תואר עמית-כבוד מטעם המרכז הבינתחומי הרצליה. ב-2013 זכה אבינרי בפרס א.מ.ת.

ספריו תורגמו ללשונות רבות, בהן: אנגלית, צרפתית, גרמנית, יפנית, רוסית, ספרדית, איטלקית, צ'כית, פולנית, סינית ופורטוגזית.

הוא נשוי לעו"ד דבורה לבית נדלר ואב למעין אבינרי-רבהון.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משנתו החברתית והמדינית של קרל מרקס, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1966.
  • תורת המדינה של הגל, תל אביב: הוצאת ספריית פועלים, 1973.
  • רשות הרבים - שיחות על מחשבה מדינית, מרחביה: הוצאת הקיבוץ הארצי, 1969.
  • פרקי חברה ומדינה - עיונים במשנתם של מורוס, רוסו, הגל ומרקס, מרחביה: הוצאת הקיבוץ הארצי, 1969.
  • הרעיון הציוני לגווניו - פרקים בתולדות המחשבה הלאומית היהודית, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980.
  • משה הס בין סוציאליזם לציונות, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1986.
  • ארלוזורוב, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות עידנים, 1991.
  • הרצל,‫ ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2008.

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תרגם לעברית את "כתבי שחרות" של קארל מרקס.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקבצים דוד בן-גוריון: דמותו של מנהיג תנועת פועלים (1988), ומלחמה ושלום (2010).
  • מהדורה אנגלית של ספרו של משה הס "ההיסטוריה הקדושה של האנושות" (הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2008).
בין הספרים שערך באנגלית
  • Karl Marx on Colonialism and Modernization, 1968.
  • Communitaranism and Individualism - with Avner de-Shalit, 1991.
  • Europe's Century of Discontent - with Zeev Sternhell, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]